פרק ב · אות לה
לה דָּבָר אַחֵר, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. מֵהֵיכָן זָכוּ יִשְׂרָאֵל לִקְרִיאַת שְׁמַע, מִשָּׁעָה שֶׁנָּטָה יַעֲקֹב לְמִיתָה קָרָא לְכָל הַשְּׁבָטִים וְאָמַר לָהֶן שֶׁמָּא מִשֶּׁאֲנִי נִפְטַר מִן הָעוֹלָם אַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לֵאלוֹהַּ אַחֵר, מִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (בראשית מט, ב): הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וגו', מַהוּ (בראשית מט, ב): וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם, אָמַר לָהֶן, אֵל יִשְׂרָאֵל, אֲבִיכֶם הוּא. אָמְרוּ לוֹ, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, וְהוּא אוֹמֵר בִּלְחִישָׁה בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. אָמַר רַבִּי לֵוִי וּמַה יִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים עַכְשָׁו, שְׁמַע אָבִינוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁצִּוִּיתָנוּ נוֹהֵג בָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.