פרק ב · אות לו
לו דָּבָר אַחֵר, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, רַבָּנָן אָמְרִין, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם שָׁמַע לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, וְהוֹרִיד אוֹתָהּ לְיִשְׂרָאֵל, וְלָמָּה אֵין יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, אָמַר רַבִּי אַסֵּי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁגָּנַב קוֹזְמִין מִתּוֹךְ פָּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ, נְתָנָהּ לָהּ לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ אַל תִּתְקַשְׁטִי בָּהּ בְּפַרְהֶסְיָא אֶלָּא בְּתוֹךְ בֵּיתֵךְ, אֲבָל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהֵן נְקִיִּים כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, הֵן אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.