פרק ו · אות ה
ה דָּבָר אַחֵר (דברים כב, ז): שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְנִתְעַסֵּק בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּדַי שֶׁתִּנָּצֵל. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי חִיָּא וּמַה אִם צִפּוֹר שֶׁאֵין לָהּ לֹא זְכוּת אָבוֹת, וְלֹא בְּרִיתוֹת, וְלֹא שְׁבוּעוֹת, בָּנֶיהָ מְכַפְּרִים עָלֶיהָ, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁיֵּשׁ לָהֶם זְכוּת אָבוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאִם סָרַח אֶחָד מֵהֶם שֶׁהוּא מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא.