דברי שאול עהת ומגילות· רבי יוסף שאול נתנזון
על פרשת נח
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו פירש"י דאילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום והקש' המהרש"ל דמנ"ל לדרוש לגנאי כיון דהתור' אמר' לשבח ובוראו משבחו ומי מגנהו ולפענ"ד נראה דהכ' בעניני צדיקים יש שתי סיגים יש אשר לא הלך לבו לחקור ולהתפלסף לדעת את ד' ע"פ חקיר' רק האמין בד' ובתורתו ודבק במצותיו. ויש כי לבו ראה הרב' חכמ' והתפלסף בחקירות והוציא מתוכו כי ד' הוא האלקים וכאשר האריך בחובת הלבבות כי זה עיקר המצוה והשלימות וכמ"ש דוד המלך ע"ה דע את אלקי אביך ועבדהו והיינו שידע ע"פ חקיר' ועבדהו והנה הנ"מ אף ששניהם צדיקים לפני ד' אבל לפני ההמון כאשר הצדיק אינו חוקר רק מאמין לבד מזה לא ילקח ראי' להכלל כי יאמרו הוא עובד את ד' והוג' בתורתו ומי יוכל עשות כמוהו אבל מי שהוא בחקירתו אל האמונה הייקר' אך בזה יבטחו האנשים וימהרו לעשות כמוהו וגם אם יהי' האיש הלז עם דור אשר אנשיה מתפקרים הראשון אינו בטוח אם היה נשאר בצדקתו לא כן השני כי הרא' אותותיו אותות כי יוכל להתווכח וכל לשון תקום אתו למשפט ומי ירשיע. והנה נח היה צדיק תמים והיינו שלבו היה תמים בד' ולא לבו הלך להתפלסף ולהתווכח ורק דבק באלקים חיים כי ראה האנשים כי גוזלים וחומסים וברע הם הוא פירש מהם ועבד אלקים וזה נקרא כמ"ש תמים תהי' עם ד' אלקיך ועיין רמב"ן שם וגם כאן. ולכך אמרו שאילו היה בדורו של אברהם שהיו מתפלספים באמונה ונמרוד התווכח עם אברהם ולא יכול לו אבל נח לא היה יכול לעמוד נגדו וז"ש רש"י באברהם כתיב אשר התהלכתי לפניו שלא היה צריך סעד לתמכו משא כ נח והיינו דאברהם היה יכול לעמוד על נפשו ולהראותו אמונתו הייקר' לעין כל משא"כ נח וזה שכתוב כי אותך ראיתי צדיק לפני ועיין רש"י שכתב מה שלא כתיב תמים ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא היה תמים רק לפני ד' היה צדיק וזהו תמימתו אבל בני דורו לא יכלו ללמוד ממנו ודו"ק:
ולפענ"ד היה נראה במה שנחלקו שזה דרש לגנאי וזה לשבח אלו ואלו דברי אלקים חיים שבאמת כפי שהי' נח באמת לא הגיע למעלת אברהם ואלו היה בדורו לא היה נחשב לכלום אבל האדם יש לו בכחו להוציא לאור מעשהו ויוכל להיות כמש' רבינו ובלבד שלא ישיגהו המניעות ולפ"ז אם היה בדורו של אברהם והיו לו עוזרים אברהם וסייעתו היה יכול להיות מוציא מכח אל הפועל מעשיו והי' מגיע למעלתו של אברהם וא"כ לא נחלקו רק דהם מיירי כפי מה שהוא באמת בפועל והם מיירי כפי שהי' בתכונתו והי' יכול להוציא מה שבכחו אל הפועל ודו"ק היטב:
אלה תולדות נח. במדרש תנחומא כך פתח ר' תנחומא פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם בשעה שאדם מת בלא בנים ח"ו הוא בוכה א"ל הקב"ה מה אתה בוכ' מפני שלא העמדת פרי בעולם הזה יש לך פרי אחר יפה מן הבנים א"ל איזה פרי שהעמדת א"ל הקב"ה התור' שכתוב בה פרי צדיק עץ חיים וכו'. הכוונה נראה לפענ"ד דהנה מובחר הפעול' שמהפעול' יוכר פועלו והנה מהבנים שהעמיד האדם אינו ניכר כי יש צדיק שיש לו בנים רשעים ואין הפעול' מתייחס לפועלו משא"כ בתור' ומעשים טובים שמעיד על פועלו שהוא צדיק וכבר אמרו זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות וא"כ על ידי תורתו ניכר:. וזה שכתוב אלה תולדות נח היינו דהתולדותיו של נח והיינו שניכר שנח איש צדיק תמים היה בדורותיו. או יאמר שהנה שהבנים אשר האדם מעמיד בא מצד פעולות הגוף אבל המעשים טובים ותולדותיו באים מצד פעולת הנפש וז"ש פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם היינו שזה בא מצד הנפש וז"ש מצינו שהקב"ה עוש' לאחרונים בזכות הראשונים ומנין שאף לראשונים בזכות האחרונים שנאמר אלה תולדות נח והמדרש אינו מובן גם מי שמסיים אח"כ ולוקח נפשות חכם זה הזן ומפרנס העני אינו מובן כלל והענין הוא דהנה באמת מה שמסייע זכות הראשונים להאחרונים הוא מצד הגוף שמצד הנפש אפשר שאינם מתייחסות ורחוקות כתאב מהבן וא"כ בשלמא הראשונים לאחרונים מצינו שתועיל דעכ"פ מצד הגוף שהולידו אבל האחרונים לראשונים שכבר מתו ונתרחק מהבן ואולי כבר הגוף שב לעפרו והנפש שבה למקורה ומהיכן יבא לו עזרה אבל הזכות ומעשים טובים גם להראשונים יועילו לאדם תמיד שזה בא מצד הנפש וז"ש ובאיזה זכות בזכות תולדות והיינו שאם תולדותיו הגונים ועושים מצות ומעשים טובים גם להראשונים מועיל שהנפשות קרובות וזה שכתוב ולוקח נפשות חכם זה הזן ומפרנס העני והיינו שכיון שאינו תלוי בקרבת הגוף רק בקורבת הנפש א"כ אף שאין לו בנים וזן ומפרנס העני אחר ועי"ז העני עושה מצות ומעשים טובים הרי בא לזה זכות ע"י מעשיה טובים של אחר וז"ש ולוקח נפשות חכם ודו"ק:
עוד שם במדרש במעלת לומד התור' שבעל פה ואמר שם שאין מי שלומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו והענין הוא דהנה ההבדל שבין אהב' לירא' נראה לפענ"ד עד"מ אם אדם אחד מתיירא מפני חברו הגדול ממנו ואז עושה כל מה שצוהו אבל אינו מדקדק ומעיין לעשות גם מה שמשער כוונת האדון לפי שאינו עוש' מאהב' רק מירא' וכל שלא יכול לענשו לפי שלא צוהו בפירוש אינו נותן לב לעיין בזה אבל כשאוהבו הוא מדקדק לעשות גם מה שמשער שהוא רצון האדון ולפ"ז גם במלך ד' צבאות הוא כן הוא נתן לנו תור' שבכתב וכמ' מצות סתומות יש בה והתור' שבע"פ מפרש הכוונה והנה אם אינם עובדים רק מירא' אינו לומד ומעיין שדי לו לעשות כפי הכתוב ואף אם לא יכוין הכוונה של הבורא יתברך שמו הוא מתנצל שלא הבין אבל מי שאוהב הקב"ה זה מבין ומדקדק ומעיין כדי שיבין הכוונה:
שוב ראיתי ביפ"ת בפרש' בראשית סי' כ"ט שכתב בשם הרשב"א דלכך אין אברהם מציל את ישמעאל בעוה"ב אף דהקב"ה עוש' חסד לבנים בזכות אבות וכתב דקורבת האב עם הבן הוא רק בשביל חומר הגוף ולא בשביל הנפש ואם כן בעוה"ז מועיל זכות אב לבן לא בעולם הנשמות דאז אין קורבת הגופות ולא התיחסות לנפש האב והבן ע"ש ודפח"ח ובז' יתפרש היטב דברי המדרש דלכך מועיל זכות ראשונים לאחרונים דהוא מצד דבעוה"ז ישנו קירבת הגוף אבל האחרונים לראשונים שכבר מתו לא שייך זכות דהזכות הוא מצד דהנפש מועיל לגוף גם כן אבל הראשונים הם כבר בעולם הנשמות ואין שם גוף כלל ומה מועיל זכות האחרונים לראשונים וז"ש ומנין שאף לראשונים בזכות אחרונים שנאמר אלה תולדות נח נח והיינו שכל שהי' חי שוב מועיל גם לנח בזכות הבנים ודוק וזה שכתוב ולוקח נפשות חכם היינו אם הנפשות קרובות זה מועיל בודאי ודו"ק:
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו ויולד נח שלש' בנים עיין רש"י ורמב"ן דמתחיל בתולדות ואומר תחל' מעלותיו ואח"כ מה שהוליד והכוונה לדעת דהנה כבר נודע כי מה שאמרו אין קורין אבות אלא לשלש' היינו שהם הם היו שלימים ויחידים בדור והשלימו כל אשר בכח למין האנושי להשלים ואח"כ כאשר היו הולכים וחסור היה השלימות נתחלק לי"ב שבטים שבצירוף כל הי"ב היה השלימות ואח"כ היה בשבעים נפש ועיין בק"י על פסוק אדם אחד מאלף מצאתי ולפ"ז כל צדיק בדורו גם קודם לידתו נמצא שהי' הצדיק כאיש חמודות כולל כל השלימות כפי הצורך בעת ההיא ולכך אמר אלה תולדות נח דהיינו שבצירוף שלשתן נתקיים השלימות ולז' אמר שנח איש צדיק תמים היה בדורותיו והיינו שהוא היה השלם הכולל בדורותיו כמו אדם הראשון בדורו אבל בניו היו קטנים ממנו שבצירוף שלשתן נתקיים השלימות האנושי ודו"ק:
ולז' דרשו בדורותיו לגנאי ולשבח ואלו ואלו דברי אלקים חיים שבאמת היה בדורותיו האיש השלם אף שלא נגה עליו אור האלקי כמו בדורו של אברהם ולא קיים כל התור' כמו אברהם וא"כ אילו היה בדורו של אברהם היה משיג שלימות יותר אבל שוב לא היה בו כולל ומקיף כל שלימות האנושי וא"כ הוה לשבח ולגנאי ודו"ק:
וירא אלקים את הארץ והנה נשחת' וגו' קץ כל בשר בא לפניי הכוונה כרא' לפענ"ד ע"פ מ"ש הזוהר בפרש' בא כי על היחיד מקבל הקב"ה הקטרוג מהשטן אבל על כלל ח"ו הקב"ה אינו מאמין לו ולכך כתיב ארד' נא וארא' ע"ש שאסמכי' אקרא דקץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר ולכך כאן שכתוב וירא אלקים את הארץ שלא הספיק לו בידיע' לבד ע"כ אמר כי קץ כל בשר בא לפני וזה לדעתי מה שאמרו והמת' את העם הזה כאיש אחד דהיינו שהקב"ה מעניש אותם בידיע' לבד כאלו היו איש אחד ולז' אמרו שאחרי שהם רבים אינו מן הראוי שידון שלא בראי' כביכול בעצמו ודו"ק:
כי מלא' הארץ חמס במדרש אמרו כך היו אנשי המבול עושים היה אחד מהם מוציא קופתו מלא' תורמסים והי' זה בא ונטל פחות משו' פרוט' וכו' עד מקום שא"י להוציא מהם בדיינים וכו' ביפ"ת הקש' דהא בן נח נהרג על פחות משו' פרוט' ולא ניתן להשבון וא"כ מה בכך שנטלו פחות משו' פרוט' הא גם שו"פ לא ניתן להשבון. ולפענ"ד נראה לי ענין חדש דהנה כפי הנראה שבע מצות ב"נ היה רק מה שנוגע לתיקון העולם שברא האדם מדיני ואם איש את רעהו לא יעזורו ותהי להיפך שיגזלו ויחמסו אז תבטל העולם ויהי' חרב והקב"ה לא לתוהו בראת לשבת יצר' לכך ניתן להם שבע מצות שיוכל העולם להתקיים ולכך נצטוו על הגזל ועל הדינים וגם עריות הוא מכלל ישוב העולם שגם זה גזל וע"י עריות ירבה הקטט' והמריב' ויהרגו זה לזה ומכ"ש ע"ז שעי"ז יתפרדו כל הלשונות ויהי' חרב איש ברעהו כמשפטי מלחמות הדתות וכן כל המצות כשתעיין בהם תמצאם שכל שבע המצות הוא לתיקון העולם. ובז' נראה לפענ"ד דלכך בן נח נהרג על פחות משו' פרוט' שמה בכך שהוא פחות משו' פרוט' וניתן למחיל' הא עכ"פ יהי' ביטול ושבית' לעולם שכל אחד יחמוס פחות משו"פ ולא יהי' תיקון העולם כדרך שהי' קודם המבול וזה שאמר קץ כל בשר בא לפני כי מלא' הארץ חמס והיינו שבכללות העולם יהי' חורבן אף שבפרטית לא חטא. וזה לדעתו נצמח מדנענשו דור המבול על שלקחו פחות משו"פ והיינו שמלא' הארץ בכללות חמס וא"כ זה שאמר בן נח נהרג על פחות משו' פרוט' ובז' נראה לפענ"ד למצוא דברי חכמים וחדתם למה נקטו בלשון ב"נ ולא קראוהו נכרי כמו בכל מקום. ולפמ"ש אתי שפיר דאחר המבול למדו זאת והבינו שאף פחות משו' פרוט' אסור לנכרי שבאו"ת אין המצות בפרטות לכל אחד רק מה שהוא תיקון כללי דלכך ב"נ נהרג פחות משו' פרוט'. ובז' נראה דלכך לא ניתן להשבון והיינו דבשלמא בישראל דעיקר המצו' הוא שלא יעש' לחבירו עול ויגזלנו בזה כל שגזלו ניתן להשבון אבל באו"ה דעיקר המצו' היה שיהי' קיבוץ המדינה ותיקונה וא"כ אף שהב"ד יכופו להחזיר מכל מקום יפסד ויתרבה חורבן העולם ע"י שיגזלו ואין לאל ידם לכוף להגזלן לכך לא ניתן להשבון. ובלא"ה לפמ"ש התוס' בע"ז דף ע"ב וביותר ביאור הוא בדברי התוס' ריש הדר דף ס"ב ד"ה ב"נ מבואר דהאי לא ניתן להשבון היינו בפחות משו' פרוט' דגזל לישראל דמחיל רק משום דצערי' לישראל כל דאינו רק פחות משו' פרוט' לא שייך בי' השב' א"כ ל"ק כלל קושית היפ"ת דלכך אינו בהשב' ויש קצת סתיר' בין פירושם בפרק הדר לבין פירושם בע"ז והמעיין יבחין אבל עכ"פ קושית היפ"ת לק"מ וכמ"ש והנה הארכתי בזה לפי שראיתי שפירש דאינו בתורת השבון היינו שאינו נפטר על ידי זה ממית' אבל מחוייב להחזיר אבל במחכת"ה לא נזכר מדברי התוספות פרק הדר ששם דחו הפירוש הלז דא"כ למה מוקי דוקא בישראל וגם הדין אינו נכון דכל שאינו בעין אינו חייב להחזיר דמיו רק כשהוא בעין וכמ"ש התוס' שם ודו"ק היטב ועיין במדרש שם פרש' ל"א סי' ד' שדרש מרוב עשוקים יזעקו אלו הנעשקים וכו' ע"ש כל המאמר ומסיים ולפי שהיו שטופים בגזל נמוחו מן העולם והכוונה למ"ש שלא היה תיקון העולם. ולכך נימוחו מן העולם ודו"ק:
וזהו מ"ש בן נח נהרג על פחות משו' פרוט' מה דנקט ב"נ משום דבמבול חמסו פחות משו"פ והבן:
צהר תעש' לתיב' עיין במדרש ח"א חלון וחד אמר מרגליות בשע' שהית' כהה היה יודע שהוא יום וק"ל למה לא הבין שהוא יום מהתרנגול שהרי אנו מברכין הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין ליל' ומקרא מפורש הוא או מי נתן לשכוי בינה והרי הוא הכניס שנים שנים מכל מין ועיין יומא בדף כ' קרא הגבר וז"ל כי הגבר מבחין תיכף משיתחיל להתנוצץ היום וגם קודם לו כי יגיע היום בקרוב וזה שמברכין הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין ליל' שזה ענין בינה מבין דבר מתוך דבר וגם כאן הוא מבין שהיום הולך וקרב ודו"ק:
ואני הנני מביא את המבול מים פירש"י הנני מוכן להסכים עם אותן שזרזוני כבר ואמרו לפני מה אנוש כי תזכרנו והוא מדרש בפרשתינו והנה הרמב"ן תמה כי איך מסכים עמהם והוא משאיר להם שארית לפליט' גדול' ולפענ"ד הכוונה דהנה המלאכים קטרגו ואמרו שהאדם מלא שקרים וכדומ' חסרונות וא"כ א"צ לבראותו והנה אז היו אלו הענינים טענה שלא יבראו והקב"ה לא השגיח בזה אבל עכ"פ זה ענין התנצלות גדול שלא יענשו כ"כ לפי שהם עלולים לחטא ולכך עתה כי עלה על רצונו להשחית דהקב"ה ברוב רחמיו הגדול' מצא להשאיר שארית ואמר שמסכים עם אותם שאמרו מה אנוש כי תזכרנו וא"כ כיון שכל כך עלול לחטא והיא גרוע זה תהי' לו להתנצלות שישאר לו שם ושארית ולדעתי ז"ש ונח מצא חן אף נח לא היה כדאי אלא שמצא חן ולכאור' קשה האם משא פנים יש בדבר ולפמ"ש אתי שפיר כי באמת הקב"ה התנצל ע"ז להשאיר לנח כי לכאור' אדרבא זה היה חסרון גדול שאחרי שיש מציאות שיהי' צדיק בארץ ע"כ יותר יש להעניש לרשעים לזה אמר שגם נח לא היה כדאי ולא היה צדיק כ"כ א"כ לכך מצא חן. וזה לדעתי מה שאמר וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וינחם ד' כי עשה את האדם בארץ והיינו אחר שכל התנצלות אינו רק שאי אפשר להיות צדיק בארץ א"כ ניהו שאין להם להעניש אבל עכ"פ מהראוי שלא יהי' בארץ וכמו שאמרו המלאכים ולכך רצה למחות את האדם אבל כיון שמצא נח חן וא"כ אם היה צדיק גמור אז היו הרשעים ראויים לעונש גדול אבל כיון שגם נח לא היה כדאי א"כ אדרבא זה התנצלות שלו ולכך זכר אותו לטוב וזה לדעתי מה שתקנו אנשי כנסת הגדולת בתפלת ר"ה וגם את נח באהב' זכרת וכו' בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהם על כן זכרונו בא לפניך להרבות זרעו כעפרות תבל והיינו שאדרבה לפי שהאדם אין צדיק בארץ לכך שמת לו שם ושארית:
ויבא נח אל התיבה מפני מי המבול. במדרש והובא ברש"י שהי' נח מקטני אמנה ובאמת למ"ד שדרשו לשבח הוא תימה. ולפענ"ד יש לומר דבאמת בצדקתו חשב כי הקב"ה אוהב חסד ולא יחפוץ במות המת כ"א בשובו מדרכיו וחיה והוא בצדקתו וענותנותו חשב בלבו כי בלי ספק יווסרו האנשים בראותם כי בנה התיב' ק"כ שנים ואמר להם שישיבו כי ד' מביא מבול לעולם וכבר אמר יונה כי הגוים קרוגי תשוב' וע"כ ברח מלפני ד' וע"כ חשב בלבו כי עד רגע האחרון בודאי יתעוררו לעשות תשובה ולא יהי' מבול עד שדחקוהו המים. במדרש שוחר טוב בפסוק הנה הר' עמל וילד שקר אר"ל בשעה שאמר הקב"ה לנח שנים שנים יכניס אל התיב' אתי שקרא בעי למיעל א"ל נח לית את יכול למיעל אלא א"כ תכניס לך בר זוג פגע בפחתא וכו' הה"ד הרה עמל וילד שקר. והוא מאמר משולל ביאור ועיין באפיקי יהודה דרוש מי נח מ"ש בזה ולפענ"ד נראה ע"פ דברי הר"ן בדרושיו דרוש בראשית שהאריך דלכאורה נראה שבהתקבץ שני ענינים שהם על תכונה אחת אם טוב ואם רע יתחזק הדברים יותר וכתב שזה דוקא באם הם בתכונה אחת ממש ע"ש. והנה זה היה הכוונה של נח שקבץ שנים שנים למען יחזק כל אחד את רעהו ששני בני אדם או בעלי חיים אי אפשר שיהי' להם תכונה אחת בשוה ובצמצום וא"כ טובים השנים מן האחד ולפ"ז בשקרא שהיא מדה הפחותה אם היה לוקח לו לצוותא בעל תכונה רעה אחרת היה טוב אבל הוא לקח לי פחתא שהוא ממש תכונתו הרעה ומחזקו יותר וא"כ זה שדרש הרה עמל וילד שקר והיא מליצה נפלאה ודו"ק כי קצרתי. ובגוף הענין מה שהי' שנים שנים נסמך למ"ש המורה כי לכך נעשה שני כרובים להורות כי אינו אלקות כי ריבו לא שייך אלקות ודו"ק:
קץ כל בשר בא לפני והנני משחיתם. את הארץ עיין רש"י שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל הכוונה לפענ"ד ע"פ מה ששמעתי בשם משלי שועלים שהביא מעשה ששלך צד דג ורצה לבלעו וא"ל הדג אל נא למה תמיתני ולא תהרוג בריות הבורא יתברך ובתוך הדברים נפל דג אחד ממעי הדג מה שבלע הוא וא"ל השלך ראה כמה דבריך לעו אתה צודד אחיך ואני לא אצוד אותך והנה זה הטעם שלא נחתם גזר דינם, אלא על הגזל כי אחרי שחטפו הם וגזלו איש את רעהו גם הקב"ה לא חס עליהם:
ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל והי' לך ולהם לאכלה. לפענ"ד הכוונה דהנה כבר אמרו בשעה שאמר הקב"ה לאדם הראשון קוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות ואמר אני וחמור נאכל באבוס אחד ואמר ר"ל הלואי עמדנו בראשונה ולפ"ז בעת שהחריב העולם ולא נשאר רק כח ובניו רצה הקב"ה בטבע שכל הבעלי חיים יאכלו מאכל אחד וגם האדם יאכלו מאכל זה וזה שאמר ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל והי' לך ולהם לאכלה והיינו שנתן הקב"ה בטבע שיהי' המאכל נאכל לבני אדם ולכל הבעלי חיים בשוה. ובזה יתיישב עה שהקשו כולם איך היתה התיבה מכילה שיהי' כל מיני מאכל בתוכה לאדם ולבהמ' על שנה תמימה ועיין בספר טל אורות להקרבן ראשית דף מ"ג בשער שביעי אור ישראל מ"ש בזה שהי' ע"פ נס הברכה שורה בהמאכל אשר הכין ע"ש שהתפאר בזה ולפענ"ד מה שכתבתי נכון יותר והבן הדברים:
ויאמר ד' לנח במדרש רבה פרשה ל"ב הביא הפסוק תאבד דוברי כזב ודרשה על דואג ואחיתופל ואמר שדואג אמר לשאול וכי יש אישות והלא מורד במלכות הוא וחשוב כמת וכו' וכאילו מת ואשתו מותרת ועמד שאול ונתן מיכל אשת דוד על פיו לפלטי בן ליש והוא תימה כמ"ש היפ"ת שם דאיך אפשר לומר דאשתו מותרת והיאך טעה שאול בזה. ולפענ"ר נראה דכיון דיש רשות ביד המלך להרוג המורדים בו א"כ אם נפשו וגופו מותר להרוג מכ"ש שמותר להפקיר אשתו והרי בדיני מלכות מצינו שהאשה שנחבשה בדיני נפשות אסורה משום דהמלכות מפקירות גם נשיהם מכ"ש שיש רשות ביד מלך ישראל להפקיע האישות זה היה טעותם אבל זה אינו דהאישות לא בידו להפקיע והתורה גזרה שלא נפקע רק ע"י גט או מיתה ממש ועכ"פ זה היה טעות של שאול וזה נראה לי בהא דאמרו דרבי מהפך בזכותי' דדוד דליקוחין יש לך בה דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו והתוספות האריכו בזה בכתובות דף ט' ובגיטין דף ע"ג ולפמ"ש יש לומר דכל שכתב גט כריתות א"כ ניהו דהוא התנה בתנאי אם ימות כיון דהמלך רשות בידו להרגו א"כ אנן סהדי דגמר בלבו לגרשה כשהי' יודע שהמלך רצה להרגו כשימרוד בו דהרי חזינן שרצה לפטרה בגט כשימות ומה נ"מ אם מת בזה אופן או בזה וימתק יותר דבאמת י"ל אדעתא דהכי לא קדשה נפשה שאם היתה יודעת שהבעל יהיה במורדי מלך ויפקיר כל אשר לו ויכול להרגו ולאבד כל הנכסים אדעתא דהכי לא קדשה נפשה ולפ"ז כל שהוא נתחייב מית' שוב לא אכפת לי' וכעין שכתבו התוספות שם דכל מה שיהי' לאחר מיתה לא איכפת ליה לבעל ושוב אדעתא דהכי לא קדשה נפשה ודו"ק היטב:
בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה: הענין לדעתי ע"פ מה שאמרו בתענית פ"ג בסורא היה דברא בשבבותיה דרב לא היה דברא סברו משום זכותא דרב ונתגלה להם בחלום זכותא דרב נפיש טובא אלא מפני האי וכו' וכתב בנזה"ק דהכוונה דהצדיק הגדול יוכל להנצל אף שיש כליון בעולם חלילה ואינו מבחין בין צדיק לרשע הוא בצדיק שאינו גמור אבל הצדיק גמור מציל ע"ש ולפ"ז מפני נח עצמו שהי' צדיק גמור בדורותיו לא היה צריך תיבה והי' מציל אף שלא היה תיבה אבל מפני בניו ובני ביתו שלא היו ראוים כל כך היה צריך לעשות תיבה להנצל וזה שאמר בא אתה וכל ביתך ולזה נתן הטעם כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה וא"כ היית יכול להנצל אף בלי תיבת אך מפני בני ביתך צריך אתה שתבא אל התיבה ולזה דרשו שנח מחוסר אמנה היה והוא תמוה דהא היה צדיק תמים ולפמ"ש א"ש והבן כי קצרתי: בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. הכוונה לדעת דהנה הר"ן בדרשות כתב כי עונש הנצחי ע"כ מוטבע שהנפש לא טהורה מחלאת זוהמת העבירות נכרתה בטבע שאל"כ לא שייך עונש שכל עונשי עוה"ז אינו להנקם מהאיש כי חלילה מהפעליות כאלה שינקום נקמתו כי מה פעל לו כביכול ואם צדקת מה תתן לו ואם רשעת מה תפעל לו ורק שיראו אנשים ויקחו מוסר וא"כ עונש הנצחי בעולם הנשמות אין רואה ואין יודע ולא שייך עונש וע"כ שהוא מוטבע ולפ"ז כאן שגם נח לא היה כדאי א"כ היה העונש כללי על כל פני האדמה ואיך שייך עונש כי מי יראה ויקח מוסר וע"כ שהעולם כלו הוטבע לעשות הטבע כמו שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי וא"כ כל שהשחיתו כל כך עד שמלאה הארץ חמס נהפך העולם לתוהו ובוהו. וזה לדעתי מה שאמרו ואני הנני מביא את המבול מים לשחת את הארץ וגו' והקימותי את בריתי אתך ופירש רש"י הנני מוכן להסכים להמלאכים שזרזוני כבר ואמרו מה אנוש כי תזכרנו והיינו שמיתתם לא היה בעונש כי אם בטבע לזה אמר לו בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני והיינו שבאמת לא היה כדאי שלא היה צדיק שלם ותמים רק שהקב"ה בחמלתו שם עליו עינו לטובה וראהו צדיק לפניו בזה והבן:
בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. מה שדייק לו בדור הזה:
נראה לפענ"ד הכוונה דהנה כבר האריך התורת חיים בחולין דף ס"ו בהא דאמרו כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין דהענין הוא דהקב"ה שיתף מדת הרחמים למדת הדין והענין הוא שאם היה בראו בדין אם היה האדם חוטא לא היה לו שום תקומה אפילו שעה אחת ולכך הוכרח לשתף רחמים לדין ולכך כל שגדול הדור בהדור ששקול כנגד הדור כולו הקב"ה נותן כל העולם למדת הרחמים וגדול הדור הוא בחלקו של מדה"ד למען יתקיים העולם. וזה היה הענין של ר"ח שהוא היה כולו בחלק מדה"ד וכל העולם ניזון בזכותו. אך ע"ז הקשה בעצמו דא"כ למה לא נענש נח שהי' הצדיק והי' ראוי שיהי' הוא חלקו של מדת הדין והעולם כולו במדת הרחמים ע"ש מיש בזה שהם הפכו מדת רחמים לדין ע"כ נענשו. ולפענ"ד היה נראה דבאמת אם היה נח צדיק תמים והי' ראוי להיות שקול ככל הדור אז היה הוא ראוי להיות במדה"ד אבל כיון שגם הוא לא היה כדאי רק שהי' מוכרח שעכ"פ צדיק היה ולא היה ראוי לעונש ע"כ הוכרח להנצל כדי שיהי' עכ"פ קיום העולם על ידו. וזה לדעתי מה שכתוב בפרשה בראשית ויאמר ד' אמחה את האדם אשר בראתי וגו' ונח מצא חן ודרשו שגם הוא לא היה כדאי רק שהי' מוכרח שעכ"פ צדיק היה ולא היה ראוי לעונש ע"כ הוכרח להנצל כדי שיהי' עכ"פ קיום העולם על ידו והיינו שלכך היה הוא בחלקו של מדת הרחמים וכל העולם במדת הדין ח"ש לו הקב"ה בא אתה וכל ביתך אל התיב' כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה והיינו כמו שדרשו בדורותיו לגנאי וה"ה כאן שבדור הזה אתה צדיק ע"כ בא אתה אל התיבה. ובזה נראה לפענ"ד הא דאמר בסדום וד' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היה יהי' לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגומר למען הביא ד' על אברהם את אשר דיבר עליו. ולכאורה הך ואברהם היו יהי' לגוי גדול אין לו ענין לכאן ופירש"י לפי שמזכיר הצדיק מברכו. ולפמ"ש אתי שפיר דהנה לפמ"ש הת"ח צריך ביאור הא דבסדום לא נענש אברהם אבינו שהי' בודאי צדיק ושקול ככל הדור וא"כ היה ראוי שיקבל כל העונש והדור יהיה בחלקו של מדה"ר אבל באמת הא אברהם היה ראש לגרים וממנו נשתל כל האמונה אשר זרע ונטע והדריך בהנפשות אשר עשה וממנו למדו וכן עשה והוא הורה ליצחק ויעקב וא"כ איך אפשר לקחתו בעד הדור וא"כ מי יורה דיעה ומי ינהל על מבועי היראה ובמי יקיים כל הברכות טוב אשר ראוי לתתו לאברהם וזה שאמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה והיינו ע"ד מה שאמרו הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו לזה אמר שאני צריך להודיעו מה שאני עושה כי לכך לא נתתי אותו בחלק מדת הדין והוא ישא את עוונם לפי שאברהם היה יהי' לגוי גדול ונברכו בו כל גויי הארץ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו' והיינו שממני ילמדו וכן יעשו לאהב' וליראה את ד' וגם למען הביא על אברהם אשר אמר להביא וא"כ איך יתקיים כשימות הצדיק הלז. וזה לדעתי מה שהבין אברהם להתפלל ואמר אולי יש חמשים צדיקים בקרבה האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיינו שאברהם היה מסופק אם הגיע זכות הצדיקים אשר בקרבה שישאו עונות המקום על שכמם שהם יכפרו עבורם והם יהיו בחלקו של מדה"ד והדור יהי' בחלקו של מדת הרחמים עכ"פ זה ודאי עול שימית צדיק עם רשע שהיינו שעכ"פ הצדיקים ימלטו כמו נח וע"ז הבטיחו שאם ימצא חמשים הצדיקים שישא לכל המקום בעבורם ולוט שניצול גם כן לא היה בזכותו, רק בזכות אברהם ולכך היה הוא בחלקו של רחמי' וז"ש ויהי בשחת אלקי' את ערי הככר ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכ':
וזה לדעתי מ"ש ס' תסא ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת היינו שיקח אותו למדת הדין וע"ז השיב לו השי"ת שאם כבר היה נתמלא סאתם עוד היה עושה כן אבל כיון שמשה צריך עוד שינהלם א"כ אי אפשר לקחתו וזה שאמר מי אשר חטא לי אמחנו מספרי והיינו שהם יהיו בחלקו של מדת הדין ולזה נתן טעם ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך וגו' וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם והיינו כי עוד לא נשלם מלאכת הנהגתד ועוד לא נשלמה סאתם ע"כ לא אוכל קחתך כי אם הם יקחו את חלקם ואתה תהי' בחלקו של רחמים. וזה לדעתי מ"ש בפ' שלח והמתה את העם הזה כאיש אחד דהנה הת"ח פירש הטעם דלכך נוטל הצדיק לחלקו של מדת הדין לפי שהקדים רחמים למדת הדין לכך רחמיו מרובים לקחת המרובים והיינו כל העולם למדת רחמים והצדיק הפרטי למדת הדין ולפמ"ש שם שאמר הקב"ה שרצה להכות העם כלו והוא יהי' לגוי גדול לזה טען הרועה נאמן והמתה את העם הזה כאיש אחד שאיש אחד ראוי שיהי' למדה"ד לא כל הגוי כלו כ"כ הגיע עוד אהבתו על ישראל ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד ויקר. וזה שכתב במדרש אם אתי מבולא על ביתא דהאי גברא כיון שמת משותלח הא אתי מבולא על האי גברא והוא תמוה ולפמ"ש אתי שפיר דהם חשבו שכל מדה"ד היא רק מתוחה על הצדיק והוא ניתן לחלקו של מדה"ד וכמ"ש ודו"ק:
ויאמר ד' לנח בא וגו' כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה במדרש רבה דרש וד' צדיק יבחן אר"י היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים וכו' כך הקב"ה מנסה את הצדיקים שנאמר ד' צדיק יבחן הה"ד ויאמר ד' אל נח וגו' והדבר יפלא דאם הכוונה שמוכיח שעמד נח בנסיון מדעשה התיבה לא היה שייך למקרא הלז אלא בתחלת הפרשה של עשה לך תיבת עצי גופר וגו'. ולפענ"ד נראה דק"ל איך שייך לומר כי אותך ראיתי צד ק הא שוב ניטל ממנו הבחיר'. והוא מוכרח להיות צדיק כיון שהקב"ה אמר שהוא צדיק ואף שאינו מוכרח שלא ירשע אח"כ. אבל איך שייך שהקב"ה יאמר שהוא צדיק ע"ד שאמרו אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם שמא חלילה יתקלקל אח"כ ומכ"ש שיקרא אותו בשם צדיק וע"כ צריך לומר דשאני הכא שהקב"ה נסהו בנסיון חזק וידע אומץ אמונתו כי לא יתקלקל וזה שכתוב ד' צדיק יבחן היוצר בודק בקנקנים טובים כך הקב"ה מנסה את הצדיק וז"ש שנאמר בא אתה וכל ביתך אל התיב' כי אותך ראיתי צדיק והיינו מדקרא אותו בשם צדיק והבן כי קצרתי:
ויבא נח ובניו וגו' מפני מי המבול פירש"י אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין עד שדחקוהו המים לכאור' זהו אם דרשינן בדורותיו לגנאי אבל אם דרשינן לשבח היאך נדרוש מפני מי המבול לגנאי חליל' ועיין ביפ"ת שהאריך האיך אפשר דטרח כל כך בבנין התיבה ולא היה מאמין. ולפענ"ד נראה דהנה כבר נודע מה שאמר ירמיהו הכלל שהנביא יבחן אך בנבואתו לטובה שאם לא יתקיים מוכח שנביא שקר הוא שלרעה אפשר שהקב"ה חזר בו מן הרע והנה נח התמהמה ק"כ שנה אולי ישיבו שאם לא יעשו תשובה יבא המבול עליהם והגיד הכתוב שכח בעצמו לא האמין שיבא המבול שאולי יחזור בו הקב"ה עד שדחקוהו המים והבן:
הן עם אחד ושפ' אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות במדרש אמרו מלמד שפתח להם הקב"ה פתח לתשוב' אין ועתה אלא תשוב' שנאמר ועת' ישראל מה ד' אלקיך שואל מעמך וגו' והוא משולל ביאור מה ענין תשוב' לכאן והנראה ע"פ מה דאמרו דתשובה מאהב' זדונות נעשו כזכיות וביאר המהרש"א משום דמחשב' רעה אין הקב"ה מצרף למעש' ובתשוב' יש מחשבה ומעש' ומחשבה עומד במקום המחשב' והמעש' הוא נחשב לזכות ולפ"ז אם היו גומרין הבנין א"כ היה מעש' עם המחשב' ויהי' נחשב גם המחשבה דמחשבה שעושה פירות גם המחשב' מצטרף כדאמרו בקידושין דף מ"ם והקב"ה רצה לותר להם המחשבה ולכך לא הניחם שיבנו וא"כ לא נשאר רק המחשב וכמ"ש כל אשר יזמו לעשות ויהי' מועיל תשוב' אף שבא"ה גם מחשב' מצטרף למעשה הקב"ה ברוב חסדו רצה לוותר להם שלא יצטרף המחשב' ודו"ק:
ולא מצא' היונה מנוח וגו' וייחל עוד ז' ימים אחרים ולא יספה שוב אליו עוד. בפיוט של שבת יסד יונה מצאה בו מנוח ובלי ספק מבואר כן במדרש ואולי יצא לו כן ממה דכתיב ולא מצא' היונה מנוח היינו שלא היה בשבת שנקרא מנוח לכך שמר ליום השבת שהמתין שבעת ימים והנה הביא' עלה זית והנה מצאתי בסדור של דו"ז הגאון סבא קדישא יעב"ץ ז"ל בחלק שלישי הנקרא מגדל עוז שכתב ששמע רמז נפלא שיש מופת על שבת מלבד הסמבטיון שהיונה אינה תולשת מן המחובר בשבת ע"ש. והנה אם אמת הדבר לפענ"ד רמז למה שמצאה היונה מנוח ביום השבת ע"כ קדושת שבת עליה ומרגשת לבלתי תתלוש מן המחובר ולדעתי ז"ש ותבא אליו לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה והיינו שכל השבת לא היתה תולשת רק לעת ערב עלה זית טרף בפיה וזה רמז נפלא לפענ"ד אף שאין זה מדרכי לא מנעתי לכתוב יען שדברי דו"ז תמה חדשים ומצאתי סעד לתמכו:
ולדעתי ז"ש כנסת ישראל ליונה אמשלא והמליצה שכבר אמרו שכנסת ישראל שבת בת זוגה וכיון שיונה שומרת שבת א"כ ליונה אמתלא שהיונה מצאה תחלה מנוח ביום השבת ושקולה שבת ככל התור' ושקולה כע"ז וזה מה שאמרו בחולין ואי דמות יונה מצאו להם בהר גריזים והיינו שהכותים היו מדמים עצמם לישראל אבל רק בדמות ולא באמת ולכך עשו להם דמות יונה והבן בדברים ועיין במגדול עוז הנ"ל והיא בעלית הטבע דף רס"ב בדפוס אלטונא:
ויקח תרח וגו' עיין רש"י שהביא המדרש שאמר הקב"ה לאברהם שלך אני פוטר מכיבוד אב. ולפענ"ד הטעם בפשיטות דהרי נכרי אינו מצווה בכיבוד אב ועיין נזיר דף ס"ב וא"כ כיון שאברהם נתגייר לא שייך מצות כיבוד אצלו וזה ברור ופשוט:
כירק עשב נתתי לכם את כל מה שלא הותר לאדם הראשון לאכול בשר. נראה לפענ"ד דהנה כבר נודע מ"ש הרמב"ן מה שכתוב בפרשה בראשית ויהי כן על אכילה דהקב"ה נתן כן בטבע שיהי' זאת לשתי' ולפ"ז אז בהבראו יציר כפיו של הקב"ה ולא היה יכול לחיות בגשמי כזה בשר בהמ' וע"כ לא שם נפשו ותכונתו בזה ואח"כ כשחטא נשאר קרח מכאן ומכאן עד שנזדכך שנית לאחר המבול ופנים חדשות בא לכאן ונתן הקב"ה בטבעו שיוכל להנות ולחיות בבשר בהמה ולכך כשאמר לו הקב"ה לאדם הראשון קוץ ודרדר תצמיח לך אמר אוי לי שאני וחמור נאכל באבוס אחד והיינו שהרע לו איך שנפל כל כך עד שיוכל לחיות ממה שחיי הבהמ' בו ודו"ק:
יום ולילה לא ישבותו. לפענ"ד נראה מזה ראיה למ"ש המקנה דקודם מתן תור' היה הליל' הולך אחר היום וע"כ צוה לב"נ יום וליל' לא ישבותו והטעם נראה לי דבב"נ הליל' נמשך אחר היום ובישראל להיפך משום דישראל מונין ללבנה, וא"ה מונים לחמה ולכך לישראל הליל' עיקר והיום טפל אליה משא"כ בב"נ הליל' נמשך ליום ולזה לא אברי ליל' אלא לגרסא משום שישראל עקרו הליל' ולכך בקדשים היום הוא עיקר משום ששם צות' התור' שיקרבו ביום וא"כ הליל' נמשך אחר היום ודו"ק:
עוד כל ימי הארץ קיץ וחום זרע וקציר ויום וליל' לא ישבוהו. לדעתי הכוונה ע"ד מה שאמרו להזכיר מדת יום בליל' וליל' ביום ועיין בתדר"י שהקשו מ"ט יש בדבר אמנם נראה עפמ"ש הרז"ה בר"ה לפרש מ"ש ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד היינו שכל המעל"ע מה שכאן יום הוא באקלים אחר ליל' הוא ע"ש וא"כ לכך מזכירין מדת יום בליל' וז"ש בורא חושך יוצר אור עושה הכל דהיינו שהכל כאחד בזה אקלים יום ובאקלים אחר ליל' וזה גם כאן קור וחום קיץ וחורף יום וליל' לא ישבותו שיהי' הכל בבת אחת באקלים הא' קור ובאקלים אחר חום וכן קיץ וחורף יום וליל' לא ישבותו:
וימח את כל היקום הנה חז"ל דרשו דדגים שבים לא נימוחו מדכתיב אשר בחרבה והטעם נראה לי כיון דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ומשמע דדוקא על הארץ השחיתו דרכם ולא מה שבים וא"כ לכך לא נענשו במבול אף שהיו רותחין מכל מקום היה בהשגח' להורות שלא היה במקרה כי אם בהשגחה להענישם ואני תמה על הרמב"ן ז"ל שכמה כרכורים כרכר כיון שהיו רותחין איך חיו הדגים ולמה לו כל הטורח כיון שאין המבול ממית כי אם החטא וכבר אמרו לא ערוד ממית כי אם החטא ממית וא"כ הדגים שלא חטאו היה המבול גשמי ברכה להם וחיו וז"ש וימח את כל היקום אשר ע"פ האדמ' אבל לא מה שבים ודו"ק ועיין בהקדמת ש"ב הגאון מוהר"ר זלמן ז"ל לספרו טיב גיטין שכתב ע"פ מ"ש התוס' ב"ק דף נ"ה דבדגים לא שייך הרבעה ולכך לא נענשו ע"ש ודפח"ח וא"כ ממילא לכך לא נמחו שהחטא ממית וכל שלא חטאו לא נמחו וכמ"ש: לא אוסיף עוד לקלל את האדמ' בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו והדבר יפלא מאוד דמה נתינת טעם היא זאת וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי דהנה כבר הארכתי בזה פ' אחרי על פסוק ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כי מה שמעניש הבורא ית' האומות נבדל מעונש הישראלי דהאומות ממתין עד שתתמלא סאתם ואז נאבדו ונעקרו מכל וכל לא כן הישראל כי לא יחפוץ במות הרשע וע"כ מענישו מעט מעט למען יתקיים הכלל הישראלי והנה קודם המבול לא נפרע הקב"ה מהם אף כי רבה רעתו עד כי נתמלא הסאה שהיתה הארץ נשחתה לגמרי עד כי הוכרח להביא המבול לעולם ופנים חדשות באו לכאן ולזה אמר קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס והנני משחיתם את הארץ והיינו להיות כי המתין להם כ"כ עד שרבה רעת האדם בארץ עד שלא די להם כאשר ספו תמו כי גם הארץ בעצמותה מלאה חמס ותחנף הארץ בדמים עד כי הוכרח להביא מבול ולזה ראה הקב"ה בתיקון העולם שלאחר המבול לא ימתין כל כך וזה אמרו לא אוסיף עוד לקלל האדמה בעבור האדם היינו שאמתין כל כך עד שיהי' מוכרח שגם הארץ בעצמותה תקולל חלקתה בארץ ולזה נתן טעם כי יצר לב האדם רע מנעוריו וא"כ יצטרך להשחית אח"כ הארץ לרוב רוע מעלליו וע"כ גזר אומר שלא יוסיף עוד לשחת הארץ כי אם האדם ישא את עונו. ומה נכבד דרשת חז"ל במדרש על הפסוק לא אוסיף עוד וז"ל לא אוסיף לא אוסיף לסגי לסגי ופירש"י שלא אוסיף שירבו החטאים מאד ואין לו ביאור ועיין יפ"ת פ' בראשית פכ"ו ולפמ"ש הדבר מבואר שלא ירבו החטאים רק שתיכף יעניש אותם:
שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים עשה את האדם. הכוונה בזה דהנה באבות פ"ג משנה י"ד אמרו חביב אדם שנברא בצלם חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר בצלם אלקים עשה את האדם ועיין תוי"ט דביאר דקאי על כל בני אדם אף אומות שכולם נבראו בצלם שהיא השגה השכלית רק שהאומות לא השיגו השלימות ולא יגודרו בשם צלם אלקים ומ"ש בצלם אלקים עשה את האדם הוא שהקב"ה באמת נתן לו הכנה שיגיע להשכלות אבל הם לא הביטו ולא השגיחו בזה יעו"ש וזה דחוק. אבל לפענ"ד הדבר נכון דבאמת לדבריו נפש הישראלי ונפש הגוים כלם כאחד בשרשם אבל חלילה חלילה לו ולא ניחא למרייהו דלימא הכי ועיין במדרש שמואל מה שכתב בזה בשם הר"ח וניטל אבל לפענ"ד באמת יש השג' השכלית שמצד צורה האנושית שזה שוה לכל אבל העיקר צלם אלקים הוא ע"י התור' הקדוש' שבו נשתלם נפש הישראלי ומגיע לכל השגות השכליות וזה רק לנפש הישראלי לבדו ולכך בעת הבריאה בעוד לא נגה אור התור' א"כ היה רק השגה אלקית וכל הגוים היו כבית יהודה שווים בצלם אלקית אבל מעת אשר זרחה קרן התורה וקיומו כל התורה מאז הוכן נפש הישראלי לצלם אלקים בשלימות:
ומעתה יתבארו דברי המשנה כפשוטו וגם הכתוב יבא על נכון וא"צ להאריך ובזה נראה לפענ"ד הטעם דב"נ נהרג על עוברין ולא ישראל וכי עדיף נפש הב"נ מישראל חלילה אך באמת הגוים שאין להם רק השגת השכלית שניתן להם מאת אלקים אם כן העובר בכלל שכבר נשפע עליו הצלם אלקים אבל נפש הישראלי כי ישתלם מצד התור' האלקית ולכך לא נהרג על העובר כי לא נשתלם עוד בעוד לא היה איש וזה ברור ומעתה יתבאר הכתוב כמין חומר דשופך דם האדם באדם דקאי על עובר במעי אמו כדדרשו חז"ל דמו ישפך ולזה נתן טעם כי בצלם אלקים עשה את האדם וא"כ כולם שוים בזה ואף עוברים בכלל וכמ"ש ודו"ק: