פרק ב · אות טז
טז דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא, מַעֲשֶׂה בִּסְפִינָה אַחַת שֶׁהָיְתָה כֻּלָּהּ שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהָיָה בְּתוֹכָהּ יְהוּדִי אֶחָד, הִגִּיעוּ לְנֵס אֶחָד, אָמְרוּ לְאוֹתוֹ יְהוּדִי פְּלוֹנִי טוֹל מָעוֹת וַעֲלֵה לַנֵּס הַזֶּה וְקַח לָנוּ מִשָּׁם מְאוּמָה, אָמַר לָהֶם לֹא אַכְסְנַאי אֲנִי מַכִּיר אֲנִי לְהֵיכָן אֵלֵךְ, אָמְרוּ וְיֵשׁ אַכְסְנַאי יְהוּדִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הֲרֵי אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו.