דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים
חומש דברים · דברים
(א' ו') באדרעי קאי על אחרי הכותו ומפרש באיזה מקום שדה הכהו ואומר באדרעי שם היה מקום המלחמה כמו שנאמר לעיל (במדבר כ"א ל"ג) ויצא עוג וגו' למלחמה אדרעי (שמעתי):
שם ה' בארץ מואב. נ"ב פי' שהיתה ארץ מואב טרם לקחה סיחון ואינו קורא אותה ארץ סיחון כי לא בא ליד סיחון אלא לטהרה לישראל והוי כאלו ישראל לקחו הארץ ממואב גלל כן מצינו במואב ועתה תחת יד ישראל אבל לארץ מואב אשר עתה עוד ארצו לא באו לשם כמו שנאמר להלן כי לא אתן לך מארצו ירושה:
שם ו' רש"י ד"ה רב לכם שבת כו' עשיתם משכן ולא חושב ארון כי היינו קבלתם תורה והיא בארון:
שם ז' ברש"י ואל כל שכניו עמון ומואב והר שעיר נ"ב נאמנים דבריו חוק ולא יעבור ויקוים בנו במהרה בימינו בביאה שלישית שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו':
שם י' והנכם היום ככוכבי שמים. נ"ב ופי' לרוב הגדיל והרים אתכם כמו רבים קמים עלי ופי' והנכס היום מי יתן ותהיו כן כל הימים כי אם ח"ו תחטאו יקרא עליכם ישעיהו כאשר הוא בהפטרה בנים גדלתי ורוממתי וגו':
שם מ"ד ויכתו תרגום אונקלס וטרדו ואין זה תרגומו של הכאה ואפשר לומר מפני כי הת' יתירה והיה לו לומר ויכו ע"כ תרגומו לשון כתית ויהיה פירושו (גישטוסין צוריק גישטוסין) והיינו וטרדו אבל יונתן מתרגם ומחו וירושלמי מתרגם וקטולו ושניהם שפיר תרגומו של הכאה אלא ומחו הוא מכות וחבורות בחיים וקטולו הוא מכת מות:
(ב' ב') ויאמר ה' אלי תרגומו ואמר ה' לי משא"כ שאר אלי אשר אחר וידבר כמו לקמן י"ז תרגומו עמי כמו וידבר ה' אל משה מתרגם עם משה ויאמר ה' אל משה מתרגם למשה וכבר כתבתי אשר דבר הוא כמלך שמצוה ששר גדול שלו על דבר בדרך עצה ורוצה לשמוע גם דעת השר בזה אבל ויאמר הוא כדבר אדון לעבדו בדרך גזירה עשה כך וכך ואינו דורש לידע דעתו בזה כלל ע"כ אצל אמירה שייך לי כי ה' אמר והוא שומע באין מענה ואצל דיבור שייך עמי כי השי"ת דבר עמו ששניהם מדברים בהענין שעומדים בו:
שם ה' רש"י עד מדרך כף רגל ומדרש אגדה עד שיבא יום ד"ה ירושה לעשו אחת מהם להם לעשו והשתים לבני לוט בשכר שהלך למצרים ושתק על מה שהיה אומר וכו' כצ"ל. נ"ב לא ידעתי מה היה מועיל אם לוט היה אומר שאינו כמו שאברהם אומר אחותו אלא אשתו כ"כ מה להם להרוג את אברהם הלא הודעת בעל דין כמאה עדים דמי וכיון שאברהם אומר כי היא אחותו היו לוקחין את שרה בהיתר אבל באמת כ"כ הירושה אינה לחלוטין רק עד מדרך כף רגל וכמו שפרש"י לעיל א' ז' ואל כל שכניו עמון ומואב והר שעיר כי במהרה בימינו יהיה שלנו וגם עתה כבר אינם במקומם לא עמון ולא מואב ולא שעיר וכבר נטהר ארצם לישראל:
שם י"ט בתרגום אונקלוס ולא תתגרי בהון ארי לא אתן בארעא כצ"ל:
שם כ"ג והעוים היושבים בחצרים תרגום יונתן ועואי דהוו שרן ע"כ ויאות לפרש כן:
רש"י שם שנאמר חמשת סרני פלשתים מתחיל בחמשת ומונה ששה אמר ר"ל חשובים חמשה הנקראים סרני והעוים אינם מהחשובים ואין עליהם שם סרני (רש"י שם) ורש"י מביא שם עוד יש לפרש לאשר הקרא קאי אדלעיל זאת הארץ הנשארת לרשתה וחושב חמשת סרני פלשתים גם נשאר והעוים שאינם מפלשתים ונ"ל כי מראה לשון הקרא כן כי בכל מקום מנין עם שמש ויו נופל הויו על האחרון במנין וחושב כאן סרני פלשתים ומחלקם לשתי שכונות העזתי והאשדודי שכונה אחת שהיו קרובים זה לזה והשכונה השנית שלשה המה האשקלוני הגתי והעקרוני והוא האחרון שאצלו ויו המוסיף והעוים כתיב לעצמו משמע שהם חוץ מחמשת סרני פלשתים אכן פרש"י כאן נשתבש וצ"ל ככתוב העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים: