אור ברסלב
דברי שאול עהת ומגילות על פרשת אחרי מות

דברי שאול עהת ומגילות· רבי יוסף שאול נתנזון

על פרשת אחרי מות

על פרשת מצורע

אחרי מות שני בני אהרן:

לפע"ד הכוונה דלפני היינו קדימ' זמנית כמ"ש הט"ז בסי' תקפ"ה לפרש לפני ד' תטהרו והנה בעירובין ס"ג אמרו דהורו הלכ' בפ"ר שאמרו שאף שאש יורד מהשמים מצוה להביא מן ההדיוט ותמה המהרש"א דמה שייך שהורו הלכ' בפ"ר הא כתוב כן בקרא ונתנו בני אהרן אש ע"ש ולפענ"ד נראה דהמצות היא שאחר שיורד אש מן השמים יתנו אש הדיוט ג"כ אבל בה הקדימו לתת אש הדיוט מקודם וא"כ לא היה ניכר אח"כ האש היורד מן השמים וז"ש בקרבתם לפני ד' היינו שהם הקדימו עצמם לפני ד' ודו"ק היטב:

דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש הענין נראה לי עפמ"ש הרמב"ם בספר המצות שמה שהזהיר' התור' על שמירת המקדש הוא להיות כי הדבר מורגל בכל עת נעש' ניקל במה שבא עליו ההרגל ולכך במקדש שהכהנים היו כל שעה שמה לכך הזהיר' התור' על מורא מקדש וא"כ לפ"ז אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ד' והיינו שתי' לבם גס על כי הם נבחרו מכל עדת ישראל לעבוד ולשרת בבהמ"ק ע"כ חשבו לעלות ולהתקרב יותר מהראוי וע"כ נענשו ולכך הזהיר' תור' שאהרן לא יבא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת ששם קה"ק רק פעם אחת בשנה למען לא יתרגל כל כך במקום המקודש ויקל בקדושתו חליל' ואף שמצאתי כתוב בסוף ספר חיי אדם על יו"ד בשם הגאון החסיד רבינו הגדול מהר"א ווילנא זלה"ה שאמר ע"פ המדרש דאהרן היה מותר לכנס בכל שעה למקדש בקה"ק רק שיעש' כסדר הזה. ובזה מדוקדק באמת מה דק"ל מ"ש ואל יבא בכל עת וגו' בזאת יבא אהרן מה לשון בזאת ועיין רש"י ולפמ"ש הגאון אתי שפיר דבלא זה הסדר שעוש' ביוה"כ אסור לבא בכל עת אבל בזאת יבא אף בכל השנה אך בכ"ז מ"ש למעל' אתי שפיר דעכ"פ צריך לעשות כל הסדר וא"כ ממילא קדושת ומורא המקדש ע"ז ודו"ק:

ובאמת המעיין בתורת כהנים ימצא בהדיא כי גם אהרן גופא הוזהר מלכנס בכל עת פנימ' ודברי הגאון ז"ל צ"ע. דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו' ולא ימות. בת"כ והובא ברש"י משל לשני רופאים שאחד הזהירו שאל יאכל צנון ולא ישכב בטחב ובא השני ואמר שלא יאכל צנון ולא ישכב בטחב שלא ימות כדרך שמת פלוני זה הזהירו יותר מהראשון אף כך זה שאמר ולא ימות כדרך שמתו בניו והמזרחי תמה דאין המשל דומה לנמשל דבשלמא ברופא הוצרך להזהירו יותר אבל באזהר' מה יתן ומה יוסיף במה שהזהירו במית' יותר ממה שהזהיר' בלא מיתה דמכל מקום אסור לעבור את פי ד' ועיין במגלת אסתר בשרשיו שהאריך בזה. והנראה לי בזה דהנה באמת החקיר' הפילוסופית דומה למי שאמרו לו שלא יאכל סם הממית האם יחשב לו לחכמ' אם לא רצה להאמין ויבחן אם סם ממית הוא ודאי כסילות גדול' היא שאולי ימות תיכף כמו כן אנחנו קהל ד' שקבלנו התור' הקדוש' במעמד הר סיני וידענו שהפילוסופיא ממית לא לחכמה יחשב אם נבחן כי לא נדע אם יצא בשלום מזה ולא שייך בחינה בזה. כך שמעתי בשם הרב המחבר ספר תספורת ללאנית והנאני. ולפ"ז אם לא הזהירו שלא ימות היה מקום לבחון ולעמוד על הטעם אבל אם הזהירו במית' שוב אין מקום לבטח ולבחון דשמא ימות וא"כ שפיר הזהירו שלא ימות והזהירו יותר מהראשון כדרך שהזהיר הרופא שלא לאכול צנון ולא ימות שאז אין מקום להחול' לבחון עוד וה"ה בזה ודו"ק:

ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו'. לבאר הדברים ולמה חייב מיתה בביא' ריקם דע כי התור' הקדוש' נבנה על שלש' יסודות מקום וזמן ואדם לפי מה שהוא ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' ב' ו נבאר הדברים אחת לאחת כבר נודע מה שצוה הקב"ה על מורא מקדש משום שיהי' המקום מקודש שכל מה שאדם ישתמש תדיר אין מורא כל כך עליו ולכך צוה שלא יכנסו בכל יום ושם הבדלים עזרת ישראל עזרת נשים עזרת כהנים והזמן הוא עד"מ שבת ומועדים וכדומה ימים המקודשים והאדם היא עד"מ שיש הבדל בין ישראלים ללוים ובין לוים לכהנים וכדומה. והנה עינינו הרואות כי יגדל מי שהולך לבית שר ועושה בו דבר מאוס יותר ממה שעוש' בבית פחות המעל' ומכ"ש בית העשוי למשת' וכדומ' ולפ"ז במקדש המקודש ולפנים ששם לא בא כי אם האדם הגדול הכה"ג ביום הנבחר ביוה"כ וא"כ שם כל שבא ריקם הרי ניכר שלא נתיירא מהמקום והזמן וגם האדם באשר הוא אדם גדול. וזה לדעתי הטעם מה שנצטוו הכהנים שלא ילכו בבגדי כהונה כי אם בשעת עבודה והיינו כדי שיזכרו שהלביש' היא רק לשם מצות ד' בלבד ודו"ק:

וזהו כי תבאו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי והיינו שכל שאין אתם מרגישים בקדושת המקום אתם מבזים כביכול כבוד ד' ודו"ק:

בקרבתם לפני ד' וימותו. במדרש על ששתו יין הכוונה לפענ"ד

עפמ"ש המפרשים במ"ש בשנה ראשונה יו"ט משת' ושמחה ואח"כ כתיב משתה ושמח' ויו"ט משום דבעת הנס לא היו צריכין להמשת' ושמח' שיעורר אותם ע"ש ולפ"ז כאו שהוכרחו לשתות יין ע"כ שלא נתעוררו בכוונה שלימ' במה שקרבו להשם ודו"ק:

בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר. אמרו חז"ל ביומא דף נו"ן אטו בקרני' מעייל לי' אלא בדמי וקרו לי' פר וק"ל טובא דהכא משמע דאף דם לבד מקרי פר דהרי אמרו בעור ובשר ופרש דכ"ע לא פליגי דמקרי פר כי פליגי בדם ועיין רש"י שם וקשה מהא דאמרו בר"ה דף כ"ו והא איכא דם פר הואיל ואשתני אשתני ופירש"י הואיל ואשתני להיות דם ואין מראית הפר ניכרת בו וא"כ משמע דאדרבא הדם לא אקרי פר דא"כ היה סניגור נעש' קטיגור ושם אמר להיפך וצע"ג למעיין היטב אף שיש לדחוק. ולפענ"ד היה נראה דבאמת הך דאשתני אשתני גם כן דחוק לפירש"י דאטו כלפי שמיא שייך לומר דאין ניכר מראית דם. אך נראה דהנה כבר אמרו דמערבין לקרנות וא"כ בעת שמזה לפני ולפנים על מזבח הזהב כבר אשתני דבין לר"י ובין לרבנן עכ"פ בעולין מב"מ לא בטל וא"כ לא הוה דם הפר דהא מעורב בדם השעיר וז"ב ולפ"ז זהו דוקא לפני ולפנים אבל בבא אל הקודש דהיינו בהיכל אז היה דם הפר לבד ושם מקרי דם פר וזהו הטעם דלכך מערבין לקרנות ודו"ק ודוקא לפני ולפנים הוא דאסור להיות סניגור קטיגור ודו"ק היטב:

בזאת יבא אהרן עיין מדרש רבה על פסוק ואל יבא בכל עת יש עת לע' שנה וכו' אבל אהרן בכל עת שירצ' יוכל לכנס רק שיכנס בסדר הזה כולם נדחקו דהא גם אהרן היה אסור לבא זולת ביוה"כ וכבר כתבתי למעל' מ"ש בשם הגאון הקדוש מוהר"א ווילנא זצלה"ה דאהרן הותר לו לבא בכל עת וכבר כתבתי דדבריו צ"ע דלא נמצא רמז לזה בשום מקום וגם בת"כ משמע להיפוך. אך לפענ"ד נראה דזה היה פיוס למשה דהרי מבואר במדרש דנצטער משה שסבר שמא נדחה אהרן מעבודתו והנה גם במלכותא דארעא יש מהעומדים בבית המלך אשר רבים מאנשים כי יש להם רשות לכנס בכל עת ועיילי בלא בר. והנה אם אמנם כי יוכלו לכנס בכל עת אבל בכ"ז לא יהי' שם יום ולילה בלי צורך כלל כ"א כאשר היא עת הכשר ויש להם דבר לדבר או לעשות למלך א"צ ליטול רשות בכל פעם כי אם עיילי בלא בר אבל בכ"ז הליכתם לא על חנם ללא צורך כלל. וזה ענין שהי' אצל אהרן כי הכהנים אחרים היה המניע' מצידם כי לא היו ראוים לבא לפני ולפנים כי אם אחת בשנה אבל אהרן קדוש ד' מצידו היה עייל בלא בר ורק שמכל מקום אין לו לבא פכימ' בלי צורך כי אם לעשות כסדר היום וא"כ לא נמנע מלבא מצד עצמו שאינו ראוי רק שאין לו צורך לבא כי הסדר שהי' עושה בכל השנה לא היה לפני ולפנים אבל ביוה"כ היה עבודתו בפנים וזהו שהי' הבדל בין אהרן לבניו אבל גם הוא לא בא פנימה כי אם ביוה"כ וזה אמרם במדרש שיכול היה לכנס והיינו שמצד קדושתו לא היה לו מונע מצד עצמו רק שהי' צריך לכנס כסדר הזה וזה הסדר לא היה רק ביוה"כ והבן בדברים כי נכונים הם ודו"ק היטב. כתונת בד קודש ילבש כתב האבן עזרא ולא הזכיר האפוד וחושן ומעיל האפוד כי כבר הזכיר ונשמע קולו בבואו אל הקודש. ודבריו תמוהים דביוה"כ לא היה נכנס רק בארבעה בגדים ככהן הדיוט וכולן של בוץ. ושמעתי שרבים קמים עליו וגם על הרשב"ם בפרש' תצוה שכתב גם כן כעין האע"ז ובאמת היא תימה גדול' על הרשב"ם והאע"ז שנעלם מהם זאת. והנה לפמ"ש הגאון מו"ה אלי' מווילנא דאהרן היה מותר בכל עת א"כ ע"ז שוב קשת למה לא הוזכר כל השמונה בגדים אבל דברי מוהר"א הגאון זצ"ל צ"ע כמ"ש לעיל. אך גוף הדבר שלא היה הכה"ג משמש בשמונה בגדים כי אם בארבע' ביוה"כ לפענ"ד היה להורות שאין גבהות לפני המקום ולפי שביוה"כ היה נכנס לפני ולפנים ע"כ אמרה התור' שלא יזיח דעתו עליו ויכנס כהדיוט ודו"ק:

אמנם בכ"ז יש ליישב דברי הראב"ע והרשב"ם דניהו דלא היה לבוש בגדי זהב היינו כשתי' נכנס לפני ולפנים לפי שאין קטיגור נעש' סניגור אבל בחוץ היה לבוש גם בגדי זהב ועיין בר"ה דף כ"ו וביומא דף ע' א"כ קושית הראב"ע והרשב"ם על העבודות שנעש' מבחוץ דלמה לא הוזכר בגדי זהב וע"ז שפיר אמרו דכבר הוזכר בפ' תצוה אך מ"ש האע"י מזה הכתוב למדו בית שני ששמשו בלא אורים ותומים גם נביאים היו שם כפי הנראה כוון למה שאמרו ביומא דף ע"א ע"ב באלו נשאלין באורים ותומים והבין דדוקא כשהיו נשאלין באורים ותומים היה צריך לזה וביוה"כ שהי' הכה"ג לפני ולפנים לא היה צריך לשאול באורים ותומים דידע מעצמו וגם נביאים היו שם ולא היה צריך לשאול באורים ותומים. הם לפענ"ד דברי רוח ואין להם מקום כלל ובאמת הכה"ג היה צריך תמיד אותו הבגדים רק שבאלו נשאל באורים ותומים וביוה"כ בעבודת פנים גזירת הכתוב היה ג"כ בית שני לא אורים ותומים בלבד חסר כי אם גם חמשה דברים כדדרשו ביומא דף כ"א ואכבדה חסר ה' ודו"ק ומכל מקום מה שכתבתי נכון דאם היה נכנס בפנים בשמונה בגדיו אפשר שיזיח דעתו עליו כמ"ש התור' וכסף וזהב ירבה לך ורם לבבך לכך לא היה נכנס רק בלי זהב וז"ש שאין קטיגור נעשה סניגור ודו"ק היטב כי גם העגל היה ע"י רוב כסף וזהב:

כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו. הענין נראה לי דהנה עינינו הרואות מי שרוצה לבא לפני השר יכבס ויגלח ויקשט עצמו בקישוטים והנה מי שהוא מצורע קודם הכבסו והתגלחו יראה כי ירפא מצרעתו ואח"כ ירחץ וינקה עצמו אבל אם עוד צרעתו עליו מה יועיל לו כל הכיבוס וכל מימות שבעולם לא יועילו לו והנה עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר וצריך לפייס חבירו והנה בכל עוד שהצרעת העבירות האלו בו מה יועיל לו כל הקדוש' וטהר' שלו וכבר כתב החובת הלבבות כי לא יתקבל התוספות טרם שנשלם החוב ומעת' ז"ש הכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם והיינו להתקדש בקדושה הגדולה וע"ז אמר מכל חטאתיכם והיינו מה שבינו לחבירו או עכ"פ סתם עבירות לפני ד' תטהרו והיינו שלפני היינו קדימה זמנית ועיין ט"ז ס' תקפ"ד באו"ח על פסוק הריעו לפני המלך ד' והיינו שזה צריכין לטהר עצמם מקודם ואח"כ יכנסו להקדוש' הגדול': והנה המפרשים הקשו דמה זה נתינת טעם למעל' דלכך תענו את נפשותיכם כי ביום הזה יכפר עליכם ובלא"ה צריכין להתענות שכן גזרה התורה ואטו צדיק גדול לא צריך להתענות. והנראה בזה עפ"י מה שהמליצו הראשונים בפסוק תהילים ק"מ אוילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם דהענין הוא דבאמת אם האדם הוא בעת צרה בעמדו לדון לפני מלך בו"ד לא לבו הלך לאכול ולשתות מפני כי נעצב הוא על נפשו וא"כ אינו נקרא צום כי אם שלבו בחלה לאכול וז"ש אוילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו היינו שהאוילים חושבים שזה נקרא תענית ובאמת כל אוכל תתעב נפשם והיינו שבעצם הם אינם יכולים לאכול ולא נקרא צום:

וזה לדעתי המליצ' שאמור בישעי' סי' נ"ח למה צמנו ולא ראיתי ענינו נפשינו ולא תדע הן ביום צומכם תמצאו חפץ וכל עצביכם תנגושו הן לריב ומצה תצומו לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם הכזה יהיה צום אבחרהו וגו' והיינו שהם היו צמים ועושים כל חפץ ועוד נעו גם נצו וא"כ עינינו הרואות שהאדם המריב בעת הכעס וגם בעת טרדתו לא יוכל לאכול וא"כ הזה נקרא צום וז"ש על אשר שאלו למה צמנו ולא ראית וע"ז השיב הנביא שהרי ביום צמכם תמצאו חפץ וכל עצביכם תנגושו וגם לריב ומצה תצומו הלזה יקרא צום וע"ז אמר שמוטב היה להתיר אגודות מיטה ושלח רצוצים חפשי ואז היה מגודר בשם צום שאז ימצא לנפשו חפץ לאכול ונקרא עינוי אם אינו אוכל והבן כי מליצה נפלא' היא ולפ"ז ביוה"כ שאנו מובטחים שנצא בדימוס שהרי יום כפרה וסליח' היא ומטעם זה מבואר בש"ע או"ח סי' תקפ"ג שבר"ה יש לאכול ולשמוח להיות מובטח כי נצא בדימוס וא"כ מה שאנו מתענים ביוה"כ זה מקרי תענית וז"ש בעשור לחדש תענו את נפשותיכם כי ביום הזה יכפר עליכם ודו"ק: והיתה זאת לכם לחוקת עולם אחת בשנה יכפר עליכם. הכוונה עד"מ מלך בו"ד אשר דר מרחוק וחק לו שאחת בשנה יסבב המדינה וכל איש אשר לו בקשה או דו"ד ביום הזה יתבררו הדברים והנה בכ"ז גם כל השנה עת יערכו אליו הוא ישוב רק שביום שחקק זה בודאי ישיב תשובה שלימה כמו כן ביו"ה הוא חק שיכפר אבל מכל מקום גם בכל השנה אם ישוב ויתודה יכופר עונו רק שיוה"כ נקבע לכפרה בבירור ולדברי רבי שיוה"כ א"צ תשוב' מובן יותר ההבדל שבין יוה"כ לשאר הימים ודו"ק:

ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם איתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרת'. הכוונה לדעתי דהנה כל אומה ולשון אינו נידון רק ע"פ הרוב האומה או בכללותה יען כי כל איש ואיש במה נחשב לכך שמר להם עד כי נשחתו כולם וקאה אותם הארץ אבל בני ישראל אשר כל איש ואיש עולם מלא ע"כ לא תקיא הארץ בטמאכם רק אותו האיש לבד יענש ויכרת. וביותר יש להמתיק כי הנה כפי הנראה א"י אינה מוכשרת לסבול עובר עביר' כמ"ש רש"י בשם המדרש משל לבן מלך וכו' ולפ"ז יתבאר ענין נפלא בעזרא ט' ויו"ד אשר בשמעו כי נשאו נשים נכריות לא רצה לבא אל הארץ עד כי יטהר אותם וחרד כל החרדה. והוא הדבר אשר דברנו כי כמו שישראל מצד יקרת קדושתם אסירים להתחנן בכל אומה ולשון כי אין הרכבתם קולטת וכל המעורב בתוכו הוא מטמא אותם לאשר נפשות ישראל מצד ערכם הרם כאצלות ממקום קודש ואי אפשר שיתערב בתוכם משאר אומות כמו כן א"י נפלאת בקדושתה משאר ארצות שלא תוכל לסבול שום נדנוד עבירה ותערובות זר ולכך בשמוע כי נשאו נשים נכריות א"כ אינם מוכשרים עוד לקדושת א"י לכך אמר כי לא יסע עד ישוב ויצרף. וטהר את בני ישראל וז"ש בתפלתו שם בנותיכם אל תתנו לבניהם וכו' למען תחזקו ואכלתם את טוב הארץ והיינו כי א"י מסוגלת בטבעה כמו נפש הישראלי אשר לא יתערב זר בתוכם ורק ישראלים כשרים נקיים וברורים בא"י הטהור' והמעיין ימצא בזה ענין נפלא וגם כאן אמר שלא תקיא הארץ אותם כי א"י אינו מוכשר לזה ודו"ק:

איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אוהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לד' לפני משכן ד' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך למען אשר יביאו בני ישראל וגו' והביאום לד' וגו' וזרק הכהן את הדם על המזבח וגו' ואיש איש מבית ישראל אשר יאכל כל דם ונתתי פני בנפש האוכלת הדם כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם כי הדם היא בנפש יכפר הענין הוא פלאי מה כי דם יחשב למה נחשב כשופך דמים וכל הענין כולה מוקשה ועיין רמב"ן שהאריך בזה. והענין נראה לי דהנה עינינו הרואות כי יש דצח"מ וכל יסוד משועבד לחבירו דומם לצומח וצומח לבעל חי והחי למדבר ולכך הותר המדבר החי שיאכל להחי. אך לפ"ז צריך ביאור א"כ היאך הותר להמדבר בשר החי הא כל מעלת המדבר היא בשביל נפש השכלית והרי נפש השכלית אינו נהנה מהבשר ועיקר הנא' הוא להגוף והגוף שוה כמעט להנפש הבהמיות וכתבו המפורשים וגם ברמב"ן מרומז קצת זאת בפרשתינו כי באמת החי מצד גופו אינו נעלה מגוף הצומחת ונפשה ורק מפאת הדם כי הוא נפש כל בשר בדמו והדם באמת נאסר להאדם רק אם נפשו חוטאת אז ניתן הדם לכפר ועיין בספר איי הים שנדפס מחדש לבעל אפיקי יהודה ריש פ"ג דפסחים גבי ע"ה אסור לאכול בשר הדרוש באורך ומעתה יבוארו הדברים היטב כמין חומר דהנה במוקדשים שהדם לכפר א"כ הבשר ניתן לאכול לאדם כמשפט שהחי משועבדים מצד גופו לגוף המדבר אשר נעל' כי הוא נרתיק לנפש השכלי והדם היא לכפר על נפש ואז שניהם יחדיו יש להם תיקון אבל בשוחט קדשים בחוץ א"כ הבשר באמת יתוקן אבל הדם במה נתקן וז"ש אשר ישחט שור או כשב או עז ואל פתח אוהל מועד לא הביאו דם יחשב לאיש ההוא דם שפך כי הדם שפך בחוץ בלי תיקון ולזה אמר כל איש אשר יאכל כל דם ונתתי פני בנפש האוכלת לזה ביאר כי נפש הבשר דם היא וא"כ כיון שנפשו אינו משועבד לגוף האדם רק לנפשו לכך צוהו להקריב על מזבח ד' לכפר על נפשו וז"ב ונכון. וזה מבואר גם בפרש' ראה שאמר כי ירחק ממך המקום וגו' והיינו שלא תוכל להקריב הדם א"כ התיר הבורא הבשר אף שדמו נשפך שאי אפשר לאכול הדם מכל מקום הבשר התיר' תור' לזה אמר רק חזק לבלתי אכול הדם ירצ' שאף שבשביל אכילת אדם התרתי לך לאכול הבע"ח אף ששופך הדם לא תחשוב כי גם נפשו של החי משועבד להאדם ולזה אמר רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם היא הנפש ולזה אמר לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים היינו אף שהתרתי לך לשפוך הדם כמו מים אשר לא יאספו לא תחשוב כי אם הותר לשפוך הדם בשביל אכילת בשר להאדם מכ"ש שהתרתי לך לאכול לזה הזהיר שאסור באכיל' ולזה אמר רק קדשיך אשר היו לך וגו' והיינו שבקדשים תוכל לקיים שניהם שהדם שפך על המזבח והבשר תאכל והמעיין במקראות ובמפרשי' ימצא כי כוונתי ענין נחמד ת"ל. ומה נכבד דרוש חז"ל על פסוק ונפש כי תחטא שאמרו בויקרא רבה אני כתבתי עליך רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם היא הנפש ואת הולכת וחוטאת לכך כתיב ונפש כי תחטא ולפמ"ש אתי שפיר כמין חומר שבאמת מה שאסר' התור' הדם לאכול הוא בשביל שבשר אדם אינו במעל' רבה על נפש החי רק השכלית וא"כ כיון שעיקר היא הנפש והוא הילך וחוטא הרי היא מקלקל נפשו ולזה כתיב ונפש כי תחטא והיינו שהרי התור' התיר' באם נפש יחטא להקריב הדם והיינו שנפש החי שהוא דמו משועבד לנפש השכלי וע"כ נשלם שלא יחטא ויאבד נפש מתנה שהיא נפש השכלי ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד אף נעים ת"ל:

במדרש רבה פ' כ"ב על פסוק איש איש מבית ישראל הביא ר"נ אמר ויתרון ארץ בכל הוא אפילו דברים שאתה רואה אותן יתרון למתן תור' כגון תפילין וציצית ומזוז' אף הן בכלל מתן תור' שנאמר ויתן ד' אלי את שני לוחות האבנים כתובים ם באצבע אלקים ועליהם ככל הדברים והיא תמוה מאוד דמצות תפילין וציצית ומזוז' יהיו בכלל יתרון לתור' ועיין יפ"ת שנדחק ובספר אשד נחלים הביא בזה בשם הגאון מוהר אי"ו זצ"ל גם זה דוחק ואני אמרתי בעת שהעיר אותי אחד ע"ז דהכוונה למ"ש בסדר הגד' אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התור' דיינו ושמעתי בשם הגאון החסיד בעהמ"ח קדושת לוי שאמר שישראל שקרבו לפני הר סיני פסק' זוהמתן וא"כ היו יכולים להשיג התור' אף שלא נתנה כמו אברהם אבינו שקיים כל התור' עד שלא ניתנה ולפ"ז זה שאמר שמצות תפילין וציצית ומזוז' שהיא עניני האמונה ויסוד כל עבודת יראת ד' זה בודאי לכאור' מיותר למתן תור' ומדוקדק לשון מתן תור' ולא אמר לתור' משום דהיא באמת עיקרי הדת רק למתן תור' הוא מיותר ולזה אמר שאף הן בכלל מתן תורה כמ"ש הכוזרי שלא יוכלו להשתלם במצות התור' רק עפ"י התור' ע"ש והיינו ששכל אנושי לואה להשיג פרטי המצות זולת עפ"י ציווי אלקי ולזה הזהרנו לא תוסיף ולא תגרע וז"ש ועליהם ככל הדברים והיינו מפני שכתובים באצבע אלקים והיינו עפ"י דקדוק שכל אלקי והן ג"כ צריכין להיות במתן תור' ודו"ק היטב. ונכרת האיש ההיא מקרב עמה בת"כ דרשו בשלום עיין אור החיים מ"ש בזה. ולפענ"ד נראה דנודע שישראל בכללות דומים לגוף אחד מחובר מאיברים והנה אם יארע לאיש שנקטע ידו אז נקרא האיש חסר אבל אם יתחכו לאיש מחית בבשר אז כל הגוף בשלימות והבן היטב כי קצרתי. איש איש אל כל שאר בשרו וגו'. בסנהדרין דף נ"ז דרשו לכבות עכו"ם שמוזהרים על עריות כישראל וכו' ומוקי לה בנער' המאורס' דלדידהו לית להו דדיינינן להו בדינא דידן. ולכאור' צ"ב דשם הפרשה כולה מיירי בכריתות ואיך שייך בדינא דידהו או בדינא דידן דזה דוקא למיתת ב"ד ולא לכרת בידי שמים וכל ענין כריתות לא שייך רק בנפש הישראלי שנכרת משרשו אבל לא בעכו"ם ועיין בב"ח או"ח סי' מ"ז גבי שלא עשני עכו"ם דנפש הישראלי אינו מאותו מקום שנפש העכו"ם ואיך שייך ענין כרת דכתיב בישראל אמנם באמת לא אתרבי עכו"ם רק שמוזהר והיינו לענין עונש בב"ד אבל לא לענין כרת וז"פ וברור דמה שאמרו בדינא דידן היינו כל דמוזהר ואזהרתן זו היא מיתתן וע"ז אנו דנין או בדינא דידהו או דידן:

והארכתי בזה לפי שראיתי ביום ד' ראה כ"ז אב שנת תרכ"ג בספר ישרש יעקב שנדפס מחדש מהרב ד"ק סקאלא בדף ל"ג ביבמות הביא דברי המהר"ם ב"ב שכתב דנער' המאורס' אינה בח"כ והביא דברי הגהות שנדפסו על מהר"ם ב"ב ושם הקשה דא"כ כיון דמוקי בנער' המאורס' א"כ קרא דאשת עמיתך מיירי ע"כ בארוס' ומבואר דח"כ יש בנערה המאורס' ע"ש שהניח בצ"ע ולק"מ דזה פשיטא דלא דרשו מאיש איש לענין כרת רק שמוזהרים אבל אינם ב"כ כדבר האמור ואני תמה איך חשב דאשת עמיתך קאי על נער' המאורס' דמוזהר גם ב"נ והרי הכתוב צווח אשת עמיתך ועכ"פ על עכו"ם שבא על נערה המאורס' שלישראל אי אפשר דאינו בכלל עמיתך וע"כ דזה קאי על ישראל בדוקא ודוקא נשואה ולא מאורס' דזה לא חייבי כריתות נינהו וכמ"ש מהר"ם ב"ב ובאמת שאני תמה על הא דדרשו בב"מ דף נ"ט ולא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתור' ובמצות ומזה כתב הנימוק"י וכן הוא בחו"מ ברמ"א סי' רכ"ח דדוקא ירא שמים דמה יענה למה דכתיב כאן אשת עמיתך ואטו דוקא אשת ירא שמים אסור אתמהה וגם שם גופא וכי תקנה מאת עמיתך ומה דריש שם ובאמת לשון שעמך בתור' ובמצות נראה לפענ"ד ע"פ דברי הרמב"ם בהלכות מלכים שחסידי אוה"ע היא מי שמקיים מצד שצוה הקב"ה ביד משה א"כ מכ"ש בישראל שהוא דוקא כן וז"ש עם שאתך בתור' ומצות היינו שמקיים מצד מצות השם ולכך בעינן ירא השם ולפ"ז היה גם חסידי אוה"ע בכלל אבל עדיין קש' מכאן וגם הדין אינו אמת וצע"ג ועכ"פ הדרש דעם שאתך בתור' ומצות צ"ע דא"כ מה יענה להך דהכא ועכ"פ אי אפשר לומר דקאי על ב"נ ובלא"ה בב"נ דנהרג בלא עדה ועדים והתרא' א"כ לא שייך כלל כרת דדוקא בישראל יש חילוק דבלא עדים שייך כרת ולא בב"נ:

שבת שבתון מה שנקרא יום הכיפורים שבת שבתון לפענ"ד עפמ"ש רבינו בחיי פרשת יתרו בשם הרמב"ם לפרש מ"ש ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי שבת לד' אלקיך דהכוונה דכל השבוע יוכל לעבוד את ד' ויהי' דבוק בד' ובכ"ז יעשה מלאכתו באיברים הגופניים אבל בשבת יהי' כולו לד' אף האיברים הגופניים והנה כיון שמצוו' להתענג ולאכול עדן קשה על איברים גופניים שיהי' כולו לד' ולא יכוין להנאת הגוף אבל יוה"כ שאסור במלאכ' ובאכיל' א"כ הוה כולו לד' ולכך נקרא שבת שבתון. ובזה נראה מה דאמר ר"א דביו"ט או יושב ושונה או אוכל ואמר ר"י חציו לד' וחציו לכם ובעצרת כולהו מודו דבעינן לכם והיינו באמת מה שמתענג עונג יו"ט זה קשה שיתכוין כלו לד' ולכך אמר ר"י חציו לד' וחציו לכם אבל בעצרת דהוא יום שנתנה בו תורה ואז נזדככו שהיו רוחניים א"כ ביום זה כלהו מודו דבעינן לכם ואפ"ה יהי' כולו לד' וד"ק. וזה לפענ"ד מה שכתוב ולא קם נביא בישראל כמשה אשר ידעו. ד' פנים אל פנים לכל האותות והמופתים וגו' והקשו כולם דגם שאר נביאים היו עושים אותות ומופתים ואולי גדולים יותר ולפמ"ש אתי שפיר דמשה היה כולו דבוק בד' והי' פורש מן האשה לאשר ידעו ד' פנים אל פנים ולזה ספרה מעלת משה שאף שהי' כל כך דבוק עד אשר ידעו ד' פנים אל פנים ובכ"ז עשה כל האותות בכלים הגופניים ולא סר דביקתו מה שלא היו הנביאים יכולים לעשות כי בעת שעשו בכלים הגופניים היו כשאר בני אדם ודו"ק היטב. חסלת פרשת אחרי:

תוכן העניינים

דברי שאול עהת ומגילות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה