פרק ו · אות ו
ו דָּבָר אַחֵר, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, יֵשׁ מַזִּיק שֶׁקּוֹשֵׁט כְּחֵץ וְטָס כָּעוֹף, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צא, ה): לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קִיַּמְתָּ מִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן, אֲנִי מַצִּילְךָ מֵאוֹתָן. דָּבָר אַחֵר, יֵשׁ מִצְווֹת שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ עשֶׁר, וְיֵשׁ מִצְווֹת שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ כָּבוֹד, וּמַה מַּתַּן שְׂכָרָהּ שֶׁל מִצְוָה זוֹ, שֶׁאִם אֵין לְךָ בָּנִים אֲנִי נוֹתֵן לְךָ בָּנִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וּמַה שָׂכָר אַתָּה נוֹטֵל (דברים כב, ז): וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ.