דברי שאול עהת ומגילות· רבי יוסף שאול נתנזון
על פרשת מצורע
במדרש מן התור' ומן הנביאים ומן הכתובים שאין הקב"ה חפץ בקילוסן של רשעים מן התור' ועל שפם יעט' והוא משולל ביאור מה מוכיח מזה ועיין יפ"ת מ"ש בזה. ולפענ"ד נראה דהנה בסיפא כתיב וטמא טמא יקרא ודרשו בחולין פרק בהמה המקשה שצריך להודיע צערו לרבים והם יבקשו עליו רחמים. ולכאור' צריך ביאור למה לא יבקש בעצמו עליו רחמים ואף דאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים אבל עכ"פ מהמצוה שצות' התור' שיודיע צערו לרבים והם יבקשו עליו רחמים וע"כ שאין הקב"ה רוצ' בקילוסן של רשעים והמצורע הוא בשביל שהוציא שם רע ולכך אמר' התור' שאחרים יבקשו עליו רחמים. וגם יש לומר שזה ג"כ מכלל הצער שהוא בעצמו אסור בד"ת ועיין במ"ק דף ט"ו וא"כ צריך אחר לבקש עליו רחמים ומה שאמרו שאין הקב"ה חפץ בקילוסן של רשעים נראה לי דהכוונה דבמלכות בו"ד אחר שיעניש את הרשעים לא ישכך חמתו עד כי יכנעו לפניו ויודו בחטאם וגם חושב אולי יהי' נחשב בפני העולם לאכזר שעוש' שלא במשפט אבל הקב"ה בודאי לא חשיד דעביד דינא בלא דינא וגם אינו חפץ במיתתן של רשעים לכך אינו חפץ בקילוסן:
כנגע נראה לי בבית. לדעתי הכוונה דהנה כבר אמרו בתחל' בא בביתו לא חזר בא על בגדיו ואחר כך בגופו ונמצא זו הנגע באמת ראויה שתהיה בגופו תיכף רק שאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחל' ומעת' זה שכתוב כנגע נראה לי היינו מה שהוא לי כרא' לי בבית וזה שאמרו שלא יאמר נגע רק כנגע כדאמרו בנגעים פי"ב ועיין בתוי"ט שהוא משום שלא יפתח פיו לשטן ולפמ"ש ימתקו הדברים שהוא באמת גוזר שנראה לו והבן. במדרש שרוכל אחד מחזיר בעיירות ואמר מאן בעי סמא דחיי וכו' וא"ל תא לגבאי וא"ל לית את צריך לה אטרח עלה ר"י והרא' לו ספר תהלים וכתיב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע וגו'. לכאור' תמוה דלמה לא צריך ר"י לזה וכבר כתבתי בזה:
וכעת נראה לי דהנה צדיקים וההמוניים מתאוים לחיים אבל חלוקים הם במחשבתם שההמוני' מתאוה להתענג בדשן נפשו בשבתו על סיר הבשר ולראות טוב בעמלו שעמל בעוה"ז והצדיק רצונו לחיות ולהגות במושכלות אשר יעלה בהר מרום ד' וההבדל שבינותם הוא כי גם האיש ההמוני אם תשאלהו אם ירצ' לאכול ולשתות מעדנים ולמחר ימות זה לא יערב לו גם כל מה שאכל ושתה כי העיקר השמח' והעונג במה שיאכל עוד וישמח וכמאמר והיה כזה יום מחר יותר מאד כי אם יקוה שישמח עוד יתענג על הטוב שאכל כבר אבל הצדיק אם שמתאוה להשיג עוד אבל אם חלילה ימות טרם שהשיג בכ"ז לא אבד הראשונות והרי חשב לעשות מצוה ולא עשאה מעל' עליו כאילו עשאה וגם לא עליך המלאכ' לגמור. וזה לדעתי מה שאמרו זקני ת"ח כל זמן שמזקינים דעתן מתיישבת עליהם וזקני ע"ה דעתן מטורפת כי זקני ע"ה שכל שמחתם היה באכיל' ושתיה גשמיות כשבא בימי זקנה ולא יטעם עוד כמאמר ברזילי הגלעדי לדוד אם יטעם עוד עבדך וגו' וא"כ אבד תקותו שמה שעבר אין ועיקר השמח' שיאכל יום מחר יתר מאד ובזקנותו לא יקוה לאכול ולשתות אבל הצדיק כל מה שמזקין תגדל שמחתו שהותרו לו ספיקות רבות שכבר למד ושנה הרב' ואף שברכות הימים יוכל להשיג יותר בכ"ז שמח לבו במה שכבר השיג וז"ש מי האיש החפץ חיים היינו חיים גשמיים אוהב ימים לראות טוב היינו שעיקר שמחתו במה שירא' ימים וישמח יותר נצור לשונך מרע וז"ש לית את צריך לי כי ר"י שמח במה שכבר חי ולא היה עיקר שמחתו במה שיחיה עוד ודו"ק היטב:
עוד נראה לי עפ"י מה ששמעתי אומרים בשם הגאון בעל קצה"ח ז"ל שביאר הכתוב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב דהנה האיש הסוחר בעברו אורחת ימים ומקום סכנה הוא מצפה לאמר מתי יעבור החדש שישוב לביתו בשלום ובבואו לביתו עוש' מסחר וקנין וצריך לאחוז דרכו ליסע למקום רחוק הוא מצפ' שיעברו הימים האלו ויוכל לנסוע וזה דרכו כל הימים שמצפ' ומיחל שיעברו הימים אבל האיש השלם אינו מצפ' שיעברו הימים רק שאוהב הימים לראות טוב שבכל יום ויום הוא מסגל מצות ומעשים טובים ואינו מיחל שיעברו רק שיהיו וישבע מטוב' ודפח"ח. והנה זה היה כוונת הרוכל בהכריזו מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טיב וכשהשקיף ר' ינאי א"ל לית את צריך לה היינו שאין אתה מהם ומהמונם שחפצם שיעברו הימים ואני מכריז על האיש ההמוני שלא יצפו מתי יעבור החדש והשבת רק שישבעו בימים עצמם וזה נכון מאוד. ובזה נראה לפענ"ד מה שאמרו ואברהם זקן בא בימים ופירשו בזהר שבא עם כל יום בפני עצמו והיינו שלא היה מצפ' שיעברו הימים. ומה נכבד בזה מה דדרשו במדרש בא באותן הימים שנאמר והגיעו הימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ והיינו שהרשע כל ימיו הוא מתחולל שיעברו אותן הימים ויעש' מסחר וקנין אבל הוא בא עם כל ימים וזה ג"כ מ"ש יראת ד' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה וזה מה שאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' ורהבם עמל ואון כי גז חיש וגו' וזהו שביקש למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמ' היינו שאם נביא לבב חכמ' לא יהי' רהבם עמל ואון ונמנה ימינו שכל יום יהי' ענין מיוחד ודו"ק היטב. וזה לדעתי מה שאמרו בברכות דף כ"ט אני עמל ומקבל שכר והם עמילים ואינם מקבלים שכר הם רצים לבאר שחת ואני רץ לחיי העוה"ב ועיין בהדר"י מ"ש בזה דלכאור' הוא בכלל מ"ש כבר שהוא עמל ומקבל שכר ולפמ"ש יש לומר דהורה בזה שבאמת הזמן היקר במציאות הוא רץ ונבהל מאוד ואין לך שום מרוצ' בעולם כמרוצת העת שמרגע לרגע נעתק הזמן ואי אפשר להשיבו וז"ש אני רץ אבל מקבל שכר שכל רגע שעבר בלימוד התור' ומצות הוא מביאני לחיי העוה"ב א"כ מה אחוש במרוצת העת אבל הם רצים לבאר שחת שהוא מצפ' לימים שיעברו וירוצו ויעוף לבאר שחת. וזה מה שמביא ראיה אתה אלקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמ' לא יחצו ימיהם והיינו שאחר שרצים תמיד ואינם עכ"פ מחצים ימיהם דהיינו שיהיו חציו לד' וחציו לכם וכל ימיהם ירדופו אחר דמים ומרמ' א"כ מהראוי שתורידם לבאר שחת ולמה להם חיים כאל' ולזה סיים ואני אבטח בך ואיני עוסק בהבלי הזמן ולכך מהראוי שתושיעני ודו"ק:
עוד יש לי לומר עפמ"ש התוספות בכתובות דף ק"ד בשם המדרש דעד שאתה תתפלל שיכנסו דברי תור' לתוך מעיך תתפלל שלא יכנס מעדנים לתוך בטנך וביאור הדבר נראה לפענ"ד דהנה כבר האריך העקיד' דצריך מירוק וזיכוך וביאור הדבר נראה לפענ"ד דכ"ז שלא נתמרק החומר העב מהתאוות אשר יש לו לא יתקבלו כל המע"ט שעש' והוה כטובל ושרץ בידו והנה ז"ש שטרם שיתפלל שיכנסו ד"ת יתפלל שלא יהי' אכיל' ושתיה והיינו המירוק. והנה ההמון העם צריכים לזהר שימרק עצמו וזה שאמר נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמ' סור מרע ואח"כ עשה טוב אבל לר"י וחביריו א"צ להזהיר ע"ז שכבר נתמרקו טרם שעשו מע"ט והנה ר' ינאי הבין שהם שני דברים שיכצור לשונו ויעש' טוב ואין תלוי זה בזה אבל הרוכל הודיע לו שזה ענין התלוי זה בזה וזהו המליצ' שהוציא לו תהלים מכירך והיינו ששייכים זה לזה. ובזה ביארתי מ"ש והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע ולא כתיב להיפך והנה נרפא הצרוע מן הצרעת אבל באמת כבר נודע מ"ש הר"ן בדרושיו על פסוק כרפאי לישראל ונגל' עון אפרים שהחכם הרופא לא ירפא ע"פ המכ' ותחתיה תעמוד הבהרת רק שבתחל' ממרק את המכ' כול' ואח"כ מרפא וכמו כן בחולי הנפש צריך למרק כל המכ' ואח"כ ירפא אותה וזהו כרפאי לישראל ונגל' עון אפרים ע"ש אף שאין זה כוונתו ואני הרחבתי הדברים וז"ש והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע היינו שכבר נגלה כל המכה והלכ' לה וז"ש כן ולא כתיב מהצרוע שכבר נודע שמן הוא נפרד והיינו שכל' והלכ' לגמרי ודו"ק היטב. או יאמר עפמ"ש העקיד' באחד שבא לעשות תשובה וא"ל החכם שיאמר אמת ואח"כ יתגל' אליו שתלוי הכל בזה שאם יאמר אמת לא יעש' כל תועב' וזה גלה הרוכל ואמר נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמ' ממילא יבא סור מרע ועש' טוב וא"צ יותר. או יאמר ע"פ מ"ש המדרש שמואל פ"ב מאבות במשנה והתקן עצמך ללמוד תור' לפרש מ"ש שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו שלא ילך למפרע ע"ש וזה ג"כ מה שאמר כאן סור מרע ואח"כ כו' ע"ש היטב ע"ש שכתב כן בשם רבינו יונה ז"ל חסלת פרשת מצורע: