פרק א · אות ט
ט דָּבָר אַחֵר, אֵלֶּה הַדְּבָרִים, רַבָּנִין אָמְרִין, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, הוֹאִיל וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶן תּוֹכְחוֹתֶיךָ צָרִיךְ אַתָּה לְבָרְכָן, מִיָּד חָזַר וּבֵרְכָן, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, י): ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה וגו', וּמִנַּיִן שֶׁכָּל הַמְקַבֵּל תּוֹכָחָה זוֹכֶה לִבְרָכָה, שֶׁכֵּן שְׁלֹמֹה מְפָרֵשׁ (משלי כד, כה): וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה הֱיִיתֶם מִתְבָּרְכִין עַל יְדֵי אֲחֵרִים, לֶעָתִיד לָבוֹא אֲנִי אֲבָרֵךְ אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סז, ב): אֱלֹהִים יְחָנֵנוּ וִיבָרְכֵנוּ וגו'.