אור ברסלב

דברי שאול עהת ומגילות· רבי יוסף שאול נתנזון

על פרשת קרח

על פרשת שלח

רב לכם כי כל העד' כלם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד'. כבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי דהנה ידוע דקרח וכל עדתו היו כופרין בכל התור' והיו אומרים כי משה רבינו ח"ו בדאי הוא ובדה כ"ז מלבו והם היו אומרים שדי לאדם שמאמין בלב שהקב"ה אדון הכל ומצות המעשיות לא יסכן בם ולכך אמרו רב לכם כי כל העד' כלם קדושים ובתוכם ד' היינו שדי לכם במה שכל העד' כלם קדושים ובתוכם ד' והיינו שמאמינים בד' אבל מדוע תתנשאו על קהל ד' היינו שאתם מתנשאים עליהם בהמון המצות ומלבבכם אתם בודאים אותם וע"כ כתיב וישמע משה ויפול על פניו כי אם היו מאמינים בתורת ד' והיו נחלקו על איזה קרא יוכל לברר להם ע"פ התור' שכן הדין אבל אם כפרו בכל התור' במה יוכל לברר להם. וימתק יותר דהנה באמת כל ישראל לא שמעו רק אנכי ולא יהיה לך ואח"כ בקשו שמשה יקרב וישמע כי לא יכלו לסבול הקדוש' הגדול' והמורא הגדול' והנורא' והנה קרח ועדתו כפרו ואמרו כי באמת גם משה ואהרן לא שמעו יותר וע"כ אין חפץ לד' בשום מצוה ובתור' רק להאמין שהוא ד' ולא לעבוד ע"ז:

ומה נכבד הדרש שהביא רש"י שאמרו שכלם שמעו מפי הגבור' אנכי ולא יהיה לך והיינו שכלם שוים במעל' וגם אתם לא שמעתם יותר ומדוע תתנשאו על קהל ד' במצות והתורה וזה שהשיב משה רבינו בקר ויודע ד' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו והיינו שיבאר להם אם הקב"ה באמת אין רצונו במעשים האלו ומלבם הוא בודאם. ובזה נראה לפענ"ד מה שאמר המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבוד את עבודת משכן ד' ולעמוד לפני העד' לשרתם ויקרב אותך וגו' ובקשתם גם כהונה לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ד' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו. ולכאור' הוא חסר גזרה דמה ראיה היא זו שהם נועדים על ד' בשביל שבקשו כהונה וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי דלפמ"ש הדבר מבואר דכל טענת קרח שאין חפץ להקב"ה בשום מעש' מצוה והתור' רק שכלם יכירו וידעו כי הוא רב ושליט ובאמת שאין חפץ להקב"ה במצות המעשיים רק בשבילינו כי בזה נוכל להתקרב להבורא ולכך שאל לפי דרכם א"כ מה בצע בכל העבודות שאתם נבחרתם לעבוד את ד' ועוד לא יספיק לכם עד שבקשתם גם כהונה וא"כ ע"כ צריכין אתם להאמין כי מאת ד' הית' זאת שהאנשים יתקרבו לד' במצות המעשיות וא"כ אתה וכל עדתך הנועדים על ד' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו היינו שאהרן מה עשה כי אם מה שמקריב לפני ד' כמצות ד' והרי אתם ע"כ צריכין להאמין בזה שהרי אתם תבקשו גם כהונה ודו"ק:

או יאמר באופן אחר כי הם חשבו אחר שכל המצות הם רק סבות ופעולות שעל ידם יתקרב לד' ואחר שכל העד' כלם קדושים ובתוכם ד' למה יהיה הבדל בין משה ואהרן לכל העם וע"ז נתן להם מופת מהקטרת שע"כ יש מדרגות רבות להקדוש' שהרי הכהן יכול להקטיר הקטרת ואיש זר לא יקרב וע"כ שמעלתם גדלה יתר מכולם וא"כ אין מקום לשאלתם וז"ש להם המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל אתכם אליו היינו לא כמו שאתם חושבים כי אתם קרבתם אל ד' ואתם בעצמכם פעלתם זאת לא כן כי אלקי ישראל הבדיל אתכם אליו והיינו שהוא בחר בכם וכבר אמרו במדרש שיש מי שבחר בו ד' ולא הקריב עצמו ויש שהקריב עצמו ולא נבחר וז"ש שהמעט מכם הגדול' הזאת שד' בחר בכם ואתם חשבתם שאתם הקרבתם עצמכם לד' ולכך בקשתם גם כהונה ובאמת ד' בחר בכם וא"כ אתה וכל עדתך הנועדים על ד' שלזה בחר בכם ואהרן מה הוא כי תלינו עליו שבאהרן בחר ד' וז"ש בוקר ויודע ד' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו היינו שיודיע הקדוש שהקריב עצמו לד' וגם מי אשר יבחרהו ד' אף שלא הקריב לד' וע"כ אמר והיה את אשר יבחר ד' הוא הקדוש שאחרי שהקב"ה בחרו אף שהוא לא התקרב לד' ע"כ שהוא הקדוש והבן:

המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו ולעבוד את עבודת משכן ד' ולעמוד לפני העד' לשרתם ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך ובקשתם גם כהונה לכן אתת וכל עדתך הנועדים על ד'. הנה זה חסר גזרה דמה הוכח' יש לזה וכבר כתבתי דברים רבים בזה. וכעת נראה לפענ"ד דהנה כבר נודע מ"ש כלם שהחפשיות והחירות נכסף מאד אצל הטבע לא אל המין אנושי בלבד אלא אף לבע"ח הבלתי מדברים הלא נראה כל צפור כל כנף אשר בהיותם מעופפים באויר הארץ מכנף הארץ זמירות ישמיעו ובהיותם כלואים תחת יד אדם קולם בלי נשמע עד לאחר ההרגל ואף כי טבע בני אדם שיבקשו החירות בלי להיות תחת עול ההשתעבדות וזה לדעתי המליצ' שאמר' היונה יהיו מזונותי בידך מרורים כזית ולא יהי' תחת ידי בו"ד והיינו שבטבעם יבקשו להיות חפשי אף כי האדם ולזה מצא קרח עליל' אחר למשה רבינו מלך ואחיו כהונה גדול' והם רק משרתים לכהנים ע"כ חשב ואמר כל העד' כלם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד' היינו שיהיו הלוים והישראלים משועבדים תחת ידם ובמדרש דרשו שערערו על שאהרן הניפם וגלחם והיינו כי הורו בזה שאינם רוצים להיות משועבדים להם כי אם לד' אבל באמת זה טעות בהתבוננות הראוי כי יותר ויותר יהי' נכסף אל ההכנע' והשתעבדות אל מי שראוי לכך ועינינו הרואות כמה שרים גדולים דורשים בכל עוז להיות עבדים תחת יד המלך ושריו וזה כל הגדול' והכבוד שלהם כי האומנם אף שהוא עובד עבוד' לפקח על העם אבל הוא אינו עבד לעם כי אם להמלך ומפקח עין על אשר צורך למלך להשגיח על טובת בני מדינתו ואך בזה יתימרו ועיין בבינה לעיתים דרוש י"ד האריך בדרוש הלז ולזה שאל אותם משה רבינו ע"ה התחשב כי אתם עבדים לאהרן והרי אתם עובדים עבודת ד' ואדרב' יקר וגדול' לכם כי נבחרתם מכל ישראל לעבוד עבודת משכן ד' וזה אמרו המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו ולעבוד את עבודת משכן ד' ולעמוד לפני העד' לשרתם היינו שזה השירות שאתם עושים לעם לא שאתם נקלים מהעם כ"א אדרבא בשביל שאתם נבחרים יותר מהעם ע"כ בחר ד' בכם ולזה אמר לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ד' היינו שאם באמת ובתמים חפצתם לעבוד את ד' א"כ היה לכם יותרת הכבוד בזה וע"כ שגם זה אינו חשוב בעיניכם רק תבקשו החפשיות מבלתי להיות תחת יד ד' ולכך שפיר גזר אומר שאתם נועדים על ד' ודו"ק היטב:

שוב ראיתי בספרי פ' קרח פסקא קט"ז שדרש ע"ז המקרא ואני לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל נתונים לד' ודרש בספרי לשם הם מסורים ואין מסורים לכהנים ע"ש והכוונה למ"ש שזה היה לאחר מעש' של קרח הודיעם כי אינם משועבדים לכהנים רק לד' ודו"ק:

וישמע משה ויפול על פניו. לפענ"ד הכוונה דהנה מי שחולק על חבירו באיזה דבר אם כשזה יוכל לברר לו ראיות והוכחות שהוא כן אז לא יחר' אפו כל כך אחרי כי יודע כי במעט קט יהי' מוכרח השני להודות לו וא"כ אם היה קרח חולק על משה ואהרן באיזה דבר שהעוו חליל' מדרכי התור' שזו היה משה רבינו מברר להם מתורת אלקים שלא כן בדם ואין הפירוש כן אבל קרח ועדתו שכפרו בנבואת משה ובכל התור' הנתונה ע"י משה א"כ מאין לו לנצח אותם ולזה נפל על פניו מרוב הצער ולזה אמר בקר ויודע ד' היינו שאני אין בכחי לברר זאת כי הדין עמי וד' הוא יברר שכנים דברי:

או יאמר שבאמת כבר אמרו בסנהדרין דף ל"ו על ודע מה שתשיב לאפיקורס ל"ש אלא אפיקורס גוי אבל אפיקורס ישראל כ"ש דפקר טפי ולפ"ז משה רבינו ידע שבלבם הפך כל מה שאמרו בפה כי כל העד' כלם קדושים ובתוכם ד' ולא אמרו רק לליצנות כמ"ש העקיד' רק שחשב שאם ירצ' לברר מה שבלבם אז יתפקרו טפי וע"כ כתיב וישמע משה היינו שהוא מלשון הבנה שהבין מה בלבם ויפול על פניו מגודל הצער שהיה לו על שנתפקרו בלב ומכל מקום בשפתיו לא רצה לומר שמבין כוונתם ורק הוכיחם ע"פ דעתם שד' יבחר בבקר ויודיע את אשר לו ודו"ק:

זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני ד' ולא יהי' כקרח וכעדתו כאשר דיבר ד' ביד משה לו. ודרשו בספרי פסקא קי"ז זכרון לבני ישראל הא למדנו שהי' קרח מן הבלועים ומן השרופים. והוא תמוה דמנ"ל זאת מהאי קרא ולפענ"ד נראה דהנה באמת מה שהיו בלועים ושרופים הוא דבאמת היה בעדת קרח רבים שחלקו רק על אהרן ובקשו כהונה וזה היה מי שהי' משבט לוי אבל דתן ואבירם עיקר מחלוקתם על משה רבינו כמו שאמרו בפירוש המעט מכם כי העליתנו וגו' והנה השריפ' היה על שהקטירו קטרת זרה ומשפטו בשריפ' כמו שנענשו נדב ואביהוא ודתן ואבירם חלקו על משה ולכך נענשו בבליעת הארץ כמו שאמר משה רבינו בזאת תדעון כי ד' שלחני וגו' ומעת' קרח שחלק על משה ואהרן לכך היה מן הבלועים ומן השרופים והנה היה קשה לו להספרי שהזכרון לבני ישראל היה רק על אהרן ולמה לא עשה זכרון זו על מחלוקת משה לזה אמר שכיון שהי' קרח מן הבלועים ומן השרופים א"כ זה שאמר שלא יהי' כקרח וכעדתו כאשר דיבר ד' ביד משה לו היינו שהבליע' היה גם עליו וא"כ זה זכרון גם על טענתם על משה ובזה מיושב מה שהקש' הז"ר במה שהביא הספרי הדבר שם שלא במקומו ודו"ק היטב: בזאת תדעין כי ד' שלחני לעשות את כל המעשים האל' וגו' אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם וגו' לא ד' שלחני ואם בריא' יברא ד' ופצת' האדמ' וגו' וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את ד' מה שלא סיים וידעתם כי ד' שלחני דקדקו המפורשים. ולדעתי נראה דתנה כבר נודע מ"ש הכוזרי כי יש ד' מיני מיתות טבעיות מקריות בחיריות אלקיות ואסמכוה אקרא או יומו יבא או במלחמ' ירד ונספה או ד' יגפנו והנה משה רבינו רצה לשלול שלא נחשוב אולי מית' טבעיות היה ולזה אמר אם כמות כל האדם וגו' לא ד' שלחני ואם בריא' יברא ד' ופצת' האדמ' שזה מור' שאינו לא טבעיות ולא מקריות וכ"ש בחיריות וידעתם כי ניאצו האנשים את ד' והוא מית' אלקיות שהענישם וז"ש אח"כ אתם המיתם את עם ד' וקש' הא כבר נתן להם מופת שמד' יצא הדבר אבל לפמ"ש ניהו שהיו מית' אלקיות אבל אמרו שהם גרמו זאת שעל ידם נענשו: אם בריח' יברא ד' וגו':

מה שבחר משה שיהי' בריא' חדש' במית' הוא עפמ"ש לפרש פ' שלח על פסוק עונה בה ופירשתי מעש' דאחר עפמ"ש הר"ן דעיקר העונש אינו כמתנגד חליל' לד' מעשות כזאת רק היישר' לבני אדם שלא יעשו כזה וכזה ועונשי עוה"ב שאין רוא' ע"כ שהי' טבעי שהנפש נפסד אם משחת בה ונתחייב' כרת יעו"ש ולפ"ז אמרתי שם בת"ח דמצד טבעו אין אור של גיהנם שולטת בו ולכך אמרו לדון אותו והנה קרח ועדתו שהיו מופלגי תור' אנשי שם קרואי מועד א"כ המית' א"א שיהי' כי אם בריא' חדש' למען יוסרו האנשים וז"ש סורו נא מעל אהלי האנשים האל' למען יוסרו ויהי' היישר' לבני אדם ולכך ירדו חיים שאולה כי אי אפשר שתשלוט בהם אש של גיהנם ולא נדונו אח"כ:

ואם בריא' יברא ד' ופצת' האדמ' את פיה וגו' וירדו חיים שאול' וגו'. הענין נראה לי דהנה ראינו כמה עיירות שנבלעו בהבקע ארץ אך באמת כאשר פור התפורר' הארץ אז האנשים נשברו ונלכדו ונפוצו כאבני גיר מנופצות אבל כאן ירדו חיים שאול' ובזה ניכר כי יד ד' עשת' זאת ועיין אבן עזרא ורמב"ן מ"ש בזה ולפענ"ד מ"ש נכון:

הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו כל הקרב הקרב אל משכן ד' ימות האם תמנו לגוע. לפענ"ד הכווכ' ע"ד מ"ש ביהושע כ"ב במה שאמרו והי' אתם תמרדו בד' ועל כל עדת ישראל יהי' קצף והקשיתי דהא מקרא מפורש באמרו האיש אחד יחטא ועל כל העד' תקצוף וכתבתי ענין נכון שמה שכל ישראל ערבים הוא חסד אלקים שאל"כ היה החוטא נגווע בעוונו חליל' ואם כל ישראל ערבין אין הקצף גדול כ"כ ע"ש ולפ"ז טענו שאחרי שאמר שיכל' כל העד' ע"ז אמרו א"כ האיש אחד יחטא ועל כל העד' תקצוף וזה אינו ממדת טובך ולפ"ז זהו שאמרו הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו אף שכל הקרב הקרב ימות בעונו ובכ"ז ימותו כולם א"כ האם תמנו לגוע וע"ז השיב שאת' ובית אביך תשאו את עון כהונתכם והיינו שהכהנים ערבים בעד זה לא ישראלים כמ"ש רש"י:

עוד נראה לי ע"ד ע"ש השל"ה לפרש מה שאמרו הן היום הזה הראנו אלקים כי ידבר אלקים את האדם וחי ועת' למה נמות אם יוספים אנחנו לשמוע עוד ומתנו שהענין היו שבהתקרבם אל ד' היה להם כלות הנפש ונשאר הנפש בלי גוף וא"כ זה שאמרו אם יוספים אנחנו לשמוע אז ומתנו רצונו באמת למות אבל בלא זה למה נמות ע"ש שהאריכו וזה לדעתי מה שאמרו שראו כי ההתקרבות אל ד' יפרץ בם אז ע"כ אמרו כל הקרב הקרב אל משכן ד' ימות וא"כ האם תמנו לגוע היינו שימותו ע"י התקרבותם ויהי להם כלות הנפש:

הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו כל הקרב הקרב אל משכן ד' ימות האם תמנו לגיע והענין כפל לשון ומכופל ומשולל ביאור וגם מה ענינו דאת' ובניך תשאו את עון המקדש לזה ולפענ"ד הכוונה דהנה ראו שמתו במגפ' עם רב והבינו דזה מטעם שהם ערבים זה בזה ולזה טענו א"כ חליל' כולנו אבדנו דאמת כל הקרב אל משכן ד' ימות היינו זה מהראוי שימות אבל האם תמנו לגוע והיינו שאנחנו נהי' ערבים בשבילו וא"כ תמנו לגוע לזה אמר הקב"ה שאת' ובניך תשאו את עון המקדש וכפירש"י שעליהם העונש ולא על ישראל: הבדלו מתוך העד' הזאת ואכל' אותם כרגע ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלקי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העד' תקצוף וידבר ד' אל משה לאמר דבר אל העד' לאמר העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם. כבר תמהו כולם שנראה שחליל' שהם לא הבינו דברי ד' שכוון על עדת קרח ועיין רמב"ן וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי דהנה כבר כתבו כולם דהידיע' והבחיר' מתנגדים שאם ידע אלקים שזה יחטא א"כ מוכרחים לחטוא וכבר כתב הרמב"ם בספרו היד הלכות תשוב' שלכך אמר הקב"ה וקם העם הזה וזנה שאשר אמר בכללות יוכל כל אחד לומר לא אחטא ולא עלי כוון. וזה לדעתי שאשר הקב"ה רוצ' בתשובתן של רשעים ואינו חפץ במיתתן אם היה פורט בשם שיכל' לקרח ודתן ואבירם אז בשום אופן אי אפשר לשוב עוד ונמצא כביכול הם כמוכרחים לחטוא ע"כ אמר בלשון סתום הבדלו מתוך העד' הזאת ואכל' אותם כרגע א"כ היה כל אחד יכול למלט נפשו מיד שחת שהעיקר תלוי באמירת ד' ולא אשר הוא במחשב' בלבד כמ"ש האלשיך על פסוק מי זה אמר ותהי ד' לא צוה יעו"ש וע"ז צווחו משה ואהרן שהכי בשביל שהאיש אחד יחטא והיינו שיחטא בהכרח לכך על כל העד' תקצוף וכביכול עוש' חרון אפו רושם על כללות העד' וע"ז אמר ד' העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם אבל לא פירש שיכלם וא"כ יש בידם לשוב כ"ז שלא ביאר בפועל ודו"ק כי בזה מדוקדק מה שכתוב יחטא בלשון להבא והיה לו לכתוב האיש אחד חטא וגם מה שלא סיים אח"כ ואכל' אותם כי בכוונה גדול' היה ודו"ק:

עוד נראה לי ע"פ מ"ש המפרשים במה דכל הנבואות סתומות ובחידות ומשלים נאמרו עד שבני ישראל אמרו הלא ממשל משלים הוא דהנה הקב"ה כי חפץ חסד הוא לא רצה להגיד בביאור הרע' העתיד' לבא והעטיפ' במעטף המשלים והחידות כי פן ישיבו אל ד' ולא יהי' הנבוא' חלה ותתהפך לכוונה אחרת ע"ש ולפ"ז כאן שאמר' תור' סתם הבדלו מתוך העד' הוא ג"כ לכוונה זו שלא רצה לפרש מי ומי העד' הרע' הזאת וע"ז טענו שזה להיפך דבשלמא כל שאינו מפרש הרע' העתיד' לבא עליהם היא נכון כדי שלא יחול הרע' אם יתהפך לבבם לטוב אבל כאן הרע' ביאר השם ואכל' אותם כרגע ורק לא ביאר העד' מי ומי הם וא"כ אדרבא ע"י הסתום חליל' על כל העד' יהי' הקצף וזה אומרו האיש אחד יחטא ועל כל העד' תקצוף וזה שאמר הקב"ה העלו מסביב למשכן קרח ודתן ואבירם: ואת האש זרה הלא' כי קדשו את מחתות החטאים האל' בנפשותם. הכוונה לדעתי ע"ד מה שנאמר בשמואל ב' כ"ג ויסך אותם לד' ויאמר חליל' לי מעשות זאת הדם האנשים ההולכים בנפשותם ולא אבה לשתותם וכו' והכוונה ע"פ פשוטו לפי שמסרו נפשם על זה אף שעשו שלא כהלכ' עכ"פ להיות כי יקר בעיני ד' נפש האדם ואסור לאדם להנות מדבר שאדם מסר נפשו עליו דהנה כאילו נהנה מדם הנפש וז"ש כאן כי קדשו המחתות החטאים האל' בנפשותם היינו לפי שעכ"פ נתנו נפשם על זאת ואבדו חייתם עי"ז נתקדש ואסור להנות מזה וז"ש ויהיו לאות לבני ישראל שעי"ז נקדש הדבר לפי שנתחייבו בנפשם ודו"ק: ויראו ויקחו איש מטהו. הכוונה לדעתי שבאמת אחרי שמשה הוציא המטות מאהל מועד א"כ היה ניקל להם לישראל לומר מי יודע אם המקל הלז שפרח אולי אינו משבט לוי רק מאיזה שבט אחר לזה העיד הכתוב שראו ויקחו איש מטהו והכיר כל אחד מטהו. אח"כ מצאתי בספורנו שהעיר בזה ושמחתי וצ"ל דאף שהי' נכתב השם של השבט על המטה אולי היה איזה רמאות ולכך כתיב ויראו ויקחו איש מטהו ודו"ק:

את המחתות זרה הלא כי קדשו. הכוונה לפענ"ד כי כבר אמרו מבני בניו של סנחרב למדו תורה ברבים וכתבו המפרשים לאשר על יד סנחרב נתפרסם האלקית וניסי השי"ת וא"כ נתגלגל על ידו ענין. אמוניי אף שהוא הרשיע בכ"ז זכה שבניו ילמדו תור' ברבים ולפ"ז כיון שמזה נצמח שלא יהי' איש כקרח וכעדתו כמ"ש הכתוב אשר אין נעש' פתגם הרע' מהר' ע"כ מלא לב בני אדם לעשות רע ועיין רש"י שם ולפ"ז כאן שנעש' תיכף עונש בם ע"כ העיד הכתוב שלא יהי' עוד כקרח וכעדתו וא"כ נצמח ענין אמוניי ופינת עקרי הדת הוטבע ע"ז ע"כ המחתות קדושים וצוה לעשות רקועי פחים ציפוי למזבח ודו"ק:

ושימו עליהן קטרת. עיין רמב"ן שהעתיק בשם האונקלוס שתרגם בכל הפרש' קטרת בלשונו לא קטורת בוסמין ע"ש ולפנינו הנוסחא קטרת בוסמין כמנהגו בכל המקרא והנה יש כאן שינויים רבים דגבי אש אמר תנו ובקטרת אמר שימו ואח"כ אמר גבי קטרת ג"כ תנו וכשהקטירו כתיב ושימו וביארתי ע"פ מה דאמרו במנחות דף כ"ט שימ' כל דהו והנה בתחל' לא רצה משה במיתתם וע"כ אמר לשון שימ' דהיינו כל דהו כדי שלא יתחייבו מית' דקטרת זרה היא בכזית אבל אח"כ חפץ במיתתם וא"ל לשון תנו אבל הם יראו ולא נתנו כזית רק שמו כל דהו למען לא יתחייבו וכמדומ' שבבנין אריאל הרגיש בזה:

ולבני לוי הנה נתתי. עיין ספרי שאמר אף זו בשמח' נאמר' שנאמר וכו' כל מצות כהונה קנאו לשם ונתנו לכהונה חלף עבודתם דברי ר' יאשי' ר"י אומר אף זו קנאו השם ונתנה ללוים וכו' מלשון זה משמע שהם לכהן חלף עבודתו לכל צרכיו כמו בלוי וצ"ע ובב"ק דף ק"ט ע"ב משמע כן אבל בתוס' זבחים דף מ"ד ע"ב ד"ה ואפי' ובמנחות דף מ"ה ע"ב ד"ה דאמר ביארו דמשלחן גבוה קזכו ואינו יכול לקדש בו את האש' ולא הזכירו כלל הספרי הלז וצ"ע גדול: ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים. הענין נראה לי כי באמת אך בזה יבדל המין האומות מהישראלים כי הם לא נחשבו כ"א בכללות וכל אשר ירבו ויגדילו יהי' להם לתפארת ובני ישראל בערך האומות הם מעט והנה כבר נודע מ"ש הכוזרי כי הענין דומ' לקליפ' שקדמ' לפרי והעיקר היא הפרי ובני ישראל בערך האומות הם הפרי נגד הקליפ' והנה גם בבני ישראל עצמו ימצאו מדרגות חלוקות חלוקות וגבוה מעל גבית עד שהכה"ג הוא העול' על כולנה ומשה רבינו היה גדול מכל בני דורו ובכל דור נמצא יחידי סגול' אשר הם הפרי וכל הנפשות המה בערכם דומים לקליפות והנה גם בהפרי אשר קדמו לו קליפות רבות יוכל הסכל לומר שהקליפות הם יותר מהפרי שהפרי אינו רק אחת והקליפות רבות שומר בתוך שומר והמשכיל יבין כי התכלית מכלם הוא רק הפרי אשר למענו נבראו כולם וז"ש בן עזאי כל העולם כולו נברא לשמשני שהבין שמעלתו גדל' מאוד על כל בני דורו והוא הפרי והם הקליפות. ובזה יתבאר כל ענין קרח וכל עדתו כי הם חשבו שבני ישראל הנה הנם ככל המין גוים שכל השבח וההתפארות היא בריבויים ולכך אמרו כל העד' כלם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד' היינו למה תחשבו עצמכם כהפרי וכלכם כקליפות לפני. וזה לדעתי מה שאמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומים לפני כקליפת השום ועיין בשו"ת מהרלב"ח בקונטרס הסמיכ' שהאריך לבאר זאת. ולפמ"ש יתבאר הדברים שאחרי שבן עזאי דימה עצמו כהפרי וכל המין הם הקליפות וגם בערך החכמים חשב עצמו כי הוא החריף הגדול שבהם והם כקליפות השום אשר הקב"ה ברא קליפות רבות להשום למען לא יפיג השום טעמו וריחו לא נמר ומעת' קרח ועדתו השבו שזה אי אפשר שהקב"ה יברא בריאות רבות וכולם יהיו כקליפות בערך האיש הגדול והקדוש ולכך השיב משה רבינו בקר ויודע ד' את הקדוש והקריב אליו והיינו שבאמת כל תכלית הבריא' היה אך בשביל האיש הקדוש וכמו שהאריך הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לזרעים על המאמר דאין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכ' ע"ש דבריו כי נעמו. ולזה אמר להם שהמעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל אתכם להקריב אליו היינו שגם אתם בערך כל ישראל אתם הפרי והם הקליפות ולכך בזאת תבחנו כי אתם הקליפות בערך אהרן בחיר ד' שנבחר לכהונה ומה נכבד הדרוש שהביא רש"י שאמר להם בדרכי העכו"ם יש נימוסים רבים וכו' אנו אין לנו אלא ד' אחד ארון אחד משכן אחד מזבח אחד וכו' והיינו שביאר להם ששלימות ישראל אינו בערך האומנות ששלימותם תלוי כפי רבויים ולישראל אדרבא המעל' היותר גדול' הוא רק אחד והמעיין במדרשות ימצא כי בזה יתישבו הרב' דברים. ומעת' זה שאמר להם שיתנו המטות והרא' להם דבר נפלא שהוציא המט' אהרן פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים והיינו שהשקדים המה העיקר ומקודם שנגמלו השקדים הוציא ציץ ופרח ואחר כך נגמלו השקדים ובזה הרא' להם שהשקדים הם הם הפרי והציץ והפרח הם כקליפות ובזה רמז שאהרן הוא העיקר והוא הלב והם הם הפרי וכל ישראל הם הקליפות וז"ש למשמרת לאות לבני מרי ופירש"י שזה הסימן על אהרן ותמה הרמב"ן כי מה זו ראי' על אהרן ולפמ"ש הכוונה מפולשת וזה היה האות. גם לכל שבט לוי שהם בערך כל ישראל הפרי והלב והבן כי ענין נכבד הוא ועמוק עמוק ודו"ק והמעיין בכוזרי במקומות רבות יתבאר לו הענין ועוד כפלים לתושיה: חסלת פרשת קרח:

תוכן העניינים

דברי שאול עהת ומגילות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה