אור ברסלב

דברי שאול עהת ומגילות· רבי יוסף שאול נתנזון

על פרשת וילך

על פרשת נצבים

וילך משה וידבר את הדברים האל' בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא. הנה מה שאמרו וילך משה וידבר זה אך למותר מה נ"מ אם הלך או דיבר סתם ופירשתי ע"פ מה דפירשתי מ"ש אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכי להולך. דהנה כבר נודע שהאדם נקרא מהלך שנעתק ממדריג' למדריג' בכל פעם וז"ש אל תבכו למת דהיינו מי שגם בחייו היה מת ולא נעתק ממדריג' למדריג' כאשר כתבו הקדמונים שמש"ה רשעים בחייהם קרויים מתים כי לא פעלו בחיים חיותם וכאלו מתו הימים וז"ש בכו בכו להולך והיינו שנעתק ממדריג' למדריג' וזה מה שדרשו להולך בלא בנים והיינו דמצינו כי הבנים מסייעים להשלמת הנפש וכבר הביאו בשם רבינו יהוד' בן הרא"ש שאמר שהיה הולך יותר בג"ע ולא זכת רק בשביל שלא היה לו בנים וא"כ מי שזוכה להיות נעתק ממדריג' למדריגה אף בלי בנים זה נקרא הולך בלא בנים ומהראוי לבכות עליו יותר והנה משה רבינו בצדקתו הגדול' בודאי בכל יום היה הולך ונעתק אמנם לאחר שהשלים שנותיו ולא זכה להשיג עוד כאשר פירשתי במהד"ק מ"ש היום מלאו ימי ושנותי א"כ שוב לא היה הולך עוד וז"ש וילך משה וידבר והיינו שעד כלות היום היה עדן הולך וזה שכתוב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא וזה שכתוב היום מלאו ימי ושנותי ודו"ק היטב:

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום פירש"י היום מלאו ימי ושנותי: וכבר כתבתי בזה וכעת נראה דהנה כבר נודע ששנות אדם נחלק לימי עלייה וימי עמידה וימי ירידה והנה זה בשאר אדם שנחסר מיום ליום ואף מה שחי אינו בריאות גמור אבל משה רבינו ע"ה היה חי וכמו שהיה בנערותו היה בזקנותו ולא כהתה עינו ולכך אמר היום מלאו ימי ושנותי והיינו שלא חסר לו אף יום אחד ויש להוסיף ע"פ מ"ש הזהר על פסוק ואברהם זקן בא בימים שבא עם כל הימים שלא נחסר לו אף יום אחד שהי' עוש' בכל יום וע"ד מה שפירשתי יראת ד' תוסיף ימים והיינו שכל יום ויום הוא בכמותו אבל שנות רשעים תקצרנה שגם השנים הם כלים ואבודים שאינו עוש' כלום ולכך אמר משה רבינו היום מלאו ימי ושנותי היינו שלא חסרו כלום משלמותם ודו"ק: בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. ברש"י היום מלאו ימי ושנותי. ובש"ס הוסיפו ללמדך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש. להבין הדברים וגם מה הלשון מלאו ימי מה שייך לשון מלא:

וגם הקשו האם אם לא חטאו לא הגיע זמנם לפטור וכ"כ בזה. וכעת נראה לי דהנה כאן מזכיר המספר המרוב' קודם ואח"כ המיעוט מאה ועשרים וכן בפרשת בראשית מזכיר באדם הראשון גם כן מספר מרוב' קודם וכן באברהם ויצחק ושרה וכדומ' ובקצת מזכיר בפרשת בראשית מספר המועט קודם. ולפענ"ד נראה ע"פ מה דאמרו בשבת זקני ע"ה כל זמן שמזקינין דעתן מטורפת וזקני תלמידי חכמים דעתן מתיישבת וא"כ בזקני ע"ה שני הולדות טובים שכל כחות הגוף עוזרים להתאוות וכל שמזקין יחלשו הכחות הגוף ולכך מספר המועט קודם אבל בת"ח וצדיקים מספר המרובה קודם לפי שבשני הילדות צריך להתגבר על היצר משא"כ אח"כ לכך מספר המרוב' קודם שכ"ז שמזקינים דעתן מתיישבת ובשם רבינו סעדיה כתבו כי אמר שהוא בכל יום בעל תשוב' ואמר שבכל יום משיג יותר עבודת הבורא שלא הכיר מקודם והוא שב על מה שלא עבד תמול כמו היום והנה הצדיק אף אם חוטא לפעמים אח"כ מתקן וממלא מה שנחסר לו מקודם וזה הלשון היום מלאו ימי ושנותי שתקנתי מה שחטאתי קודם בהשגת הבורא וז"ש ללמדך שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום כעין דאמרו משלים במיני תרגימא דהיינו שמשלים מה שחסר מקודם וכעין דאמרו בעירובין דף ס"ה אנן יזפינן ופרינן כפירש"י שם דמה שחסר מלימודו השלים והנה אם לא חטא והיה מאריך ימים יותר לא מלא עדן דבכל יום השיג יותר אבל כיון שחטא והיה מוכרח למות ונסתם מעיינות החכמ' כמ"ש רש"י לא אוכל עוד לצאת ולבא בד"ת ולכך היום מלאו ימי ושנותי ובזה מיושבים כל ההערות דוק ותשכח: בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. פירש"י היום מלאו ימי ושנותי לא אוכל עוד לצאת ולבא פירש"י מלמד שנסתמו מעיינות החכמ' ממנו. והנה המזרחי תמה מהא דפירש"י בפרשת ברכ' על פסוק ולזרעך אתננה וגו' שאלולי כך הייתי מקימך ע"ש הרי דהיה חי יותר וגם המהרש"א בחידושי אגדות הקש' מהא דאמרו בשבת דף נ"ד אף הן בחטאן מתו הרי דלא נשלמו שנותיו היום ע"ש וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי ע"פ מה שמצאתי בכתבי קודש להרמב"ם ז"ל בתוך הדברים שכתב לחסיד רבינו אברהם בנו זלה"ה וז"ל ודע בני כי המית' הנזכרת בנביאים זה הוא הפסקת הדביקות אשר ביניהם ובין הדבר השופע עליהם וזה כלו כשיתעסק השכל האנושי עם תאות הגוף עכ"ל הזהב. וכבר הארכתי בזה בפרש' ברכ' דמה יענה במשה רבינו שגם גופו נעשה רוחני וכל עבודותיו היה כלו כליל לד' למה כתב בו מית' ע"ש מ"ש בזה. וכעת נראה כיון שנסתמו ממנו מעיינות החכמ' שהגיע כבר ממשלת יהושיע ובשביל שד' אמר לו לא תעבור את הירדן נטלו ממנו שפע השגות וא"כ זה נקרא מית' שנפסק הדביקות שהיה בינו ובין הדבר השופע עליו וזה נקרא מלאו ימי ושנותי ולפ"ז אילו לא חטא לא היה מת כי לא היה ניטל ממנו שפע אלקית וזה ברור ונכון. ואם חומ' היא נבנה עליה טירת כסף ליישב בזה דברי השר רב שלום שהביא הרא"ש בע"פ שכתב שתקנו לומר צדקתך בשבת במנח' שאז מת משה רבינו ומצדיקין עליו את הדין ותמה הרא"ש דהא אמרו דאותו היום שמת כתב י"ג ס"ת ובשבת לא היה יכול לכתוב וגם לפי החשבון של סדר עולם מבואר דז אדר היה בע"ש ובז' באדר מת משה. ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דבאמת מיתת משה רבינו היה בשבת במנח' שאז הגיע זמנו של יהושיע רק שלפי שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומשה רבינו נולד בז' באדר והיה מוכרח להשלים שנותיו בז' אדר ולכך נטלו ממנו מעיינות החכמ' וזה נחשב למית' לגבי הנביאים והצדיקים. ובזה פירשתי לנכון הא דאמרו בר"ה דף י"א בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין תלמוד לומר היום ומה תלמוד לומר היום מלמד שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום שנאמר את מספר ימיך אמלא ותמה המהרש"א דאכתי קשה למה כתיב היום הא ילפינן מאת מספר ימיך אמלא וגם גוף המאמר שאין ת"ל היום לא נודע למה ל"צ לכתוב היום. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הש"ס הוה קים להו דבשבת מת משה ולפ"ז שפיר ק"ל כיון דבע"ש היה בעת שהלך לכל ישראל וכתב להם הס"ת כמבואר בפרש' ובמדרש ואיך אפשר שבאותו יום היה בן מאה ועשרים לזה משני לפי שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום דכתיב את מספר ימיך אמלא לכך כתיב היום ודו"ק:

ובזה מיושב הא דאמרו במגל' כיון שנפל הגורל בז' באדר שמח ואמר יום שמת משה והוא לא ידע שבז' באדר נולד ובז' באדר מת ותמהו כל המפרשים דמה שמת ידע רק מה שנולד לא ידע: ולפמ"ש אתי שפיר דגם מה שמת לא ידע דבאמת לא מת ביום ההיא רק שלכך הוכרח להשלים שנותיו מעת שנולד ביום ההוא ודו"ק:

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא וד' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה. פירש"י מלמד שנסתמו ממנו מעיינות החכמ' כבר כתבתי בזה וכעת נ"ל בפשיטות ע"פ מה דאמרו בשבת דף למ"ד גבי דוד דהאי יומא דמת הוה יתיב וגריס ולא יכיל מלאך המות למקרב גביה ופירש"י דהתורה מצלת ממות ע"ש ולכך משה רבינו שהיה דבוק בתור' כ"כ עד שלא יכול המלה"מ למקרב גביה מה עשה הקב"ה נטל ממנו מעיינות החכמ' ומת והבן: בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא וד' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה. הענין נראה לבע"ד דהנה משה רבינו חטא ונענש שלא יעבור לא"י ולפ"ז אם היו הולכים תיכף ומיד לא"י היה מוכרח משה רבינו למות תיכף אבל הקב"ה כי יקר בעיניו המותה לחסידיו ע"כ נתגלגל הדבר שנמשך הדבר ארבעים שנה כדי שיחי' עוד משה רבינו. ולדעתי זה שכתוב במדרש והביאו רש"י בפרשת שלח לך לדעתי אני איני מצוך ואתה אם תרצה שלח והיינו שהקב"ה ידע שירשיעו אבל ידע היטב שלא יוכל משה לעבור לא"י א"כ היה השליחות לטובת משה רבינו וז"ש שלח לך והיינו להנאתך ולטובתך כדרך שדרשו בלך לך להנאתך ולטובתך וה"ה בזה רמז לו ברמז כי הבחיר' ביד האדם ואין הכלל מכריח הפרטים ואם לא היה באופן זה היה משה רבינו חי בענין אחר כמו שהאריך הבעל עקידה בשער כ"ח דרוש יקר דרשנו משם ולכך נקבר משה רבינו מול בית פעור שיעלו עמו מתי מדבר כמבואר במדרש והיינו לפי שהוא גרם להם במה ששלחם וגם קיבל הנא' מזה שחי עי"ז ארבעים שנה ע"כ נקבר עמהם ויעלם לעתיד לבא:

וזה שאמר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשו חז"ל היום מלאו ימי ושנותי והיינו אף שהייתי יכול לחיות עוד כי לא כהתה עינו עכ"ז כיון שד' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה וא"כ לא יוכל לחיות עוד. ובזה נראה לי דלכך לא כהתה עינו דבשלמא אם היה מת עפ"י טבע היה הגוף נחלש כמו שהוא עפ"י טבע אבל כיון שהמית' היה מית' אלקית, א"כ לא שייך המית' טבעיית ולכך ככחו אז כחו עתה ודו"ק:

הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו הנה לא נודע מה היה הציווי ומה צורך שיתיצבו שתיהן. ולפענ"ד נראה דהנה בזה נתן כח הכנה ליהושע דהנה עד הנה היה יהושיע מקבל השפעת הנבוא' ע"י משה רבינו כמאמרם פני משה כפני החמה ופני יהושיע כפני לבנה והנה נודע דהלבנה אין לה אורו בפני עצמה רק מה שהיא מקביל נגד השמש ומשם מקבלת השפעת' כמו שנראה בחוש שע"י אור שיש בחדר אחד מאיר קצת גם בשאר חדרים. ולפ"ז עכשיו שכלת' השפעת נבוא' של משה שקרבו ימיו למות ע"כ אמר לו קרא את יהושיע והתיצבו באהל מועד ונאצל מרוחו של משה על יהושיע ולזה אמר ואצונו היינו שאתן לו כח הכנה שיוכל להיות נביא בפני עצמו וזה שפירש רש"י ואזרזנו ודו"ק היטב:

הן קרבו ימיך למות במדרש מה עשית חטאו של אדם הראשון גרם לך שנאמר הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע והוא משולל ביאור והכוונה לפענ"ד ע"פ מה שאמרו במדרש פ' חקת על פסוק אשר מריתם את פי ז"ש הכתוב לא ירעיב ד' נפש צדיק זה אדה"ר שכל הצדיקים שיעמדו ממנו נגזר' עליהם מית' אין נפטרין עד שרואין פני השכינה ומוכיחין לאדם הראשין ואומרים אתה גרמת לנו מית' והוא משיבן אני בידי חטא אחד ואתם אין כ"א מכם שאין בידו יותר מארבע עוונות ומנין שרואין פני השכינה ומוכיחן אדה"ר שנאמר אמרתי לא ארא' יה בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם יושבי חלד הצדיקים נענשו מיתה על עבירות שלא יהא אדה"ר נתפס על ידם שנאמר לא ירעיב ד' נפש צדיק. והענין נראה לפענ"ד דבאמת כבר אמרו בשבת דאין מית' בלא חטא. והנה באמת גם הצדיקים כבר אמר שלמה ע"ה אין צדיק בארץ אשר יעש' טוב ולא יחטא ונמצא שנגזר עליהם מית' מצד חטאם אבל אדם הראשון שהי' יציר כפיו של הקב"ה ולא נולד מחומר ומעובי אויר הארץ ותולדתיו הוא היה ראוי שלא ימות רק שנגזר עליו מית' בחטאו ולפ"ז כשמתו הצדיקים והקב"ה רואים ובא אדם הראשון להוכיחם על שמתו והמה מתנצלים שהוא גרם להם שנגזר עליהם שימותו ולא בחטאם וע"ז משיב להם שלא מתו ע"י ורק בחטאם מתו והמופת שהוא אין בידו אלא חטא אחד והם יש בידם יותר מארבע. ומדוקדק מ"ש יותר מארבע שעד ארבע הקב"ה מוחל ראשון ראשון כדאמרו ביומא דף פ"ו הן יפעל אל פעמים שלש עם גבר ושיטת רי"ף ורמב"ם דעד ארבע הוא וכיון שכן היו מתים בלאו הכי ואדרבא הוא מת ע"י גזירה וזה התנצלות. ולפ"ז זהו בכל הצדיקים אבל משה רבינו שמזדכך ונעשה גופו רוחני והי' גדול מכולם כמבואר במדרש שאמר לאדה"ר אני גדול ממך הוא לא היה צריך למות לזה טען מה עשית וע"ז אמר חטאו של אדה"ר גרם לך שנאמר הן האדם היה כאחד ממנו והוא יציר כפיו של הקב"ה ואפ"ה מת ודו"ק היטב. הן קרבו ימיך למות במדרש אמר משה רבינו לפני הקב"ה בהן קלסתיך שנאמר הן לד' אלקיך השמים בהן כעסת עלי הן קרבו ימיך למות והשיבו הקב"ה חטאו של אדם הראשון גרם לך שנאמר הן האדם היה כאחד ממנו וגו'. ביאור הענין ע"פ מה ששמעתי דבר נפלא בשם הגאון החסיד מוהר"א אבד"ק אמשטרד"ם זלה"ה שביאר דלמה אמר משה רבינו בשירת האזינו ראו עתה כי אני אני הוא וביאר ע"פ מה שכתב האר"י זלה"ה בביאור הן לד' אלקיך השמים דהנה השמים בגמטריא ע"פ מנצפ"ך תתקנ"ה והנה תשע מאות עולמות רשות לכל המלאכים לכנס אבל נ"ה עולמות כמנין הן לד' בלבד וז"ש הן לד' אלקיך השמים. והנה מבואר במדרש שמשה רבינו באמרו משנה תור' בכל פסוק ופסוק פתח שמים אחד והנה המעיין ימצא כי מראשית משנה התור' עד פסוק ראו כי אני אני הוא יש פסוקים כמנין תשע מאות רקיעים ומפסוק זה עד סוף התור' יש נ"ה פסוקים דו"ק ותשכח הרי מנין משנה תורה היא תתקנ"ה ונשאת' בא לחשבון מפסוק ראו כי אני אני הוא עד סוף כל התור' תמצאנה ולכך אמר בעת ההיא ששם לא היה לו רשות לכנס ראו כי אני אני הוא ודפח"ח שכוון לאמתה של תורה:

ומעתה זה שאמר במדרש שמשה רבינו טען בהן קלסתיך שאני אמרתי הן לד' אלקיך השמים וא"כ למה אמרת הן קרבו ימיך למות והענין הוא דמבואר במדרש שלא הניח משה רבינו מקום ופנה בכל הרקיעים שלא נשתטח בתפל' ולא הניחוהו המלאכים שהקב"ה צוה שלא יניחו תפלתו ולפ"ז אם היה יכול לפתוח אותן הרקיעים שאין רשות למלאכים שיבואו והן לד' בלבדו א"כ היה מקום שיקובל התפל' ולכך אמר בהן קלסתיך שנאמר הן לד' אלקיך השמים ולמה כעסת עלי בהן קרבו ימיך למות דהיינו שבהן שמים לא הניחו לפתוח ע"כ קרבו ימיו למות ולזה השיבו הקב"ה שחטאו של אדם הראשון גרם לך שאלמלא לא חטא היה אדם הראשון גדול ממלאכים ולזה אמר הן האדם היה כאחד ממנו והיינו כביכול כמו השי"ת כדדרשו במדרש כאחד ממנו כיחידו של עולם ולכך כשחטא נגרש מן הג"ע למען לא יאחז בעץ החיים באותן נ"ה עולמות שאז לא היה מקום שיגרשהו ולכך גם משה רבינו לא היה לו מקים לפתוח אותן השמים כמנין הן ודו"ק היטב: כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום. הכוונה לדעתי דהוא אמר שכאשר יבא אל הארץ ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלקים אחרים לזה אמר שאני ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ והוא במדבר אף כי בארץ מלא כל טוב:

עוד נראה לי כי הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו רוצ' בתשובת רשעים ובאמת מצד החכמ' והנבוא' נפש החוטאת תמות ואין לו תקנה כאשר הארכתי בפ' נצבים ולכך כששאלו לחכמ' ולנבוא' אמרו שאין לו תקנה והקב"ה ברוב רחמיו תולה הכל בהיצר ולכך אמר כי ידעתי את יצרו אבל משה רבינו ע"ה אמר כי ידעתי את מרייך וערפך הקש' והקב"ה ברחמיו מוותר ותול' הכל בהיצר כאמור כי הוא ידע את יצרנו:

העידותי בכם היום כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו. עיין רש"י שזה הבטח' שלא תשכח התור' מישראל, לכאור' אין לו ענין להתוכח'. והנראה לי דהנה באמת התרא' צ"ל בשעה שעוש' עביר' שאל"כ מצי אמרו אשתליין כדאמרו בכתובות דף ל"ג ובמכות דף ט"ז וא"כ כאן הוא התרה על העתיד ואיך שייך התרא'. אמנם נודע מה שאמר ריב"ב דחבר א"צ התרא' וז"ש העידותי בכם היום ולא מצי לומר אשתלין כי לא תשכח מפי זרעי וזהו הבטח' שלא תשכח מפי זרעו וא"כ שוב א"צ התרא' דלא מצי לומר אשתליין ודו"ק כי אף שהוא ע"ד דרוש בכ"ז הענין נכון ודו"ק היטב:

כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו עיין רש"י שפירש שהוא הבטוח' שלא תשכח מפי זרעו ולכאו' מה ענין למ"ש כי ידעתי את יצרו. והנראה ע"פ מ"ש בראתי יצה"ר בראתי תור' תבלין והיינו שלפי מה שנתן יצה"ר באדם וכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו לכך ברא ד' התור' להיות תבלין למתק היצר וז"ש כי לא תשכח מפי זרעו ולזה נתן טעם כי ידעתי את יצרו והיינו שיצרו גדול עד שמוכרח שלא תשכח מפי זרעו כדי שלא יהי' יצרו מתגבר עליו והתור' מתשת כחו ודו"ק:

הן בעודני חי ממרים הייתם עם ד' אף כי אחרי מותי. זה אחד מעשר' ק"ו שבתנ"ך וראיתי בזרע אפרים על הפסיקת' שהביא בשם הגאון החסיד משפטווקא ז"ל שהקש' דמפרך ק"ו כדאמרו הני בריוני דהוו בשבבותא דר"ז דאמרו עד האידנא הוה לן ר"ז דמצלי עלינו ועכשיו שמת הדרו בתיובתא וא"כ מפריך ק"ו וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי דהנה יש שתי מיני רשעים יש שהוא רק נרדף מכח התאוה ויש רשע הכופר בכל ואומר חליל' לית דין ולית דיין וההבדל שביניהם הראשון באמת מתיירא מעונש ומתחרט כאמרם רשעים מלאים חרטה והשני הוא אפיקורס ואינו מתיירא כלל והנה הני בריוני היו בעלי תאוות לכך התחרטו והדרו בתיובתא אבל הוא אמר בעודני חי ממרים הייתם עם ד' והיינו שכפרו כביכול בד' ותורתו וא"כ לא יחזרו בתשוב' וא"כ הוה ק"ו אלים ודו"ק:

כי אביאנו אל האדמ' אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרע' אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים כבר כתבתי בזה דהקשו וכי אחר שיתוודו למה יהי' הסתרת פנים והנראה כעת דהנה בדעת זקנים כתיב דהסתרת פנים הוא דרך חבה שהאב בעת שמכים את בנו הוא מסתיר פנים מרוב געגועין שיש לו על בנו ע"ש ואני אומר דכאן אינו כן דהרי כתיב וחרה אפי. אמנם יש לומר דישראל יחשבו שהסתרת פנים הוא בשביל חיבה והנה דרך הבן שיצעק בעת שמכים אותו הה אם היה רוא' אבי שמכים אותי היה מרחם עלי וזה שיאמרו הלא על כי אין אלקי בקרבו מצאוני הרעות האלו וע"ז אמר שאנכי הסתר אסתיר פני על כל הרעות אשר עשה לא על מה שמענישים אותם רק שחרה אפי על מה שעשו ודו"ק: כי אביאנו אל האדמ' אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים וגו' והיו כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וגו'. בחגיג' אמרו שבכה ר"י עבד שרבו ממציא לו רעות רבות וצרות כלום תקנה יש לו וראיתי בכלי יקר כאן שהקש' דאיך שייך שרבו ממציא לו רעות רבות וצרות וחליל' להקב"ה שימציא לו והרעות יצאו מאתם כי הרעו לעשות וגם הקש' למה לא בכה במ"ש למעל' ומצאוהו רעות רבות וצרות. ולפענ"ד נראה דהנה הכתוב אומר שהקב"ה יביאם אל הארץ אשר נשבע לאבותם וכביכול צריך לקיים השבוע' ועי"ז שיבואו לארץ ואכל ושבע ודשן עי"כ יבואו לטעות אחרי ע"ז א"כ כביכול שרבו ממציא להם צרות והיינו שע"י שהביאם לארץ וישמן ישורון ויבעט א"כ ע"ז כביכול שהקב"ה מתנצל שאני הייתי צריך לקיים השבוע' ועי"ז יתרעמו עלי וע"כ אני מודיע מקודם שכן יהי' שידעתי את יצרו אשר הוא עוש' טרם אביאנו אל הארץ ודו"ק היטב:

וחרה אפי בו ביום ההוא ואמר על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני על כל הרעות אשר עשה כי פנה אל אלקים אחרים. הדבר יפלא דאחר שהתוודו על עוונם מדוע יהי' בהסתר פנים מהם וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה דהנה במדרש דרשו על כי אין אלקי בקרבי שאינו יודע מחשבות שבלב:

והענין נראה ע"פ מה דאמרו בסנהדרין לא עבדו ישראל את העגל אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא והנה הם כשיראו שיענשם כ"כ יאמרו כי אינו יודע מחשבותם דאל"כ למה יענישם על ע"ז שלא עבדו באמת לשם ע"ז וע"ז אמר הקב"ה כי הוא יענשם על כל הרעות אשר עשו כי פנו אל אלהים אחרים היינו מה שהביאם להפנות לאלהים אחרים כדי שיותר להם כל האיסורים וזה נכון וזה שאמר אח"כ כי אביאנו אל הארץ ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלקים אחרים וגו', כי ידעתי את יצרו והיינו שלא יחשבו כי איני יודע מחשבותם שע"ז לקחו להם להיות להם לפנים כדי שיוכלו לעשות כל רע ודו"ק:

ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני על כל הרעות אשר עש' כי פנה אל אלהים אחרים הענין נראה לי דהנה כבר נודע כי שיתוף אסור לישראל ולב"נ מותר והכוונה בזה נראה לי דהנה דרך בני אדם כשצריכים אל השופט או להשר לא יקרא להשר בעצמו רק להאיש העומד אצלו תחת פקודתו והוא יגיד להשר אבל זה באדם פחות הערך אבל האדם הגדול הוא אין כבודו לקרא כי אם להשר בעצמו וכמו שהאריך העקיד' על הפסוק מי אתה קראת אל המלך ע"ש ולפ"ז אוה"ע מסרן הקב"ה להמזלות שאין כבודם שיבואו להמלך בעצמו ולכך השיתוף מותר דהיינו שמורידין כח ההשפע' ע"י הטלסמאות ומן הכוכבים כמו שהיו עע"ז הקדמונים אבל ישראל אגב חביבותם לא הצריכם לשליח והם קוראים לד' וז"ש מי כד' אלקינו בכל קראינו אליו ומעת' מה שפנו אחרי אלהי נכר הארץ לא היה עיקר עביר' מה שעבדו ע"ז רק מה שלא חסו בצל כנפי השכינה וא"כ אף לאחר שיתוודו על כי אין אלקי בקרבי יחרה אפו על כי פנה אל אלהים אחרים היינו שחפש סיבות ע"י הטלסמאות להוריד כחות ההשפע' כמבואר בירמיה שאמרו לו האנשים הארורות מן אז חדלנו לקטר למלכת השמים וגו' וא"כ זהו עצמו עביר' גדול' אף שכוונתם לאלהי האמת ודו"ק:

ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני על כל הרע' אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים כבר כתבתי בזה וכעת נראה לי דהנה באמת האדם כשמתחיל לחטוא אינו חוטא בפעם אחת לכפור בכל התור' חליל' רק בתחל' מתחיל לפקר קצת והולך ממטה למעל' ובתחל' מתחיל לפרוץ בגדרן של חכמים שתקנו סייגים וכשמתחיל לכנס בפרצה הוא פורץ ואוכל והנה כל התור' כולה הוא סייג לבלתי לעבוד אלקים אחרים ויש לפרש מה דכתיב ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלקים אחרים לא תזכירו דהכוונה שכל מה שצויתי לכם תשמרו כדי ששם אלהים אחרים לא תזכירו ולכך כל המודה בע"ז ככופר בכל התור' כול' והכופר כאילו מודה בכל התור' שאם חליל' מודה בע"ז ל"ש שום מצוה והנה אם האיש פרץ הגדר עד שבא לעבוד ע"ז ואם רוצה לשוב לא יתכן לו שישיב על גוף ע"ז ולא ישמור התור' שלא תתקיים בידו גם ע"ז שגלתה תורה הוא סייג לבלתי עבוד ע"ז ונחוץ לו לשוב בתשובה על כל הרעות שהביאו לו לעבוד ע"ז ובפרט לפי מה דאמרו שלא עבדו ישראל ע"ז אלא להתיר להם עריות בפרהסיא א"כ כל שיהי' בעל תאוה יעבוד גם ע"ז ולזה אמר שלא יועיל שאנכי הסתר אסתיר פני על כל הרע' אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים היינו מה שהביאו לעבוד ע"ז ועיין פסחים דף ק"ז על מה דאמר נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים וכמ"ש התוס' שם לפרש דקאי על התשוב' וימתקו עפמ"ש ודו"ק:

עוד יש לפרש שהם לא יתחרטו על החטא עצמו רק מה שהחטא הביאם להצרות האלו ולזה יוסיף ד' לחרות בם על גוף החטא שניקל בעיניהם גוף החטא רק מצד העונש הם מתחרטים וכמ"ש הנביא תיסרך רעתך וגו' ולא פחדתי אליך והיינו שיהי' מצד העון ולא מצד פחד העונש ודו"ק היטב. ומ"ש והי' לאכול יתכן לפרש ע"ד מה שפירש הבארבנאל הפסוק ואכלת את כל העמים שהכוונה שהעמים הם לחמים של ישראל וה"ה כאן אמר להיפך שבעונם יהיו לאכול לאוה"ע ודו"ק: ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני על כל הרע' אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים כבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי עפ"י מה דאמרו בשבת פרק תולין וביומא פ"ק רשעים היו אלא שתלו בטחונם בהקב"ה לפיכך הביא עליהם שלש פורעניות כנגד שלש עבירות שעשו ע"ש ואינו מובן מה שאמרו רשעים היו אלא שתלו בטחונם בד' לפיכך דמשמע דבשביל שבטחו בד' ע"כ הביא עליהם שלש פורעניות ואם לא בטחו לא היה מביא עליהם ושמעתי בשם אבי מורי הרב הגאון נ"י דאמר דהנה באמת העונש לפי ערך העביר' חלוקות ולפ"ז לכאור' מי שהמיר דתו א"כ אין ענינו לענשו על כל עבירות רק ע"ז שהמיר ונעשה עכו"ם אבל אח"כ הרי הוא כעכו"ם גמור ומה ענינו לעבירות ולמצות ולפ"ז זהו במומר גמור אבל זה שעובד ע"ז ומכל מקום בוטח בד' א"כ זה שוב נענש על עבירות חלוקות שאף שחטא ישראל הוא ולפ"ז זה שאמר רשעים היו אלא שתלו בטחונה בד' לפיכך הביא עליה' שלש פורעניו' כנגדג' עבירו' שעשו שאל"כ מה ענינו לענשם על עבירו' חלוקות והלא הוא כבר מומר לע"ז וע"כ שתלו בטחונם בד' ודפח"ח:

והנה כי כן גם כאן באמת לכאור' הוא תמוה לאחר שהתוודו על עוונם באמרם הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה א"כ מדוע יסתיר פנים מהם ועיין רמב"ן אבל באמת הדבר נכון דהנה מלבד הע"ז אשר עבדו עשו עוד הרב' תועבות וני אצות ואמר הכתוב ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא כמתרעם על השם הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה והיינו אחרי שכבר נפרדתי מאלקי ונעשית מומר מה לי עוד לעונשים מרים וקשים על עשיית העבירות ויהי' מצאוני מלשון סיפק כמו אם כל דגי הים יאספו להם ומצא להם שפירושו סיפק כמו כן יאמרו הלא כבר מצאתי די ספוקי אחרי כי כבר נעשה מומר אבל באמת הוא לא נעשה מומר גמור ואעפ"י שחטא ישראל הוא וא"כ הם נענשו על כל הרעות אשר עשו. וז"ש ואנכי הסתר אסתיר פני על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים והיינו שאף שפנה אל אלהים אחרים לא פנה לגמרי רק פנה אל אלקים אחרים אבל מכל מקום האמין בד' ודו"ק: ובזה נראה לפענ"ד מה שאערו בחולין דף קל"ט אסתר מן התור' מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר והיינו ששם נענשו על שנהנו מסעודתו של אותו רשע ועל שהשתחוו לצלם ולכאור' אחרי שנענשו שהשתחוו לצלם מה להם עוד בשאר עבירות אחרי כי כבר כפרו בד' ובדת יהדות אבל באמת כבר אמרו במגיל' דף י"ב שתם לא עשו אלא לפנים וא"כ שוב מגיע להם עונש על כל החטאים וא"כ זה שכתוב ואנכי הסתר אסתיר ובגוף הדבר שחידש אבי מורי הרב הגאון נ"י דלאחר שנשתמד שוב אין מענישין אותו על שום עבירה. הנה כמדומה שבאגרת תימן להרמב"ם ז"ל מבואר שמענישים אותם על כל עבירות אמנם לפמ"ש אתי שפיר דבאמת במי שנשתמד לגמרי זה אין לו חלק ונחלה בדת יהדות אבל מי שאינו רק מומר לע"ז באונס וכד ומה או מומר לתיאבון על זה נאמר אעפ"י שחטא ישראל היא וזה לדעתי מ"ש בסנהדרין דף מ"ג חטא ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא אסא דקאי ביני חילפי אסא שמו וגם גנבו גם כחשו ושמו בכליהם והיינו לפי מה שדרשו שם דעכן עבר על כל חמשה חומשי תור' א"כ אין מהראוי להענישו על כל עביר' בפני עצמה וכאן אמר גנבו וגם כחשו ושמו בכליה' וע"ז אמר דאף שחטא ישראל הוא והיינו דלא פקר לגמרי לכך נענש על כל עביר' בפני עצמ' שוב מצאתי בסנהדרין ד' ס"ג דאמרו יודעים היו ישראל שאין בו ממש ולא עבדו ע"ז אלא להתיר להם עריו' בפרהסיא ופרש"י שהי' יצרן תקפן על העריות אמרו נפרוק כל עול תור' מעליהן ואל יוכיחנו על העריות הרי שכל שעובד ע"ז שוב אינו נענש על שאר עבירות ומה שנענשו על העריות הוא לפי שבאמת ידעו ישראל שאין בע"ז ממש ולכך נענשו על שאר עבירות וז"ש הנצמדים לבעל פעור כצמיד פתיל ואתם הדבקים בד' אלקיכם כשתי תמרות הדבוקות זו בזו והיינו שאלמלא היו נפרדים לגמרי מד' שוב לא היו נענשים רק על ע"ז בלבד אבל כיון שעוד נדבקו בד' ע"כ נשארו ונענשו ונמצא שיש בדבר להקל ולהחמיר שמי שהוא מומר גמור אמת שלא נענש על שאר עבירות אבל אין לו תקנה ע"ז כלל ונענש בכליון והשמד על ע"ז ומי שאינו מומר כל כך שוב נענש על כל עביר' שעש' ואח"כ אם שב בתשו' יש לו תקנה ועיין רמב"ם הלכות תשובה ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא ועיין בשו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' ק"פ שכתב בהדיא כמ"ש אבי מורי הרב הגאון נ"י וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא כי אין אלוה בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני על כל הרע' אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים כבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי עפמ"ש ספרי המחקר במ"ש נא אל באפך תוכיחני ושמעתי אומרים שכתבו דהענין הוא דיש מי שכועס על חבירו ומכהו או שמקללהו וכדומה וזה ישכך כעסו ע"י שמכתו או מקללהו ויש שכעסו הוא שמסתיר פנים ממנו ואינו מניחו לבא לפניו. והנה זה גרע שעי"ז לא נשכך כעסו כלל וזה שבקש נא אל באפך תוכיחני דהיינו שהאף בעצמו יהי' התוכח' דהיינו שלא יעשה לו דבר רק שגוף האף היא עצמו התוכחה והנה כאן היה מת שעזב אותם והסתיר פנים זה היה התוכח'. והנה לא נשכך כעסו וע"ז ישאלו הלא כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה וא"כ כבר קבלתי עונשי מלשון ומצא להם שהוא סיפוק והיינו ששכך כעסו וע"ז אמר שלא היה בדרך עונש לשכך כעסו רק שענשם בהסתרת פנים ולא נשכך כעסו ודו"ק:

עוד יאמר בדרך אחר ע"פ מה שפרשתי מ"ש ירמי' סי' ב' תיסרך רעתך ומשיבותיך תוכיחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ד' אלקיך ולא פחדתי אליך נאום ד' צבאות. והענין נראה עפמ"ש במדרש אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה והארכתי בזה וכעת נראה עפמ"ש במשלי תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה וביאור הענין כי גם בילדים יש הבדל בינותם אשר הכסיל בעברו על מצות אביו הוא אינו מתיירא מפני גוף העביר' שעבר על רצון אביו רק שמתיירא מפני העונש אבל המשכיל זהו עיקר פחדתו מפני חמת אביו כי בוש מאביו שמגדלו על כל טוב והוא עובר על מצותו דהיא יותר מכל העונשים וז"ש תחת גערה במבין שהמבין יותר יפחד מהגערה מהכות כסיל מאה. והנה לפ"ז זהו הענין יום הדין ויום התוכח' דיום הדין הוא העונש אבל תוכחה הוא בבוא הקב"ה להוכיחם למי חטאו לאביהם שבשמים שבלעדו אין והוא העושה להם כל החסדים כמאמר הכתוב הלא הוא אביך קניך הוא עשך ויכוננך שזה צער גדול יותר מהעונש וכמו בלעם שהאתון לא הענישו רק שא"ל הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך ועד היום הזה וכאומר ראה כמה טובות עשיתי עמך וכן יוסף לא עשה להם שום דבר רק שא"ל שלמחיה שלחני אלקים ואני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרים והיינו שהפרו ברית האחוה זה קשה להם כמדקרות חרב. וזה אמרו תיסרך רעתך היינו שעיקר היסורים והתוכח' יהי' גוף הרע' ורעי וראו כי רע ומר עזבך את ד' אלקיך ולא פחדתי אליך היינו שלא מחמת פחד העונש תפחדי ממני וז"ש כי יגורתי מפני האף והחימה אשר קצף ד' עליכם והיינו שמה שקצף עליהם אף שכבר מחל להם העונש בכ"ז עברו פי ד' וגרמו שחרה אפי בם זה כאב לו יותר מהעונש והנה גם כאן הוא יאמר שהם לא ישובו בשביל גוף החטא רק שבשביל שעבר עליהם כוס התרעלה וצרות רבות ורעות באו עליהם ע"כ יאמרו הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות אבל על גוף החטא לא ישובו וז"ש ואנכי הסתר אסתיר פני על כל הרע' אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים היינו על גוף החטא שעשו ודו"ק:

וזה לדעתי מה שאמרו אחי יוסף לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרע' אשר גמלנו אותו ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר כת תאמרון ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך. והענין כי כבר כתבתי שהילד המשכיל יותר יכאב לו מה שעבר על מצות אביו יותר ממה שמתיירא מפני העונש:

והנה כשנעמיק בדבר נמצא כי הבן משכיל כל עוד שאביו יוכיחו ויעריך לעיניו כל הטובות אשר גמל אתו והיאך העוה לנגדו זה יכאב לו יותר מאם כבר ענשו וכל שמתחיל להענישו כבר מצא נוחם שכבר שכך אביו כעסו וא"כ יום התוכחה קשה לו יותר ויותר מיום הדין והנה האחים הנאהבים והנעימים לא פחדו מהעונש ואדרבא רצו שישטום אותם יוסף ויקבלו קצת כפרה וגם לא יבושו כ"כ ואם לא יענישם רק יעריך לפניהם הטובות שעשה להם יותר יגדל כאבם וגם גוף העון קשה להם כמשא כבד יכבד מהם וע"כ אמרו לו ישטמנו יוסף והיינו לשון הלואי ישטמנו יוסף ויקבלו קצת עונש וכפרה וגם לא יבושו כל כך אבל אם לא ישטום אותם אז יגדל עוונם וז"ש אנא שא נא לפשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך והיינו שהם הכירו בעצמם שחטאו ופשעו לנגדו וע"כ בכה יוסף מאד וינחם אותם כי ראה כי גדול כאבם מאד וז"ש קין גדול עוני מנשוא הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והי' כל מוצאי יהרגני והכוונה שהוא רצה יותר שיענישו ויקבל כפרה מאם לא יענישו רק בהסתרת פנים שאז לא יהי' לו כפרה וזה שאמר גדול עוני מנשוא שעי"כ לא אוכל שאמצא כפרה שכל מוצאי יהרגני ע"י הסתרת פנים שלך ונמצא שלא יכופר עוני ולכך שם ד' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו למען ימצא תרופה למחלתו ודו"ק היטב עוד נראה לפע"ד דהכוונה שיש עונש שבא בהשגחה ויש עונש שבא אדרבא בשביל שהקב"ה מסתיר פניו ואינו משגיח והנה בזה לא יכופר עון רק שהסתרת פנים גרמה לו שנעשה הפקר. וזה שאמר קין ומפניך אסתר והיה כל מוצאי יהרגני ובזה לא יכופר עוני וז"ש וחרה אפי וגו' ועזבתם והסתרתי פני מהם ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלות בקרבי מצאוני הרעות האלה והיינו מלשון הספקה שהם יחשבו שזה עונש שלהם וא"כ כבר יסופק להם העונש אבל באמת ואנכי הסתר אסתיר פני ממנו על כל הרעות אשר עשה והיינו שזה אינו עונש רק הסתרת פנים בלבד וזה ע"ד במלכותא דארעא שכל מי שנוסע בדרך ואין לו מכתב תעודה שהוא מעיר מדינת המלך אז הוא עלול לכל הפגעים ואין מי שיעורר רחמים עליו לא כן במראה כתב תעודה אז הוא מושגח משרי המלך יר"ה כמו כן להבדיל מלכותא דרקיע ההשגח' תסובב לו רחמים גדולים ודו"ק: והנה במ"ש למעל' בביאור אל באפך תוכיחני ירא' לפרש מ"ש בתהילים סי' ל"ח אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני והיינו שזה יהי' העונש שד' יקצוף עליו והיינו שהקב"ה לא ישכך כעסו וז"ש כי חציך נחתי בי ותנחת עלי ידיך אין מתום בבשרי מפני זעמיך ואין שלום בעצמי מפני חטאתי והיינו שמ"מ אין שלום לי והחטא נשאר קיים כי עוונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממנו וגו' הבאישו נמקו חבורותי מפני אולתי והיינו כי אם היו היסורים לענוש היה קץ לעוני אבל כעת אין קץ לכל עוני והחטא נשאר קיים ודו"ק: אמנם במ"ש למעלה לפרש כי עיקר מה שראוי שיחרד לב האדם על חטאים ולא על העונש יתפרש כל המזמור היטב וז"ש אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני והיינו שהעיקר מת שכואב אותי הוא על רואי שאתה קוצף עלי לא העונש שגרם הקצף וז"ש כי חציך נחתי בי ותנחת עלי ידיך והיינו שאני מיוסר ביסורים ובכ"ז עיקר דאגתי אין מתום בבשרי מפני זעמיך ואין שלום בעצמי מפני חטאתי וז"ש כי עוונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני עד שגרם שהבאישו נמקו חבורותי מפני אולתי וא"כ רואה אנכי כמה גדול החטא עד שגרם לי כל העונש הלז וז"ש כי אמרתי פן ישמחו לי במוט רגלי עלי הגדילו כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד כי עוני אגיד אדאג מחטאתי ולדעתי יאמר שהאויבים ישמחו לי במוט רגלי עלי הגדילו והיינו שהם שמחים על תוקף עונשי ואני לא כן עמדי כי אני לצלע נכון והיינו שאני מוכן ומזומן לזה ומכאובי נגדי תמיד כאדם שמיוסר תמיד ביסורים ואינו מרגיש כל כך הכאב אבל מה שאני אדאג הוא כי עוני אגיד אדאג מחטאתי ודו"ק כי הוא ענין נפלא. והנה בענין הסתרת פנים לא נודע מהו ולפענ"ד נראה ענין חדש ונקדים מ"ש אנא חטא העם הזה חטאה גדול' וגו' ועתה אם תשא חטאתם והיא תמוה דהיאך יתכן שמשה רבינו רועה נאמן ברצותו להמליץ בעד ישראל יגדיל החטא וגם איך ביקש שישא חטאתם אם חטאו חטא' גדול' וראיתי במעשי ד' אשר ביאר לאשר היות נודע כי גם במשפטי מלך בו"ד לפעמים כאשר יקרה שלא יוכל לעשות בהאיש הלז משפט העונש ההוא עד"מ אם יקרה איש מזרע הפרתמים אשר גנב ונתחייב לתלות אבל הוא בזיון גדול למשפחתו ל"ש שישפוט השופט שיעשו לו העונש הקל שזה כמשנה משפטי העונשים לחטא חמור כזה יעשו לו משפט קל ע"כ מוטב יותר שלא יעשו לו משפט כלל משישנו המשפט וכמו כן משפטי אלקים אחרי כי משה רבינו ראה כי מגיע להם עונש גדול אשר לא יוכלו לנשוא ולסבול כלל ע"כ אמר אחרי כי חטא העם הזה חטא' גדול' וא"א שתענשם בערך החטא ועונש קל אי אפשר שמשנה המשפט ע"כ מוטב שישא חטאתם ע"ש ודפח"ח. ובזה נכון לפענ"ד מ"ש אח"כ וינחם ד' על הרעה ואח"כ כתיב אתם חטאתם חטאת גדול' ועתה אעל' אל ד' אולי אכפרה בעד חטאתכם. והוא תמוה דאיך שייך לאחר שניחם על הרע' יאמר שחטאו חטאה גדול' ולפמ"ש אתי שפיר אחר שלא עשה להם משפט כלל מפני שאי אפשר להם לסבול וע"כ אי אפשר לעשות בהם דין אבל עכ"פ החטא לא נמחל להם שבשלמא כשעושין דין אז אחר שנקלה הרי הוא כאחיך אבל כל שלא קבלו משפט הם נשארו בחטאם. וזה לדעתי מ"ש בעמוס כאשר הרא' לו יוצר גובי ואמר חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא ואח"כ הרא' לו אש וא"ל ג"כ חדל נא מי יקום יעקב ואח"כ כאשר הראה לו חומת אנך ובידו אנך וא"ל הנני שם אנך בקרב עמי ישראל לא אוסיף עוד עבור לו הנה לא ביקש שוב עמוס שיסלח להם והלא דבר הוא. אך נראה דבאמת הוא הדבר אשר דברתי דהנה כאשר רצה לשלח להם עונש לפי ערך החטא והם לא יוכלו לסבול היה לו מקום להתפלל אחרי כי לא יוכלו לסבול ע"כ ניחם על הרעה לגמרי אבל אח"כ כשאמר לו הנני שם אנך והיינו ששקל ערך העונש כפי אשר יוכלו שאת לכך אמר לא אוסיף עוד עבור לו ולזה אמר ונשמד במות ישחק וגו' והיינו ששקל העונש כאשר יוכלו שאת ולכך לא אמר כלום ע"ז ודו"ק:

והנה כ"ז אם הקב"ה רוצ' לישא חטאת' אבל כשאינו נושא חטאתם אז כל שאינו יכול להענישם כפי ערך חטאם שלא יוכלו לסבול ולהקל עונשם אי אפשר שישנה משפט. נראה לפענ"ד דזה ענין הסתרת פנים שאז הם משולחים ונעזבים להמקריים ונמצא מקבלים יסורים ומכל מקום אינו משנה משפט שאינו עפ"י משפט רק מפני שאין משגיח עליהם והם מופקרים לכל מקרה ופגע וזה מ"ש לקין נע ונד תהיה בארץ והיינו שאחר שקול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה ואי אפשר להענישך לפי חטאך ע"כ נע ונד תהי' בארץ ואז תהי' מקבל פרעניו' וז"ש קין גדול עוני מנשוא והיינו שא"א לו לקבל עונש החט' ואין יכול למחול לו ע"כ אני נע ונד וכל מוצאי יהרגני וכו' שהבין ענין הסתר' פנים. וזה לדעתי מה שתקנו אנשי כנה"ג באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו במשפט וכבר כתבתי בזה: ולפמ"ש יש לומר שאמר שאי אפשר להענישם כפי המשפט ע"כ צדקנו במשפט וז"ש והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו היינו שמוכרח לכפר בשביל שאי אפשר שיעיר כל חמתו שלא יוכלו לסבול. וז"ש ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישיב והנה ז"ש כאן ואנכי הסתר אסתיר את פני על כל הרע' אשר עשה והיינו שלרוב חטאם היו מוכרחים להסתרת פנים וז"ש תהלים פ"ה רצית ד' ארצך שבת שבות יעקב וגו' אספת כל עברתך וגו' השיבנו אלקי ישענו והפר כעסך עמנו והוא תמוה שהרי כבר השיב אפו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מה שהשיב אפו היה לפי שאי אפשר להם לסבול כל כך עונש וע"ז ביקש שיפר כעסו וימחול להם החטא. וע"ד הפשט יש לומר שאמר שבתחלה ע"י שרצה את ארצו ע"כ השיב שבות יעקב ומחל להם על כעסו וע"ז ביקש שבגאול' העתיד' יפר כעסו עמם בשבילם שהלעולם תאנף בנו. וז"ש הראנו ד' חסדיך וישעך תתן לנו. וז"ש אשמעה מה ידבר אל כי ידבר שלום אל עמו והיינו שהם נחשבו בעיניו. וז"ש אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצינו והיינו שבשבילנו ישכון בארצינו ודו"ק ועיין ישעי' סי' ס"ד כי הסתרת פניך ממנו ותמוגגנו ביד עונינו וגו' אל תקצוף ד' עד מאד ואל לעד תזכור עון והכוונה כי ההסתרת פנים הוא רעה גדולה מאד כי עונינו בעצמם הם הגורמים לנו רעה ומסירים השגחת הבורא יתברך ובזה לא יכופר עון וא"כ ז"ש אל תקצוף ד' עד מאד ואל לעד תזכור עון כי לא נתכפר וז"ש במיכה מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא והיינו שע"י ההסתרת פנים הקב"ה קוצף עלינו עד מאד ואין לנו כפרה על עוונותינו לזה אמר שלא די החסד הלז שאינו מסתיר פנים ממנו אף גם זאת עושה לנו ברוב חסדיו שמרחם עלינו ונושא עון ועובר על פשע ואינו מעניש אותנו וז"ש כי חפץ חסד הוא. והנה מה שאנו אומרים בפיוט ר"ה במקום משפט אין צדקה ובמקום צדק' אין משפט ואתה במשפט תעשה צדקה והכוונה לפענ"ד כי מה שעוש' משפט זה גופא צדק' שמצדיק ומנקה אותנו מהחטא שע"י הסתרת פנים היינו בעון תמיד והמקריים לא היו בדרך עונש לכפרת חטא וזה מה שאנו אומרים תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקינו במשפט היינו שע"י המשפט נהי' מנוק' מהעון ודו"ק היטב:

והיה בשמעו את דברי האלה הזאת ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלקים אחרים כבר כתבתי בזה:

וכעת נראה לי דבר חדש מהו ענין הסתרת פנים עפ"י מה דאמרו בסוטה דף ח' במד' שאדם מודד בה מודדין לו היא קשטה את עצמה וכו' ובש"ס אמרו ע"ז מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה אין לי אלא סאה מנין לרבות אפילו תרקב וחצי תרקב קב וחצי קב וכו' ת"ל כי כל סאון סואן ברעש ומנין שכל פרוט' ופרוט' מצטרפין לחשבון גדול ת"ל אחת לאחת למצוא חשבון. והיא משולל ביאור מה הענין במדה שאדם מודד מודדין לו ולמה צריך קרא שהקב"ה מעניש על כל עבירה קלה כבחמורה וכבר אמרו במשנה הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העביר' ועיין בתוס' יו"ט שם מ"ש בשם ד"ח אך לפענ"ד ביאור הענין דהנה הבינה לעתים פירש הא דאמר נתן לדוד חי ד' כי בן מות האיש העוש' זאת ואת הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה. והוא תמוה דאם הוא בן מות איך ישלם וכתב הוא דיש הבדל בין שני אנשים שעושים פעול' אחת עד"מ שגונבים אך אחד עשיר ואחד עני הנה המעשה שוה מצד הפעול' אבל מצד הפועל אינו שוה שלא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב משא"כ העשיר. וזה שאמר דוד חי ד' כי בן מות האיש העושה זאת והיינו מצד איש שזה היה עשיר גדול וחמל לקחת מצאנו ולקח כבשת הרש הנה זה מצד האיש הוא בן מות אבל הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה ודפח"ח. אבל באמת היא תמוה שהרי לא צותה התורה להמית אף אם עשיר יגנוב מעני. אמנם ביאור הדברים כבר ביארתי סוף ב"ק כי ישל אלקי נפשו ח"א נפשו של נגזל וח"א נפשו של גזלן והוא תימ' דהרי נגזל לא נתחייב מיתה אך ביאור הדברים הוא דהנה הרמב"ם בספר המצות מצות ל"ת מצוה ר"ץ ביאר דלכך אין הולכין בתר אומדנא וביאר כי יש לדברים האפשריים אפשריות קרובים ואפשריות רחוקות ומהם בינונים ואלו התיר' התור' אפשריים קרובים היינו חותכין הגדר במה שהוא רחוק ממנו מעט ובמה שהוא רחוק הרבה עד שיהרגו אנשים במעט אומד ע"כ גדרה תורה שלא ללכת עפ"י אומדן דעת וסגר את הפתח שלא נהרג עד שיהי' עדים יעו"ש דבריו כי נעמו והנה כי כן ע"כ בכל פעול' ופעול' לא הרשתה התור' לדון רק על עוצם הפעול' ולא על הפועל ער"מ באמת הגוזל את חבירו שו"פ כאילו נטל נשמתו ממנו וכדאמרו שם והיינו משום שבאמת יתכן שיגזול לאיש עני אשר לא אכל לחם שלשה ימים ומצא מעט לחם להחיות את נפשו וזה לקח ממנו ולקח נשמתו ממנו אבל זה רק אומדנא והתורה לא הרשה לדון על אומדנא לכך צותה התור' שישלם שזה נכון גם על עשיר שגזל והנה על דעתי כי מ"מ לא ינק' ד' הרע אשר סבב מצד הפועל וע"ז יענש הקב"ה ואל דעות ד' ולא נאות לשקול העבירות האלו כפי איכות הפועל וכבר כתב הרמב"ם כי שקול עוונות תלוי באל דיעות שיודע היטב לשקול ולמדוד כמו שראוי והנה כי כן גוף הפעול' שוה לקטן וגדול עשיר ורש אבל איכות הפועל הוא לא נמסר רק לד' לבדו. וזה מה שאמרו בני יעקב ליוסף כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך והוא השיב התחת אלקים אני דהנה לפמ"ש יש בכל משפט שני ענינים מצד הפעול' ומצד הפועל והפעולה נמסר לב"ד והפול לא נמסר רק לד' לבדו. וזה שאמרו אנא שא נא לפשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך כי מצד הפעולה הוא דבר זר למכור נפש לעבד ומצד הפועל שבטי יה שימסרו לנפש זה פשע מצד הפועל וצערו את יעקב אביהם כ"כ וע"כ בקשו שעכ"פ ימחול מצד הפועל וע"ז השיב כי התחת אלקים אני והיינו אם יוכל לשקול מצד הפועל כמו הקב"ה שאל דעות ד' ולו נתכנו עלילות הוא יוכל לשקול אבל אנכי לא אוכל לעשות כזאת וע"כ לא אוכל לשפוט מצד הפעול' בעצמ' והרי הפעול' בעצמה נהפכה לטוב' וכבר כתב בספר חסידים סי' תרנ"ט שמי שהורג את הנפש או עושה רעה לאדם אינו נענש על אותו אחד בלבד אלא על כל מי שמצער עליו שנאמר וגם דמו הנה נדרש דמו וגם דמו של זקן שנצטער עליו ע"ש:

ובזה נראה לפענ"ד מה שנאמר בתור' ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו ע"כ באה אלינו הצרה הזאת ויען ראובן אותם לאמר הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו נדרש דהנה צ"ב מה הוסיף להם ראובן על אשר אמרו ולמה הדאיב את נפשם. ולפמ"ש אתי שפיר דהנה כבר כתבתי כי שתי רעות יש בענינים שבין אדם לחבירו מצד הפעולה ומצד הפועל. והנה מצד הפעולה אין לדון רק על מה שעש' לחבירו רעה ומצד הפועל העונש הוא על העוש' הרע והפועל והנה הם לא הרגישו להתעורר על מה שהם עשו כדבר הזה אשר אין לו שחר רק על הפעולה בעצמות' ואמרו אבל אשמים אנחנו והיינו אמת שאשמים אנחנו אבל לא מצד הפועל כי חשבו שדנו אותו בסנהדרין כמאמר רז"ל והיינו כי חשבו שעשו כדין ורק שלא הרגישו בצרת נפשו ע"כ באה אלינו הצרה הזאת. וע"ז אמר ראובן שאין זה תשוב' מעולה רק שהלא אמרתי אליכם לאמת אל תחטאו בילד והיינו שהם לא יחטאו בילד מצד הפועל וע"ז אמר שגם דמו הנה נדרש והיינו דם הזקן וכמ"ש בס"ח הנ"ל שהקב"ה דן על כל פעולה ופעולה: וזה לדעתי מה שאמרו במדרש אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה וכו' לכשיבוא הקב"ה לדון כל אחד ואחד כפי מה שהוא שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך עאכו"כ והיינו שהקב"ה דן מצד הפועל שבזה נבדל איש מרעהו. וזה לדעתי מה שלמדו מקרא דבמדה שאדם מודד מודדין לו והיינו שלא נחשוב שאין האדם נדון על גוף הפעול' ולא על הפועל ממש וע"ז אמר שבמדה שאדם מודד והיינו כפי ערך איכות הפועל והצער שגורם לחבירו ולכל הנלווים אליו הקב"ה מודד לו והיינו שכל הפעולות שגרם לו עד שהמיתו גם ע"ז נדון לא על גוף המעשה בעצמה ותביא ראי' מסוטה שמענישים אותה על כל הפעולות הרעות שעשתה בקישוט ובירך וכדומה כל ענינים שחשבה המשנה והברייתא על הכל תלקה. וזה שלמד מקרא בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קדים והיינו שהקב"ה מעניש על כל הפעולות הרעות אף שאינם עוד גוף עבירה על הכל מענישים וזה אינו רק ביד ד' לבד וזהו ענין הסתרת פנים שעל גוף הפעול' מענישים אותו ועל כל הענינים שסבב האדם עד שבא לידו ע"ז לא גוף הפעול' בעצמות' וזה שכתוב ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה היינו שהם לא ידונו רק על גוף הפעול' וע"ז אמר שהוא יסתיר פנים על כל הרע' אשר עשה כי פנה אל אלקים אחרים ודו"ק: וזה לדעתי מ"ש במדרש ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עוונות וכו' משל למלך שיצא למדינה וכו' ביוה"כ מחל להם כל עוונות במוצאי יוה"כ הכל עסוקים בסוכה ולולב בסוכות עוברים כל אחד ולולבו בידו אמר הקב"ה מאי דאזל אזל מכאן והלא' חושבנא ראשון לחשבון עונות ועיין בטור או"ח סי' תקפ"א ובב"י והיא משולל ביאור. ולפענ"ד נראה דהנה מה שאמר בפרקא דאבות ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון הנה ענין החשבון לא נודע ולפענ"ד נראה דהנה דין מקרי גוף הפעול' אבל מצד איכות הפועל וכל הענינים אשר סבב זה נקרא חשבון שכל פרוט' ופרוט' מצטרפין לחשבון גדול וזה נקרא חשבון:. והנה כבר אמרו במשנה וכן לענין הטוב' מרים המתינה למשה שעה אחת וכו' ופירש רבא דהיינו באותה מדה ומדה טובה מרוב' והיינו שגם בפעול' טובה אין הקב"ה משגיח רק על גוף המעש' בלבד רק על כל הפעולות אשר גרם להם עד"מ איש עני ברצותו שיהי' לו אתרוג יפה לקיים המצוה כמה צער יש לו ע"ז ואם ישלם לו כפי ערך הפעול' שקיים מצות אתרוג הוא דבר ניקל וגם היא כוללות כלם שוה אבל הקב"ה מעריך לפי איכות הפועל והנה זה החשבון שהקב"ה מחשב בפעולות הטובות והנה באותן ארבע' ימים האדם מתעסק להכין לעצמו לולב ואתרוג וסוכה א"כ בזכות זה הקב"ה מוותר להם הפעולות הרעות באיכות הפועל וז"ש מכאן והלא' חושבנא ולכך נקרא ראשון לחשבון עוונות ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד:

וזה לדעתי מ"ש לא היה דוד ראוי לאות' מעש' אלא כדי להורות תשוב' וכן, לא היו ישראל ראויין לאות' מעש' אלא כדי להורות תשוב' וכו' וגם הא דאמרו כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה רבי דאתי מבית דוד מהפך ודריש בזכותי' דדוד וכו'. והנה לכל הצדדים שצדדו חז"ל לבקש טענות ומליצות להסיר רוע המעש' מכל מקום לא יפלט שהדבר כפי מה שמבואר במקרא הוא מורה שהוא חוטא גמור. אך לפמ"ש הנה בכל חטא יש שתי ענינים אחת תפעול' הרע' ואחת מצד איכות הפועל. וההבדל הוא שמצד הפעול' אין הבדל בין איש זה לשאר אנשים אבל מצד איכות הפועל יש הבדל בין זה לזה והנה חז"ל באו להורות שמצד הפועל לא חטאו וזהו אומרם דוד לא חטא לא שרצו לשלול שלא חטא כלל שזה אי אפשר לשום מר למתוק חליל' רק שרצו לתת מסוה ע"פ דוד שכפי מ"ש כל כוונת נתן הי לומר שדוד חטא מצד שהוא דוד וע"ז אמר לא חטא דוד כי היו לו התנצלות רבות אף שגוף הפעול' נשאר'. וזה מ"ש אנא חטא העם הזה חטא' גדול' שהחטא היה גם מצד הפועל. וזה מ"ש לא היו ישראל ראויים לאות' מעש' וכו' לא היה דוד ראוי לאות' מעש' וכו' והיינו שמצד הפועל דהיינו ישראל ודוד לא היה ראוי לאות' מעש' וז"ש דוד חטאתי לד' והיינו כי דוד התודה שחטא מצד הפועל שהוא תלוי בשיקול אל דעות כמ"ש וע"ז אמר גם ד' העביר חטאתך והיינו מצד הפועל אפס כי ניאץ נאצת וגו' והיינו מצד הפעול' הרע' אתה נענש ודו"ק היטב:

ועתה כתבו לכם את השיר' הזאת עיין רמב"ן כי נקרא שיר' שישראל יאמרו בשירה ורננה. ולפענ"ד הכוונה דהנה דרשו חז"ל תשורו מראש אמנה עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבא ופירש השל"ה שיאמרו שירה על מה שעתיד לבא ועוד לא ראו בעיניהם ומפני גודל הבטחון ואמנה באלהיהם יאמרו שירה אף שלא ראו עוד ודפח"ח. והנה גם כאן משה רבינו הגיד להם כל העתיד לבא עליהם ולבסוף יגאלו וישראל יאמינו בהם ויאמרו בשירה ורננה על מה שעתיד לבא עליהם אמנם בגוף המאמר נראה לפענ"ד עפמ"ש אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם יהי' רעה בעיר וד' לא עשה. ושמעתי מפי אבי מורי הרב הגאון נ"י כדרך שהמלך מזהיר לעם אם ישמעו יטב להם ואם לא ישמעו אח"כ כשיהי' רעה אין עליו אשם כי הוא הזהירם והנה תקיעת שופר כתב רבינו סעדי' גאון דאחד מהטעמים היא שהוא מזהירם אם ישמעו ואם יחדלו. וז"ש אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אז אם יהי' רעה בעיר וד' לא עשה והיינו שכביכול הוא לא גרם להם ותהי עונותם על עצמותם ודפח"ח:

ובילקוט על המקרא הזאת תמצא שכוונו לזה ע"ש במשל. וזה לדעתי מ"ש במדרש מיום שאמר הקב"ה הברכות והקללות הרע' באה מאילי' וז"ש מפי עליון לא תצא הרעות והטוב ועיין בעקיד' ריש מגלת איכה. ולפמ"ש אתי שפיר שהקב"ה אמר להם ברכות וקללות ואם ישמעו תבא הברכות עליהם ואם לא ישמעו תבא עליהם הקללות ועיין יחזקאל ל"ג ותמצא הדבר מבואר במקרא. ובזה אני אומר מ"ש בר"ה דף ט"ז מפני מה תוקעין בר"ה רחמנא אמר תקעו אלא מפני מה תוקעין כשהן עומדין וכשהן יושבין אלא כדי לערבב השטן ועיין ת ס' שהקשו דהא עובר על בל תוסיף ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אין ענין אחד לשני התקיעות דתקיעות הראשונות להן כדי שיעורר לב אדם לחשוב' ותקיעות השני' הוא שאם ישובו מדרכם יגאלו ויתקע בשופר גדול וא"כ כל שאין ענין אחד להם לא שייך בל תוסיף וז"ש מפני מה תוקעין בר"ה. והשיב רחמנא אמר תקעו והיינו כמלך שמזהיר ברוב חסדו את העם וז"ש רחמנא אמר והיינו שמצד רחמנותו מזהיר את העם שישובו וע"ז מקשה דא"כ למה תוקעין שנית ועוברין על בל תוסיף וע"ז אמר כדי לערבב השטן והיינו כמ"ש התוס' בשם הירושלמי זימנא קמא בהיל ולא בהיל זימנא תניינא בהיל ואמר הא ודאי אתי משיחא והיינו דהתקיע' השניי' מורה שכבר שבו והוא זכר לתקיע' שיתקעו בשופר גדול. וז"ש רש"י כשרוא' שישראל מחבבין המצות ודו"ק:

והנה זה שאמר כאן ועתה כתבו לכם את השיר' הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהי' לי השיר' הזאת לעד והיינו כמו מלך שמזהיר את העם שיעשו תשוב' ואם לא ישובו האשמה בראשם ודו"ק:

וענתה השיר' הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום פרשתי ע"פ מה דאמרו בראתי יצה"ר בראתי תור' תבלין. ולזה אמר כי לא תשכח מפי זרעו והיינו התור' לא תשכח כי ידעתי את יצרו הקש': או יאמר ע"ד מה שאמרו בסוכ' כי הקב"ה אומר ואשר הרעותי וז"ש כי ידעתי את יצרו. ועוד נראה לי דהנה אח"כ אמר הן בעודני חי עמכם ממרים הייתם ואף כי אחרי מותי ובמהרש"א בסנהדרין גבי הני בריוני דהוו בשבבותא דר"ז מקשה מה ק"ו דלמא כשימות יאמרו דאין מי שיגין בעדינו. אך לפענ"ד נראה דמשה רבינו ידע כי בבואם אל הארץ ושבע ודשן ופנה אל אלקים אחרים כמו שאמר להם וא"כ שפיר הוה ק"ו מה בעת שמשה אין מכניסם לארץ ממרים הם אף כי אחרי מותו שיכנסו לארץ וז"ש כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ ודו"ק:

ועתה כתבו לכם את השיר' הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהי' לי השירה הזאת לעד בבני ישראל וגו' כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום וגו' ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התור' הזאת על ספר עד תומם ויצו משה את הלוים וגו' לקוח את ספר התור' הזאת וגו' וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דבר' השיר' הזאת עד תומם. לפענ"ד מה שהפסיק באמצע במ"ש הס"ת ונתנת להלוים ואח"כ אמר את השיר' עלה פתאום בשנת תרט"ו ביום ג' י"ד כסלו בדעתי דהנה הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה בחלק כתב י"ג עיקרים אשר הם יסודות לכל התור' וראיתי בשו"ת בשמים ראש סי' רנ"א שהקשה מהיכן הוציא הרמב"ם שהן עיקרי התור' אחר שלא קבלם איש מפי איש עד משה רבינו ומי התיר לו לעשות עיקרי התור' ולא עוד אלא שאמר שכל מי שאינו מאמין בזה הוא ככופר בתור' והוא מין ואפיקורס מנין לו זאת. וגם בשו"ת רדב"ז ראיתי שחולק בזה ובעקרים עקר הרב' מעיקריו יעו"ש ולדעתי שכ"ז יצא מכאן שבמה שכתב השיר' הזאת שאמר ונתן להם הס"ת בזה הורה על כל י"ג עקרים ונזכירם אחת לאחת וארא' שרשם כאן. הנה הי"ג עיקרים. א' שהוא נמצא ואין עת אל מציאותו. ב' שהוא יחיד ואין יחיד כיחודו. ג' שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף. ד' שהוא קדמון לכל דבר ה' שהוא אדון העולם ואין לעבוד לשום נמצא רק אליו לבד. ו' ששפע הנבוא' מסר לאנשי סגולתו. ז' שמשה רבינו נעלה ונשגב על כל הנביאים ולא קם נביא כמשה ח' שהתור' היא נתונה לנו ע"י משה רבינו מפי הקב"ה ט' שהתור' הזאת קיימת לעד ולא יחליף ולא ימיר אותה:

יו"ד שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות. י"א שהוא נותן שכר ועונש: י"ב ימות המשיח. י"ג תחיית המתים הן הן הי"ג עקרים שיסד המשורר ביגדל. ועתה אבאר שלזה כוון הקב"ה ומשה רבינו שיאמר משה ביום האחרון מחייו שיהי' יסוד לכל התור'. והנה במה שאמר כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בזה מבואר נגלה שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות וכן כל השירה כלה שכתב הרמב"ן שאם אמרה חכם אחד מחכמי אומות ונתקיים כולה היינו יודעין שאדם גדול הוא אף כי משה רבינו אמרו מפי ד' וכבר נתקיים כמעט כלו גם מה שהבטיח בסופו יתקיים והנה לכך כ' משה רבינו י"ג ספרי תורות אחשוב שהוא רמז על י"ג עקרים אמנם במ"ש לקוח את ספר התור' הזאת ושמתם אותו מצד ארון ברית ד' והי' שם בך לעד זה מור' שהתורה מן השמים ומפי הקב"ה ולא יחליף ולא ימר ומה שלא יחליף ולא ימיר הוא משום שאחרי משה אי אפשר לשנות התור' כמ"ש בתמור' לאמרם לך אי אפשר שאין נביא רשאי לחדש דבר וא"כ ממילא התור' תתקיים בלי שינוי ונמצא שזה ראיה על התור' ועל מעלת משה רבינו שהוא למעל' על כל הנביאים ונתבאר כבר ארבעה עיקרים היינו ח' ט' יו"ד וגם השביעי שמעלת משה רבינו נשגב נתבאר. ועתה אבאר התשע' הנותרים במ"ש הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך בזה מבואר שהוא קדמון והיא יחיד והוא נמצא ושוא אדין עולם ובמה שאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול מבואר שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי והגוף וע"כ הוא שלם בתכלית השלימות ובמ"ש שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך מבואר שיש לישראל זקנים שהם הנביאים והחכמים בכל דור ודור ושכר ועונש מבואר בכל השיר' ושהוא אדון עולם נתבאר בכל השיר' וימות המשיח מבואר במה שסיים השיר' שדם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו. ותחיית המתים מבואר במ"ש אני אמית ואחיה כדרשת חז"ל בפסחים. הנה מבואר כל הי"ג עיקרים היטב בו. וזה שלמד לכל בני ישראל והשיר' הזאת היא כללות התור' וגם מ"ש בבשמים ראש שחטאינו גרם לנו שגלה אותנו וכשנשיב לעשות הטוב ירחם עלינו ד'. הנה זה מבואר היטב בכל השיר' הזאת כנלפענ"ד ענין חדש. חסלת פרשת וילך:

תוכן העניינים

דברי שאול עהת ומגילות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה