דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים
חומש בראשית · מקץ
(מ"א י"ב) רש"י ד"ה עבד וכו' ס"א שיראים וכן גורס רא"מ כצ"ל:
שם י"ד וישלח פרעה ויקרא את יוסף והשליח שהבין שיצמח מזה טובה גדולה ליוסף והיה רע עין השליח זה מה עשה ויריצהו פתח הבור ונתן מקום ליוסף לרוץ ולברוח לאשר עיניו ישאוהו ולא יבא עוד לעולם לפני פרעה ולפרעה השיב השליח דבר כי כן עשה וקרא אותו אבל יוסף שלנו לא יעשה כזאת להיות בורח אך הלך למרחץ וירחוץ ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה להתחנן על נפשו אך פרעה הקדים לאמר לו למה קרא אותו:
שם ל"ד יעשה פרעה קאי אדלעיל וישיתהו על ארץ מצרים זאת יאות אשר פרעה יעשה והוא אותו חכם ונבון אשר ישיתהו יפקד פקידים:
שם מ"ו ויעבר בכל ארץ מצרים. נ"ב ובדרך העברה פקד פקידים:
שם מ"ח ויקבץ ויתן ויצבר יוסף בר הכל נעשה ע"י הפקידים שפקד יוסף וכל אשר המה עושים נקרא על שמו כאלו הוא עשה הכל:
שם נ"ו וישבר למצרים. פרש"י שבר לשון מכר ולשון קנין הוא כאן משמש לשון מכר שברו לנו מעט אוכל לשון קנין ראשית אומר שהאי קרא שמביא רש"י על לשון קנין שברו לנו מעט אוכל ט"ס ולא יצא כן מיד רש"י כי למה ירחיק כל כך עדותו ואנכי מניתי וספרתי ויש בקרא שבע פעמים שבר לשון קנין קודם להאי קרא שברו לנו מעט אלא צ"ל ושברו לנו לשון קנין דכתיב מ"ב ב' אך עדיין יש לכאורה להקשות על רש"י הלא הוא עומד בפסוק נ"ו ואחריו פסוק נ"ז כתיב לשבור אל יוסף ופרש"י כאלו כתיב אל יוסף לשבור והרי לשון קנין וקרוב קודם אך י"ל כי רש"י לא רצה להביא מזה שצריך להפוך התיבות שיהיה לשבור לשון קנין כי לפי הכתוב לשבור אל יוסף משמע לשון מכר ויש לפרש וכל הארץ באו לשבור למכור אל יוסף חפצי בית תכשיטי כסף וזהב ואבנים טובות ולקחו מחירם תבואה ובזה שפיר גם מה שנותן טעם כי חזק הרעב וכו' עד שהוצרכו למכור חפצים וע"כ לא ברירא ליה לרש"י להביא האי לשבור על לשון קנין והביא הלשון שבר הראשון אשר אחריו ושברו לנו משם שאין לפרשו רק לשון קנין:
(מ"ב ט') ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם. מה ענין החלומות שחלם ליוסף ומה רע עשו אחיו בזה אשר חלם לנקום מהם ולומר להם מרגלים אתם. ונ"ל בעז"ה ויזכור החלומות אשר חלם להם וראה כי עדיין לא נתקיימו א' כי הכא כתיב בבואם לעיל ו' וישתחוו לו אפים ארצה ואין זה כאלמת וכוכבים כי אין להם אפים ולכן כתיב שם בשתיהם השתחויה לבד בלא אפים ארצה כי בפעם אחד נופלים ומשתטחים עלי ארץ וכאן דכתיב וישתחו לו אפים ארצה משמע בתחלה כפפו קומתן ואפיהם ואח"כ נשתטחו בפישוט ידים ורגלים ארצה. וביותר כי בחלומו ראה אחד עשר כוכבים והמה רק עשרה ויבן כי יוכל להכריחם שיביאו את בנימין ועוד לא בא העת להתוודע אליהם על כן ראה איך לסבב הדיבור שיביאו את בנימין ויאמר אליהם מרגלים אתם וגו' עד שמתוך דבריהם נתגלגל הדבר לדרוש מהם שיביאו את בנימין ואז נתקיים החלומות כהוויתן שהיו אחד עשר אחים כאחד עשר כוכבים וגם כתיב שם לקמן מ"ג כו' וישתחו לו ארצה מתוך קומה זקופה נפלו וישטחו עלי ארץ כמו כוכבים ואלמת. ומה שכתב בעה"ט כאן ויפתחוו לו בגימ' בכאן נתקיים החלום ברור אצלי כי הבעה"ט כתב זאת לקמן מ"ג כ"ו והמעתיק לא שם לבו לזה ואמר להעתיקה כאן ולבעה"ט על כל תיבה שבתורה שבעה עינים ואיך יכתוב על עשרה אחים שנתקיים החלום מאחד עשר כוכבים שם כ"ז ויפתח וגו'. נ"ב כולם פתחו שניהם לתת מספוא לחמוריהם אך לכולם צוה ליתן כספיהם בשולי שקיהם תחת הבר ושקו של לוי שצוה ליתן כספו בפי אמתחתו להחרידו עודו בדרך ולזה היה לוי יחידי שהיה כספו בפי אמתחתו ולשאר אחים נתוודע אחרי אשר באו לביתם והריקו שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו לקמן ל"ה:
שם ל"ו רש"י מלמד וכו' כיוסף. פי' כמו שאנחנו יודעים שמכרו את יוסף אבל לא קאי על יעקב שהוא ידע כי הלא יעקב אמר בסמוך כי אחיו מת:
(מ"ג ב') שבו שברו לנו. פי' למה תתעצלו הלא חסר לחם אתם כמוני:
שם ד' יהודה השיב לאביו אם ישך משלח וגו' אף לא יחסר לנו רק לך לבד נרדה ונשברה לך לבדך אכל ואם אינך משלח לא נרד וגו':
שם י"ב ע' פרש"י כסף משנה שמא הוקר השער היינו עד כפל על שהיה בפעם הראשון ואת הכסף המושב כמספר אשר הושב ולא יותר וכן משמע לקמן כ"א אמרו האחים ונשב אתו בידנו משמע רק אותו ולא יותר ולא זכיתי להבין מאין לקח בעה"ט אשר הכסף המושב היה כפול העליון יאיר עינינו:
מ"ג י"ח ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו דאגו על החמורים כי אף לא יכלו לשלוח אוכל לביתם לאביהם ולבני ביתם וימותו ח"ו ברעב (הסכמה מאלשיך):