אור ברסלב
דבש תמר - א (תורה) חומש בראשית › תולדות

דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים

חומש בראשית · תולדות

חיי שרה

(כ"ה כ') אחות לבן הארמי. נ"ב מפני שיעקב בן יצחק ורבקה בא לביתו של לבן ולקח בנותיו ועשה חיל מזכיר אותו אצל תולדות יצחק:

שם כ"א ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו נ"ב כמו אודות אשתו כי עקרה היא ולא הוא. רש"י שם (י"ט) מה עשה הקב"ה נ"ב על פי הטבע פני בנים דומה על הרוב לפני אמם ואם הקב"ה עזב הדבר על הטבע והיה דומה פני יצחק לפני שרה אמו לא היו יכולין להכחיש את ליצני הדור ע"כ מה עושה הקב"ה לא הניח הדבר על הטבע אלא צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם ויסכרו פי הלצים:

שם רש"י (כ"ג) ד"ה שני גוים בבטנך גיים כתיב וכו' שלא פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת נ"ב בגמ' איתא גם קושיות ומפרש שם תוס' הרבותא שהיו מרבים כל כך מאכלים בסעודתן שהיו צריכין לחתך ולהפך המאכל ולהרחיב הבני מעיים כמו דאיתא שם בגמ' צנון מחתך המאכל וחזרת מהפכו וקישות מרחיב מעים. ופי' רש"א חיתוך והיפוך מועלין למאכל ע"כ והרחבת מעיין מובן כיון שבאים על השלחן מאכלים שונים זא"ז מרובים מהותם ואיכותם ועין רואה והחיך מתאוה ואין חסר רק הרחבת מעים ולזה מועיל קישות וכל אלה עבור האורחים רבים יושבי שלחן אבל רבינו הקדוש לא נהנה מכל זה:

(שם כ"ו ב') שכן פירוש דירת קבע בארץ אשר אמר אליך כדכתיב לקמן כ"ג ויעל משם באר שבע שהיה ע"פ אמירה אף שלא כתיב אמירה קודם וכה"ג מצינו אצל העקידה כתיב על אחד ההרים אשר אמר אליך וגם וילך אל המקום אשר אמר לו ויבא אל המקום אשר אמר לו הכל היינו ארץ המוריה שאמר לו לך לך אל ארץ המריה אבל הא דכתיב על אחד ההרים אשר אומר אליך לא כתיב בתריה כלל שיאמר לו איזה הר אלא מובן כשאמר אשר אמר אליך אמר לו וכן כאן וראיה אשר ויעל משם ב"ש היה ברצון השי"ת שכתיב שם אחריו וירא אליו ה' וגו' גור לע"ע דירת עראי כגר בארץ הזאת והאי גור בארץ הזאת שלשה תיבות הוא מאמר המוסגר ואהיה עמך חוזר על שכון בארץ אשר אמר אליך ואהיה עמך וגו' אתן את כל הארצות האל הרי נתינה והרביתי וגו' ונתתי לזרעך את כל הארצות שנית נתינה נ"ב הנתינה ראשונה היה לקיים את השבועה כדכתיב בה והקמותי את השבועה וגו' אבל כל גויי הארץ רצו אז תמיד לבלעם ע"כ שנית ונתתי לזרעך את כל הארצות האל לימות המשיח במהרה בימינו ואז והתברכו בזרעך כל גויי הארץ כדכתיב בה בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ:

כי ירא לאמר אשתי הוא נסתר (ער האט זיך גיפארכטין) פן יהרגוני הוא מדבר בעדו (פילייכט וועט מען מיך טייטין) ואין לשון כזה ידבר אבל יונתן מתרגם ארום חשיב בליביה דלמא יקטלונני כאלו כתיב כי ירא לאמר אשתי כי אמר פן יהרגני ונכון שפיר וכן השיב יצחק לאבימלך כי אמרתי פן אמות עליה:

שם י"ב וימצא בשנה ההוא מאה שערים פרש"י שאמדוהו כמה ראויה לעשות ועשתה על אחת שאמדוה מאה ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות היה לא יאומן אשר ברבותינו ז"ל ראשית, על מי השאלה למה אמדוהו ורבותינו יתרצו מעשיהם שטוב שאמדוהו הלא מי הוא האומד פלוני כמה הרויח כמה ירויח יושבי קרנות בטלים ממלאכה ובודים דברים מלבם ומדברים מכל אנשי העיר כל אחד ממעמדו ומו"מ שלו העליהם יקשה למה אמדוהו מפני שאין להם מה לעשות ועל כולם היאומן שרבותינו יאמרו אומד זה למעשרות הלא בפירוש ואמרו אין מעשרין מאומד וגם הש"ח נראה ח"ו דובר שלא מדעת שבא לפרש דברי רש"י ואומר דק"ל למה אמדוהו והא קיי"ל דאין וברכה מצויה בדבר המנוי והמדוד אלא בדבר הסמוי מן העין ומתחיל למה אמדוהו ומסיים והא אין ברכה במנוי ומדוד וביותר יש להשתגע מה שמתרץ ל"פ שהיה רוצה ליתן מעשר וקיי"ל דאין ומעשרין אומדות. פלאות דברי תהפוכות ידבר על כן מדפיסים שקרים כל רואה דברי אלה וחומשים מדפסים בכל יום חלילה לכם לתלות ח"ו מהיום והלאה בוקי סריקי ברבותינו ז"ל וברש"י ז"ל וגם הש"ח אל תבזו אך קשה לרבותינו מדכתיב שמצא מאה שערים מנין ידע הלא ודאי מדד וכה תדפיסו ורבותינו אמרו ומדידה זו למעשרות היה וכן בש"ח כה תדפיסו דק"ל למה מדד ויהיה כל דבריו כדבש מתוקים. ובמדרש איתא בזה"ל והלא אין הברכה שורה על דבר שהוא במדה ובמשקל ובמנין ומפני מה מדד אותה מפני המעשרות ומפ' מ"כ שלא יעשר באומד ועל המדרש הזה סמך רש"י וכתב ורבותינו אמרו מדידה זו למעשרות היה והש"ח מבאר דבריו עפ"י דברי המדרש הנ"ל דק"ל למה מדד וכו' עד סוף והמדפיסים סמכו על סמך שבשתא דעל על ויסלפו דברי צדיקים:

שם כ"ט אתה עתה ברוך ה' כמאמר הנהוג שאומר ואיש לרעהו עתה עת שלך:

שם ל"ג ויקרא אותה שבעה וגומר. אותו עיר שקרא אברהם באר שבע כו' על שם שבע כבשות שנתן לאבימלך ועל שם שנשבעו ע"ש בתרגום יונתן ובמכלל והעיר הזאת שקרא יצחק באר שבע היא עיר אחרת ע' פי' רשב"ם ועל שם שבעה שקרא הבאר השביעי שחפר לעיל בפסוק י"ח כתיב בארות הרי שנים עשק ג' שטנה ד' רחובות ה' ויכרו שם עבדי יצחק באר ו' וזה הוא השביעי ע"כ קרא אותה הבאר שבעה וע"ש הבאר קרא גם העיר באר שבע:

(שם כ"ז י"ט) ויאמר יעקב אל אביו אנכי גם עשו כל אחד בכרך עשו בכור מבטן ועלי נאמר בני בכורי ישראל:

שם כ"ז ויברכהו וגו' וטרם התחיל יצחק לברך את יעקב תלה עיניו ולבו לשמים ויאמר רבש"ע ראה והבט כי ראוי ונכון בני זה שתחול ברכה עליו כי הלא ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ות"י כריח קטורת בוסמין טבין דעתידין למקרבא בטור בית מקדשא דאתקרי חקל דבריך יתיה ה':

שם מ"א ויאמר עשו בלבו. פי' עם לבו פיו ולבו שוין בפיו אמר ובלבו החליט הדבר ויגד לרבקה השומע מעשו הגיד לרבקה איך שעשו בחמימות לבו אמר להרוג את אתיו נכנס הדבר באזנה ופחדה ותשלח ותקרא וגו':

שם מ"ו ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת מבנות חת כאלה פי' כאלה כלותינו נשי עשו כדכתיב לעיל כ"ו ל"ד בת בארי החתי בת אלון החתי ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה:

(כ"ח ה') וישלח יצחק את יעקב גו' אם יעקב ועשו. ע' פרש"י איני יודע מה מלמדנו וע' ש"ח שכתב בשם יש מקשים ויפה מקשים וי"ל הוא דוחק ונ"ב וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי והיה יצחק דואג שאין יודע למי משלחו כי מהות לבן לא ידע אם טוב אם רע אם אמנם על הרוב הבנים הולכים אחר אחי האם ולבן אחי רבקה וכבניה כן אחיה אך בנקל היה לדעת זאת אם בניה שוים אבל רבקה היתה אם יעקב הטוב ואם עשו הרע לא ידע יצחק טוב אחיה ע"כ היה דואג יצחק ומצטער על יעקב מי יודע למי משלחו וזה כונת רש"י ד"ה אם יעקב ועשו אלו השלשה תבות מלמדנו שאינו יודע לבן מה הוא ורש"י אינו צריך לפרש מה לבן כי אליו משלחו ומובן שעל לבן יאמר רש"י איני יודע מה (לבן) מלמדנו:

שם ו' וירא עשו וגו' בברכו אותו ויצו עליו לאמר וגו'. פי' כיון שבשעת ברכה צוה עליו מזה הוכיח לעצמו עשו כי רעות בנות כנען בעיני אביו עד שהיה זאת כמו תנאי כשלא יקח אשה מבנות כנען אז יחולו הברכות והיה עשו ירא לנפשו שברכת אביו לא יחול עליו ע"כ הלך ולקח בת ישמעאל להיות לו עכ"פ אחת שלא מבנות כנען כי חת לכנען יחשב:

שם ט' וילך עשו וגו' אחות נביות. פי' רש"י ממשמע שנאמר וכו' והשיאה נביות נ"ב מפני שהיה הבכור גמר מעשי אביו שאביו יעדה לעשו והוא השיאה לו:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (תורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה