אור ברסלב

דברי שאול עהת ומגילות· רבי יוסף שאול נתנזון

על פרשת דברים

על פרשת מסעי

יוסיף ד' עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם ברש"י א"ל משה רבינו אתה נותן קצב' לברכותינו א"ל זו משלי וד' יברך אתכם כאשר דיבר לכם. לבאר הדברים נרחיב הדיבור ואחשוב שלא יקוץ הקורא בו דהנה כבר אמרו בזהר ע"פ מה יש ליכי בבית דהברכ' אינה שור' על דבר שאינו במציאות וצריך להיות דבר מה במציאות. וביאור הדבר כתב הרב בעל אפיקי יהוד' בדרוש מי מריב' דכבר נודע מ"ש העקיד' דהטבע משועבד לאיש השלם לכל אשר יפקוד עליה ולפ"ז זה שייך בדבר ישות תוכל להתפשט ולהתרחב יותר מעל לגבול אבל לא יוכל לפקוד על דבר שאינו יכול לעשות מאין יש שזה אינו רק לד' לבדו כי הנה ד' בורא חדשות בארץ וא"כ לכך אמר אלישע מה יש ליכי בבית שאז יוכל לצוות ע"ז שתתרחב ותתפשט מאד ע"ש שהאריך בזה לדחות דברי הט"ז בהלכות חנוכה שישב בזה קושית הב"י וע"ז כתב שזה אינו שברכת ד' תוכל להיות אף בדבר שאינו בעולם ואין בו ישות ע"ש והנה במקום אחר כתבתי כי כדברי הזהר כתב הרמב"ן פ' תרומ' אבל מצד הסברא נראה כן. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש ותצחק שרה בקרב' לאמר אחרי בלותי הית' לי עדנה ואדוני זקן ויאמר ד' למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי היפלא מד' דבר וכבר כתבתי במקומו כמה דברים. וכעת נראה לי דהנה היא חשב' בלבה שמצד הטבע אף שאינו מסכים כל כך להטבע שזקן יוליד מכל מקום הצדיק יוכל לצוות על הטבע שתתרחב ותתפשט מעל לגבול אך זה כשיש איזה ישות וע"כ אמרה אחרי בלותי הית' לי עדנה ואדוני זקן והיינו אחרי כי מצד טבעו כבר אין בטבע האפשריות כי יהי' מקום הולדה וא"כ אפס מקום שיוכל להיות דבר שאין בכח הטבע להיות וע"ז אמר הקב"ה אמת שמצד מצות הצדיק אין בכח אבל היפלא מד' דבר שמצד ד' יוכל להיות כזאת ומזה כי הנני בורא חדשות. ובזה אני מפרש מה דאמרו בסנדרין דף ק"כ כי אתא ר"ז אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו א"ל וכו' וכי אפשר לומר כן והכתיב שמים בזרת תיכן וכו' א"ל וכו' אמאי לא שכיחת וכו' עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא והוא תמוה דאכתי היאך מתורץ דהיאך אפשר שיקבלו הצדיקים מלא עומסו של הקב"ה ולפמ"ש אתי שפיר דכבר כתבנו דהטבע תוכל להתרחב ולהתפשט אך בדבר שיש בו ישות אף אפס קצה בטבע אבל דבר שאינו במציאות זה אינו דכח הצדיק ולפ"ז שפיר שאל' היאך אפשר שיקבל מלא עומסו של הקב"ה הא הוא גדול מהשמים ומלואה ואיך יוכל לקבל הצדיק בארץ אשר כל הארץ ומלוא' קטן מהכיל זאת וע"ז השיב שעתיד הקב"ה לתת לכל צדיק ש"י עולמות וכבר פירש הרמב"ם בפירוש המשניות סוף עוקצין שהכוונה שיתן הקב"ה ישות שישבעו ויתענגו ולפ"ז כיון שיהיה ישות שוב יוכל להתפשט מעל לגבול וז"ש להנחיל אוהבי יש ואח"כ ואיצרותיהם אמלא שכל שיהי' איזה מציאות וישות שוב יוכל למלאות ודו"ק ולפ"ז נתנה ראש ונשוב' דא"ל משה רבינו אתה נותן קצב' לברכותינו שכיון שמשה רבינו מברכם א"א בברכות בלתי בעל תכלית שזה אינו בכח הצדיק לתת מה שהוא למעל' מהטבע שהטבע מוגבל וא"כ הברכ' גם כן מוגבלת וע"ז אמר זו משלי וד' יברך אתכם כאשר דיבר לכם ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הוא ענין נחמד ונעים:

לא אוכל לבדי שאת אתכם ד' אלקיכם הרב' אתכם:

במדרש הרב' אתכם על דיינכם. הכוונה לפענ"ד דהנה משה רבינו כבר ביקש שקשה עליו לשאת המשא כולו ונתן לו הקב"ה שבעים זקנים וא"כ אח"כ כשהרב' אותם על דיינים ולא נשאר רק משה לבדו אמר לא אוכל לבדי שאת אתכם וגם נראה דשאת הוא מלשון אם תיטב שאת ודו"ק:

לא אוכל לבדי שאת אתכם ד' אלקיכם הרב' אתכם בספרי דרש הרב' אתכם על גבי דיינכם וכן הוא אומר בשלמה כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד וכו' איני כשאר דיינים מלך ב"ו יושב מל כסא שלו ודן להריג' ולחניק' וכו' ואם חייב ליטול סלע נוטל שתים וכו' אתה אינו כן אלא חייבת ממון נפשות אתה תובע וכן הוא אומר אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ד' יריב ריבם וקבע את קובעיהן נפש הענין לפענ"ד דהנה באמת האמנם לענין משפט הגזל אין חילוק בין גזל לעשיר גדול או לעני היינו לפי שהתור' נתנה כפי שכל האנושי והוא אין לו לב לדעת ולהבחין מי שהוא עשיר באמת או עני ויש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב לכך גדר גדול גדר' התור' מבלי להביט ולדון באומדות הלב רק הנראה לעין ואמרו אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות אבל באמת זה לא נמחל ג"כ עד"מ אם גזל לעני דינר ועי"ז נחל' ומה שלא היה לו מה לאכול ד' דן את משפטו אבל לא ניתן לבני אדם וז"ש אל תגזול דל כי דל הוא דעני באשר עני גם הממון הוא לו נפש והרי אתה כאלו נטלת נפשו וז"ש כי ד' יריב את ריבם וקבע את קובעיהם נפש שהוא כאלו נטלת נפשו כדדרשו סוף פ"ק אבל זה לא ניתן לבני אדם כי אם כפי שכל אלקי וז"ש כי מי יוכל לשפוט עמך הכבד הזה והיינו שלא הבין לשפוט רק למראית עין זה יוכל כל איש ובמה יוודע איפוא כח משפטי ישראל שלא יגרום עי"ז שיקלקל הדיין נטילת נפש וזה שאל מאת השי"ת כי לשפוט כפי מראית העין ידע שלמה המלך בחכמתו לשפוט אבל מה שצריך שכל אלקי והער' אלקית ע"ז שאל מאת השי"ת שיחננהו וז"ש משה רבינו ד' אלקיכם הרב' אתכם ע"ג דייניכם שנפש ישראלי חביב מאד לפני הקב"ה ואסור לגרום אף גרמי דגרמי שיט' משפט שיהי' כעין נטילת נפש. או יאמר מה שאמר שתרב' אותם ע"ג דיינכם ע"פ מה שאמר בספרי ואשימם בראשיכם שאשמותיהם של ישראל תלויים בראשי דייניהם ונמצא שהרב' אותם ע"ג דייניהם:

הבו לכם אנשים חכמים ונבונים ופירש"י חכמים פלספים. לא נודע פירושו ובאמת שכן הוא בספרי ולדעתי זה רבות בשנים אשר אני מהרהר שצ"ל פלוספים דק"ל לרש"י מה נ"מ בין חכמים ובין נבונים ועכ"פ נבונים גדול מחכמים וכמ"ש רש"י וא"כ למה כתיב חכמים ונבונים וע"ז כתב רש"י דחכמים היינו פלוספים והוא מלשון אוהב החכמ' ועיין תוס' שבת דף קט"ז ד"ה פלוספא והיינו שחכמים הוא שם לאוהב החכמ' ונבונים הוא שמבינים דבר מתוך דבר: ערים גדולות ובצורות בשמים. בספרי רשב"ג אומר דבר' תור' בלשון הבאי שנאמר שמע ישראל אתם עוברים היום את הירדן אבל מה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו והרביתי את זרעך ככוכבי השמים וגו' אינו דבר הבאי והוא משולל ביאור. ולפענ"ד הכוונה דהנה במה דאמרו בחולין דף צ"א בשלש' מקומות דבר' תור' דברי הבאי והוא תמוה דהיאך התירו חז"ל לדבר כן אבל ביאור הענין דכבר אמרו דבר' תור' כלשון בני אדם וכן אמרו שכל מה שכתוב בתור' יד ד' וכדומה הוא הכל לשבר את האזן וביאור הענין שבאמת אם היה התור' נתנה לשרפי מעל' אז הית' נכתבת כפי רוחניתה ודקות' משא"כ אם נתנה לבשר ודם שאין להם לב להבין ועיר פרא אדם יולד אף אם אמנם לאחר שיגדלו ולמדו יוכל האיש לעלות ההרה במקום אשר שרפי מעל' לא יוכלו לעמוד בכ"ז תחלת למודו צריך שיהי' ע"פ הגשמ' לשבר את האזן וכמו שמלמדין לנער תחל' צורת האותיות ואח"כ להרכיב אותם עד אשר יגדל:

ולפ"ז זה שאמרו דבר' תור' בלשון בני אדם שכופלין דבריהם כי התור' הקדוש' עיקר למודה היה כפי דרכי בו"ד וא"כ הוכרחה לדבר כלשונם ותהלוכתיהם והנה אם ירצ' איש להגדיל מעש' אשר נעש' הוא מגדילה ואומר שזה קשה כאבן וזה גדול כמגדל גבוה וכמו כן התור' הקדוש' ברצותה להגדיל מעש' דבליעת קרח ספרה בלשון שיהיה גדול לבני אדם ויבינו גודל הבליע' ואמר ותבקע הארץ לקולם וז"ש דברה תורה לשון הבאי כמו האיש שמגדיל הדברים והנה זהו במה שהתור' מדברת ללמד אותנו איזה דבר מצוה וחכמ' אבל מה שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו לנביא אלקים שיודע ומבין מעלת השם זה בלי ספק אין בו שום הגדל' והגזמ' רק בצמצום במשקל מכוון אין בו שפת יתר וז"ש ערים גדולות ובצורות בשמים דברה תור' בלשון הבאי אבל מה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו והרביתי את זרעך אינו דבר הבאי שהוא כל דיבור ודיבור ש צא מפי הקב"ה הכל על צד הדקדוק ודו"ק ואם שגיתי ד' הטוב יכפר בעד כי אך למען האמת אני דורש וחוקר:

הנה ערשו ערש ברזל תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש. עיין רש"י שפירש באמת עוג וכ"כ הרמב"ן דמ"ש התרגום באמת מלך היינו באמת עוג שהי' מלך ומצאתי בשו"ת רמ"ע מפאנו סימן ג' שנתעורר בזה דא"כ עשיתו בעל מום שהיו זרועותיו פחות מחצי ארכו וע"כ פירש הוא בענין אחר ע"ש וכבר קדמו האבן עזרא שכתב בזה"ל באמת איש באמת כל אדם והנה הוא כפל ולא יתכן להיות באמתו כי מה בא הכתוב ללמד ועוד שלא יהי' בצלם אדם כלל ועיין במרגליות טוב' שביאר כן ובאמת לא ידעתי אם האבן עזרא כן דרכו לפרש ע"פ פשוטו של מקרא אבל באמת בש"ס דילן נראה, כי עוג מלך הבשן היה גדול ועיין בעירובין דף מ"ט ובכמ' מקומות והוא מכת המקובלים ומה לו לזה וצ"ע. אחר זמן רב מצאתי ברמב"ן בחידושיו לב"ב דף ק"א שהביא בשם המדרש דברים רבה שאמר ר"ל שעוג היה ברית מנוולת שהיו זרועותיו פחות מחצי ארכו ע"ש וברור שאילו ראה זאת הרמ"ע לא היה כותב כן ואף שלא זכיתי לראות במדרש לפנינו בכ"ז נאמן עלינו הרמב"ן בעדותו ח"ש כל הלשון ודו"ק ועיין שו"ת ריב"ש סי' רצ"ה ועיין מור' נבוכים ח"ב שגם הוא לא הזכיר דברי המדרש הלז ע"ש. ויצא האמורי היושב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים ופירש"י מה הדבורה הזאת כשהיא מכה את האדם מיד מתה אף הם כשהיו נוגעים בכם מיד מתים. לכאור' לא נודע למה הגיד להם כזאת לתוכח'. אך לפענ"ד נראה דכוון בזה כוונה עמוק' דהם חשבו שהאמורי חזקים מהם ואין בידם לכבשם כמו שהעלילו המרגלים ואח"כ רצו ללכת והזהירם משה ולא שמעו לקולו והלכו והנה לפ"ז לבל יחשבו כי מה שלא הצליחו הוא בשביל שהאמוריים חזקים הם לזה אמר שרק עוונות בני ישראל גרמו וכמו שאמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינינו בקרבכם ולזה אמר ויצא האמורי וגו' ויררפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים והיינו שהרודף אחר חברו להורגו יש מפני כי יחשוב שהוא גבור ממנו וינצחו ויש שאינו רודף רק בטבעו הוא מוכן ועומד להרג ולא יחוש אף שגם הוא יהרג וכמו הדבורה שכן הושם בטבעה להכות האדם אף שהיא מתה עי"ז כמו כן האמוריים אף שנהרגו תיכף מכל מקום רדפו אחרי בני ישראל אבל לא מצד חזקתם וגבורתם רק עוונתכם תטו אלה ולזה אמר ותשובו ותבכו לפני ד' והיינו אחרי שראיתם כי הם מתו בכיתם לפני ד' אחרי כי הם אינם ראויים למה ירדפו אותם ולא שמע ד' בקולכם והיינו שעיקר הוא מה שאתם אינם ראויים לנס. ובזה מבואר הכתוב ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם והוא כולו מוקשה ועיין רש"י וראב"ע שנדחקו. ולפמ"ש א"ש דהנה קודם החטא מה שנתעכבו בקדש או במקום אחר לא היה מפני כי נתייראו ללכת מפני האמוריים רק כי כן היה רצון הבורא שישבו פה ונמצא הישיב' לא בא מפאת דבר אחר רק מצדם שהקב"ה רצה שישבו פה וכמו כן מה שנתאחרו אחרי החטא לא היה מפאת דבר אחר רק שכן היה מצדם שהם לא היו ראויים וז"ש ותשבו בקדש ימים רבים ולא משום סיבה מצד מורא האמוריים וכדומ' רק מצדכם כימים אשר ישבתם והיינו מקודם החטא שלא היה משום פנים רק מצד עצמיכם והבן בדברים כי נעמו. ובזה יש לפרש מ"ש להם לא תעלו ולא תלחמו וגו' ולא תנגפו לפני אויביכם והיינו שלאחר שגם האויבים מתו תיכף כשנגעו בכם א"כ נגיפת ישראל לא היה רק מוקדם לנגיפת האמוריים ונודע שלפני הוא קדימה זמניות ועיין ט"ז או"ח סימן תקפ"ה על פסוק לפני המלך ד' ע"ש ולפ"ז גם כאן ולא תנגפו לפני אויביכם היינו שהם ינגפו ג"כ רק שאתם תנגפו מקודם ודו"ק היטב:

אנחנו נעל' ונלחמ' כאשר צוונו ד' אלקינו ותחגרו כלי מלחמ' ותהינו לעלות ההר' וגו' לא תעלו ולא תלחמו כי אין ד' בקרבכם נגפתם לפני אויביכם וגו' ותשיבו ותבכו לפני ד' ולא שמע בקולכם וגו'. הענין הוא כי בתחל' רצו ללחום ע"י כלי מלחמה א"כ רצו ללחום ע"פ טבע וחשבו כי כן רצונו של הקב"ה שהרי באמת צוום לעלות למלחמ' עם כלי קרב אבל באמת זה טעות כי העיקר הוא תשועת ד' ולא בחרב ולא בחנית כי אם ברוח ד' וכמ"ש האלשיך על פסוק ואשר חרב גאוותיך וא"כ זה שאמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אין ד' בקרבכם ושוא תשועת חרב וחנית ואח"כ נתחרטו ע"ז והתעוררו לשוב לד' וז"ש ותשובו ותבכו לפני ד' ובכ"ז לא האזין לקולכם ודו"ק:

זה הדבר אשר צוה ד'. עיין רש"י שהביא בשם הספרי משה נתנבא בכה אמר ד' והנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר והיינו שהתנבא בכה אמר ד' כחצות הליל' וכה אמר ד' שימו איש חרבו בפרשת תשא רק שמוסיף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר ובזהר פרשת בלק דף קצ"ח דפוס קראטשין ראיתי דבר תימה שאמר מ"ש בכל דוכתי דנביאי דכתיב כה אמר ד' ובמשה לא כתיב הכי אלא משה דהות נבואתיה מגו אספקלריא דלעילא לא כתיב ביה כה אבל שאר נביאים דמתנבאים מגו אספקלריא דלא נהרא נביאי מגו כה והוא תמוה דהא גם משה נתנבא בכה אמר ד' רק שהוסיף בזה הדבר מיהו לפמ"ש במזרחי דבתחלת נבואתו של משה רבינו שלא זכה עוד לזה הדבר דהיינו הדבר בעיניו לכך אמר כה ע"ש היה אפשר ליישב אבל לשונו צ"ע דמשמע דבמשה לא כתיב כלל כה והיא תמוה וצ"ע:

אנחנו נעל' ונלחמנו כאשר צונו ד' אלקינו. ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו כי הקשה ד' אלקיך את רוחו ואמץ את לבבך למען תתו בידך כיום הזה. הקושי' מבואר בקדמונינו דאיך שייך שהקב"ה יקשה את לבבו כמו שהקשה בהכבדת פרעה ומה שנראה עדמ"ש הקדמונים גבי הכבדת פרעה דכל הכבדה היה לבל ירצה פרעה לשלח ע"י המכות שנתייסר ע"כ הקשה ד' לבבו למען לא יכנע מפני היסורים ויהי' נשאר ביסוריו ע"ש וכמדומ' שכ"כ העיקרים וע"ש בעקרים מאמר רביעי פכ"ה וא"כ גם כאן אחרי שכבר ראה סיחון מה שאירע לבלק וכדומה מהמציקים לישראל וגם באדום ומואב אף שלא נכנעו לפני ישראל הוא משום צווני ד' שלא להתגרות בם וא"כ היה מקום שיכנע סיחון מפני המורא ע"כ הקשה ד' לבבו להעמידו על בחירתו. ומה נכבד בזה מה שאמר הכתוב ולא אבה סיחון ולא אמר בלשון מאן סחון דלפמ"ש החשק שלמה בראש ספרו דהבדל בין לא אבה ובין מיאון הוא שלשון לא אבה יאמר על תכונת הרצון כשהוא בבחינה שוה לעומת החיוב והסתרה בלתי נוטה לאחד יותר מחברו משא"כ במיאון שיורה שיותר נטה אל שלילת הדבר מקיומו יעו"ש וא"כ כאן שהעמידו הקב"ה על בחירתו והיה יכול לבחור בזה כמו בזה ולכך שייך לשון לא אבה וראיתי לאפוקי יהודה בדרוש עין רוגל בהגה שם שהרבה להשיב על הבדל הלז. והנה לפענ"ד ממקום שבא משם סתירתו דמה שהביא ממה שאמר שלמה במשלי אם יפתוך חטאים אל הובא ולא אמר מאן תמאן לפענ"ד שהשכיל שלמה במוסרו במועצות ודעת והדבר ידוע שמאד יקש' על האדם לנטות מהפך אל ההיפך ויותר ניקל להעתיק בהדרגה מעט מעט וא"כ לכך אמר שאף שיפתוהו חטאים בחלקות פיהם שקשה עליו לנטות מדבריהם מכל וכל עכ"פ לא יאבה לעצתם ויהיה עכ"פ בהכרע השוה בחיוב וסתירה ואז יוכל להעתיק אח"כ לשימאן אח"כ משא"כ אם ירצה בתחלה לתת כתף סוררת אזי יאבד גם זאת כי כבד על האדם להנתק מכל וכל מעצת המפתם וחטאתם ומה שהביא מהא דכתיב בפרשת תצא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי. לפענ"ד אדרבא לפי ההבדל זה יתפרש בטוב כי היבמ' ברצותה להטיל גנות על היבם על שלא חפץ ליבמ' אז תאמר שאין רצונו מפאת שאינו רוצה אותה אבל היה חפץ לייבם אין עוד עליו אשמה כ"כ כי מואס בה אשר לא תיטב בעיניו ע"כ היא הרבתה לגנותו לאמר מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל ירצה כי מצד מיאונו ואין לבו נוטה לייבם להקים לאחיו שם בישראל ע"כ לא אבה יבמי וירצה שמצדו היה בהכרעה שוה אם לישא או לא רק מצד מצות יבום אינו רוצה וע"כ כתיב אח"כ ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה והיינו שהוא יתנצל עצמו לא שאינו חפץ בהקמת שם אחיו כי אם שאינו חפץ ליבמ' לכך צריך לחלוץ. ובזה מיושב מה שעמדתי זה רבות בשנים מה דהתור' צות' שתרוק בפניו ולדברי אבא שאול דמצות חליצ' קודמת ליבום וא"כ למה תרוק בפניו וכבר כתבתי בזה בתשוב' ובחידושי לתור' מהד"ק:

ולפמ"ש אתי שפיר דאבא שאול חשש פן יפגע באשת אח שלא במקום יבום והיינו כשחפץ בה אבל כשאומר שלא חפץ בה אדרב' מצות יבום קודם דלא שייך חששת אבא שאול. וזהו באמת טענת היבמה שמפני שמיאן בהקמת שם אחיו ע"כ לא אבה ליבמ' וכמ"ש ודו"ק:

וזה לדעתי מ"ש הכתוב ולא אבה ד' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ד' אלקיך לך את תקללה לברכ' כי אהבך ד' אלקיך והיינו דלפי מה שדרשו חז"ל דכלם חזרו לקלל' חוץ מאחת וכתב הקלל' לברכ' וא"כ עכ"פ ניכר שבאמת היה נוטה לב ד' באמת שיחולו הקללות לולא האהב' קלקל' השורה ויהפוך ד' הקלל' לברכה וא"כ ממילא זה נקרא לא אבה שלא היה על צד המיאון כי אם היה בהכרעה שוה לכך כלם חזרו לקללה חוץ מאחת וז"ש לא תדרוש שלומם וטובתם דהיינו שבאמת גרמו לך רע שגם הקב"ה לא הפך לגמרי הקללות כולם לברכות וחלו קללותיו. ומיושב מה שהקש' העקיד' דמה ענינו ללא תדרוש דאדרבא כשהפך לטוב אין מן הראוי לשנאתם כ"כ. ולפמ"ש אתי שפיר דהקב"ה לא היה ממאן רק שלא אבה ומכח זה חלו קללותיו וכלם חזרו לקלל' לכך לא תדרוש שלומם וטובתם גם מה שהביא מהמדרש שם יש לדחות ודו"ק ועמ"ש בתור' בחידושי על פסוק וימאן יוסף שם הארכתי לבאר כי הדין עם החשק שלמה ועיין ביבמות דף ק"ו ע"ב דמודה רבא בלא אבה יבמי ועיין רש"י מ"ש בזה ולפמ"ש לפי שאמר לשון אבה ע"כ אין להפסיק בין מלת לא לאבה יבמי דאל"כ הוה חשבינן דלא קאי על למעל' ודו"ק:

ובמ"ש לעיל בכלל דלא אבה. נראה

לפענ"ד ליישב מ"ש אולי לא תלך האש' אחרי שדרשו חז"ל אלי כתיב מלמד שבת היה לו לאליעזר ודקדקו כולם למה לא כתיב אלי חסר במ"ש אליעזר לאברהם וכבר כתבתי בזה במקומו. ולפמ"ש אתי שפיר דלעיל כתיב אולי לא תאב' ותאב' הוא דבר שאינו ממאן בהחלט רק שאינו מתאוה לעשות כ"כ אבל אליעזר שינה ואמר שאמר אלי לא תלך ומשמע שתמאן לגמרי ולא תרצ' ללכת ע"ז שפיר דרשו כן מלמד שבת היה לו ודו"ק:

ויאמרו טובה הארץ אשר ד' אלקינו נותן לנו ופירש"י מי הם שאמרו טובתה יהושיע וכלב. וכתב הרמב"ן שתמה ע"ז דא"כ מה הטענה על ישראל שהאמינו לעשר' יותר משנים. אמנם באמת לפענ"ד הענין הוא דבאמת גוף ענין מרגלים תמוה מאד דהא אמרו האמת ומה חטאו בזה וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי ע"פ מה שאנו רואים דרך בני אדם שקונים שדה ובית או כרם מרעהו ופסקו ביניהם הדמים ע"מ לראות הבית או הכרם ושדה אם ייטב בעיניהם יתקיים המקח ואם לא יתבטל המקח הנה אם באו אל הבית והשד' ימצאו בו מום שאין בה דירות או פירות כפי המדובר או שצריך תיקון וכדומ' זה נקרא מום במקח ואין עליו חטא אם יחזור בו אבל אם ימצא הבית נכון ושלם אין בו מום רק שטוען שהאנשים אשר דרים בה המה אנשים רעים ואינו רוצה להתגרות בם הנה זה לא נקרא מום במקח שזה נודע לכל שהמוכר צריך לתת לו בית מנוק' מכל ואשר דרו בו כבר יוציא אותם החוצ' והקנין מבטל השכירות וא"כ מה לו למוכר אם המוכר יאמר שישלים לו כל הבית בשלימות הנה זה יוציא תואנה ועלילות דברים על גוף הקנייה. והנה כן כל העם הזה וכל הגוי הזה אם היה איזה חסרון בארץ שאין פירותיה טובים וכדומה זה נקרא חסרון בארץ ולא היה עליהם אשם אבל אם מצאו ארץ טובה רק שחשו שהאנשים אשר בה אנשי מדות ולא יוכלו לגרש אותם הנה זה חסרון בטחון שד' המוריש אותם הגוים הוא יגרש מפניהם עמי הארץ ויכנסו לארץ מלא' ורחבה בצורות דלתים ובריח וכל אלו החסרונות באמת להארץ בעצמות' הוא מעלות רק שלא האמינו בד' כי יוכלו לעשות זאת זה נקרא חסרון בטחון ומעת' יהלו כנוגה הפסוקים האל' שבאמת בתחל' באו למשה ובקשו שישלחו אנשים ויחפרו את הארץ והיינו אם הארץ טובה ולכך כתיב וייטב בעיני הדבר ואח"כ כאשר שלחו מרגלים והשיבו כי הארץ טוב' היינו שהארץ מצד עצמות' טוב' זה אמרו כלם ורק שאמרו שלא יוכלו לכבוש מפני הגבורים הענקים א"כ זה אינו שייך לענין הארץ ע"ז אמר ואומר אליכם לא תערצון ולא תראון מהם ד' ההולך לפניכם הוא ילחם לכם והיינו כמ"ש במשל שזה אינו נקרא חסרון במקח כי אם תואנה ועלילות דברים על המוכר שהמוכר לא יוכל לתת לכם הארץ כי חזק הוא ממנו כביכול וע"ז צווח ואמר ובדבר הזה אינכם מאמינים בד' והיינו שזה אינו חסרון במקח כי אם חסרון בהמוכר שלא יוכל להעמיד מקחו וזה עול והבן:

חסלת פרשת דברים:

תוכן העניינים

דברי שאול עהת ומגילות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה