דברי שאול עהת ומגילות· רבי יוסף שאול נתנזון
על פרשת תרומה
מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי
הכוונה לדעתי דהנה אם אחד יערב לבבו לתת מתנה למלך בלי ספק יבחר היותר יקר ונעל' ואשר לא נמצא בגנזי המלך כי אם לא איפוא למה זה למלך והנה כביכול למלך הקב"ה אם יתן איש את כל הון ביתו לא למתנה יחשב כי הכל שלו ומשלך נתנו לך וא"כ במה איפוא נתרצה אל אדונינו הקב"ה אם לא בנדבת לבו שזה אין לו להקב"ה כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וזה אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי שזה אין לו כי הבחיר' נתת באדם וכמו שכתוב בפרשת יתרו בשם הגאון החסיד מוהרא"ו ז"ל והייתם לי סגולה ע"ש. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת הקשו המפורשים בשם רבינו בחיי ז"ל דכאן הקדים זהב לכסף ובכל מקום בפסוק מוקדם כסף לי הכסף ולי הזהב. ולפענ"ד נראה בפשיטות דהנה רש"י כתב דהיו ג' נדבות ושנים היו שווים הדל והעשיר והשלישי היה ע"פ נדבת הלב והכסף לא היה בא בנדב' כי אם בשוה וכמ"ש רש"י בפירושם ולפ"ז כאן דאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו וזה לא יבא בכסף ואף דמרש"י אח"כ משמע דגם מהכסף בא בנדב' עכ"פ לא היה כ"כ כמו הזהב לכך הקדים הזהב ודו"ק:
ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד עיין בזוהר בפרשתינו ותמצא מה הלשון אומר לחם הפנים יע"ש שקראו תריסר נהמי ובאמת לחם הפנים היו י"ב חלות כמבואר במנחות וברמב"ם פ"ה מתמידין ולדעתי מה שמבואר בזהר ובספרי הקבל' שיש לעשות י"ב חלות על שבת הוא רמז על לחם הפנים שהיו מסדרין על שלחן בכל יום השבת ולפי שמזה נצמח כל השפעות וברכות על כל ששת ימי השבוע כמו כן בהי"ב חלות של שבת ממנה יאכלו בני ישראל לחם חוקם כל השבוע כמבואר בזהר בכמה מקומות וביתר ביאור בפ' בראשית והנה האר"י ז"ל באתקינו סעודתא של שבת בבקר אמר יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי ולדעתי כוונת הזהר היה לזה שכן קראו גם כאן תריסר נהמי והמעיין ימצא שכן הוא האמת ושמעתי בשם הגאון החסיד רשכבה"ג מו"ה אליהו מווילנא זצלה"ה שאמר שהזהר כתב תריסר בצועין וכוון למ"ש הבה"ג דר"ז דבצע לכלה היינו שבצע על שתי חלות וכיון דבעי לחם משנה כל שלש סעודות א"כ הוה תריסר בצועין ולכך לא עשהו י"ב החלות ואמר שאף שהאר"י ז"ל אמר שיש לעשות י"ב חלות כיון שהאר"י אמר יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי הרי שלא ידע הטעם והוא ידע שכוונת הזהר כן לכך א"ל י"ב חלות כך שמעתי משמו זצלה"ה ואם אמנם דברי פי חכם חן אבל לפענ"ד כוונת הזהר למ"ש וע"כ יש לעשות י"ב חלות ומה טוב שיהי' י"ב עשרונות כדרך שהיו החלות של לחם הפנים ודו"ק היטב ואם שגיתי ד' יכפר בעד כי בסודם לא בא נפשי אחר זמן רב מצאתי בספר אגרות הרמ"ז סי' ל"ה שכתב שיש לעשות י"ב חלות גם ביו"ט שחל בשבת וכתב ראיה שגם בשבת שחל להיות בשבת היו סודרין לחם הפנים בלי ספק ע"ש הרי מבואר כל החזיון הזה שי"ב חלות נגד לחם הפנים ושמחתי. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת הקשה רבינו בחיי דכאן הקדים זהב לגבי כסף והרי כתיב לי הכסף ולי הזהב הרי דהקדים כסף לזהב וכבר כתבתי בזה וכעת נראה לי דהנה כבר אמרו בריש פרק הזהב דבילדותי' שנה הכסף קונה את הזהב דסבר דהבא דחשיב הוה טבע' וקני פירא לטבע' ובזקנותי' סבר דכספא דחריף הוה טבעא ולפ"ז לגבי בני אדם הצריכין לכסף להיות להם להוצאת הדרך ועובר לסוחר א"כ כסף חשוב טפי וא"כ בזאת התרומ' אשר תקחו מאתם חשוב מה שהוא צורך לבני אדם יותר באחרונה דהצורך לכסף יותר והנחושת עוד יותר כדאמרו שם בהזהב דנחושת חריף טפי מכסף וא"כ הגדיל נדבתם מעלה מעלה דל"מ שיתנו זהב שאין חפץ להם כל כך אף גם שיתנו כסף וגם נחושת אבל לגבי השי"ת שמתפאר לי הכסף ולי הזהב א"כ לו כביכול אין חפץ רק מה שנותן לבני אדם ולגבי אדם כסף חריף יותר מזהב. או יאמר דהנה זה ודאי דזהב חשוב יותר רק שלענין בני אדם צורך יותר להוצאת הדרך ועובר לסוחר ולפ"ז לענין לפאר המשכן פשיטא שזהב יותר חשוב מכסף ומכ"ש מנחושת לכך הקדים זהב משא"כ שם דלענין מה שהקב"ה נותן לבני אדם כסף יותר חריף ודו"ק היטב. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. הכוונה לפענ"ד דהנה כבר נודע מ"ש הרמב"ן על פסוק ולדבק' בו שהצדיקים נעשו מעון לשכינה כמ"ש בספר הכוזר והנה אמת נכון הדבר כמ"ש לפרש בקרבך קדוש ולא אבא בעיר שהאדם שמקדש איבריו נעשה מעון לשכינה אבל זה קשת מאוד על האדם וע"כ אמר הקב"ה שיעשו לי מקדש וע"י נדבת לבם וגם ע"י שיהי' השכינה שרוי' במקדש ע"י הקרבנות יוכל האור הגדול והשראת השכינה להיות חופף על הצדיקים כמשפט אם יהי' נר דולק בבית אז בחדרים הפנימיים ג"כ יתנוצץ מעט אור מהאור הגדול אשר בחדר החיצון וז"ש ועשו לי מקדש ועי"ז ושכנתי בתוכם ויהיו מעון לשכינה ודו"ק ויתכן יותר עפמ"ש לפרש ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכל כליו וכן תעשו שרש"י נדחק בהוי"ו ופירשתי עפמ"ש בר"ה דף י"ז על י"ג מדות שאמר הקב"ה שבני שבני כן וכתב המהרמשי"ף בליקוטיו שבניו יעשו כן שידבקו במדותיו ולא סגי באמיר' וה"ה כאן שתבנית המשכן ותבנית הכלים יורים על מדות של השי"ת לכך וכן תעשו שידבקו במעשיו כמו שהרא' למשה שיעשה כן. ובזה אני מבין מ"ש בברכות דף נ"ה בצלאל על שם חכמתו נקרא שהקב"ה אמר למשה שיאמר לבצלאל שיעש' משכן ארון וכלים ומשה הפך הדברים וא"ל בצלאל מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים וכו' כלים שאני עושה להיכן אכניסם שמא כך א"ל הקב"ה א"ל משה שמא בצל אל היית והדקדוקים רבו כמו רבו ועיין בע"י בחידושי מהרש"א ורי"ף ובפ"י וצל"ח והיותר תימה דדברי הקב"ה בעצמם הם סותרים דבפרש' תשא משמע שהמשכן תחל' ואילו בפרש' תרומה נמדד השלחן והכלים מקודם וגם בפרש' תרומה בעצמו התחיל ועשו לי משכן. אך נראה דבאמת עשיית משכן יכול להיות על שני אופנים אם עשיית משכן ממש או שיהיו הם בעצמם מעון ששכינה והנה כבר נודע שהמאמר בפרשת תרומה היה קודם חטא העגל ושפרשת תשא נאמר לאחר החטא כמ"ש הזהר והנה קודם החטא מ"ש ועשו לי מקדש היינו שיהיו בעצמם מעון לשכינה כמ"ש ושכנתי בתוכם ונמצא שאינו סותר כלל שבאמת ארון וכלים הם קודם להמשכן שהמשכן יהי' ע"פ מה שיקנו מעלות ומדות של תבנית המשכן וכליו ואח"כ יהיו מעון לשכינה ולכך באמת משה רבינו הפך הדברים וא"ל כלים תחלה אבל בצלאל שלאחר החטא הבין שאי אפשר להיות כן לכך א"ל מנהג בני אדם שבונין בית תחל' היינו שבאמת כשנצרך להיות משכן בפועל שוב צריך לבנות המשכן תחל' וז"ש להיכן אכניסם ודקדק בספר יד יוסף על התור' למה לא אמר להיכן הכניסם ולפמ"ש באמת משה רבינו לא היה צריך למשכן בפועל אבל בצלאל שאל להיכן אכניסם וזה שהשיב לו שמא בצל אל היית והיינו כמ"ש ד' צלך ופירשו שכמו שהאדם עוש' הצל כמו כן הקב"ה כביכול צל האדם שכפי מה שהוא מתנהג כן הוא מתנהג עמו וזה שאמר בצל אל היית שהקב"ה מתנהג עם האדם כפי הבנתו ודו"ק שבזה מת שב הרב' דברים והנה אמרו חז"ל מקום ארון אינו מן המדה והכוונה כמו שאמרו הקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו כמו כן הארון שמכניסין בו התור' הקדוש' והתור' ארוכ' מארץ מדה ואין הארון מכיל התור' לכך מקום ארון אינו מן המד' ודו"ק היטב. במדרש אם יתן איש את כל הון ביתו באהב' בוז יבוזו לו אם יבואו אוה"ע ויעשו מקדש מזהב וכסף בוז יבוזו לו אבל בני יעשו לי מקדש של קרשים וכו' ביאור הענין ע"פ מ"ש הבינה לעיתים במה שאמרו במדרש דשמיני עצרת הוא משל לאוהב שאמר עשו לי סעוד' קטנה כדי שאהנה ממך וביאר הכוונה דמי שאינו כ"כ מקורב הוא צריך שיהי' הסעוד' גדולה ועי"ז יתקרבו הלבבות לכך הקריבו שבעים פרים כנגד אוה"ע שיהי' קורבת אלקים אבל בני עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך ולפ"ז או"ה שירצו לעשות מקדש מזהב וכסף כדי שיהי' השראת השכינה ביניהם וז"ש אם יתן איש את כל הון ביתו באהב' בוז יבוזו לו דהבי"ת של מלת באהב' הוא בעבור כמ"ש הברבנאל שהבי"ת הוא בעבור וה"ה כאן. אבל בני עשו לי מקדש של קרשים ונתרצית להם ודו"ק:
נבוב לוחות.
עיין רש"י שהוא כמו איש נבוב ילבב וכן דרשו בב"ב על פסוק איש נבוב ילבב כמו נבוב לוחות דמתרגם חליל לוחין. והכוונה לפענ"ד ע"ד מה שכתבתי לענין הגוונים דמי שיש לו גוון לא יוכל לקבל גוון אחר אבל מי שהוא נעדר הגוונים זה יוכל לקבל כל הגוונים וזה שאמר שאיש נבוב דהיינו שהוא נעדר הכוונות ואינו מתכוין שום כוונה זה יוכל להיות לו לב וזה שכתוב ילבב אבל מי שהוא איש בכוונה לא יוכל להיות מקבל כוונה אחרת והבן הדברים. במדרש בשע' שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן התחיל מתמיה ואמר כבודו של הקב"ה מלא עליונים וכו' לכך אמר משה יושב בסתר עליון אר"י בר"ס יושב בסתר עליון על כל בריותיו מהו בצל שדי בצל אל בצל רחום בצל חנון אין כתיב כאן אלא בצל שדי בצל שעש' בצלאל לכך נאמר בצל שדי יתלונן וכו' עיין שם בקודם ובנמשך. והנה הדבר יפלא מאוד וסתים וחתים ועיין יפ"ת מ"ש בזה ולפענ"ד נראה דהנה תמיהת משה רבינו היה דאחר שהקב"ה כביכול אינו מתקומם במקום איך שייך עשיית משכן לו ועיין ביפ"ת מה שכתב בזה והנה הצל היא במקום שהחמ' זורחת והשמש מכה על מקום חשוך שנעדר המראות וירא הצל אבל הצל אינו נתפס בשום מקום ולפענ"ד זה מה שגזר השם יתברך שהוא יושב בצל והיינו שכמו שהצל אינו נתפס בשום מקום כך כביכול השם יתברך אינו נתפס בשום מקום ויהי' בצל שדי יתלונן קאי על השם דהשם שדי יתלונן בצל וז"ש בצל רחום וצל חנון אין כתיב דהיינו דאם היה קאי על הצדיק שיושב בצל שדי אז היה יותר ראוי שיאמר שיושב בצל רחום וחנון וכמ"ש כ"פ אבל כיון דקאי על השם יתברך שפיר כתיב בצל שדי יתלונן ועיין ביפ"ת שכתב ג"כ כן וביאר דשדי מורה על ההסתפקות אבל לפמ"ש ימתק הדברים דאחרי שתמה משה דאיך יעשו לו מקדש דרשו שבצל שדי יתלונן והבן כי נפלא הוא ת"ל: וע"פ דרכו של היפ"ת יש לפרש דכבר הארכתי בדרוש שאמרתי בשנת תרי"ז פרשת שקלים בעת שנתקבלתי לרב אב"ד פה דבהשי"ת גדול כח הצמצום מאוד מה שיוכל לצמצם. והנה במדרש השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו והוא צמצם כביכול לשכון במשכן וזה בצל שדי שאמר לעולמו די שלא יתרחב יותר וזה כח הצמצום: בתנא דבי אליהו פי"א בשע' שאמרו ישראל נעש' מיד אמר הקב"ה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן. והוא פלאי דהיאך תלוי זה בזה והנראה בזה דהנה כבר נודע מה שבחלקו הפילוסופים עם המקובלים דדעת הפילוסופים ומכללם האבן עזרא דהמלאך בודאי נכבד יותר מהאדם אף הצדיק הגדול והמקובלים אומרים שהאדם הצדיק נכבד יותר וכבר כתבתי בזה בכמה מקומות שהבעל עקיד' פרשת נח האריך וביאר הדבר לאשורו שבאמת זה ודאי דהמלאך מצד עצמו נכבד יותר מהאדם אשר בעפר יסודו רק שאם האדם זוכה ומגביר שכלו על חומרו ומכניע הזולל לפני היקר בזה כחו גדול שהמלאך אין לו מנגד ומצד טבעו מוכן אל הטוב משא"כ האדם באשר הוא אדם והנה מבואר במדרש רבה שהמלאכים אמרו בשע' שאמר הקב"ה למשה שרצונו לעשות לו משכן שאין כבודו לירד בתחתונים וכן אמר משה ומעת' כיון שישראל אמרו נעש' ונשמע ואמרו בשבת דף ע"ח שלשון זה מלאכי השרת אמרו ואמרו מי גילה רז זה לבני לשון שמלאכי השרת משתמשין בו וכיון שכן שוב כשהשיגו כ"כ עד שבאו למדרגת מלאכי השרת שהרי הקדימו נעש' לנשמע שהמלאך מזומן להמעש' בלי מתנגד ויוכל לומר נעש' קודם נשמע משא"כ האדם מוכרח לומר נשמע קודם שיכין עצמו ולאמוד אם יוכל לעשות וכיון שהיו בעת ההיא במדרגה זאת שיוכלו לומר נעש' קודם נשמע שוב הם חשובים יותר ממלאכי השרת ולכך אמר הקב"ה שיעשו מקדש ודו"ק:
חסלת פרשת תרומה: