דברי שאול עהת ומגילות· רבי יוסף שאול נתנזון
על פרשת בא
בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו. כבר כתבתי בזה כמה דברים. וכעת נראה דהנה בחמש מכות האחרונות הקב"ה הכביד את לבו וא"כ לא הלך משה כפעם בפעם להתרות בו ע"מ שישלח כי כבר נגמר דינו שלא ישיב והקב"ה ישים בו את אותותיו וז"ש לו בא אל פרעה אבל לא כמו שהי' מקודם שתתכוין שמא ישיב ותדע שלא ישיב כי אם בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו': עד מתי יהי' זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ד' אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים. לדעתי הכוונה כי מעולם לא ידעו כלל כי יש אלקים שופטים בארץ ואח"כ כשראו האותות וכבר הודו כי אצבע אלקים הוא והוא אמר להם כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך בדבר רק שהקב"ה זה דרכו מרחם ושולח כפעם בפעם יסורין לעורר לב האדם שישוב וכבר נודע כי אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחל' הנה זאת דברי עבדיו עד מתי יהי' זה לנו למוקש היינו אף כי תחשוב בלבך כי לא מפני ישראל הקב"ה עוש' זאת כי חרה אפו בם ויניחם בעבדותם בכ"ז עד מתי יהי' זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את אלהיהם כי עכ"פ רוצ' שיעבדו אותו ולזה אמרו הטרם תדע כי אבדה מצרים והיינו שהקב"ה מרחם ואינו פוגע בנפשות תחל' אבל זה דוקא טרם שנתעורר האדם אבל אם כבר נתעורר ויודע שמרה תהי' באחרוני ובכ"ז בחזקת היד ובפשיעות לא ישיב לד' לזה יפגע תיכף בנפשות לזה נכנסו הדברים באזניו והושבו משה ואהרן ולזה אחרי כי אמרו כי ילכו עם. הטף השיבם כי רעה נגד פניהם וכפי המדרש והיינו שהקב"ה אינו עושה זאת למענם כי אם למען עבודתו וא"כ לכו נא הגברים ועבדו את ד' ודו"ק:
עד אתי יהי' זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים. העניו נראה לפענ"ד כי כבר כתבו המפורשים כי פרעה חשב שפועל הטוב אינו פועל הרע וכביכול אלקי ישראל אין בידו להיטיב רק לפעול רע ולכך שלח עליהם מכות ולזה אמרו כיון שעכ"פ יכול להביא רע א"כ ניהו שהיטיב אין אתו כביכול ולא ייטיב לישראל אבל עד מתי יהי' זה לנו למוקש היינו שעכ"פ לנו יוכל לתרע הטרם תדע כי אבד' מצרים ולזה כששאל פרעה למשה מי ומי ההולכים והשיב לו בנערינו ובזקנינו נלך אמר לו יהי כן ד' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם היינו שכביכול גם לכם ירע ואין בידו לפעול טוב וראו כי רעה נגד פניכם וז"ש רש"י בשם המדרש כוכב אחד יש ששמו רעה והיינו שהאמין שמזל רע הוא ואין בידו להיטיב אבל יסכר פי דובר שקרים והקב"ה הרא' כי בידו להרע ולהיטיב ככל אשר יחפוץ ואין זולתו ודו"ק:
וז"ש ואמר פרעה נבוכים הם בארץ והיינו שהוא חשב שעיקר עשה רעות עם מצרים אבל להיטב אין לאל ידו כביכול וזה שחיזק לבו וז"ש משה ד' ילחם לכם היינו בשבילכם ולכך אז נודע לכל כי ד' הוא ואין זולתו ממית ומחיה והמעיין ימצא כי בזה יפתחו כמה מנעולים בפ' בשלח:
נטה ידך על ארץ מצרים בארבה. עיין ראב"ע שהביא בשם ר' משה הכהן כי טעם בארב' שארב' שם במט' וכתב שאין זה נכון ואני שמחתי מאוד בזה כי כבר כתבתי כי משה שם פועל דמיון בכל המכות ואח"כ הביא עליהם וא"כ מה ששם הארב' במט' ולכך הביא אח"כ הארב' ודו"ק:
החודש הזה לכם ראש חדשים. עיין רש"י מה שכתב שנתקש' משה על מולד הלבנה באיז' שיעור תרא' הלבנה ותהי' ראויה לקדש והרא' לו באצבע הלבנה כזה ראה וקדש. לפענ"ד הכוונה דהנה באמת ענין הקביעות של החדש תלוי בב"ד לפי מה שהם רואים הזמן שראוי שיקבע וכבר אמרו אני ואתם נלך לב"ד ונקבע החדש וכבר דרשו על פסוק לאל גומר עלי שהענין החדש תלוי בקביעות הב"ד ועיין בש"ך סי' קפ"ט מ"ש בשם הרא"ה ולפ"ז זהו שנתקש' משה שאיך אפשר שתתרא' הירח ויהי' ראוי לקבוע החדש ואם יתרא' לב"ד שראוי לעבר השנה ידחו הקביעות ויהי' נשתנה ממה שראוי להיות ולזה נתקש' משה עד שהראהו הקב"ה באצבע כזה ראה וקדש והיינו שהקביעות תלוי בב"ד וכפי מה שיגזרו הם וז"ש החדש הזה לכם ראש חדשים היינו שנמסר לכם כמו שדרשו ע"ז שנמסר למשה ואהרן שיקדשו החדש והבן:
ויאמר משה כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך מה שבטח משה כל כך שלא יוסיף לראות פניו הכוונה לדעתי שבאמת כל מה שהיה הולך אליו להתרות בו בחמש' מכות אחרונות לא היה בשביל שחשב השם אולי ישמע כי כבר ידע כי כבד לב פרעה והקב"ה הוסיף להכביד את לבו רק שאין הקב"ה בא בטרוניא שלא יאמרו הבריות אולי ירצה לשלח כשהיו מתרים בו אבל כיון שכבר הזהירו פרעה שלא יבא אליו א"כ יפה אמר לו כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך כי למה יבא על חנם והוא לא יחפוץ בו ודו"ק:
ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה לפענ"ד השלשים שנה לפי שנגזר עליהם שיעבדו שם ארבע מאות שנה והרי בשבת לא נשתעבדו כמבואר במדרש שמשה רבינו ביקש מפרעה שיניחו יום אחד בשבוע ומפני כך תיקן ישמח משה בשבת כמבואר בטור או"ח ולכך הוסיפו שלשים שנה כדי שיהי' מספר שלם ודו"ק היטב. ואף שאין החשבון מכוון כל כך מכל מקום הא משה רבינו הוא דגרע להם השבת ועד משה נשתעבדו וגם עד בניו של יעקב לא נשתעבדו כל כך הוסיפו עליהם זאת להשלים שלשים שנה והשי"ת חשב מחשבות שיהי' במספר במפקד ארבע מאות שנה ולו נתכנו עלילות ודו"ק: ונכרתה הנפש ההיא מישראל. במכילתא אמרו אין הכרתה אלא הפסק' הנפש ההיא מזידה וכו' יכול תכרת מישראל ותלך לעם אחר ת"ל מלפני בכל מקום שהוא. ביאור הדברים דהנה ענין כריתת הנפש נראה לפענ"ד דהנה הנפש חצובה משמי מעל ונתנה בגוף וחומר העכור וע"י שניהם תהי' עבודת האלקים רצויה והנה כשהנפש חוטאת אז תענש ותוכל עוד לחזור ולתקן את אשר עוותה ולפי האמנת חכמי הסוד תתגלגל הנפש כמה פעמים בתוך הגוף אך זהו כשהנפש לא נפסקה עוד ממחצבתה אשר חצובה בשמי מעל מתחת כסא הכבוד ששם נפשות הישראלים חצובים אבל אם תעש' עון חמור כזה שתפסק ממחצבת' אשר חוצבה במרום אז אין לה תקנה כי הגוף והחומר העכור אשר בעפר יסודו בודאי ברעה הוא רק שיש לה תקנה באשר הנפש החצוב' משמי מעל תחזור לתקן ולהזהיר החומר העכור אבל כל שנכרת הנפש אז אין לה תקנה כלל וזהו שאמר ונכרת' הנפש ההיא מישראל היינו שלא תשוב עוד אל עולם ההוא והנפש אבודה עדי עד ואין לה תקנה לתקן עוד את אשר עוותה ח"ש שאף לעם אחר אי אפשר לה לילך ובידי או"ה לא תהי' שהנפש אבודה לגמרי ודו"ק:
במדרש בפרשתינו ויאמר ד' אל משה וגו' הה"ד כובד אבן ונטל החול וגו' מתו כובד אבן מי שהוא רוא' את ההרים והגבעות אינו אומר היאך ברא הקב"ה את אלו מהו ונטל החול שהמים עומדים עליו מלמעל' וכו'. הכוונה ע"פ מ"ש מאוד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת ושמעתי מכבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י דאמר הכוונה עפע"ש החוה"ל דההמון לא יתמהו כי אם על דבר שרואים איזה שינוי אבל על מה שהוא ע"פ טבע יום יום עד"מ הגרת המים ונזילת השלג וכדומ' להיות כח ההרגל שלטה עליהם לא יתמהו ע"ז ובאמת המשכיל יתפלא על זה יותר כי לאשר היא תמידית יותר נפלא הדבר מאשר לפעמים וז"ש מה רבו מעשיך מאוד עמקו מחשבותיך וביאר הדבר אשר כסיל לא יבין זאת ובער לא ידע היינו שמה נפלא הדבר אשר רבה מאד עד אשר בא אל כח המורגל אשר לא ישלוט עין הסכל להתפלא בזה עכ"ד הנחמדים והנה גם כאן עינינו הרואות בכל יום הרים וגבעות רבות ולא יתפלא כלל ההמון היאך נעש' וז"ש שהוא רוא' את ההרים והגבעות ואינו אומר האיך ברא הקב"ה את אלו והיינו שלרוב רגילתו אינו מבחין לזה אמר הקב"ה שאף אם יתן לב השכל ע"ז היה חושב שהיא יגיעה רבה לפני אבל זה אינו יגיעה אבל כעס אויל שמכעיס אותי בדברים בטילים ורגילתו בזה זה כבד משניהם. או יאמר ע"פ מה שעינינו הרואות אם נראה בנין מפואר הסכל לא ישער כל הדברים היאך היו טרם שנבנה והיאך עתה רק הוא משער לפי מה שהוא עתה אם יש בו חסרון או לא אבל המשכיל יתן לך למה שהיה קודם התחלת הבנין ואיך כבנה כל שורה ושור' וממה נבנה וע"ד שכתב הרמב"ם בסוף הקדמתו לפירוש המשניות סדר טהרות יעו"ש כך אם אנחנו רואין ההרים וגבעות לא נתפלא רק על גובה ההרים בכמותן אבל המשכיל החכם יתפלא איך נהיה הר וגבע' גבוה ואיך נתגדל מרגבים דקים וידע כי ד' פעל כל זאת וז"ש כל מי שרוא' הרים וגבעות אינו אומר היאך ברא הקב"ה את כל זאת ואם היה מחשב בזה היה אומר שהיא ביגיע' אף כך הקב"ה אומר שזה אינו יגיע' אבל כעס אויל אם יחשוב מהתחלת הדברים עד סופן היה מבין כמה יגיעה זאת לפני ודו"ק והבן:
לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו וגו' ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. לפענ"ד הכוונה דהנה נמצא לפעמים לקוי החמ' במדינה אחת ובשניה אינה אבל באות' מדינה שיש ליקוי חמה אין מקום לשום אדם שירא' האור באותו מקום וכאן שהי' חשך למצרים היו ישראל רואים וא"כ ע"כ מעש' ידי יוצר וזה שכתוב לא ראו איש את אחיו ולכל בני ישראל היה אור במושבותם וכדדרשו במדרש והבן כי קצרתי:
ופטר חמור תפד' בשה ואם לא תפד' וערפתו וגו' והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ד' ממצרים וגו'. הוגד לי בשם זקני הגאון הנשר הגדול מו"ה העשיל זצ"ל שנתקש' למה דוקא בזו המצוה חששה תור' שמא ישאל הבן. ואמר משום שישראל משולים לשה ומצרים לחמור ואיך שייך שיפד' החמור בשה ודפח"ח. ואני אמרתי דהנה כבר כתבו בשם האר"י ז"ל דלכך הוציאני ד' ולא ע"י מלאך ולא ע"י שרף משום דהיו משוקעים במ"ט שערי טומא' וגם המלאך לא יוכל לבא שם כ"א הקב"ה בעצמו. ואני אמרתי להבין הדברים ע"פ מ"ש הזוהר פ' אמור דהקב"ה דן את העולם אחר רובו ואם רוא' שהרשעי' מרובים מוחה אותם מספר החיים ואינם נחשבים לחיים וז"ש ימחו מספר החיים ועם צדיקים אל יכתבו והנה באמת המצרים היו כ"כ משוקעים בהטומא' וגם ישראל היו משוקעים כמו שטען שר מצרים הללו והללו עובדי ע"ז מה עשה הקב"ה טבע את המצרים בים ולכך שוב לא היו ישראל נחשבו בכלל מצרים ונחשבו בפני עצמם ואף שהיו בהם רשעים אבל רובם צדיקים ולכך מתו הרשעים בימי אפיל' כדי שישארו רובם צדיקים וזהו שמרמז השם שפוד' החמור בשה והיינו שכ"כ היו המצרים שמשולים לחמור משוקע כ"כ עד שלא היה תקנה לו רק עריפה ולכך ואם לא תפדה וערפתו וא"כ לא בא בכלל המנין ולכך נפד' החמור בשה שמי שהי' נשאר מהמצרים היה נדון אחרי רובו של ישראל ולכך ישאל הבן ובזה נראה מ"ש והי' כי ישאלך בנך מחר דהיינו למה יחליף חמור בשה ואמרת כי בחוזק יד שהי' השטן מקטרג מה נשתנו אלו מאלו ולכך הוציא הקב"ה בעצמו שהמתין עד שנשקעו כל כך בטומא' ונמחו מספר החיים ונחשבו ישראל לרוב ודו"ק:
חסלת פרשת בא: