דברי שאול עהת ומגילות· רבי יוסף שאול נתנזון
על פרשת תשא
ראה קראתי בשם בצלאל וגו'. במדרש אמרו קראתי בשם בצלאל אין כתיב כאן אלא ראה קראתי אתה מוצא כשעל' משה למרום וכו' מה עשה הקב"ה הביא לו ספרו של אדם הראשון והראה לו כל הדורות יכול אף בצלאל מאותה שעה התקין עיין יפ"ת שהקשה דא"כ מה לשין ראה קרא ד' בשם בצלאל וכי הראה משה לכל ישראל ספרו של אדה"ר ע"ש. והנראה לי בזה דהנה באמת הדבר יפלא דבברכות פרק הרוא' דרשו דא"ל הקב"ה הגון עליך בצלאל וכן ציה הקב"ה שישאל משה לישראל והדבר תמוה כמ"ש היפ"ת להקשות דמשמע דאם לא היה הגון להם לא היה מעושי המלאכה והרי כבר היה מוכן מששת ימי בראשית אבל באמת הדבר נכון דכבר נודע מ"ש המפורשים וביותר ביאור הוא באלשיך במגלת איכה לענין הידיע' והבחיר' דכל שלא יצא מפי הקב"ה בדיבור כ"א במחשב' עוד יוכל להשתנות והארכתי בזה בכמה מקומות ולפ"ז באמת אם היה הקב"ה אומר בפה שבצלאל יהי' נבחר לבנין בהמ"ק א"כ לא היה עוד יתרון למעלת בצלאל ואין מקום שיקבל שכר אחרי כי כבר מוכרח כאשר כן יסד המלך אבל באמת הקב"ה הרא' לו למשה בספרו של אדם הראשון והוא המערכ' אשר בו יוחקו מקרה בני אדם וא"כ עוד היה הבחיר' ביד בצלאל אז להשלים רצון הבורא מאחר שלא היה אמירת הקב"ה בזה ועיין ביפ"ת וא"כ ממילא עוד יגדל שכרו ולכך שאל לישראל אם הגון לפניהם ואם לא היה עוד מקום להתבטל וז"ש משה לישראל ראו קרא ד' בשם בצלאל והיינו שבאמת היה מוכן בששת ימי בראשית ודו"ק:
במדרש על פסוק ויתן אל משה ככלותו אין לנו שעה שאנו באין בזרוע אלא בשעה שנותנין מעשר וכו' עיין יפ"ת שנתקשה למה דוקא במוציאין את המעשר אנו באין בזרוע. והנראה לי בזה דהנה כבר אמרו חז"ל בתענית דף חי"ת דבכל אסור לנסות חוץ ממעשר שנאמר ובחנוני נא בזאת וא"כ בכל המצות אין אנו באין בזרוע ואסור לנסות את ד' לבד ממעשר:
ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש. נראה לי דהכוונה למ"ש הרמב"ן בבראשית דששת ימי הבריא' והשבת מורות דשיתא אלפי הוה עלמא וחד חרוב וכן אמרו בר"ה דף ל"א ופליגא דרב קטינא ע"ש בחידושי וז"ש ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם שהוא אות על כל העולם כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש והוא מורה על כל העולם כולו ודו"ק: ויש להמתיק יותר דישראל שיהיו לעתיד ג"כ א"כ הברית של שבת יהי' קיים לעולם בין השי"ת ובין ישראל אבל העולם כלו דהיינו לכל האומות הוא רק אות עד יום השבת דהיינו האלף השביעי שאז לא יהי' עוד כנעני עולם ודו"ק: במדרש רבה פרשה מ"ב סי' ט' כל נביא שהי' עומד היה אומר נבואתו של חבירו ריב"ל אמר לנבואתו הוא נזקק חוץ ממשה שאמר כל דברי הנביאים ושלו ועיין יפ"ת שכתב שלא ידעתי מהיכן הוציאו זאת. ולפענ"ד זה הענין דכל הנביאים התנבאו בכה מוסיף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר והיינו דכח היינו כדמות זה והיינו שהיו אומרים נבואתו של חבירו ויתכן לשון כה אבל משה רבינו היה אומר כל דברי נביאים וזה ענין כה אבל שלו גם כן אמר וזה היה בלשון זה הדבר ודו"ק היטב:
במדרש פמ"ב ר' חגי ב"א זה אלהיך אין כתיב כאן אלא אלה אלהיך שתפו אותי עמהם אמרו אלוה והעגל פדה אותנו ומכזבים בי ואנכי אפדם והמ' דברו עלי כזבים וכו'. הכוונה לפענ"ד דהנה שמעתי אומרים דההבדל שבין שקר לכזב הוא דשקר הוא מה שמשקר בנפש וחוץ לנפש עד"מ שאומר שראובן הוא עשיר והוא עני וכזב היינו שאמר עליו שהוא עשיר והוא באמת עשיר רק שחושב שהוא עני ובזה פירש מה שאמרו ביומא דף ס"ח יודעין בהקב"ה שהוא אמת לכך לא כזבו לו והיינו שהם שאלו איה נוראותיו וא"כ לא היה בנפש כמו שהי' חוץ לנפש ולכך אמר לשון ולא כזבו לו שכזב נופל על מה שהוא באמת כמו שאומר רק שבלב אינו מחשב כן ע"ש ולפ"ז אם היו אומרים שזה אלקיך כביכול היה שקר מוחלט אבל כשאמרו אלה אלקיך והיו יודעין היטב שאלקי הצילם רק שחשבו שזה העגל שותף היה א"כ נקרא כזב שבאמת האלקי הצילם כמו שאמרו רק שחשבו שגם העגל שותף בזה וגם לפמ"ש הכוזר שהעגל שעבדו ישראל היו לאשר חשבו שכבוד ד' שוכן בתוכו וא"כ נקרא כזב ודו"ק:
השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ וגו' כי את מזבחותם תתוצון וגו' כי לא תשתחוה לאל אחר כי ד' קנא שמו וגו' פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו לבניך וכו' והזנו את בניך אחרי אלהיהן אלקי מסכ' לא תעש' לך הנה יש בכאן כפל לשון. ולדעתי נראה דהכתוב בא לבאר כן כמה יוכל להיות המכשל' יוצאת במה שלא יעשו כפי החיוב אף אם בודאי לא יעבדו ע"ז וכמאמרם בע"ז ישראל שבח"ל עובדי ע"ז בטהר' הן והיינו כי ההמון לא יוכלו לראות את הנולד וכאשר רואים בפועל שעובדים ע"ז מזה יברחו וכדומ' בכל עבירות אבל מדבר שכעת אין כאן עביר' רק שיוכל לצמוח מזה כמה מכשולות ע"ז לא ישימו לב והתור' הקדוש' ברצות' להבינה כמה גדול המכשל' ביארה בזה כי הנה בלי ספק כל איש ישראלי זה ודאי שלא יחשבו חליל' לעבוד ע"ז וכמו שאמר דוד בתהלים אם נשא כפינו לאל זר הלא אלקים יחקור זאת והנה יוכל האדם לומר בלבו באמת לא אעבוד ע"ז אבל בכ"ז לא אריב עמהם ואניח מזבחותם ולזה אמר השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ פן יהיו למוקש ולזה אמר כי את מזבחותם תתוצון והיינו שתרא' לחוץ מזבחותם ולעקור אותם מכל וכל ולזה אמר כי זה ודאי שלא תשתחוה לאל אחר כי ד' קנא שמו וגו' אבל פן תכרות ברית ליושב הארץ וקרא לך ואכלת מזבחו בחשבך כי בזה אין עליך עונש וחטא וכמ"ש רש"י ולזה אמר ראה מה יהי' בסוף כי סופך שלקחתי מבנותיו לבניך והזנו את בניך אחרי אלהיהן ולזה אמר אלקי מסכ' לא תעש' לך והיינו שזה הוא כאלו אתה בידים תעש' לך אלקים כי ע"י שאת' תאכל מזבחו ותתחתן עמהם הוה כאילו אתה עושה מסכת בידיך וע"כ השמר לך פן יהיה למוקש ודו"ק:
ויתן על פניו מסוה. בענין הקרון פנים והמסוה לפענ"ד נראה דלפי שעשו להם עגל וכל כוונתם היה שיהי' להם כבוד חונה בתוך גויה כמ"ש הראב"ע והכוזרי וא"כ ראה הקב"ה שיהי' למשה קרון בפנים והוא כבוד השכינה חונה בתוך גויה וע"כ נתן מסוה על פניו להראות כי כבוד ד' עליו חופף ולא יוכלו להביט אל פניו כי אם יביטו בו אז לא יתרא' להם הציור של כבוד חונה בתוך הגוי' כי זה משה האיש כאחד האדם אבל כאשר ראו כי לא יוכלו להביט באור פניו כי באור פניו נגה הכבוד מלמעל' כביכול ע"כ הבינו שהוא כבוד חונה בתוך גויה והוא כמו מי שמסתכל בשמש שצריך ליתן מסוה על פניו דאל"כ עיניו כהות כנלפענ"ד ואם שגיתי ד' יכפר בעד. וחג האסיף תקופת השנה ובתרגום וחגא דכנישא במפקא דשתא שמעתי אפי ר"י סגי נהור שאמר שלדעתו הוא ט"ס ונשתרבב הטעות ממ"ש בפ' משפטים וחג האסיף בצאת השנה ושם שפיר פירש במפקא דשתא אבל כאן כתיב תקופת השנה ותקופ' הוא מלשון היקף וצריך לומר בתרגום במקפא דשתא אבל לפענ"ד א"צ כי גם תקופת השנה פירש"י שהוא בחזרת השנה בתחלת שנה הבאה וגם האבן עזרא כתב וז"ל וכתיב בשני מקומות ושם כצאת השנה כי סוף השנה היא תחלת השנה האחרת ע"ש ולפ"ז התרגום תרגם על הענין ולא לפי פירוש המלות ופירש במפקא דשתא ורצה ליישב השני פסוקים במ"ש שם בצאת השנה וכאן בתקופת השנה וזה דרכו בכמה מקומות לתרגם לפי הענין ולא לפי פירוש המלות כמ"ש הרמב"ן כמה פעמים ודו"ק:
ועיין בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק בשמואל א' סי' ב' ויהי לתקופת הימים שפירש במשלם יומיא וכ"כ הרד"ק הרי שתקופ' היינו השלמה וכמ"ש כאן במפקא שתא ודו"ק ונשאלתי מדוע לא למדו הש"ס מכאן בפ"ק דר"ה דהשנה נחשב מתשרי שהרי נקרא סוכות בצאת השנה או תקופת השנה ולפענ"ד באמת זה הטעם דלתקופ' היא ר"ה לשנים וכדאמרו בדף ח' שם ואף דאמת בדף י"ב דלר"י מניסן מנינין לפענ"ד נראה דניהו דבניסן נברא העולם אבל השנים מונים מתשרי כמ"ש רש"י בדף י"ב בהדיא והקרא מסייע להו. עלה אלי ההרה בפרקי דר"א פ' מ"ו והובא ברא"ש וטור או"ח סי' תקפ"א שבר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההר' שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ז והקב"ה נתעכ' באותו שופר שנאמר עלה אלהים בתרוע' וגו' לכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החודש כדי להזהיר את ישראל שיעשו תשוב' שנאמר אם יתקע שופר בעיר וכדי לערבב השטן והקש' הב"י שאחר שהביא ראי' משופר שתקעו במדבר למה הביא מהא דאם יתקע שופר בעיר והנראה לי בזה דהנה יש לדקדק עוד מה שאמר והקב"ה נתעל' באותו שופר שנאמר עלה אלקים בתרוע' מה ענין עלי' שהי' נתעלה. אך נראה עפמ"ש ששמעתי מפי כבוד אבי מורי הרב הגאון ני' בעמדו במקהלות ב"ק בערזאן בר"ה לפני התקיעות לנהל העם על מבועי המוסר ההוא אמר בביאור הכתוב אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם תהי' רעה בעיר וד' לא צוה דהכוונה דהוא עד"מ מלך בשר ודם המכריז ומשמיע להמדינה שיזהרו מעשות כל תועבה ואם יעברו ענש יענשו ולא יהי' להם מקום להתלונן שהמלך איני רחמני כי כבר הזהירם שלא יעשו ועברו ונענשו כמו כן ענין שופר הוא להזהיר את העם שלא יחטאו ויעשו תשוב' וכענין המלך שמרדו בני מדינתו בו שאח"כ שהמלך משמיע קול שופר מי האיש הירא ורוצ' לשוב ילך וישוב ויקבל המלך תשובתו ואם לא ירצו לשוב כי אז תהי' עוונותם על עצמותם כמו כן ענין שופר של ר"ה ולכך אמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו והיינו שלא יחרדו לעשות תשוב' אז אם תהי' רעה בעיר וד' לא צוה היינו שהקב"ה כביכול נקי מזה והם הביאו עליהם רעה מעצמם ודפח"ח. ועיין בילקוט בעמוס שם על הפסוק אם יתקע שופר ותראה שם משל יפה ותמצא כי כיון אבי נ"י לאמתו של תור' ועיין במדרש פרש' ראתה משע' שאמר הקב"ה ראה אנכי נותן לפניהם היום הברכ' באה מאליה והקלל' ח"ו באה מאיליה והובא ברש"י באיכ' על הפסוק מי זה אמר ותהי ד' לא צוה והוא ממש כדברי א"מ הרב הגאון נ"י ומעת' הנה השופר יהי' על שני פנים אם שיצמח מזה טוב' שכאשר העם ישמעו ויקבלו מוסר אז הקב"ה שהוא בעל הרחמים ורוצ' בתשובתן של בריות ואז נתעלה באותו שופר וז"ש שהקב"ה נתעל' באותו שופר שנאמר עלה אלקים בתרוע' שאז נתכפר להם עון העגל שארבעים יום האחרונים היו ברחמים ולכך תקנו שיהיו תוקעין בכל שנה ואז יקבלו מוסר טוב ואם לאו ידעו שלא על ד' תלונתם וזה שכתוב אם יתקע שופר בעיר ולכך הביא המקרא הלז וכדי לערבב השטן הוא עפמ"ש בירושלמי כד שמע קל שופרא מתבהיל ולא מתבהיל כד שמע קל שופרא תנינא מתבהיל אמר הא ודאי אתי משיחא אמר הא ודאי זימנא דיתקע בשופר גדול והענין הוא דהנה השופר שבא רק על הספק אם ישמעו ואם יחדלו זה לא מקרי שופר גדול דאולי לא ישמעו ולא ניחא למרייהו שיענשו כי הקב"ה חפץ בטובתם ולא ברעתם חליל' אבל כשנשמע קול שנית הוא גם במלך בו"ד שבעת בואו למלחמ' משמיע קול אם ירצו המורדים להכניע בטוב אז לא יבא למלחמ' ואח"כ כשנכנעו הוא משמיע בקול שנא ירעו ולא ישחיתו וז"ש שופר גדול שזה מורה על התשוב' שלימ' ודו"ק: וראיתי בבינה לעיתים עת קץ דרוש ג' שכתב שהב"י לא דק שבפרקי ר"א אינו מסיים בפסוק אם יתקע שופר והטור הוא דסיים זאת שמפרקי ר"א נלמד שיש לתקוע בכל החודש כי השופר מעורר לתשוב' ע"ש ובמחכ"ת לא עיין ברא"ש שמעתיק פרקי ר"א בסוף ר"ה וכתיב בה כל הלשון מפרקי דר"א כמ"ש הב"י ע"ש: וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. עיין בש"ס ברכות שאמרו שיש אוצר של מתנת חנם שמחונן וכן יסד בפייט כמה פעמים הכוונה לדעתי כמו שאמרו חכמי הרופאים שיש ווריד אחד באדם שמשמר דם המותר על החיות ומסגל אותי הדם בעת דחקו של אדם והוא חלשות כחו או שמהענה אז אותו ווריד שופך דם ונותן כח החיוני באברים וה"ה כאן שהקב"ה משמר זכיות של הראשונים לעת צורך לבריות ולבנים יזכור וזה הענין של האוצר של מתנת חנם ודו"ק והבן: קום עשה לנו אלהם ם אשר ילכו לפנינו בענין העגל עיין בראב"ע וכוזרי שנתנו מסוה ע"פ העם שכוונו לכבוד חונה בצורת גוי'. ולפע"ד היה נראה דזה הענין שפר' אדומ' מכפרת על העגל דהנה כבר כתבו בשם בחינת הדת דענין ההגשמ' לא יזיק לההמוני דההמון כל שהוא מצייר איז' ענין שמתיירא מלפני מה יזיק לו ההגשמ' דעכ"פ מאמין שיש בורא עולם הממציא כל הנמצאים ומכ"ש להמשכיל שלא יזיק לו ההגשמה ואדרבא לפע"ד ענין ציור רוחני יוכל להזיק יותר להמשכילים אם לא יבואו לאמתת תוכן הדברים המה יציירו ענינים רוחניים ויוכלו לקצץ בנטיעות משא"כ ההמון שהמה לא יבינו הרוחניות ולא יבאו לידי מכשול. וזה ענין דומ' לפענ"ד לפרה שמטהר טמאים ומטמא טהורים כמו כן ענין הרוחני אם אינו מובן באמת יזיק להטהור ולהטמא לא יזיק והבן בדברים והיא מליצה נמרצה:
וירא את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן לשמצ' בקמיהם. הכוונה נראה לפע"ד כי אהרן נתיירא שאחר שרצו לעבוד לעגל פן יתחברו אל האומות וככל הגוים בית יהוד' ואז לא יהיה חליל' תקנה למפלתם וע"כ עשה להם עגל ויאמרו אלה אלקיך ישראל וא"כ עכ"פ אין להם התחברות עם הגוים ואז יש מקום לשוב לד' וז"ש כי פרעה אהרן לשמצ' בקמיהם ה היינו שעכ"פ יפרדו ויהי' לשמצ' בקמיהם ודו"ק וכבר אמרו ביומא דף ע"ב שאמרו א"ה לאחר שראו הכרובים מעורים הללו שברכתו ברכ' יתעסקו בזה וא"כ גם העגל שהי' כבוד שוכן בתוך גיוה היה לשמצ' בקמיהם:
מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדול' ויאמר אהרן אל יחר אף אדוני אתה ידעת את העם כי ברע הוא ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו ויאמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. לכאור' יפלא מה השיב על השאל' דסוף סוף עשה העגל ועיין רמב"ן אך נראה ע"פ מה ששמעתי מפי אבי מורי הרב הגאון נ"י בהא דאמרו בסנהדרין דאמרו בחלק גבי ר"א דאתחזי ליה מנש' בחלמא וא"ל חברי קרית לן מהיכן בעית למשרי המוציא א"ל וכו' מהיכא דקרים בישולא א"ל מאחר דחכימת כולי האי מ"ט פלחת לצלמא א"ל אי הוות התם הות נקיט בשיפולי גלימא ולא נודע כל הענין ואמר הוא דהנה עינינו הרואות כל דבר שנשתלשל בתחלת צאת לאור העולם הדבר בתקפו ואח"כ נחלש כח הדבר ואשר ירא' הדבר כעת בעת הוא בתכלית החולש' יפלא מאד איך נבערו מדעת עד"מ בע"ז אשר לפי הראות בעת עבודת עץ ואבן מאוד יהי' לזרא בעיני משכיל איך יכסלו ויבערו לסגוד לעץ אבל המבין בקדמוניות היה ענין הדבר שעבדו לטלסמאות ולהוריד כחות השפע' והיו משתחוים למלאכת השמים ע"ד הקסמים והכשפים ומוזכר בירמי' ואח"כ נתטפשו עד שבא בתכלית החולש' ועבדו לעץ ואבן והענין דומ' לקרימת הלחם שהרוא' לחם אפוי לא יוכל לצייר צורת הלחם איך היה קודם אפייה ואיכה התחיל לפשוט מעליו צורת העיסה וללבוש צורת הלחם ומי שרוא' תחילת הקרימה מבין ומשכיל צורת הלחם בכללות וזהו דאמר ליה דבעי לברך המוציא על המקום דקרים בישולא דעיקר הדבר תחלת ושרש דבר ולכך א"ל וכי מאחר דחכימת כולי האי מ"ט פלחת לצלמא והיינו איך נסכלת לעבוד צלם עץ ואבן וע"ז אמר אי הוות התם הוות נקיטא בשיפילי גלימא והיינו שבעת ההיא לא היה בתכלית החולש' כאשר היה כעת והיה מקום לטעות והבן בדברים כי דפח"ח. והנה גם כאן הדבר הוא כן דמי שרוא' העגל כמו שהוא לבו יפלא על דור דיעה כמוהם איך נתטפשו כ"כ ובפרט על אהרן קדוש ד' איך עשה כזאת אבל באמת מי שמבינו בספר הכוזרי ובראב"ע ורמב"ן ימצא כי בקשו בתחל' כבוד חונה צורת גויה ולדעת הרמב"ן בקשו רק מנהיג במקום משה וזה לא היה כ"כ דבר זר ומבהיל כאשר שמו הקדמונים מסוה ע"פ הדור ההוא כי היו מורגלים בצורות ומנהיגים כמבואר בכוזר באורך וא"כ לא היה כ"כ זר וכאשר יצא העגל לאור אז נתטפשו לב ההמון וערב רב ויאמרו אלה אלקיך ישראל כמשפט הדבר המשתלשל ובא עד כי נחלש כח הדבר והנה משה היה אז בהר וכאשר בא וירא את העגל ומחולות היה מתפלא מאוד איך נתטפשו כל כך ושאל לאהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדול' והיינו איך לא יכלת להעביר אותם מדרכם ומדעתם הרע' שיהיו עובדים לעגל וע"ז השיב דברים כהוגן אתה ידעת את העם כי ברע הוא והיינו שבלב אולי יחשבו מחשבת פיגול לעבוד כזאת אבל ויאמרו לו היינו כשבאו לפניו אמרו עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו היינו במקום משה כי זה האיש משה לא ידענו מה היה לו וכמ"ש הרמב"ן שלא בקשו רק מנהיג ואז לא היה זר כ"כ אבל אח"כ יצא העגל הזה והיינו שאח"כ בא לידי זרות כאל' והבן בדברים כי הוא ענין נפלא למשכיל ודו"ק:
וז"ש וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן לשמצ' בקמיהם היינו שטרם שעשו זאת אם כי היה בלבם רע אבל לא עצרו כח לפרסם חטאתם בקהל רב אבל אחרי כי אהרן עשה להם במקום מנהיג הם הוסיפו להחליש הדבר ועבדו לו וא"כ פרעה אהרן לשמצ' ולכך בנה אהרן מזבח ואמר חג לד' והיינו שיבינו כי זה אינו אלקי אבל חג לד' מחר ודו"ק:
אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ד' וגו'. הנה בדברים כאל' צריכין אנו לדברי המורה לצדק' שהור' לנו הדרך היישר' שביקש להבין תוארי ד' וד' השיב לו שלא יבין רק תוארים הפעולות ולא תוארים עצמיים וז"ש וראית את אחורי ופני לא יראו ע"ש באורך אבל באמת עדן יש להמתיק הדברים שהענין להיות האדם מצד חומרו וכ"ז שהוא מלובש בגשמי כל עוד נשמתו בו אף מי שהוא מובחר היצורים אי אפשר לו מצד המשיג להשיג אף אפס קצהו ממה שהוא למעל' מטבע האנושי וז"ש אני אעביר כל טובי על פניך היינו כפי מה שאת' במעמד ומצב הגשם אני אעביר כל טובי על פניך והיינו מצדי לא יבצר אבל אתה לא תוכל להשיג וזה שכתוב וקראתי בשם ד' לפניך אבל לא תוכל להשיג מצד שאת' בשר ודם וז"ש לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי והיינו שכל עוד נשמתך בך לא תוכל לראות את פני שהוא כינוי לתוארים עצמיים אשר שכל האנושי נלאה לסבול זאת והקב"ה היה צריך לסכות עליו ולהשימו בנקרת צור שיקבל עליו וירא' מה שהיה בכח אנושי לראות שרא' כל מה שהי' יכול לראות בתכלית השלימות והקב"ה לא מנע טובו ממנו והבן בדברים:
אתה ידעת את העם כי ברע הוא הכוונה לפענ"ד ע"פ מה שפירשתי מה שאנו מבקשים ואל ימשל בנו קצף דהנה כבר נודע מ"ש הרמב"ן על פסיק כי ציד בפיו אשר יכנו את האיש לרגילתו תדיר ועשיו היה תמיד ציד ע"כ כנהו בשם איש ציד וכן ואני תפל' לאשר רגיל תדיר בתפל' ע"ש ולפ"ז יש אנשים רשעים אבל אין פעולתם תמיד ברשע ויש אנשים אשר מורגלים תמיד ברשע והם מכונים בשם רשע. וזה לדעתי שביקש שלא ימשול בנו קצף היינו אף אם נהיה תחת יד אנשי רשע הקוצרים עלינו אבל לא יהיו מכונים בשם קצף לבד וזהו ואל ימשל בנו קצף והבן וזה שהשיב אהרן אתה ידעת את העם כי ברע הוא כי הם מורגלים ברע ולכך לא יכולתי להמלט מהם. וזה לדעתי מה שתקנו אנשי כנה"ג ועולתה תקפץ פיה וכל הרשע' כלה כעשן תכל' כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ היינו שהעולה תקפץ פיה והרשע' תכל' ובמה תכל' כי תעביר ממשלת זדון ולא אמר ממשלת זדים כי הוא שם המיפשט כמו שיאמר אנשי חכמ' ולא אנשים חכמים כן גם כאן: במדרש רבה פרש' מ"ה אתה מוצא וידבר ד' אל משה ויאמר ד' אל משה וכן אתה מוצא ויאמר משה אל ד' וידבר משה אל ד' משל למער' שהיא נתנה על שפת הים עלה הים ומלאה לא זז משם הים אלא מכאן ואילך הים נותן למער' והמער' לים כך וידבר ד' אל משה ויאמר משה אל ד'. הכוונה לפענ"ד ע"פ מה שפירשתי המדרש בפסוק ותשבר כד על המבוע כדו של ירמי' על מבוע של ברוך וח"א להיפך ופירשתי דהכוונה כשם שאם אין מוצא למים אין מקום להתפשט להשדות להשקות וכן להיפך אם השדות מסוגרים אין מקום למים לבא שם כמו כן אם היה ברוך שומע ומדבר היה ירמי' מוצא דיבורים להגיד לו ואם נסתם החזון ואין ברוך מדבר נסתם גם נבואתו של ירמי' כמו כן כביכול בהקב"ה אם משה רבינו עלה למרום לקבל דברים להורידם למט' אז היה הקב"ה מדבר ואם לאו אז א"ל רד מגדולתך שאין הגדול' רק בשביל ישראל וזה המשל מהים והמער' ודו"ק: למה ד' יחרה אפך בעמיך אשר הוצאת ממצרים בכח גדול וביד חזקה למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם. הדבר יפלא מה שאמר למה ד' יחרה אפך בעמך הא תשובתו בצדו בשביל שחטאו והוא הוציאם בכח גדול וכבר הרגישו בזה במדרש ע"ש שאמר מליצ' כפלא' וגם מ"ש למה יאמרו מצרים קשה ג"כ דלא אדם אל שיחוש מה שיאמרו מצרים אך נראה דטענת משה רבינו היה דבאמת הקב"ה כביכול לא קיבל חלילה שום פחיתות במה שעבדו העגל וכמ"ש אם רשעת מה תפעל לו וא"כ עיקר הכעס היה לאשר הם קבלו טובות מאת השי"ת והם חטאו וזה שאמר למה ד' יחרה אפך כאמרו הלא אתה חליל' לא שייך בך שום התפעלות ורק אשר הוצאת אותם מארץ מצרים בכח גדול וא"כ כיון שעשית מהם בכח גדול וביד חזק' וא"כ למה יאמרו מצרים וב"כ וב"כ יתחלל שם שמים וא"כ מוטב לך לעבור על פשע ודו"ק וז"ש וינחם ד' על הרע' אשר דיבר לעשות לעמו והיינו בשביל שהם עמו ונחלתו מוטב שיעביר להם משיעש' בשביל כבודו וב"כ וב"כ יתחלל שמו חליל' ודו"ק:
ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ד' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם כבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי דהנה כבר הארכתי לבאר מאמר חז"ל אהיה אשר אהיה אהיה עמהם בשעבוד זה אהיה עמהם בשיעבוד אחר דביאור הענין עפמ"ש בעקיד' דיש לנו שלש' תקות אחד מהם תקות הכבוד והיינו דלאחר שהשי"ת עשה לנו כמה נסים ונפלאות אז אח"כ כביכול מוכרח לעשות אתנו למען כבוד שמו יתברך כי איך יחל בגוים והנה זה כשכבר עשה נסים ונפלאות אבל תחלת עשיית הנס והפלא הוא אם בשביל החסד או בשביל הבטח' וזה שאמר להם אהיה עמהם בשיעבוד זה אהיה עמהם בשיעבוד אחר היינו דלאחר שכבר יהי' עמהם בשיעבוד זה שוב יהי' עמהם בשיעבוד אחר בשביל כבוד שמו לאחר שכבר עשה עמהם נס להפליא והארכתי בזה בפרש' שמות ולפ"ז גם כאן משה רבינו בא בשלש' תקות האלו ולכך אמר ואתה אמרת ידעתיך בשם וזה תקות ההבטח' שהבטיח לו כפירש"י וגם מצאת חן בעיני שזה נקרא תקות החסד שחן הוא משורש חנם ורא' כי עמך הגוי הזה היינו תקות הכבוד ומעת' זה שהשיבו אני אעביר כל טובי על פניך שזה בשביל הבטח' שהבטיח לו וקראתי בשם ד' לפניך שזה מדת הרחמים והחסד וחנותי את אשר אחון היינו תקות הכבוד שע"י מה שמחונן הוצרך לחונן אח"כ ג"כ וזה שאמר וחנותי את אשר אחון שמי שאני מחונן אני צריך לחנון אותו ורחמתי את אשר ארחם ודו"ק היטב: כי פרעה אהרן לשמצ' בקמיהם. לפענ"ד הכוונה דבאמת כבר נתן הכוזרי מסוה ע"פ העם שח"ו שלא רצו לעבוד לעגל רק שרצו לצייר כבוד שוכן בתוך גויה וכמ"ש אבן עזרא והנה זהו להמשכילים בעם אבל ההמון לא הבינו אותה הכוונה ומכ"ש האו"ה המה יוציאו קול לעז שככל הגוים בית יהוד' ורצו לעבוד ע"ז וזה אמרו כי פרעה אהרן לשמצ' בקמיהם אבל באמת בתכלית לא היה כל כך חטא רק שקמיהם יפערו פיהם לבלי חוק ודו"ק:
וראית את אחורי ופני לא יראו. לפענ"ד הכוונה דהנה מעש' הקב"ה לא יוכל אנוש לדעת בעת שנתהוו רק באחרית הדבר כמאמר אסף כי יתחמץ לבבי וגו' עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם הנה גם הנביא לא עמד בסוד ד' כי אם באחרית לזה אמר וראית את אחורי וזה סובב על שאלת משה צדיק ורע לו. עוד נראה לי כי הנה דרכי השם אין להשיג מהקודם אל המאוחר רק מהמאוחר אל הקודם מהפעולות יודע אפס קצה מעצמות הבורא וז"ש וראית את אחורי. או כמ"ש העקיד' פרש' וירא בשם האבן עזרא שהשם יודע דרך בכל אלו החלק והאדם מקיש מהחלק אל הכל ועיין בעקיד' שם. או נראה ע"ד מה שאנו רואין במרא' שאינו מפולש מעבר אל עבר ואם היה מפולש מעבר אל עבר לא יוכל האדם לראות עצמו בו כן כביכול אמר השם שראית את אחורי ופני לא יראו והיינו שיהי' באספקלריא שאינה מאיר' ודו"ק:
ויאמר אין קול ענות גבור' ואין קול ענות חלוש' קול ענות אנכי שומע. הכוונה לדעתי ע"פ מ"ש בעזרא ג' ואין העם מכירין קול תרועת השמח' לקול בכי העם כי העם מריעים תרוע' גדול' והקול נשמע עד למרחוק ופירשתי כי כבר נודע כי גם השיר והבכייה כולם יש להם מחכמת המוזיק ותנועות להרים ולהנמיך והאיש העומד מקרוב יוכל להבין אם לשם שמח' הוא או לשם בכייה אבל האיש העומד מרחוק לא ישמע כי אם הקול סתם כי לפי המרחק אינו שומע מהות הקול כי אם קול ולכך גם כאן לרוב הבכייה ולגודל השמח' לא נשמע למרחוק כי אם קול וגם כאן אמר כי אינו קול גבור' ולא חלוש' כי אם ענות והיינו קול גרידא וק"ל:
וחנותי את אשר אחון. לפענ"ד נראה דהנה בו"ד אם רוא' איש שהוא מוכשר להיות כלי אף שכעת הוא עני לוקח אותו לחתן וכדומ' ונותן עליו הוצאות בעבור שמקיה שאח"כ יהי' לו טובה מזה אבל הקב"ה כביכול הוא חונן ונותן אף שלבסוף ג"כ אינו מגיע לו דבר והוא חונן ונותן תמיד וזה שתקנו המרחם כי לא תמו חסדיך והיינו שתמיד מרחם ועוש' חסד וז"ש וחנותי את אשר תחון שמחונן וחוזר וחונן ודו"ק:
במדרש אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה דרש דקאי בעת שנתן הקב"ה התור' היה אומר שלש' וארבע' פעמים ע"ש עוד דרשות על התור' ולדעתי הכוונה דהנה הדת אלקי נבדל מדת הנימוסי בכמ' הבדלים כאשר זכר העיקרים במאמר הראשון פי"ב ולדעתי יש עוד הבדל דבדת הנימוסי בעת הניח הדת עוד לא נבחן הדת בכללות ופרטות זולת בשיהי' החק ניתן כמה שנים אז ע"פ המקרים והמאורעות יבחן ויזקק הדת וזה לפי ששכל האנושי א"א להשים הכל ברעיוניו מה שיהי' ע"פ החק הדת הלז והזמן להוציא לאור לא כן הדת אלקי שאלקים בחן וזקק עד סוף כל הדורות ונתן הדת אלקי לפי מה שיהי' ראוי שיהי' ולכך אחת מעיקרי הדת שלא ישתנה וזה לדעתי מה שאמר אז ראה ויספרה היינו בעת שנתן הדת הכינה וגם חקר' עד סוף כל הדורות ודו"ק:
או יאמר דתנה הר"ן בדרושיו כתב דלכך קאמרו מאן נוכח רבה בר נחמיני אף דהתור' אלקית האלקים רצה שיהי' לפי השכל האנושי ע"ש ולדעתי יש להבין הטעם בזה דבאמת כבר אמרו וכי מה אכפת ליה להקב"ה בין שוחט מן העורף לשוחט מן הצואר אלא כדי לצרף את הבריות ודעת הרמב"ם במור' דאין למצות טעם כי אם שיצרף את הבריות ועיין רמב"ן פרש' תצא ולפ"ז כאן שהשכל אנושי מסכים שבזה המצוה אלקית הוא עובד ד' ובעצם המצוה אין נ"מ והאלקים עשה שיראו מלפניו וזה שאמר ראה ויספרה הכינה וגם חקר' ויאמר לאדם הן יראת ד' היא חכמ' היינו שבאמת אף שהקב"ה חקר' בשכל אלקי בכ"ז אמר לאדם שיראת ד' הוא חכמ' והיינו כפי מה שיסכים השכל האנושי שזה חכמ' זהו הורא' האלקית וז"ב ונכון ודו"ק:
ויהי שם ארבעים יום וארבעים ליל' לחם לא אכל ומים לא שתה בילקוט וכי אפשר לו לאדם בלא אכיל' ושתייה ארבעים יום אלא אזלת לקרתא הלך בנמוסיא. והיא תמוה דמה תירוץ הוא דסוף סוף הא אי אפשר לילוד אשה מבלי אכיל' ושתייה וכבר נשאל ע"ז השבות יעקב ח"א סי' צ' ונדחק וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי ע"פ מה שכתב רבינו סעדיא גאון ז"ל באמונות ודעות שלו דלכך הנביאים אף שהם נבדלים מאד מההמון עם והשיגו השגות נכבדות בכ"ז עשה הקב"ה שיהי' הטבע שלהם מבקש תפקידם מאכיל' ושתייה ושאר הצרכים למען לא ידמו ההמון שהם כמלאכים ואין מהם ראי' להאנשים ולא יקבלו מוסר מהם ולכך נטע הקב"ה בלבם כל כחות האנושי וא"כ הנה הנם ככל המון בית ישראל ובכ"ז הם מקודשים ומובדלים מהתאוות רק מה שהוא לצרכי נפש והמותר יחרימו וממנו יכירו כל בני אדם לעבוד את ד' איש איש כפי השגתו יעו"ש דבריו הנחמדים ות"ל כבר זכיתי בהם וכתבתי במקום אחר כי מה שחז"ל הביאו לפעמים מה שקרה להחסידים האמוראים הקדושים כ"פ מעשיות אשר אינם לפי כבודם ולא העלימו אותם הוא למען לא ידמו הדורות הבאים כי הם היו מלאכים ולבני אדם אין לאל ידם לבא להמדריג' הלז ע"כ הביאו כי לפעמים קרה להם מקר' בני אדם וא"כ היו כחות אנושי להם ובכ"ז גאה גאו מאד ויגבה לבם בדרכי ד' וזה האות כי האדם באשר הוא אדם יוכל לעוף על כנפי החסידות הגבה מעל' ראש ולפ"ז כיון שכל ענין אכיל' ושתיה היה רק בשביל ההמון א"כ זה כשהיו בעולם החומרי אבל כשהי' משה רבינו לעעל' במקום שאין אכיל' באמת לרב קדושתו וחס דתו נתעל' בעילוי רב שלא היה צריך לאכיל' ושתיה וז"ש וכי אפשר לו לאדם בלא אכיל' ושתייה וע"ז אמר דכל הטעם שהי' באכיל' ושתיה והצרכים הוא רק בשביל שההמון יקבל ממנו וא"כ כשהי' במרום ואזלת לקרתא הלך בנימוסיו ונשאר על טבעו שהי' ראוי להיות באמת ואדרבא האכיל' והשתיה בעוה"ז היה לו לטבע שני' ודו"ק היטב. וזה לדעתי מ"ש במלכים סי' י"ט שאליהו ביקש שימות וישכב וישן וגו' והנה מלאך נוגע בו ויאמר לו קום אכל והיינו שאליתו כיון שקנא לד' צבאות ולא בקש להיות עוד בארץ וא"כ שוב לא מצא בנפשו שום ענין לאכול ולשתות והקב"ה שלא רצה עוד שימות עד שימשח אלישע ולכך נגע בו מלאך ואמר לו קום אכול וז"ש אח"כ וילך בכח האכיל' ההוא ארבעים יום וארבעים ליל' עד הר האלקים חורב ולא נודע למה סיפר כן ולפמ"ש אתי שפיר כי הראו לו בזה שבאמת א"צ לאכיל' מצד עצמו רק מצד שעוד הוא חי ע"פ האדמ' ע"כ ניתן לו כח אכיל' וז"ש אח"כ באלישע שאמר אשק' נא לאבי ולאמי ואלך אחריך וגו' וישב מאחריו ויקח את הצמד הבקר ויזבחהו בכלי הבקר בשלם בשר ונתן לעם ויאכלו והיינו שאחרי שהרגיש ההשפע' הנבואית באמת לא היה לו שום ענין גופני ואמר שישק לאביו ולאמו והיא נשיק' של פרישות שמעת' אין לו יחס עמם וגם בשל הבשר לעם כי מה חפץ לו באכיל' ושתיה בכל עוד שהיו עם אליהו ולא נתפרסם עוד לנביא לעם: חסלת פרשת תשא: