אור ברסלב

דברי שאול עהת ומגילות· רבי יוסף שאול נתנזון

על פרשת במדבר

על פרשת בחקותי

שאו את ראש כל עדת בני ישראל במדרש גדלו את ראש לא נאמר כאדם שאמר לו קוסטינר ארים ראשיה דדין כאן נתן רמז למשה אם יזכו יעלו לגדולה וכו' ואם לא יזכו וכו' עיין רמב"ן על התור' שהאריך בזה למה דרשו שאו לשון גנאי יעו"ש ולפענ"ד נראה דהנה עינינו הרואות בכל עורכי מלחמ' שהצלחתם ושפילתם תלוי כפי הראש שלהם אם הוא איש חיל יעריך קרב בסדר נכון ויתן להם כח וע"ז לעמוד בקשרי המלחמה ואם הוא חדל אישים אז יהיה צלמות ולא סדרים ויפלו והנה אם המלך אח"כ בשובו מהמלחמה כי יתן עין ולב על אנשי מלחמתו עיקר העונש שלו רק על האיש הראש שהוא יכול להגדיל ולנצח אבל אלה הצאן מה עשו כן העם הזה וכן כל הגוי הזה הם אז יעלו למעל' בזכותו ואם להיפך עיקר העונש תלוי עליו והם נמשכים אחרי גדולי הדור כעור אחר הפקח ולכך נקראו הסנהדרין עיני העד' והנה אם הנשיא הוא צדיק אז יעלו למעלה בזכותו. וזה שאמרו שאו את ראש כאדם שאומר סב רישיה דפלן והיינו שזה ג"כ לשבח שעיקר תלוי בראש והוא ענש יענש בעבור שבטו ודו"ק ויהי' לשון שאו את ראש היינו הראש של עדת בני ישראל ותחסר ראש השני כי היה צריך לכתוב שאו את ראש עדת בני ישראל וכמ"ש האבן עזרא כעין זה והנבוא' עודד הנביא שתחסר עודד השני ודו"ק:

מבן חדש ומעל' פירש"י משיצא מכלל ספק נפל וכו' למוד אותו השבט להיות נמנה מהבטן. לפענ"ד הכוונה עפמ"ש הרמב"ן בפרש' בהעלותך על פסוק מבן חמש ועשרים כי האדם ניכר בעשירותיו ובשלישותיו אבל בבן כ"ה לא ניכר לכך צוה למשה שלא יטרח וימנה בן שלשים ועיין מ"ש שם בזה ולפ"ז מכ"ש בילד קטן דלא ניכר רק מבן שלשים יום ולכך נמנו מבן שלשים דפחות אי אפשר ובא רש"י לשלול דלא מן הטעם הוא רק משום דיצא מכלל נפל וע"ז נתן טעם דאותו שבט למוד להמנות מבטן וניכר הוא ביומו וע"כ דלא משום זה הוא ודו"ק:

עוד נ"ל הטעם הענין

דהנה בשבט לוי שזר לא היה יכול לכנס בגבולם ואף אם היה גדול בכל השלימות אם אינו כהן ולוי אין לו חלק ונחלה בתוך העבוד' וע"כ ששלימותם לא היה תלוי בפועל רק שהשם השפיע עליהם בכח שאותו השבט היו מוכנים מעצמם לעבודת אלקים ולכך כל השבטים נמנו מבן שלשים שאז יגיעו לשלימות האנושי לא כן אותו השבט שנמנה מן הבטן ששלימותם תלוי בעצמם ולכך יפקדו מבן חדש:

במספר שמות לגלגלותם לפענ"ד הטעם כי במלחמ' אין דרך למנות לגלגולת כי אם האיש המתמנה להיות לראש על עשרת אלפים או על המאות או על העשירית הוא יביא מספר מפקד בני חילו ואח"כ ימנו הכללות אבל זהו שם שאין נ"מ בפרטים רק בכללות המספר אבל כאן באמת הכללות לא היו צריכים שלא היו צריכים למלחמת אנשים ומד' הית' ישועתם ורק המנין היה לדעת כל איש ואיש ולפעמים איש אחד ישקול נגד עשרת אלפים בתכונת נפשו וצדקתו לכך צוה שמשה רבינו ע"ה יפקוד כל איש ואיש וא"כ הם נפקדו במספר שמות לגלגלותם ודו"ק: מבן עשרים שנה ומעלה. לפענ"ד הטעם דנמנו מבן עשרים לפי שב"ד של מעל' אינם מענשין רק מבן עשרים כדאמרו בירושלמי במס' ביכורים ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' מ"ט שמפקפק ע"ז וציינתי על הגליון דכ"כ הרמב"ם בפהמ"ש פ"ז מסנהדרין משנה ד' דמפי השמוע' למדנו שהקב"ה לא יעניש כרת עד שיהי' בן עשרים ע"ש וכ"כ בזהר פ' וירא על פסוק ותרא שרה את בן הגר המצרית ע"ש ולפי זה נראה לי דמזה מוכח עכ"פ שאינו נקרא איש לפני המקום רק מבן עשרים ולכך צוה למנות שיהיו אנשים לפני ד'. ובזה נראה דלכך בן לוי נמנה מבן חדש דהנה היפ"ת פ' חיי שרה הקש' מער ואונן שנענשו פחותים מבן כ' וכתבו דלפום חירפא שלהם נענשו ולפ"ז בני לוי שכל השבט נתקדשו מהבטן ובוצין בוצין מקטפיה ידוע וכמ"ש במדרש רבה שהשרף הזה נודע תיכף ביציאתו ולכך נמנו מבן חדש. ובזה נתיישב מ"ש אל תכריתו את שבט הקהתי ומשמע דכל השבט היה בכלל כריתות והלא רבים נמנו מבן חדש ולא שייך כריתות עד עשרים ולפמ"ש אתי שפיר דהלוים נענשו לפי חכמתם ודו"ק: ובגוף הטעם דנמנו מבן חדש נראה לפענ"ד דהנה עינינו הרואות שבני עשירים נודעו גם בהיותם קטנים דנודע לכל כמה בנים יש לאותו גביר אבל בני עניים לא נודעו כלל רק מהיותם באים בשנים והנה כמו כן מלכותא דרקיע צוה למנות בני לוים היקרים הנודעים בשם תיכף מעת הוולדם להיות נמנה מן הבטן מבן חדש אבל שאר ישראל שאינם חשובים כל כך צוה למנות מבן חדש. עוד נראה לפענ"ד דבר נחמד דהנה הילד אין לו שם ותואר בפני עצמו רק שנקרא בן של פלוני משא"כ בבאו לכלל שנים כקרא בפני עצמו והנה כבר נודע מ"ש במדרש דלכך נקראו בית אהרן ובית הלוי משום דיש להם בית אב ואם ירצה זר לכהן ולהיות לוי לא יקבלוהו שאינו מזרע אהרן או מזרע לוי משא"כ יראי ד' אין להם בית אב. ולפ"ז נראה לפענ"ד דלכך לא נמנו בני ישראל רק מבן עשרים משום דאז הוא איש בפני עצמו ועל שמו נקרא אבל בני לוי עיקר היחס שלהם הוא שהם בני לוי ואם ירצ' איש זר לכהן או להיות לוי אף אם הוא יותר שלם מן בני לוי לא ירצה ונמצא עיקר היחס שהוא מזרע עילוי והרי משנולד הוא בן פלוני ולכך נתייחסו מבן חדש ולזה יש לומר דלכך הקפיד מבן חדש משום דכבר דרשו דעל הנפל אין לבו של אביו דוה עליו וא"כ שוב אינו נקרא עדיין בנו של פלוני ולכך לא נמנה רק מבן חדש וז"ש רש"י משיצא מכלל נפל וז"ש ר"י למוד אותו השבט להיות נמנה מן הבטן והיינו שם במצרים שהיה צריך להשלים המנין אף מן הבטן נמנה ודו"ק:

איש על דגלו באותות לבית אבותם. עיין מדרש רות על פסוק לכנה שובנה אשה לבית אמה דאמר ר"מ מכאן שאין אב לגוי ובאמת הדברים מתמיהים דביבמות מבואר דיש לעכו"ם יחס ועיין נזיר דף ס"ב מכל מקום הדבר מבואר כן ובחידושי למגלת רות כתבתי בזה דר"מ לשיטתו דחייש למיעוטא ובישראל ע"כ אזלינן בתר רובא דא"א בע"א אבל בעכו"ם חיישינן דלמא לאו אביו הוא לכך חנו על דגליהם באותות לבית אבותם ולפי שהמצרים אמרו שמהם נתעברו נשותיהן של ישראל וכדדרשו על פסוק לראובני ולשמעוני שמי מעיד עליהם שהם שבטי יה לכך כתיב באותות לבית אבותם. עוד יש לומר דנתכבדו אז במה שהם בני אבותם והיה להם דגל שהם משבטי יה ומזה מוסר לאנשי דורינו הפרוצים שבושים מאד מלהזכיר שהם ילידי ישראל ואם היו יכולים להעביר זכרם מן העולם היו עושין שלא יזכר שם ישראל עוד וד' ירחם עלינו למען כבוד שמו שנקרא על שם שבטי יה:

במדרש רבה פ"ג מטרוניא שאלה לר"י א"ל אלהכון מאן הוא בעי מקריב הביא לפניה כלכלה של תאנים והית' בוררת יפת ובוררת ואוכלת א"ל את ידעת לברור והקב"ה א"י לברור מאן דהוא חמין עובדין טבין הוא בחר ומקריב לי'. הנה ענין המאמר הוא פלאי ולפענ"ד נראה דהנה כבר נודע קושית הקדמונים דהידיע' והבחיר' סותרים והשיבו דידיעת הקב"ה אינה מכרחת וכמ"ש הבדרשי דידיע' סגולית משארת טבע אפשריות הבחיריות ולפ"ז שפיר הקש' דאיך שייך שהקב"ה מקרב הצדיקים וא"כ ממנ"פ אם יודע שהם צדיקים שוב הבחיר' בטלה וע"כ שידיע' סגולית משארת טבע האפשריות ויוכל להיות שלא יהיו צדיקים א"כ שוב מאן דבעי מקריב כי יוכל להיות שיהי' רע אח"כ וע"ז השיב לה מהתאנים אשר מביא תאנים רבות וכלם הם בכללות טובות רק שיש טובים מאד ובינונים וגרועים וא"כ האדם שרוצ' לאכול הוא בורר הטוב הטוב יותר כך הקב"ה באמת יודע הטובים רק שידיע' סגוליות שלו אינו מכרחת אבל מכל מקום מקרב הטוב טוב יותר אף שיוכל להיות שיהי' אח"כ רע מכל מקום כעת הוא טוב והרי ראינו שיוחנן כהן גדול שמש שמונים שנה ואח"כ נעש' צדוקי ובאמת לפי מה דאמרו בברכות דף כ"ט דגמירי דטבא לא הוה בישא א"כ יתכן יותר ע"ש מאן דהוא חמי עובדין טבין הוא בחר בי' ומקריב ליה כמ"ש דטבא לא הוה בישא. עוד יש לי לומר עפמ"ש בילדותי ממש כשהייתי כבר י"א י"ב ליישב קושית הקדמוני' דהידיע' והבחיר' אינם סותרים דבהקב"ה כביכול לא שייך שקדמה הידיע' להבחיר' והוא הכל בב"א וא"כ הידיע' לא הכריחה דהרי הבחיר' והידיע' לפניו נגלו כאחת וא"כ באמת הית' הבחיר' ברצון האדם מעצמו ובשלמא בבו"ד שייך לומר שידיעתו קודם למה שנעש' אח"כ:

וזה לפענ"ד מ"ש עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה והיינו שבהקב"ה כביכול לא שייך לומר שידע בתחלה וכביכול מנודר בשם עתה שהקודם וההוה והנמשך אחת היא ואחר כך כשנתגדלתי מצאתי בשו"ת הריב"ש וכמדומ' לי שגם הוא כתב כן יעו"ש סי' קנ"ז ואינו לפני כעת ועכ"פ הענין נכון וא"כ זה שהשיב מאן דהוא חמי עובדין טבין הוא מקרב והיינו שהבחירה לא נתהוה אחר הידיעה ואדרבא בחירתו היה ברצונו וכדמיון התאנים שהביא שלא שייך לומר שהתאנים נעשו טובים בעת אכילתם רק מעת הבריאה וה"ה בזה והבן בזה כי הם דברים יקרים ודו"ק:

וימת נדב ואביהוא ויכהן אלעזר ואיתמר ע"פ אהרן אביהם:

עיין רמב"ן שתמה דמה השמיענו בזה והלא כל הכהנים נתכהנו בחיי אביהם. ולפענ"ד נראה דכאן שכהנו נדב ואביהוא ואילו היה להם בנים לא נתכהנו אלעזר ואיתמר כמבואר במדרש ע"פ בניו הנותרים ע"ש. וזה שהשמיענו שיכהנו ע"פ אהרן אביהם והיינו שאביו ראה כל זאת וכדאמרי אינשי שאוי לו לאב או שטוב לו שחיה וראה זאת והבן. ויתכן לומר שהשמיענו ע"פ מה שמצאתי בזהר פ' אחרי דחטא של נדב ואביהוא משום דהקריבו קטרת בחיי אהרן אביהם והקב"ה רצה דבחיי אהרן לא יקריבו הם רק הוא לבדו ולכך כתיב בקרבתם לפני ד' ולא בהקריבם שעיקר החטא היה שדחקו את השע' ע"ש ואני תמה דכאן כתיב וימותו נדב ואביהוא לפני ד' בהקריבם אש זרה וגם כתיב שאלעזר ואיתמר כהנו ע"פ אהרן אביהם ומסתמא הקריבו קטרת שחינוכו של כה"ג היה בקטנותו הרי להיפך מהזהר וזה דקמ"ל קרא וצע"ג על הזהר:

במדרש ירא את ד' בני ומלך המליכהו עליך ועם שונים אל תתערב אלו שאומרים שתי רשויות הענין נראה לפענ"ד דמלכותא דרקיע אינו כמלכות בו"ד דיש לומר ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד אבל בהקב"ה לא שייך זאת דאם מקבל מלכות שמים הוא אחד ואין שנים ודברי המדרש מבוארים:

ולא יבואו לראות כבלע את הקדש עיין רש"י ורמב"ן והענין הוא שאף כשמכס' את הקדש בתוך הנרתק קדושתו עליה בכל מקום שהוא מכל מקום כיון שבשע' הזאת מסיר אותה משימוש קדושתה אשר עליה בעת שעומד להשתמש ע"כ אסור להסתכל בעת ההיא שעכ"פ קצת ניתק הקדוש' שעלי' ובזה נ"ל מה שלמדו מזה בסנהדרין דף פ"א לגונב את הקסו' והיינו דאף דכ"ש א"י מידי קדושתו ויש בו מועל אחר מועל לכ"ע ועיין רז"ה ורמב"ן בע"ז גבי ובאו בה פריצים וחללוהו מכ"מ כל שגנב' הוציא' עכ"פ מכלל השימוש של הקדוש' שהית' עומדת ומשמשת ע"ז חייב מיתה וזה הרמז של ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ודו"ק כי דבר נכון הוא:

ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו:

הכוונה לפענ"ד דהנה כבר נודע שכל דבר שאדם רגיל בו אף שהוא ענין קדוש מכל מקום כל שרגיל בו אין חמור עליו כל כך הענין כמו מי שאינו רגיל בו ולכך כתב הרמב"ם דשמירת המקדש היה מצוה כדי שלא ינתק הקדוש' בשביל שרגילין במקדש ותהי אימת המקדש עליהם ולפ"ז אם היו בני הקהתי בעצמם מניחין הארון והקדש בכסוי היה ניקל עליהם הקדוש' ע"כ צוה שאהרן ובניו ישימו הכסוי והקהתים ישאו אותם נמצא שלא ייקל בעיניהם הקדוש' שהרי המה לא יראו כבלע הקדש בכיסוי שלו ודו"ק והבן הדברים:

ולא יבאו לראות כבלע את הקדש וגו'. עיין רש"י ורמב"ן והענין הוא שאף כשמכס' את הקדש בתוך הנרתק קדושתו עליה בכל מקום שהוא מכל מקום כיון שבשע' הזאת מסיר אותה משימוש קדושתה אשר עליה בעת שעומד להשתמש ע"כ אסור להסתכל בעת ההיא שעכ"פ קצת ניתק הקדוש' שעליה ובזה נראה מה שלמדו מזה בסנהדרין דף פ"א לגונב את הקסוה והיינו דאף שכלי שרת אינו יוצא מידי קדושתו ויש בו מועל אחר מועל לכ"ע ועיין רז"ה ורמב"ן בע"ז גבי ובאו בה פריצים וחללוה מכל מקום כל שגנבה הוציא' עכ"פ מכלל השימוש של הקדוש' שהית' עומדת ומשמשת ע"ז חייב מיתה וזה הרמז של ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ודו"ק כי הדברים נכונים ת"ל:

חסלת פרשת במדבר:

תוכן העניינים

דברי שאול עהת ומגילות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה