דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים
חומש בראשית · חיי שרה
(כ"ג ג') המו"מ בין אברהם אבינו ובין בני חת היה שא"א רצה דייקא אחוזת קבר לאחוזת עולם לו ולזרעו אחריו ולא יקבר זר ביניהם ולבני חת לא היה כזאת לרצון להם ליתן לא"א אחוזת קבר בנחלת אבותיהם רק את מתו אשר לפניו יקבור בתוך אחוזת קבר אחת מאחוזתם ואחריו בעלי האחוזה מתים. ויקם אברהם מעל פני מתו דייקא מעל פני מתו קם אבל בדברו עם בני חת ישב ביניהם כמוהם. וידבר אל בני חת וגו' תנו לי אחוזת קבר עמכם פי' שיהיה לאחוזה לי ולזרעי עד עולם והמה דחו אותו שמעני אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבור את מתך אשר לפניך גם על צרה שלא תבוא בביתך מהיום והלאה איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור מתך ולמה לך אחוזה. וא"א בשמעו את דברי בני חת אשר קראו אותו נשיא א' מגודל ענותנותו חשד אותם כי חדודים ידברו לאשר ישב עמהם וחרה להם כי לא יעשה כן בעודם מדברים ומדיינים על אודות קברת אשתו אשר זאת יאות רק לנשיא ולא כן לאיש כערכם כנהוג בכל אסיפת גבאים ובמקומות ח"ק ג"ח על כל צרה שלא תבא לקצוב סכום ומקום קבר המה יושבים וגואל הב"מ עומד על רגליו לשמוע פקודתם. מיד ויקם אברהם וראשית נתן להם תודה בהשתחואה על טוב לבבם לקבל את מתו במבחר קבריהם ואח"כ אמר להם אשר אינו מסתפק בזה אשר מקבור את מתו באחוזה אשר לא לו יהיה ולא יעשה כזאת ולא יקבור בת מתו אשר לפניו עדי יהיה לו אחוזה עולמית על כן ענה ואמר אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני פגעו לי בעפרון בן צחר ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה שדהו כי לאברהם רק מערת המכפלה היה נצרך ולמה לו השדה ע"כ דרש רק את מערת המכפלה אשר בקצה שדהו ולא השדה בכסף מלא גו' לאחוזת קבר שיהיה מוחלט לי ועפרון יושב גו' ויען עפרון גו' לא אדני שמעני פירוש בודאי לא ישמע לי אדני ולא יעשה כאשר אנכי רוצה לומר לך כי מצדי השדה נתתי פי' הנני נותן לך כל השדה וממילא והמערה אשר בו לך נתתיה יהיה גם המערה שלך ורמז בדבריו שני דברים אחת שרצונו שלא ישמע לו לקבל במתנה רק ישלם לו במיטב כספו שנית אם יקח המערה יקח גם השדה ואין רצונו למכור המערה לבדה בלא השדה והבין אברהם ואמר לו שמרוצה ליקח גם השדה ולשלם במיטב כספו וישתחו אברהם ונתן תודה לבני חת אשר מצא בתוכם אחוזה ועתה לא כתיב ויקם כי בקומו מאז לא חזר לישב עוד ולחזק הקנין לא רצה א"א לקבור את מתו עדי ישלם המחיר מקודם ותיכף אחר שמעו ארבע מאות שקל כסף יוצא מפי עפרון לא רצה להאריך עוד בדברים לשאול על תוכן הכסף באיזה מטבע איכותם ומהותם ונתן קנטרין לאשר יש מקומות שקורין לקנטר שקל ומשקל קנטר מאה שקלי תורה ונתן לו כמותם ארבע מאות קנטרין עולה ארבעים אלף שקלי תורה:
(כ"ד י') ויקם וילך אל ארם נהרים. ומובן אחר שבין שתי נהרות יושבת היתה בקעה עמוקה והוא אור כשדים כמו שפרש"י למעלה כי אור לשון בקעה ושם ארץ מולדתו של א"א:
שם י"ב ויאמר ה' א' א' א' הקרה נא (פי' אותך) לפני היום וגו' (הסכמה מאלשיך) ט"ו בדרך כלל להבין המריצה והמהירה שהיה לרבקה מצאתה לשאוב עד שובה לביתה ומזה היה מוכרח גם אליעזר לרוץ ולמהר נגדה ועוד הדקדוקים אשר באותו פרשה אומר. הקב"ה היודע עתידות אשר יבא עבד אברהם לקחת זיווגו של יצחק ובתואל ירצה לעכב מה עשה הקב"ה החלה את בתואל ועלה על ערש דוי עוד טרם שבא אליעזר שמה וסיבב סבה אשר בזה הרגע שהיה אליעזר על העין נצרך לבתואל מים חמין בחליו והמים כלה מן הבית להחם ואם כי היה לבתואל עבדים ושפחות לא המתינה רבקה לצוות עליהם עד שילכו הם להביא ורצתה בעצמה ולכן אמרו חז"ל כי רק זאת הפעם יצתה רבקה לשאוב ולא ניסתה בזה מעודה ועשתה הכל בחפזון ותרד ותמלא ותעל ותלך לדרכה במרוצה ע"כ היה מוכרח גם אליעזר לרוץ ולהקדימה שיבא לקראתה וביקש ממנה מעט מים ובחפזה ענתה לו תוך כדי דיבור שתה ותמהר ותרד כדה ותמהר ותער כדה ותרץ עוד אל הבאר הכל חיש מהר ובמרוצה וע"כ נתן לה אליעזר גם הנזם גם הצמיד על כי בראותה שרוצה ליתן לה מתנה פירשה ידיה ואליעזר נתן הכל על ידיה הצמידים גם הנזם כי לא רצתה להתמהמה עדי שיתן הנזם באפה והצמידים על אצבעותיה ובשאלו אותה לא רצתה להשיבו עד שהפציר בה כי נחפזה היתה לביתה ע"כ הוכפל שאלתו בגודל תחנונים הגידי נא לי ואז השיבה לו אף על מה שלא שאל למען לא יעכבה עוד בשאלות ותרץ ליתן המים לאמה לחמם עבור אביה החולה ובתוך כך הגידה לה כל אשר הזדמן לה עם עובר אורח אשר עיכבה מעט ולבן עמד על אביו לשמשו בחליו אשר שכב בחדר המטות חדר לפנים מחדר ושמע כאחורי הפרגוד חצי תיבות וסיפור אחותו לאמה ונבהל לעזוב את אביו ולרוץ אל האיש החוצה דרך בית העשוי לקבל אורחים ובית החיצון וביה הבישול אשר שמה עמדו אמו ואחותו וראה הנזם והצמידים על יד אחותו וסיפרה גם לו דברי האיש וירץ הלאה ויבא אל האיש וגו' ויאמר בא וגו' ואליעזר לא שאל אותו מי הוא כי הכרת פניו ענתה בו שהוא אחי רבקה ע"כ ויבא האיש הביתה ויישם לפניו לאכול ויאמר לא אוכל וגו' ויאמר (לבן) דבר כי רק לבן עמד אצלו ובתואל שומע על משכבו שהפתח פתוח מבית אשר אליעזר בו לחדר המטות ויאמר עבד וגו' ואשים הנזם אשר לאפה והצמידים שלשתן על ידיה כנ"ל. ויען לבן וגם בתואל הרכין בראשו על דברי לבן. ומגדנות נתן לאחיה ולאמה כי לאביה אין אומר ואין דברים ולא לו מגדנות ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו לבדם כי בתואל שוכב על משכבו ולבן עומד עליו אך מעט מהרוטב אשר על השלחן אשר לפני אליעזר לקח לבן ונתן לאביו ונזדמן הסם בתוכו ובקחתו בתואל כף אחת נתעלף ויגוע ואיננו ולא היה עוד לאליעזר עם מי לישא וליתן רק אחיה ואמה:
ב' שם רש"י ד"ה זקן ביתו כו'. ר"ל מה שלא אמר כו' לפי ששל אברהם היתה ראשונה לו קודם מילת נ"ב וגם באה לו בצער מה שא"כ מילת העבד:
שם ט"ו מלכה אשת נראה לכאורה מיותר כי די אם יאמר לבתואל בן נחור אך בא להשמיענו שאבי רבקה לא היה מפילגש נחור ששמה ראומה אלא היה בן מלכה אשת נחור וכן רבקה ידעה לדייק יחוסה באמרה לאליעזר בן מלכה אשר ילדה לנחור ולא ראומה יולדתו וכן אליעזר בהעתיקו את דבריה לפני אביה ואחיה אשר ילדה לו מלכה והכרת פניהם יגידו לו אם אמת כן הוא כאשר עיניהם לנוכח יביטו נכרים דברי אמת ואם משטה היתה רבקה באליעזר היו יטו עיניהם למטה:
שם י"ט ותכל להשקותו הראה אותו לדעת כי אין טוב לאדם בעת צמאו גדול למלאות כל תאות צמאו ולשתות הרבה כדי מלא כרסו כי יזיק לו לאדם ואין לשתות רק להקטין גודל צמאו ע"כ כלתה הוא להשקותו טרם כלה הוא אבל לבהמה מניחין לשתות כרצונה כי לא יזיק לה כרס מלא מים ולמען לא ישפוט אותה אליעזר לצר עין לקמץ אף מים אמרה לו גם לגמליך אשאב ולא אחוס על טרחתי עד אם כלו לשתות מעצמם. שם כ"ט ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אחר אשר מזכיר שם לבן פעמים אינו קורא אותו עוד בשמו עד אחר אריכות דברי אליעזר ויהי כראות (לבן) וכשמעו (לבן) ויבא (לבן) אל האיש ויאמר (לבן) בוא ברוך ה' ויבא האיש (אליעזר) ויפתח (לבן) הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו (עם אליעזר) ואין לומר אשר ויפתח קאי על אליעזר עד סוף הפסוק כי לא יאות שישמש אליעזר את אנשיו במים לרגליהם:
שם ל"א ואנכי פניתי הבית ומקום פי' וכמו כן פניתי מקום לגמלים:
שם ל"ה ויתן לו צאן ובקר וגו'. נ"ב זה הסדר כי מהצאן ובקר בא לו כסף וזהב עבדים ושפחות וגו':
שם ל"ו ותלד שרה אשת הם התפארו שבתואל אינו מפילגש הודיעם שגם יצחק אינו מפילגש:
שם מ"א אז תנקה מאלתי. פי' יהיה לאל ידך לנקות עצמך מאלתי דוקא כי תבא שמה ואיככה ואם לא יתנו לך והיית נקי:
שם ס"א ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים נ"ב ובהיות רבקה רוכבת בין נערותיה הלא לא ידע יצחק בפגעו אותם איזו היא המיועדת לו ולשאול לאו אורח ארעא ע"כ ויקח העבד את רבקה מתוך נערותיה אליו בינו ובין האנשים אשר אתו וילך:
שם ס"ג ויצא יצחק לשות בשדה. נ"ב יצחק שיער בנפשו כי היום צריך העבד לבוא עם זווגן ואם תמצא חן בעיניו תהיה עוד היום החתונה למזל טוב בחופה וקדושין והוא יום סליחה וכפרה ויצא יצחק לשוח בשדה תפלת מנחה וכפרש"י לשפוך שיחו ולשון זה נופל כשמתפללין ומתוודים בשפיכת דמעות כנהוג קודם החופה עד היום הזה אשר ירשנו מיצחק אבינו:
שם ס"ה ותקח הצעיף ותתכס. נ"ב מגודל הצניעות והבושת אשר היה ברבקה אמנו לא מלאה לבה ליתן הצעיף בזרוע נטויה להחתן יצחק רק ותקח הצעיף בידה ויצחק הושיט את ידו וקיבל הצעיף מידה וכסה ראשה לכן כתיב ותתכס לשון ותתפעל כפרש"י ז"ל והפסוק סומך על המובן וכן המנהג בבני ישראל זרעו של יצחק עד היום הזה שהחתן מכסה ראש הכלה בצעיף קודם החופה. שם ס"ז ויקח את רבקה נ"ב בחופה וקידושין: