אור ברסלב
דבש תמר - א (תורה) חומש בראשית › וישב

דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים

חומש בראשית · וישב

וישלח

(שם ל"ז) ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ולא מפרש הכתוב מה היה החלום אך שהיה בזה נחשב בעיני אחיו לשוטה שמגיד להם כי היו דברים אשר אינו יאות לספר לאחרים לפיכך הוסיפו שנא אותו השנאה יותר שיהיה בקרב אחיהם שוטה ושעיר לשון הכתוב אחריו שלא רצו לשמוע עוד חלומותיו וביקש מהם שמעו נא החלום הזה שהוא באופן אחר מהחלומות ששמעתם עד עתה ממני:

שם ח' ויאמרו לו אחיו וגו' ויוסיפו עוד שנוא אותו. נ"ב כאן מפרש ויוסיפו עוד שנא אותו שנאה אחרת על חלומותיו ועל דבריו שחושב למלוך עליהם שם ט' ויחלם עוד חלום אחר כאן לא אמר עוד להם שמעו נא כי ידע שלא ישמעו לו ויספר אל אביו ואל אחיו בעמדם על אביהם ואחיו לא שמו עין בו כאלו אינם שומעים ולא ענו לו אך בלב ויקנאו בו אחיו:

שם י"ג לכה לשון הזמנה ליחיד כמו לכו לרבים לכו ונהרגהו, לכו ונמכרנו, לכו נרננה כולם לשון הזמינו עצמכם וכן לכה הזמין עצמך ואשלחך:

(ל"ח ב') בת איש כנעני ושמו שוע. רש"י ד"ה כנעני תגרא נ"ב שאם היה כנעני על שם משפחתו ממשפחת כנען היה לו להקדים תחלה שמו בת שוע איש כנעני אלא ש"מ תגרא בת איש תגר ושמו שוע ואינו מזכיר שם משפחתו:

שם כ"ג ויאמר יהודה תקח לה פן נהיה לבוז לכאורה קשה הלא אין בזיון גדול מזה אשר חתמו בידה אך לא היה מנהגם אז לחרות שמו על החתימה רק כל אחד עשה איזה ציור צומח או בעל חי על חתימתו ולא היה ידוע וניכר לזרים של מי הוא החתימה אלא לבעליו ומכיריו וכן עד היום עוד המנהג כן בארצות המזרח:

שם כ"ד הוציאוה ותשרף. ע' רש"י שבתו של שם היתה וכו' ובבעה"ט כתב ובמדרש יש ששם בעצמו דנה וא"א להיות וכו' שמת כבר ומה שאמרו בע"ז פנוי הבא על הפנויה ב"ד של שם גזרו משום מעשה דתמר לא שהיה קיים וכו'. והנה מה שכתב פנוי הבא על הפנויה נשתבש בכפלים מה פנוי לכאן ואיזה גזירה שייך בנשוי יותר מפנוי שיהיה שייך הלשון שגזרו אפילו על הפנוי באשה שייך שפיר כי רחוקה הפנויה מהנשואה מרחק רב באיסור שמה שאסור בנשואה אינו אסור בפנויה ושייך גזרו אף על הפנויה אבל לא באיש שנית בגמ' שמביא הבעה"ט אין שום שם פנוי מוזכר שם אצל ב"ד של שם לא פנוי ולא פנויה אלא איתא התם שאפילו דרך זנות ב"ד של שם גזור ואמת אין נ"מ כי עיקר מביא בעה"ט לתרץ מה שמזכיר ב"ד של שם בימי יהודה אך מה לנו למנקט דבר הבדוי טוב יותר למנקט ולהעתיק הדברים ככתבן וכך צ"ל ומה שאמרו בע"ז דרך זנות ב"ד של שם גזרו וכו':

(שם ל"ט ב') ויהי בבית אדוניו. פי' בבית שאדון משתמש בו ולא בבית העבדים:

שם ג' וירא אדוניו וגו' שם ד' וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אותו פי' פוטיפר ליוסף ומפרש והולך במה שרת אותו ויפקדהו על' ביתו וכל יש לו נתן בידו (ובלשוננו האי וישרת אותו ער האט איהם געדינט):

שם ו' ולא ידע אתו מאומה פי' לא שאל אותו בדבר עסקיו איך ומה הה וכשבא לבית מסחרו וראה יוסף מדבר עם סוחרים או ראהו כותב לא דרש אדות איזה עסק הוא מדבר וגם לא שאל מה כותב מה חושב כי ידע שיכול לעזוב עליו ולא רצה לידע מאומה אך מה שאל ומה רצה לידע כי אם הלחם אשר הוא יוסף אוכל ועליו שאל תמיד אם אכל יוסף פת שחרית ומה אכל וצוה להעבדים והשפחות לשנות המאכלים בטוב טעם יותר וערבים לחיך וכן על סעודת צהרים וסעודת ערב על הכל חקר ודרש ופקד להטיב עצהי"ט מאכלו ושתיתו ומובן אשר ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה:

שם ט' וחטאתי לא' ואף אם לאדוני לא אחטא כי לא ידע את מה בבית אבל היודע תעלומות סתרי כל חי הוא ידע ואליו אחטא:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (תורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה