פרק א · אות ח
ח דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי סִימוֹן כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה שֶׁיִּשְׁנֶה הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ לְהוֹכִיחָן עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ, אָמַר רַבִּי סִימוֹן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְתַלְמִיד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עִם רַבּוֹ וְרָאָה גַּחֶלֶת מֻשְׁלֶכֶת, סָבוּר שֶׁהִיא אֶבֶן טוֹבָה, נָטַל אוֹתָהּ וְנִכְוָה, לְאַחַר יָמִים הָיָה מְהַלֵּךְ עִם רַבּוֹ וְרָאָה אֶבֶן טוֹבָה, הָיָה סָבוּר בָּהּ שֶׁהִיא גַחֶלֶת, וְהָיָה מִתְיָרֵא לִגַּע בָּהּ, אָמַר לוֹ רַבּוֹ טֹל אוֹתָהּ אֶבֶן טוֹבָה הִיא. כָּךְ אָמַר משֶׁה בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַרְתִּי לָהֶן (במדבר כ, י): שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים, נָטַלְתִּי שֶׁלִּי מִתַּחַת יְדֵיהֶן, וְעַכְשָׁו אֲנִי בָּא לְהוֹכִיחָן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה אַל תִּתְיָרֵא.