אור ברסלב
דבש תמר - א (תורה) חומש בראשית › ויצא

דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים

חומש בראשית · ויצא

תולדות

(שם י') ויצא יעקב מבאר שבע. עיין בעה"ט שמרומז בקרא שנטמן יעקב בבית שם ובבית עבר י"ד שנה כי שני אוהלים הוה כמו שכתב הש"ח לעיל מדכתיב ביעקב יושב אוהלים משמע ששתי בתי מדרשות הוי בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר ומה שכתב בעה"ט שגם נטמן בבית שם אין פירושו ששם עודו חי כי זאת לא יכול להיות שהרי יעקב הלך מבית אביו בן ס"ג וכשהיה יעקב נ' שנים מת שם ע"כ פי' בבית שם בבית מדרשו של שם שהוא יסדו ולמד בו כל ימי חייו והיה נקרא על שמו:

שם י"ד ופרצת ימה וגו'. נ"ב כי מטא לחרן שב לילך למקום שהתפללו אבותיו ואז הלך ממזרח למערב ע"כ הקדים הקב"ה אותו רוח אשר נוכח פני יעקב ופרצת ימה ואחריו הרוח שכנגד אותו הרוח וקדמה ואח"כ רוח ימינו וצפונה כי ההולך למערב לימינו צפון ואח"כ רוח שמאל שלו ונגבה:

שם כ' וידר בעה"ט ג' במסו' כו' לומר שהצדיקים היו נודרים נ"ב סי' לדבר מצוה כדכתיב נשבעתי ואקימה לשמור משפטי צדקך:

שם כ"ב והאבן הזאת גו'. ת"א מפרש שגם והאבן הזאת על אם יהיה ואבנא הדא די שויתי תהי די אהי פלח עלה מן קדם ה' כמו וברוב חסדך אבוא ביתך והוי"ו של וכל מפרש כמו שפרש"י וי"ו של והאבן:.

(שם כ"ט ב') רש"י ד"ה וגללו ותרגומו ומגנדרין נ"ב וכן והשקו תרגומו ומשקן:

שם י"ב ותרץ ותגד לאביה רבקה שהיה לה נזם וצמידים קידמה להגיד לאמה גם שם כתיב לבית אמה שפגעה בביתה תחלה גם כתבתי שם שאביה היה חולה ושכב על מטתו בחדר המטות אבל רחל שלא היה לה במה להתפאר כי יעקב בא בידים ריקניות ומהראוי לקבלו לביתם ולהספיק לו כל צרכו בחנם וזאת אין כח ביד אמה בלא דעת אביה ע"כ קדמה להגיד לאביה:

כ"ט כ"א הבה את אשתי וגו' ואבואה אליה, פי' כי עד הנה בבואי מן השדה אין לי מקום מנוחה ואין לי למי לפנות רק לבית הבישול לבקש מן השפחות סעודת ערב ומשכבי בדיר הצאן לא כן כשיהיה לי אשה אשתי תכון לי סעודת ערב ויהיה לי חדר מיוחד ושם אשתי תשמור עלי ובבואי מן השדה אבוא אליה. פי' לאהל אשתי לאכול על שלחני ולשכב על משכבי וזה אמרו כי מלאו ימי אינני עוד צעיר לימים לשכב בטחב ולאכול מאכל עבדים:

שם כ"ב ויאסוף לבן את כל אנשי המקום. נ"ב מפני שרצה לבן לרמות את יעקב הרבה בקרואים לטרוד את יעקב אבל את רחל בנתנו אותה לו שלא היה עוד רמאות מה לו לקרואים:

שם ל' ויבא גם אל רחל ומזה אין ראיה עוד ששנואה לאה כי כך היה דרכם ליקח יותר מאחת וכיון שנשאה בא גם אליה אבל למה יהיה גם זאת שיאהב את רחל יותר מלאה אחר ששתיהן נשא צריך להיות גם אהבתן שוה וכאן לא היה כן אלא ויאהב גם את רחל מלאה שהיה גם זאת שאהב את רחל יותר מלאה וירא ה' כי שנואה לאה:

שם ל"ב ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן בעה"ט ותקרא שמו ראובן ואח"כ כתיב כי אמרה ובאחרים אינו כן נ"ב ואין חידוש כי הלא כבר כתיב וירא כי שנואה והוא הטעם שלפיכך קוראה אותו ראובן כי ראה ה' בעניי.

(ל' ח') ותאמר רחל נפתולי וגו'. רש"י ואונקלוס תרגם לשון תפלה נפתולי וגו'. ותיבת (כמו) אני מוחק כי אין שייכת כאן:

שם י"ד רש"י ד"ה דודאים סיגלי. נ"ב רש"י בורר לו דעת לוי כי ידע לפרשה אבל רב דאמר יברוחי כתב רש"י שם ולא אתפרש מאי הוא ור' יונתן דאמר סבוסקי נראה כ"כ שרש"י לא הכיר בו שמפרש מין בשמים כמו שמפרש הערוך על כולם מיני פרחים נותנים ריח טוב:

שם ל"ב אעבור בכל צאנך. נ"ב כבשים ועזים שניהם בשם שה יקראו ואמר תחלה כלל הסר כל שה נקד וטלוא וכל שה חום וחוזר ומפרש חום קאי למעלה ולמטה ומתחיל ממה דסליק מיניה חום דוקא בכשבים לא בעזים וטלוא ונקד בעזים דוקא לא בכשבים. וכן מפורש בפסוק השני וכן בפסוק ויסר וידוע כי תישים המה הזכרים מן העזים ובזה נוכל לומר כמו כן טוב טעם אשר בתחלה מקדים נקד לטלוא ואח"כ טלוא לנקוד לאשר מתחיל מדסליק מיניה ומפרש למפרע פוגע בטלוא תחלה:

שם ל"ז ויקח לו יעקב מקל לבנה לא היה בזה ח"ו שום רמאות רק תחבולות חכמה אשר היה עושה לעין כל עריצים יתמכו עושר ויד חרוצים תעשיר וגם בשעת השואה אמר לו כי יעשה כל התפעלות מעתה גם עבור עצמו שנאמר ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי:

שם ל"ט ויחמו הצאן פי' כבשים ועזים ותלדן עקדים נקדים וטלאים והנה העזים מהם היו ליעקב ולקח אותם לעצמו אך הכבשים הנולדים עקדים נקדים וטלאים לא היה שייך ליעקב לפי התנאי אשר ביניהם כמו שכתבתי לעיל במקומו ויספר לנו הכתוב (מ') והכשבים פי' הנולדים עקדים נקדים וטלאים שהיו שייך ללבן נהגם יעקב בראש העדר אשר ללבן למען יתנו הצאן הבאים אחריהם עיניהם בהם ולא יסיחו דעתם מתבניתם וילדו כדמותם ויהיו העזים אשר כמותם ליעקב וכן עשה יעקב שכל חום בצאן לבן פי' הנולדים חום ושייכים ללבן ומי המה הלא ידענו מהתנאי שביניהם אשר עזים המה כי חום בעזים היה שייך ללבן וינהלם כ"כ בראש העדר למען תלדן הצאן כמו כן חום ויהיו הכבשים מהם ליעקב כפי התנאי וכל חום בכשבים את כל זאת עשה יעקב הכל בצאן לבן אבל צאנו וישת לו כלומר מה שהוא שלו שם עדרים לבדו ולא שתם וגו':

שם ל"ז ברש"י ד"ה מקל לבנה וכו'. ואומר אני הוא שקורין טרימב"ל שהוא לבן נ"ב פי' כשקולפין אותו הוא לבן וכן כולם שם בתרגום וקליף בהון קולפין חורין לגלאה חיורא דעל חוטריא כצ"ל לפי הקרא וכן ת"י וכן פרש"י. (ל"א י"ד

) ותען רחל ולאה ותאמרנה לו. נ"ב אם לא היה בנים לאבינו כמו מקודם שבאת אתה לביתו שלא היה ללבן בנים רק בנות היינו מצפים עוד נחלת אבינו שיבא לידינו בירושה אבל עתה אשר כבר נולד לו בנים במשך שלך העוד לנו תקוה לצפות חלק ונחלה בבית אבינו:

שם י"ח מקנה קנינו. רש"י מפרש מקנה שקנה מחיר צאנו ומה זה שקנה עבדים וגו' ות"א מקנה קנינו הצאן שקנה לבד הצאן שלו הבא לו בשכרו מלבן שכבר נאמר וינהג את כל מקנהו ועתה שאומר מקנה הם הצאן שקנה גיתי קנינה ובס"א איתא בתרגום גיתוהי וקניניה ושבוש הוא כי המכלול כתב מקנה קנינו סמוך כי הוא נקוד בצירי ולפי ס"א אין זה סמוך:

שם כ"ה ויעקב תקע את אהלו בהר וגם לבן תקע את אחיו באותו הר הגלעד אשר בסוף פסוק קאי על שניהם על הר יעקב ועל הר לבן כי הר אחד היה ותקעו אהליהם זה מול זה וכן תיבת אהלו הנאמר אצל יעקב קאי כ"כ על לבן הנאמר וגם לבן תקע מה תקע ידענו מאהלו הנאמר אצל יעקב כי גם לבן תקע אהלו אשר את אחיו בהר:

שם כ"ז לבן דיבר עם יעקב דברי חדודין למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי כאלו אנכי מגעגע ומשתוקק להיותך עמי וכאלו קשה עלי פרידתך ממני ולא הנחתיך לילך מאתי למה לא הגדת לי אשר רצונך לילך מאתי והיה לי לשמח לב ועשיתי לי משתה ושמחה ואשלחך בשמחה בכל כלי זמר בשירים בתוף וכנור:

שם כ"ט יש לאל ידי לעשות עמכם רע והא ראיה וא"א אמר אלי השמר לך מדבר וגו' הרי ראיה גדולה שא"א יודע שלא תוכלו לעמוד נגדו אם הייתי רוצה לעשות עמכם רע כי אם לא היה לאל ידי לא היה א"א צריך להזהיר אותם בל לעשות לכם דבר:

שם ל' ועתה כלומר לא נדבר עוד ממה שעבר עבר אך זאת אשאל מאתך הלא הלך הלכת כדרך ההולכים ולא בחפזון יצאת כי כמו אף כי נכסף נכספת לבית אביך ולא תוכל לומר בחפזך טעית וקבלת מחפצים שלי מחמת מהירת אבל שלא נבהלת לצאת כי אף בדרך לא רצת רק הלך הלכת כי שבעה ימים הלכת מה שאני רצתי יום אחד נמצא כי בדעה מיושבת גנבת את אלהי ולמה עשית זאת ואני דורש אותו ממך השב לי והשיב יעקב על ראשון למה נחבאת ולא הגדת לי כי יראתי כי אמרתי ועל התרפים עם אשר תמצא:

שם מ"א רש"י ד"ה ותחלף את משכרתי. פרש"י הייתי משנה תנאי שבינינו (הנקוד לטלוא ומעקודים לברודים) צ"ל מנקוד לעקודים ומטלוא לברודים כי נקוד וטלוא היה התנאי הראשון:

שם מ"ב לולי אלהי אבי זה יצחק אלהי אברהם אבי אבי ופחד יצחק הפחד ואימת יראת שמים שיש לאבי היה לי שלמדתי וקבלתי מאבי ולולי השלש זכיות אלו זכות אבי זכות אבי אבי וזכות יראת שמים שלי יעמדו לי כי עתה בהשיגתך אותי היית נוטל את כל אשר לי וריקם שלחתני:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (תורה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה