אור ברסלב
דבש תמר - א (שס) מהרש"א והחונים עליו › מסכת יבמות

דבש תמר - א (שס)· רבי דוד טיטלבוים

מהרש"א והחונים עליו · מסכת יבמות

מסכת חגיגה

פרק ראשון

רש"ל דף ג' ע"א רש"י בד"ה אתיא הנה הנה כו' בתו מאשתו כו' כצ"ל:

מהר"מ דף ב' חמותו פי' רש"י שמת בעלה ונשאה אחיו ה"ה דהוה מצי כו' נ"ב ע' חידושי אנשי שם:

דף ו מהרש"א תוס' ד"ה נגמור מהכא כו' ומש"ה לית לן למימר דעשה דהיטמא ואל תחזור כו' כצ"ל:

בא"ד דליכא אלא לאו גרידא נ"ב זה הדיבור צ"ל בד"ה דליכא אלא לאו גרידא עכ"ל ומה שבינתים נמחק רש"ל דף ה ע"א רש"י ד"ה ת"ל ראשו כו' שאינו שוה בכל הוא כצ"ל:

דף ו ע"א רש"י בד"ה ואפ"ה לא דחי בתמיה נמחק וצ"ל שם סה"ד אפ"ה לא דחי ומתחיל ולגמור כו' כצ"ל:

שם ע"ב רש"י בד"ה לחלק שלא כו' שבת בכל מלאכות כו' כתב ע"ז רש"ל דבר תימה פי' לומר שלא וחייב סקילה כי אם בעשות כל המלאכות דהא כו' עד סה"ד נ"ב אמת כי רש"י לא פירש כן בשבת ובסנהדרין וכש"כ הרש"ל אבל הפי' אינו זר מאד ואינו דבר תימה כי איתא במכילתא וכן נראה לר"י לגרוס כן בשבת כמובא בתוס' ד"ה יכול שבת דף ע': מהרש"א דף ט' גמ' יחיד ונשיא אתיא מצוה כו' בסוגיא דהוריות יליף דיחוד דוי'"ו מוסיף נ"ב ע' תוס' שם:

בא"ד ויש מקשין כו' נילף ליה מג"ש דמצות מצות נ"ב ע' תוס' ד"ה בע"כ אתיא מעיני מעיני שמתורץ גם קושיא זו:

רש"ל דף י בא"ד ומת שמעון כו' א"כ אישתכח דהוה על לוי אשת אח של ראובן ומה לנו בזה שהיא נמי אשת אח של שמעון סוף סוף כו' כצ"ל:

מהר"מ דף י בא"ד וה"ה דהוה מצי למנקט כו' ופליגי אי הקידושין תופסין לר"ל אין הקידושין תופסין כו' כצ"ל:

מהרש"א דף יב ע"ב בד"ה שכבר ילדו כו' אלא דמתני' מיירי דלית בה מיאון מדאורייתא וזה שכתבו התוס' כו' כצ"ל:

רש"ל דף יב ע"א רש"י בד"ה אלא לדידי' כו' כצ"ל:

בד"ה צרת איילונית כו' מן כו' ד"ה פרט לאילונית בגדול לייבם כצ"ל:

בד"ה שכבר ילדה כו' ונוכל לתרץ שהלידה מונעת מלמאן כדפרישית לרבה כצ"ל:

חידושי אגדות דף יד ע"ב ד"ה לא נמנעו כצ"ל:

מהר"מ דף יד ד"ה כי אמרינן וכו' עד וכן נראה דאמרינן בירושלמי דבן עיר אין מוציא בן כפר כצ"ל:

דף יד ע"ב בתוס' ד"ה נעשה כדברי ב"ה הולד פגום וכו' עד ע"א דף טו וא"נ כצ"ל:

בתוס' ד"ה אמר לי עד ולר"י נראה דודאי ידע ביה ר' יוחנן וכו' וגם לפר"י ע"כ צריך כצ"ל:

רש"ל דף טו תוס' בד"ה ונהג וחלק המעשר לעניים דאי לאו הכי היה בפעם השניה מרבה במעשרות כצ"ל:

רש"ל דף טז בגמ' צרת הבת אסורה נ"ב צ"ל צרת הבת מותרת כן מפורש ביש"ש שהיה לו כך הגירסא בגמ' וע"ז מפרש שנשאת לכהן פירוש פירושו אפילו אם נחלצה מהיבם יכולה להנשא לכהן שהחליצה אינה כלום:

פרק שני

רש"ל דף יז ע"ב תוס' ד"ה ולימא לי' עד סה"ד אלא פליגי בסמכה דעתה עליו כצ"ל:

מהר"מ דף יז ע"ב בתוס' ד"ה אשת אחיו כו' עד ואע"ג כו' ובפ' בית שמאי נמי דייקינן כצ"ל:

רש"ל דף כ"ה בא"ד מרבנן כו' והכא בעל הוציאה והכא בעל הוציאה יוציא משום דינא כצ"ל:

מהר"ם דף כה תוס' ד"ה ואכתי מי דמי וכו' וכיון דתני הוציאה והכא והכא בעל ולא ב"ד כצ"ל:

רש"ל דף כ ע"א גמ' ותבעו חליצה כצ"ל:

דף כב תוס' ד"ה ערוה כו' ואם כן מן האב ומן האם אמאי שרי:

פרק שלישי

רש"ל דף ל' גירש אחד כצ"ל:

בא"ד בזקוקה לו משעה שנשאת לאחיו ואף שכתבו התוס' דלא אמרינן נשואין מפילין אלא אם נעשית כו' כצ"ל:

שם אבל הכא אמרינן נישואין מפילין כאלו כו' כצ"ל:

בד"ה זאת אומרת ע"ב בד"ה אלא אי סבר לה כרב נחמן שרי' זו זו היא כו' כצ"ל:

רש"ל קודם סליק ארבעה אחין צ"ל כדפרישית ודוק:

פרק רביעי

מהרש"א דף לו שם שמא לא יהא כו' ויש ליישב דאף לאחרי שתלד ויצא הולד לאויר העולם לא תנשא צרתה משום שמא לא יהא הולד בן קיימא שימות תוך ל' וביאתה לא היתה ביאה דמעוברת היתה כצ"ל:

מהר"ם דף לה ע"ב ד"ה ונמצאת מעוברת וכו' דאל"כ הא קשיא מתני' דלקמן כצ"ל:

שם וי"ל דמשום תוך ג' תקנת חכמים לא תתיבם שום יבמה בעולם תוך ג' ולא פלוג רבנן כצ"ל:

ד"ה הרי זו לא תנשא כש"כ היא שלא תנשא ולא תבעל כו' דשמא לא יהא הולד של קיימא וא"כ לר"ל יחזור ויבעול ולר' יוחנן עכ"פ כצ"ל:

שם ואם אין הולד של קיימא הביאה פוטרתה כצ"ל:

דף לו ע"א בתוס' ד"ה הלכתא כו' ותימא דלא חשיב הא דפ"ק דע"כ דתני' כוותיה וכו' דהא חשיב כצ"ל:

דף לא ע"א בא"ד וא"ת ולמ"ד כו' ובזה נמי יתורץ למה לא הוקשו התוספות כצ"ל:

רש"ל דף לז ע"ב רש"י בד"ה בנכסי יבם כו' מתני' דהוא לא ירש כו' כצ"ל:

דף לח ע"ב תוס' בד"ה בש"א כו' יש לחוש בה כעוברת כו' כצ"ל ונ"ב כן הגה' בגמ' על הגליון משמו וכן מגיה מהרש"א דף מ"א ע"ב בפרש"י בד"ה הכי השתא כו' וכמ"ש התוס' כו' נ"ב לענ"ד אינני מבין דבריו הקדושים כי הלא תוס' מסיים בזה ונשאר בקושיא וז"ל ומיהו מההיא דספק קידושין דפ"ד דף ל' הוי מצי למפרך ושם הוא ספק צרת ערוה:

דף מ"ד בד"ה א"כ לאשמעינן כו' אלא דלא קתני שאר חייבי כריתות כצ"ל רש"ל דף מ' ע"א גמ' במתני' בין כך ובין כך כו' ומשמע דלא שקיל בנכסי אביו חלק אחיו שמת בחיי אביו כצ"ל:

בד"ה אמימר כו' באחד ובבן בנו כצ"ל:

דף מא ע"ב רש"י בד"ה אלא משום כו' חליצה היא כו' כצ"ל:

רש"ל דף מט רש"י בד"ה דכתיב כו' לא יגלה הס"ד ואח"כ מ"ה דר"י ורבנן כצ"ל:

פרק חמישי

מהרש"א דף נ"ב בד"ה המקדש כו' וכך הם דברי התוס' בפ"ק דקדושין דף יב ע"ב בשם כו' כצ"ל:

פרק ששי

מהרש"א דף נט בד"ה אלא לאו שלא כדרכה המשך על ע"ב וכן משמע כו':

מהר"מ דף נ"ו ד"ה ואיזו זו אשת כהן כו' שם בכתובות דף נא קאמר נ"ב וכן הוא בגמ' וברש"י לקמן דף ק' ע"ב כמו שמציין בתוס' לפנינו:

דף נח ד"ה אימר דאמר ר' מאיר כו' לכך כתבו התוס' האי לישנא גם מכאן משמע כו מדקאמר כו' כצ"ל:

דף ס ע"א ד"ה שאינו משלם קנס במפתה וכו' ופטור מן הקנס היינו מן התורה והא דמוציאה בגט כצ"ל:

רש"ל דף נו בד"ה ומה קדושי כו' כצ"ל:

דף ס תוס' בד"ה שאינו משלם כו' עד סה"ד דשרי הכל אפילו מדרבנן נ"ב וע' מהר"מ:

חידושי מהר"ש דף סא ע"ב אף על פי כצ"ל:

רש"ל דף סב ע"ב תוס' בד"ה חייב אדם כצ"ל:

מהר"מ דף ם בד"ה למילף יש מגיהין כו' והוי כפילת דברים דהא קאמר לעיל כצ"ל:

פרק שביעי

מהרש"א דף סו ע"ב תוס' בד"ה עבדי צאן ברזל כו' אלא לענין דחשיב קנין כספו והיינו כדפי' רש"י במתני' כצ"ל:

דף סח בפרש"י בד"ה אימא נבעלה כו' עד סה"ד כפרש"י לעיל בשמעתין וק"ל כצ"ל:

רש"ל דף סח ע"א בגמ' לויה וישראלית פסלוה ר' יוסי אומר כו' כצ"ל:.

פרק שמיני

מהרש"א דף ע גמרא אי דתרומה מצרך צריכי כו' ועוד נראה דליכא לאוקמא בהיפך משום דקים לתלמודא בשום דוכתא אחריתא דאין עבד עברי קני לי' רביה נ"ב מכי משנה שכר שכיר עבדך כמו שכתבו תוס' בסמוך:

שם ומיהו צ"ל דאתא נמי לאפנוי דלהא לא אצטריך נ"ב דמלפי אכלו תכוסו נפקא בד"ה דפסח גופי' ממעשר כו' והנראה להגיה בדברי התוס' וכצ"ל היינו היכא דהלמד קודש כו' כצ"ל:

ד"ה גמרא בו מילת זכריו ועבדיו מעכבת כו' ובאם אינו ענין תניהו למילת זכריו וק"ל סה"ד כצ"ל:

דף עג ע"ב בד"ה והיכן מוזהר על אכילתו כו' והשתא נוכל לומר דהתם בעי לאתויי כו' כצ"ל:

מהר"מ דף עב ע"ב ד"ה אין נימולין אלא ביום כו' ר"ל מאחר דלרבנן לא מצינו שום מילה אפילו שלא בזמנה דנמולים בלילה אלא כולן נמולים דוקא ביום כצ"ל:

מהרש"א דף עד ע"ב תוס' בד"ה אימא ה"מ דלאו בר כפרה כו' כדאיתא בפ"ב דזבחים נב דף יז ע"ב חידושי מהר"ש דף עז וכתיב יתרא הישמעאלי וקשה לפי תלמוד שלנו מאי חגר חרבו כישמעאל נ"ב אפשר לומר שהוא כמו הישמע אלי:

רש"ל דף עו רש"י בד"ה מפני שהוא שותת שמחמימות התאוה כו' כצ"ל:

מהר"מ דף עג ד"ה קל מחמור לא יליף כו' אבל שאר אמוראי ס"ל דילפינן שפיר כל הקדשים ק"ו ממעשר כדאמר כו' כצ"ל:

דף עז ע"א ד"ה מכ"ג באלמנה עד וכו' כיון דמותר לבין בקהל אבל בת עמוני דאינו ראוי לבא בקהל כצ"ל:

רש"ל דף עת ע"א גמ' ואצטרך למכתב לו גבי ממזר כו' כצ"ל:

מהר"ם דף עט ע"א ד"ה ונתינים דוד גזר עליהם עבדות וכו' ולפי זה לא יקשה לנו ההוא דפ' אלו נערות ודפ' ר' יוחסין כצ"ל:

מהרש"א דף פא ע"ב בד"ה דברי הכל לא תעלה כו' דרבנן דהכא מודו לר' יודא דבדאורייתא מיהת מין במינו לא בטיל נ"ב ורישא בטומאת משקין דרבנן כדלקמן:

פרק תשיעי

מהרש"א דף פ"ה וכל מקום שהוא פסול כו' וע"כ אז היא פסולה ובחד מנייהו כצ"ל:

שם כדהוכיחו התוס' לעיל ואהא קאמר דבפסול כו' כצ"ל:

דף פו בד"ה מאי אינה אוכלת סה"ד כמו שאכלה כשהיה בעלה וק"ל כצ"ל:

רש"ל דף כז ע"ב גמ' ת"ל דרכיה כו' ואף פרש"י נוטה לזה שהרי פי' וזו שהיה לה כו' כצ"ל:

פרק עשירי

מהרש"א דף פט גמ' ורמי מזיד אמזיד כו' ובפרק האיש מקדש דקאמרינן נמי בחד מאני לא ציית כו' כצ"ל:

שם ופרש"י הלכך לא מצי למימר ליהדרה כו' כצ"ל:

רש"ל דף פט בד"ה בתרי מאני כו' רבו בעציץ נקוב כו' נ"ב לאו דוקא אלא כלומר שתיהן בארץ ודוק כצ"ל:

ע"ב גמ' משתעמוד בקומתה כו' דהיינו לדבריהם סה"ד נ"ב וע' יש"ש:

דה צ תוס' ד"ה כיון דלא כו' פירוש לפי מה שחלקנו א"כ אשת כ"ג וגרושה לכהן הדיוט אף על גב כו' כצ"ל וע' מה שכתבתי שם בדברי תוס' בחלק ב':

דף צא בד"ה אמר ליה ולא כו' כצ"ל:

מהרש"א דף צג ע"ב בד"ה לאחר שאתגייר כו' דבאיכא הגוף בעולם לדבר שאינו בעולם א מקנה כמו לאחר שאתגייר כו' כצ"ל:

פרק אחד עשר

דף צז רש"ל ד"ה רש"י בד"ה כי אתא לקמיה דרבא בן כ' כו' ואם כן אי הוה ליה שערות יצא מכלל קטנות ואף מכלל סרים אפילו הוי ליה סימני סרים כדלעיל יביאו ראי' שהוא בן עשרים והוא הסריס וק"ל וכו' כצ"ל:

מהרש"א דף צז ע"ב תוס' בד"ה והשני הורתו ולידתו בקדושה כו' דמאי אפילו אדרבא דבלידתו בקדושה איסורא דאורייתא איכא כו' כצ"ל:

דף צח בגמ' וא"א משום דקאמר כו' ודברי התוס' בפרק הערל אינם מדוקדקים בזה שכתבו שם כו' נ"ב לא על תוס' תלונתו רק על המעתיקים ומדפיסים ששבשו וצ"ל בתוס' כמו כאן בגמ' על אשה וז' בניה:

ח"א מהר"ש דף צח שנית דברה עמו שכינה שלישית לא דברה כו' והא דכתיב בתר הכי כו' נ"ב נראה מדבריו שלא היו לפניו דברי תוס' וא"ת וכו':

פרק שנים עשר

מהרש"א דף קה תוס' בד"ה לאחין פסולה משמע כו' דאי לא הוה פשיטא בהא דלא משתריא לעלמא כצ"ל וכן בכולן:

רש"ל דף קג ע"ב רש"י בד"ה מטמא כו' כי נכנס כולו מיהא טמא דכתיב ולא יטמא כל אשר בבית וכש"כ אם נכנס דרך ביאה דהוה טמא משום בא אל הבית כצ"ל:

דף קה ע"ב תוס' ד"ה ובא מעשה כו' אית לך כשר ונ"ב גם בירושלמי אינו ואית לך כשר וגם מדברי ר"ע הוא נ"ל עכ"ל. נ"ב פי' שהיה כתוב לפניו בתוס' ואית לך ע"כ מגיה אית לך וע"ז אומר וגם בירושלמי וכו' ואומר עוד כי דברי ר"ע הוא ואינו שייך לומר ואית כי ואית לך נראה כי הוא דברי ר"י הסנדלר אחר ששמע קולו של ר"ע אית לך כושין שאל אותו ואית כשר ועדיין לא ידענו תשובת ר"ע ע"כ אומר כי נראה שהוא כולו דברי ר"ע אית לך כושין אית לך כשר:

פרק שלשה עשר

מהרש"א דף קח גמ' ותתייב' צרתה כו' מהרש"ל מחק צרתה דכן משמע מפרש"י לפנינו וכן ברי"ף נ"ב ברי"ף שלפנינו לא מחקו גם רש"י שם מקיימו:

שם ואין נראה למחוק ובטור איתא בהדיא דאצרה קמבעי' נ"ב ומפני זה גם המרש"ל אינו מוחקו:

רש"ל דף קז בד"ה דא"א וכו' אפילו הזמורות כו' כצ"ל:

מהר"מ דף קז בא"ד ונראה לר"י דאביי לא מפרש טעמא דב"ה וכו' אלא לפי שיש תנאי בנישואין וכו' הא דנקטי התוס' וטעמא דב"ה לפי שיש תנא בנישואין כו' כצ"ל:

רש"ל דף קט ע"ב בד"ה דאמרה איהו כו' בגט בע"כ ואנא כו' וכצ"ל:

דף קיג ע"ב גמרא ברשות הרבים כצ"ל:

פרק חמשה עשר

דף קיד ע"ב רש"י בד"ה בדדמי כדפרישית הס"ד כצ"ל:

מהר"מ דף קי ע"ב ד"ה קסבר רב כו' ר"ל ששמע מפי רבו שהגיד לו בפירוש אותה דהיא קנויה ומשויירת והאחרת כצ"ל:

מהרש"א דף קטו בד"ה והא מים דכמלחמה דמי השתא ס"ד שראו הנשים שטבעו כצ"ל:

סליקא לה יבמות, בעזרת בורא עולמות, ובעזרתו נתחיל כתובות:

תוכן העניינים

דבש תמר - א (שס)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה