אור ברסלב

דברי שאול עהת ומגילות· רבי יוסף שאול נתנזון

מגלת קהלת

מגילת איכה

דברי קהלת בן דוד. במדרש קהלת איתא אמר לו הקב"ה החכמ' שאלת לך ולא שאלת לך עושר וכבוד לפיכך החכמ' והמדע נתון לך. הנה המדרש תפס הלשון שכתוב בד"ה ב' סי' א' אבל במלכים כתוב הנה נתתי לך לב חכם ונבון דמשמע דתלוי הנתינה בהקב"ה ושם אמר החכמ' והמדע נתון לך וגם גוף המקראות סותרין זה את זה ועיין דרוש נ"ג בבינה לעיתים שעמד בזה ע"ש בעת קץ. ולפענ"ד נראה עפמ"ש בחידושי לתור' פרש' וילך על פסוק בן מאה ועשרים שנה שיש קץ ויש תכלית והבאתי דברי היפ"ת על מה דאמרו בירושלמי דיגע ר"ב בכ"ח שנים מה שלא יגע אחר במא' שנים והקש' הא לא שייך נבון בתור' וחכמ' והביא בשם הר"ש סביע דיש גבול וקץ לשכל אנושי עד פה יבא ע"ש. והנה לפענ"ד זה היה ההבדל בין שלמה לשאר חכמים דשאר חכמים כל זמן שמזקינים מתוספים חכמ' ודעת שהשכל מתחזק בכל יום וכבר אמרו הזמן מספיק להוצאת האמת אבל שלמ' ע"ה מעת שבקש החכמ' והמדע נתן לו הקב"ה מדע וחכמ' כל מה שיוכל להשיג ברבות הזמן נתן לו הקב"ה תיכף ומיד ולפ"ז באמת הקב"ה נתן לו החכמ' והמדע רק כיון שנתן לו אז חכמ' ומדע אשר כמותו לא היה לפניו ואחריו לא יקום כמותו א"כ ממילא השיג כל החכמ' אשר אפשר להיות כפי שכל אנושי וא"כ ז"ש החכמ' והמדע נתון לך והיינו שכל החכמ' והמדע שיוכל להיות לעולם הכל נתון לך דהיינו לא שתוסיף חכמה ומדע בסבות הזמן רק שכל החכמ' והמדע נתון לך שא"א שתרב' שהרי הקב"ה נתן לו כ"כ חכמ' אשר אי אפשר להיות כמוהו בתבל א"כ היאך אפשר שישיג עוד והרי ניתן קץ לשכל אנושי וא"כ מה יוכל להוסיף אחר שכבר היו לו. וזה שאמר החכמ' והמדע דהיינו מקור החכמ' והמדע שאילו היה יכול להוסיף לא נתן לו כל החכמ' והמדע והי' רק מגודר בשם חכם ויודע אבל כאן כל החכמ' והמדע נתון לו וז"ב:

וזה לפענ"ד מה שאמרו במדרש שמשל לבלווטוס שהי' גדל בפלטין של מלכים א"ל המלך שאל מה אתן לך אמר אותו בלווטיס אם שואל אני כסף או זהב או מרגליות טובות הוא נותן לי בגדים הוא נותן לי אלא אני שואל בתו והכל ינתן לי בכלל בתו כך בגבעון נראה ד' אל שלמה ויאמר וכו' והיינו ששם אם היה שואל כסף וזהב הוא אחת מפרטי הדברים ששייכים לאדם אבל לא מקור הדבר שממנו מסתעף כל הדברים אבל אם שאל הבת אז ממילא הכל מסתעף ממנו. וזהו שנקרא חכמ' ומדע לא חכם ויודע ועיין רש"י במשלי ט"ז על פסוק וניר רשעים חטאת. וזה לדעתי מ"ש במדרש שם ויקץ שלמה והנה חלום אמר ר"י עומד על כנו צפור מצייץ ויודע מה שצייץ חמור נוהק וכו' והיינו שלא בא לו בהרגל בחכמ' כדרך שאר החכמים רק תיכף הרגיש בכל החכמות עד לתכליתן כפי שכל אנושי וז"ש ויעש משת' אמר ר"י מכאן שעושין סעוד' לגמר' של תור' והיינו שכבר גמר כל התור' דאל"כ לא שייך גמר בהתור' וזהו מ"ש במלכים א' סי' יו"ד שאמר' לו מלכת שבא אמת היה הדבר אשר שמעתי בארצך על דבריך ועל חכמתיך ולא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראנה עיני ולא הוגד לי החצי הוספת חכמה וטוב אל השמוע' אשר שמעתי ועיין קול יעקב מ"ש בזה ריש מגלת אסתר. ולפענ"ד נראה דהנה גם בדורינו נמצא שנולד ילד משכיל והוא עילוי גדול והנה עם כל חכמתו אינו מגיע לערך הפחות שבחכמים בדורו אלא שבעת קטנותו מפליגין חכמתו והנה שלמה שהיה נולד חכם גדול וכששמעה מלכת שבא שמרבים העם להביא גדולת חכמתו היתה סוברת שהחכמ' היא בגדלות לפי ערך שנותיו וחכמת בני ארצו אבל חכמת בני ארצ' שהיו חכמים גדולים כמ"ש רש"י בד"ה שם הית' סוברת שאין חכמת שלמה מגיע להם אבל כשראת' אותו הבינה שהוא חכם לא לפי ערכו רק לערך כל החכמים וזקנים הבאים בימים וכמ"ש ותרב חכמת שלמה מכל חכמת בני קדם וזה שאמר' אמת היה הדבר אשר שמעתי בארצי על דבריך ועל חכמתך היינו ששמעתי שאתה חכם יותר מכל חכמים שבארצי אבל לא האמנתי לדברים כי חשבתי שחכמתך היא כפי שנותיך וחכמת בני ארצך והבן: הבל הבלים אמר קהלת הכל הבל. הכוונת לדעתי כי הנה יש דברים אשר בפרטיותן כל אחד ואחד לבדו לא נחשבו כל כך אבל בהרכבתן והצטרפותן ביחד ומשולבות אשה אל אחות' הוא נפלא בהרכבתו הנפלא' כן כל העולם כי האומנם בפרטיותו כל אחת מוגבלת וסופו לכליון בכ"ז בהרכבת העולם ואיך נקשר אחת לאחת ויגשו אחד לאחד והיו לאחדים הוא ענין נפלא. והנה שלמה בחכמתו אמר לההביל את העולם בפרטותו וכללותו אשר על כן אמר על פרטים הבל הבלים וגם בכללות העולם ג"כ הכל הבל וזה לדעתי שקנטרו חכמינו ז"ל במדרש בוראן משבחן שנאמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ומי מגנן והיינו שבכללות אשר ראה את העולם א"כ הוא באמת נאה ויפ' ומי מגנן ודו"ק היטב: דור הולך ודור בא. איתא במדרש אילו היה אהרן בדורו של יהוידע היה כפוף לפני יהוידע וכו' פגם הכתוב בכבודו של יהושיע בשביל צדיק בשעתו וכו'. ביאור הענין נראה לפענ"ד עפמ"ש לבאר הא דאמרו בקש קהלת להיות כמשה יצא בת קול ואמרה וכתוב יושר דברי אמת ולא קם נביא בישראל עוד כמשה אשר ידעו ד' פנים אל פנים ואמרתי לבאר דהנה כבר נודע המשל שהמשילו חכמי אומות וחכמי ישראל השתמשו בזה עיין בהקדמת הרז"ה שאנחנו בהשיגנו על מעלת החכמים אשר היו לפנינו הוא בערך הננס ע"ג ענק שמביט ביותר מרחוק אף שהוא ננס כמו כן אנחנו להיות כי כבר ערכו לפנינו הראשונים הדברים נוכל להשגיח יותר ולמצוא דבר אשר לא שערו הקדמונים וכבר אמרו הזמן מספיק להוצאת האמת ונמצא כי יש מעל' לראשונים מה שאן באחרונים שלהמציא הדבר מתחלתו זה היה צריך שכל של הראשונים שהי' לבם כפתחו של אולם אבל אח"כ נוכל למצוא דברי חפץ יותר מהראשונים מפני שכבר הדבר ערוך לפנינו ואם כן האחרונים יותר גדולים מחכמים וכבר כתבו המפרשים שלכך היו הראשונים שמימי בראשית חיים כ"כ ימים למען יוכלו להמציא דברים חדשים שלזה צריך הזמן ש שיוכלו להשיג. זה לדעתי מה שאמרו בחלק חברי קרית לן מהיכן בעית למשרי המוציא וא"ל מהיכן דקרים בישולא והיינו שבאמת רב אשי לא הבין מעלת הראשונים אחרי שהאחרונים משיגים יותר וע"כ קרא להם חבירים וע"ז אמר מהיכן בעית למשרי המוציא מהיכא דקרים בישולא אף שאז בלי ספק אין הדבר מתוקן לאכיל' כמו אח"כ שנתבשל ונאפ' לגמרי מכל מקום עיקר הדבר הוא התחלתו ואח"כ נגמר הדבר ולכך גם כאן הראשונים גורמים. והנה לפענ"ד זה שתיה קהלת מדמ' בנפשו להיות כמשה דהוא הבן דלא קם כמשה אבל חשב דדוקא בראשונים לא קם אבל כיון שהוא אחרון לא השיג יותר ועכ"פ השיג מעלת משה וע"ז יצא' בת קול דזה דוקא בשכל אנושי שמשיג ברבות הזמן הדברים יותר ממה שהי' מלפנים אבל משה רבינו השיג בשכל אלקית וא"כ אין ערוך אליו עם שכל אנושי וז"ש אשר ידעו ד' פנים אל פנים וא"כ לפ"ז בשכל אנושי אפשר שהאחרון משיג יותר ולכך הראשון כפוף לפני צדיק בשעתו ודו"ק היטב. ובדרך כלל שהקדמונים היו יותר במעל' שיכלו להמציא הדבר אבל אחרי כי הלכו וערכו לפנינו הדברים אז האחרונים יוכלו לייפות הדברים ולפארם בכל מיני פאר ולכך רב אשי דחשב עצמו לחבר למנש' אמר לו מנש' שלא ידמ' עצמו אליו שהוא יכול להמציא הדברים בשרשם והוא אינו רק מיפה הדברים ודו"ק:

ובפשיטות יש לומר לפי ערך הדור כמו כן חשיבות הגדול בדור ולכך בדורות האחרונים שנתקטן השכל אז מעלת אותו גדול הדור גדול ממה שהי' מעלת הראשונים שאז היה החכמה בתקפת יותר ודו"ק:

במדרש קהלת בראשיתו אמר ר"ס בשם רשב"ח לבלווטיס שהיה גדל בפלטין של מלך א"ל המלך שאל מה אתן לך אמר אותו בלווטיס אם שואל אני כסף וזהב או מרגליות טובות הוא נותן לי בגדים הוא נותן לי אלא אני שואל בתו והכל ינתן לי בכלל בתו כך בגבעון נראה ד' אל שלמה ויאמר אלקים שאל מה אתן לך אמר שלמת אם אני שואל כסף וזהב ומרגליות הוא נותן לי אלא הריני שואל את החכמ' והכל בכלל וכו' לפיכך החכמ' והמדע נתון לך. כבר כתבתי בזה בחידושי למלכים סימן ב' וכעת נראה לי בדרך הזה וכעין חדתא קאמינא. דהנה בחוברי חבר ומזווגי זיוגים אם תשאל כמה וכמה סך הנדוניא יחשבו כך וכך נותן לו במזומנים אדומים או זהובים או נחלות וכדומה מהמטבעות וכך נותן לו בבית וכדומ' וגם נותן לו שטר על סך כך וכך שנים נותן לו מזונות על שלחנו או במחיר מעות ואם תשאל על הבגדים יאמר לך בכללות כאחד מהנגידים והטעם כי זה א"צ לפרש וממילא כיון שמשיא בתו צריך לתת לה בגדים לפי כבודה וכבוד משפחת' וזה אין לו ערך בפרטות כי אם בכללות. וזה לדעתי מה ששאל לבלווטיס שאל מה אתן לך ואמר הבלווטיס אם שואל אני כסף וזהב הוא נותן לי בגדים הוא נותן לי אלא אני נושא בתו והכל ינתן לי בכלל והיינו דזה אין שייך לחשוב דאטו שייך לומר במלך שנותן לבתו כך וכך מעות כשם שאין שייך בסתם בני אדם לשאול כמה סך הבגדים כמה כתונת או כמה מכנסיים וכדומ' רק בכללות כמו כן בערך המלך לא שייך לחשוב דממילא כשמשיא לו בתו הנדוניא וכל הענינים כיד המלך. ויתכן עוד יותר להעמיק דענין הנדוניא שייך לומר שנותן להחתן כך וכך נדוניא שזה ענין חיצוני אבל הבגדים אינם ענין חיצוני דאטו בגברא ערטילאי עסקינן ופשיטא שאין שייך לומר שמשיא בנו ובתו ערומים ואם כן הבגדים הם ענינים השייכים לגוף ולא שייך לומר שנתן לו וז"ש שאם ישאל כסף וזהב או בגדים בלי בתו אז הוא נותן לו יתכן לומר שהמלך נותן לו אבל כששואל בתו ממילא זה תלוי בזה והכל בכלל בתו ינתן לו ולא אמר הוא נותן לי. וז"ש גם גבי שלמה שאם היה שואל עושר וכבוד הוא נותן לי אבל הריני שואל החכמ' והמדע והכל בכלל שלתכלית התור' והחכמ' צריך האדם לכל עושר וכבוד למען הרחב לבו בתורת ד' ובחכמת וז"ש החכמה והמדע נתון לך וע"כ עושר וכבוד אתן לך ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד לפענ"ד. מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. הכוונה ע"פ מה שפירש א"מ הגאון נ"י הפסוק ברכת ד' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה היינו שעצב נקרא בלה"ק מלאכ' לזה אמר שעצב לא יוסיף לו עושר ח"ש מה יתרון לאדם בכל עמלו שהעמל לא יוסיף לו עושר ומה שאמר שיעמול הוא לפי שהעתיד להיות בודאי לא נודע וז"ש מה שיעמול בודאי למותר:

במדרש כי ברב חכמ' רב כעס כל זמן שאדם מרב' בחכמ' מרב' בכעס. עיין יפ"ת שתמ' דאדרבא כעס בחיק כסילים ינוח ומאן דכעס חכמתו מסתלקת ולפענ"ד הכוונה פשוט' למה דאמרו שם במדרש אף חכמתי עמד' לי כל מה שלמדתי באף עמד' לי ופירש המ"כ דהיינו בכח רגזני בחידוד ופלפול התלמידים זה נקרא אף ע"ש וא"כ יפה אמרו כל זמן שאדם מרב' חכמ' שבא מכח הרגזני מרב' כעס ודו"ק:

תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות ודרשו במדרש למשוך ביינה של תור' בשרי ולבי נוהג בחכמ' בחכמ' של תור' ולאחוז בסכלות ר"י בעי קמי' דר"א מהו דין דכתיב ולאחוז בסכלות א"ל לאחוז בסכלנותא ופירש המ"כ דסכלנותא הוא תרגום של בינה והוא משולל ביאור דבקרא סכלות הוא טפשות ואיך הפך המפרש טפשות לחכמ' ותבונה ובאמת גם התרגום תמוה שאיך אפשר לפרש תבונה בסכלנותא שהוא ג"כ לשון טפשות והנו"ן נוסף כדרך התרגום. אמנם נראה דהנה האמנם כי גם בעניני העולם הכסיל מגונה מאד אבל טוב לו כי לא ירבה להתחכם ולהתחדד כי לפעמים ע"י שירבה המצאות ותחבולות שונות יהיה לו זה למוקש כאשר הנסיון יראה כי לא לחכמים לחם לא כן בעניני התור' בזה כל מה שיוכל להרבות חכמ' ותבונה טוב מאד כי אף אם לא יכוין האמת עכ"פ הענין הוא נכון. וזה לדעתי מה שהזהירו הוי ערום בירא' דהיינו שכל ערמימות תעשה רק לירא' לא בעניני העולם ומה שאמרו בחולין דף ה' אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמ' דהיינו שהערמימות אינם רוצים לעשות בעניני העולם. ומעת' זה שאמר תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי דהיינו בתור' ולבי נוהג בחכמ' ומכל מקום לאחוז בסכלות דהיינו שאף שהוא ערום מכל מקום בעניני העולם יאחוז בסכלות אבל בתור' יאחוז בסכלנותא דהיינו שלגבי התורה נקרא תבונה וענין תבונה כבר נודע שהוא על המבין דבר מתוך דבר שבעניני חול הם סכלות ובתורה היא סכלנותא דהיינו תבונה ודו"ק והבן בדברים. עשיתי לי שרים ושרות וגו' אף חכמתי עמדה לי במדרש חכמ' שלמדתי באף עמדה לי. הכוונה לפענ"ד דהנה באמת צריך ביאור דאף חכמתי פשוטו משמע לשון גם והמדרש דרשו מלשון אף וחימ' אך נראה דהנה תרא' אם תהיה בעיר גדול' ותשאל מה משפט האנשים הם ומעשיהם תרא' שעל אחד יאמר זה יושב ולומד וגם יסחר מעט או להיפך וגם במסחר גופא יאמרו זה יסחור עד"מ צמר ולפעמים יסחור שעוה וכדומ'. והנה אם תפקח עין תמצא כי מה שעושה בתמידות זה בודאי עושה האדם ברצון נפש אבל מה שעוש' לפרקים זה אינו עושה כ"כ ברצון כי אם באין בריר' וכדומ' והנה שלמה המלך אמר שהיה בוחר בכל תענוגות בני אדם ובלי ספק לא למד כ"כ בקביעות אבל מפני שהיה אדם גדול היה לומד ג"כ בקצת פרקים ולבו ראה בחכמ' והנה באדם כזה יתכן לומר כי עסק בכל תענוגים אף למד ג"כ בקצת פרקים והנה בלי ספק זה היה לו קצת טורח יותר מהשרים ושרות ותענוגים שהנפש מתאות להם. וז"ש מה שלמדתי באף עמד' לי ויתכן עוד שבאמת האדם כשלומד במנוחה לא יכוין כ"כ להעמיק בזה כי נפשו בוחר בעצלות ובמנוחת הנפש אבל מי שהוא במר ומצוק והוא משמח נפשו בד"ת בודאי יתקיים בידו כיון שלמדה באף ונתן נפשו ולבו עליה:

וראיתי אני שיש יתרון לחכמ' מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. הכוונה נראה לפענ"ד דהנה כבר אמר החכם הדברים ניכרים מפאת העדרם המשל בזה כי האור ניכרת בטובת' למי שישב כמה שנים במאסר חשך ואח"כ יוצא לאור עולם אז יכיר מעלת האור והנה החכמ' היא מעל' גדול' ואינו ניכר רק בהעדר אם יפקד לאיש השכל אז כמה גרועים ומקולקלים מעשיו וא"כ ניכר בזה המעל' ולפ"ז לא יתכן שיהיה באדם אחד כי מי שהוא חכם אינו כסיל ולא יתכן שיהי' כסיל וחכם כאחד ואף שהוא עתים חלים ועתים שוטה לא יוכל להבחין כל כך כי בעת שהוא שוט' אינו חכם וכן להיפך. אמנם במדרש אמרו על שלמה ויחכם מכל אדם אפי' מן השוטים היינו שהי' שלמה יודע מדת הסכלות ולהתנהג בהם לעת הצורך וא"כ זה יוכל להבחין מעלת החכמ'. וז"ש שראיתי שיש יתרון לחכמ' מן הסכלות כיתרון האור מפני החושך וז"ש ופניתי אני לראות חכמ' וסכלות שקהלת היה לו כח להיות סכל ג"כ ומדוקדק מ"ש מפני החשך והיינו שלפי שיש חשך בזה ניכר מעלת האור מן החשך ודו"ק:

או יאמר שהחכמ' באמת אין לה קץ ואף שלמה שהי' חכם מכל אדם אמר על עצמו שכמה דברים נפלאו ממנו לפי שהחכמ' עמוק עמוק ולא יוכל האדם להגיע אליה וכמו כן האור אמרו שהי' גדולה מאד ועמד הקב"ה וגנזו לצדיקים לעתיד לבאו. וז"ש וראיתי שיש יתרון לחכמ' מן הסכלות כיתרון האור מפני החשך והיינו משום שראה שהרשעים אינם כדאים להשתמש בו וז"ש מפני החשך והיינו שמעשיהם של רשעים קריא חשך כמבואר במדרש שחשך זה מעשיהן של רשעים:

עוד נראה לי כי החשך העדר ואינו קנין בהחלט והנה בבני אדם עשירים ואחד גדול מחברו היתרון הוא בכמות אבל לעשיר על העני לא שייך היתרון בכמות כי זה אין לו כלל והיתרון הוא באיכור וז"ש שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מפני החשך והיינו שכמו שבזה יתרון האיכות כמו כן הסכלות אינו מעלה כלל והיא רק העדר החכמ' ודו"ק היטב:

עמל הכסילים תיגענו כי לא ידע ללכת אל העיר הדמיון לפענ"ד למה שאמרו א' שהי' רוצ' ללמוד להיות חייט והלך ללמוד מלאכת המתכת לעשות מחט ואח"כ מלאכת החוט ממה נעשית וזה יוכל לחיות שנות מתושלח וכמו כן הכסיל אשר כשצריך ללכת אל העיר לסחור והוא דמיון שירצ' לחקור על תכלית אנושיתו אם ירצ' לחקור על כל הדרכים והמסלולים אשר קודם לעיר לא יבא לעולם אל העיר וז"ש עמל הכסילים תיגענו כי לא ידע ללכת אל העיר ודו"ק:

וראיתי אני שיש יתרון לחכמ' מן הסכלות כיתרון האור מפני החשך הענין הוא כי ההמון לא יבחין במעלת האור ביום רק בעת שמתחיל להאיר שאז יבדל החשך והאור יתחיל להתנוצץ אז ניכר ההבדל וגם החכמה לא ניכר כל כך רק כשירא' ענין הסכלות או אז יוכר מעלת החכמ' וזה שאמר ויתרון החכמ' מן הסכלות כיתרון האור מפני החשך ודו"ק:

במדרש על פסוק ברבות הטוב' רבו אוכליה אמרו שם על פסוק אף כי אנוש רמה אלו הכנים שבחייו וכו' ובתוס' בשבת דף י"ב ד"ה שמא העתיקו אלו הכנים שבראש ולפנינו אין הגירסא כן ועיין ש"ס תמור' דף ל"א ע"א ודו"ק היטב: עוד נראה לי דהכוונה במקרא דהנה כבר אמרו במדרש והנה טוב מאד טוב זה היצה"ט מאד זה היצה"ר וראיתי באיזה ספר שיצא להם לפי שלכאור' יפלא איך שייך במעש' הקב"ה טוב מאד דהוא מורה על ההפלגה דממנ"פ אם רק ע"פ ההפלג' היא השלימות א"כ מתחל' עשהו בתכלית הזאת ולא שייך מאד ואם א"צ כ"כ למה הוסיף על השיעור ולזה כתבו דע"כ קאי על היצה"ר דבאמת גם היצה"ר צריך להעולם שאל"כ לא היה אדם נושא אשה ולא בנה בית רק שצריך שיהיה רק לתכלית הטוב והנה לפי שהבחיר' מסור' ביד האדם א"כ הוצרך להיות השלימות כפי מה שיעש' האדם ולכך יצא מגדר הטוב ע"י פעולת האנושי נעש' טוב מאד. ובזה אני אומר שזה ענין כל הניסים שהיה שינוי רצון כביכול שממנ"פ שאם לא היה צורך להים למה נברא. אך באמת הים צורך העולם רק שאז היה צורך שיעש' יבשה וכן כל הנסים הכל לפי הזכות והחוב של בני אדם וזה מסיר ביד האדם ונמצא לא שייך בזה שינוי רצון שזה נתחדש ע"י פעולת האנושי. ומעת' ז"ש ידעתי כי כל אשר יעש' האלקים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף רק שכל השינויים היו לפי שהאלקים עשה שיראו מלפניו וא"כ לא היה יכול להיות כך בתחלת הבריא' רק ע"פ פעולת האנושי. וז"ש רש"י שפרץ אוקיינוס בגבולו בדור אנוש וכדומה הרבה שינויים והוא הכל למען זכות וחוב' של בני אדם וזה מסור ביד אדם ודו"ק היטב כי היא הער' נפלאה בענין הנסים אשר לא דרכו הראשונים ודו"ק:

ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהי' לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע והאלקים עשה שיראו מלפניו. הענין לדעתי ע"ד מ"ש הרמב"ם בפירוש המשניות על מאמר עשר' דברים נבראו בע"ש בין השמשות שהכוונה שהם לא יאמינו בחידוש שזה נתחדש שזה מורה על שינוי רצון רק שמתחלת הבריא' היה כן כשיצטרך לקריעת ים סוף יקרע הים וכדומה ובמור' ביאר הדברים באורך וכבר הארכתי בזה בכמה מקומות. לזה אמר שאף אם תרא' ענין שנשתנה אח"כ עפ"י ד' לא תתמה על החפץ וזה אומרו ידעתי כי כל אשר יעש' אלקים היינו מה שיעש' בעתיד לא כפי הבריא' הוא יהיה לעולם בלי שינוי כי עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע רק האלקים עשה בתחלת הבריאה שיראו מלפניו ועיין רש"י שהביא כמה ענינים שנשתנו ממה שהיו וכלם הקיפה חכמת הבורא מקדם והי' כן בתכונת הבריא'. וז"ש מה שהי' כבר הוא ואשר להיות כבר היה היינו שגם זה שישתנה אח"כ כבר הקיפ' השגחתו בתחלת הבריא' ואלקים יבקש את הנרדף לדעתי כיון בזה ג"כ למ"ש התוס' יו"ט פ"ה דאבות משנה וא"ו שם אחר שהביא דעת הרמב"ם ודברי המאירי כתב הוא שלדעתו הכוונה שכל תכלית הבריא' לא נברא רק בשביל ישראל. וז"ש והאלקים יבקש את הנרדף דהיינו ישראל הנרדפים. והנני יוסיף על התוס' יו"ט דבאמת כל ענין מה שאין ליחס חידוש בעניני העולם הוא לפי שאין האומן הפועל שעוש' בנין נאה מקלקל את הבנין אם לא שנתחדש איזה ענין שקלקל הדברים וזה לא שייך בהשי"ת שיהיה שינוי ידיע' אצלו חליל' לאל מזה וא"כ ע"כ שכן היה בתחלת הבריא':

אך לפ"ז נראה דלפעמים יש שהאומן ישנה מעשהו אף שידע היטב שכן ראוי להיות הבנין אבל כ"ז אם הבנין עשהו בשביל שימכור לאנשים כוללים וא"כ מסתמא עושהו בתכלית ההידור ואין דרכו לסתרו ואף שיבא איזה קונה ויבקש שיהיה בענין אחר הוא אומר בלבו שבלי ספק יבאו אנשים שיקנו אותו כמו שהוא וחס על טרחו ועמלו. אבל אם האומן עשה רק למען איש פרטי ובבא האיש ואמר שלי אין חפץ בבנין ארוך כ"א על תבנית מרובע א"כ הוא באמת מסכים שהבנין הוא נאה רק שאליו הצורך כך וכך הבנין א"כ אז האומן מקלקל מעשהו כי אחרי שכל תכלית בנינו לא היה רק בשביל זה וכל שלזה א"צ בו א"כ אין שייך בזה שינוי רצון. ומעת' גם בזה כל שתכלית הבריאה היה בשביל ישראל וא"כ כשהצורך להם שיקרע הים לא שייך שינוי במלאכת האומנים כי אם שבהם ענין השינוי ושפיר שייך לומר תנאי התנה הקב"ה במעש' בראשית כי אחרי שכל מעש' בראשית אינו רק למען ישראל א"כ כל מה שירצה האיש הישראלי ישתנה עבורו והבן בדברים כי נעמו ת"ל:

ושבתי אני וארא' את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש. והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עודנה. הכוונה לפענ"ד ע"פ מ"ש העקידה בשער ק"ה במה שמצינו שאליהו הנביא חי וקיים ומשה רבינו מת ולכאור' נראה שהמות היא חסרון גדול במין האנושי ולכאור' ירא' שאליהו גדול ממשה מה שאי אפשר שלא קם נביא כמשה והאריך בזה עפ"י דברי קהלת שאמר וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשיב אל אלקים אשר נתנה והורה בזה שתכלית שלימות האדם שלעת קיצו יפרדו שני חלקיו זה מזה בהפרדה גמורה וזה כשיהי' בחיים כל כך דבוק בד' עד שלא יתערב נפשו ולא תתקשר בחומריותו ופחיתותו הגופני זה התכלית הנכסף והמות הטוב וזה היה מיתת משה רבינו והאבות עולם אבל מי שיש לו נטייה קצת אל חלק הגופני באופן שלא הספיק טוהר נפשם להתגבר על החומר ולהתפשט ממנה לגמרי אבל נשאר עניינים חלושים שנמשך השכל אחר החומר בזה טוב שישאר בחיים כיון שלא יוכל להתפרד לגמרי והוא ענין אליהו הנביא ע"ה והדומיהם ע"ש שהוא דרוש נכבד ע"ש. וזה לדעתי מה שאמר יקר בעיני ד' המותה לחסידיו שבאמת שיהי' האיש כל כך שלם ואהוב לאלקים שיהי' המות בדרך הפרד' גמור' זה דבר קשה ויקר המציאות זעיר שם זעיר שם ולכך אמר יקר בעיני ד' המותה לחסידיו היינו שגם בעיניו יפלא מציאות איש כזה שיהיה בתכלית השלימות כל כך עד שיהיה נקרא מותה לחסידיו והרב' הארכתי בדרוש הלז בהספד של ח"ז הרב החכם ז"ל ולפ"ז יתפרש המאמר כמין חומר כי באמת אחר שראה שלמה המלך ע"ה רוב בני אדם ששכלם נמשך כל כך אחר החומר עד שראה דמעת העשוקים ואין להם מנחם וכמ"ש רש"י בשם הספרי שראה נפשותם העשוקות ביד מלאכי משחית ואכזרים ועיין בעקידה שם מה שהאריך בזה ולכך שבח המתים שכבר מתו וזה קאי על האבות ועל דוד כמ"ש רש"י שלא שלט יצר בקרבם והיינו שלא נתעצם חלק השכלי שלהם עם חלק החומרי וכבר התפאר דוד ולבי חלל בקרבי דהיינו שלא היה לו רק לב אחד כדרשת חז"ל וא"כ זהו המיתה היפה מאשר המה חיים עודנה והיינו שאליהו ז"ל שנשאר חי עודנה ומה יקר לשון חכמים אשר המה חיים עודנה והבן בדברים:

במדרש קהלת על פסוק מה שהי' הוא שיהי' רבנן אמרו לעתיד לבא הקב"ה מוציא כרוז ואומר כל מי שלא אכל בשר חזיר מימיו יבא ויטול שכרו ובאים מאומות העולם שלא אכלו בשר חזיר מימיהם והם באים ליטול שכרם באותה שעה הקב"ה אומר נשתכרו אלו שני עולמות וכו' באותו שעה הקב"ה מוציא כרוז פעם שניה ומכריז לאומר כל מי שלא אכל בשר נבילות וטריפות שקצים ורמשים אם לא אכל משלו אכל משל חבירו וכו' המאמר תמוה דחליל' להשם שיחזיר בו וכבר הכריז מי שלא אכל בשר חזיר יבא ויטול שכרו ולמה ימנע מאו"ה שלא אכלו חזיר והנראה בזה דהנה הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות מלכים הלכ' יו"ד כתב דבן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התור' כדי לקבל שכרו אין מונעין אותו לעשות' כהלכת' ואם הביא עולה מקבלין ממנו והנה הכ"מ לא כתב מקורו. ולכאור' רציתי לומר דלפי שהעול' מכפרת על עשה וא"כ ע"כ דיכול לעשות איזה מצוה שירצ' דאל"כ על מה יביא עול' ועיין בפ"ג ממעה"ק ה"ב דרק עולות מקבלין ממנו אבל באמת זה אינו דגם עולת העוף מביאין ולחד מ"ד במנחות דף ע"ג גם שלמים ותודה מביאין אבל באמת אם העכו"ם רוצה לעשות המצוה יוכל לקיים ומקורו מהמדרש הלז דאמר הקב"ה כל מי שלא אכל בשר חזיר יבא ויטול שכרו. אך מ"ש רבינו אין מונעין אותו לעשות' כהלכת' נראה לפענ"ד דהכוונה למ"ש פ"ח מהלכות מלכים הי"א כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אוה"ע וכו' והוא שיקבל אותן ויעש' אותן מפני שצוה כך הקב"ה בתור' אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב וכו' ועיין בגליון הרמב"ם מ"ש שם. ולפ"ז אם זה בשבע מצות מכ"ש בשאר מצות אם אינו עושה אותה כהלכת' דהיינו מפני צווי הבורא בודאי אינו מקבל שכרו וצ"ל דהא דאמרו גוי העוסק בתור' או גוי ששבת חייב מיתה והובא ברבינו ספ"ו ה"ט שם היינו משום דבזה מנע אותם בפירוש שנאמר יום וליל' לא ישבותו וכן דרשו מורשה מאורס'. ובזה נראה לפענ"ד הא דאמרו בשם ר"מ דעכו"ם העוסק בתור' הוא ככהן גדול שנאמר אשר יעש' אותם האדם וחי בהם והיינו אף עכו"ם בכלל אדם הוא והתוס' הקשו הא דרשינן אתם קרויים אדם כמ"ש בתוס' סנהדרין דף נ"ט ולפמ"ש יש לתרץ דהנה בשבועות דף כ"ו אמרו האדם בשבוע' פרט לאנוס ופרש"י דהאדם היינו כשלבו עליו והוא אדם בכוונה ולפ"ז גם כאן באמת עכו"ם יכול לעסוק בשבע מצות שלהם רק שיכוין לקיים מצות התור' לא בשביל הכרע הדעת וז"ש אלה המצות אשר יעשה האדם וחי בהם דהיינו כשלבו עליו ומה לבו עליו וחי בהם דהיינו חיים הנצחיים שיאמין כי זה היא חיותו לא בשביל הכרע דעתו ודו"ק:

ומעת' כשיכריז הקב"ה מי שלא אכל בשר חזיר יבואו גם אומות העולם וירצו לקבל שכר כי יבינו כי אף מי שקיים רק מפאת הכרע דעתו ג"כ מקבל שכר אבל הקב"ה לא כיון רק מי שקיבל בשביל הכוונה האמתית והנה המופת לזה כי הנה בשר שקצים ורמשים זה מזיק יותר מבשר חזיר במורה נבוכים נתן טעם לכל איסורי נבילות וטריפות שקצים ורמשים שהוא מזיק לאדם ובחזיר לא מצא שום טעם והרי אומות העולם משיבין עליו מה טעם יש בה וא"כ כשלא אכלו בשר חזיר ואכלו נבילות וטריפות שקצים ורמשים שהוא בודאי מטמטם הלב ע"כ שלא כופו לקיים מצות הבורא רק מהכרע דעתו וא"כ שפיר מכריז הקב"ה שנית ויודיע להם כי אין מגיע להם שכר רק לבניו שקיימו בשביל מצות ד' ודו"ק וז"ש שמחזרת גדול' ומלכות לבעלי' ודו"ק והבן. כל עומת שבא כן ילך. הגיד לי הרב המאוה"ג אב"דק נעמריב וכעת אבד"ק סאמבור ני' מדרש פליא' שרא' שמובא בספר בית שמואל אחרון ערום במה יכסה יכסה בלבו או אינו אלא בפה ת"ל כל עומת שבא כן ילך והנה אף שאין דרכי לפרש ולבאר מדרשים כאלו שאינם מוזכרים ברבה ותנחומא בכ"ז נפל בדעתי ענין נאות לפי הזמן דהנה בעוה"ר נחלקו היום בית ישראל למחלקות רבות והנה המתפקרים כולם אומרים שכל תכלית המצות הוא רק בין אדם לחבירו והאדם מצווה שיעזור לרעהו וייטיב עמו ללמדו דיעה ובינה אבל המצות שבין אדם למקום ותורת שדי ימזובו והנה מלבד כי התפקרו במצות המקום אף במצות שבין אדם לרעהו הם אומרים כי כל המצות הם אך לעזור לו שיהי' יוכל למצוא חית ידו וע"כ עושים מקום ספר ללמדו לשון עמים ולחשוב מחשבות ולעשות מלאכה אבל ללמד ספר תורת אלקים למען דעת מצות ד' ותורתו בחלה נפשם כי אומרים אך שוא עבוד אלקים וזה כל פרי חטאתם והנה האדם כשם שיקרא ערום מבלי לבוש הגשמי כן נקרא ערום אם אין לו לבוש הפנימי והנה זהו ששאל ערום במה יכסה היינו אם בא לפניו איש ערום ואין לו לבוש הפנימי ולא החיצון במה יכסה וע"ז אמר יכסה בלבו וכבר נודע כי הלב הוא משכן החכמה וע"ז אמר או אינו אלא יכסה. בפה כי כל עניני העוה"ז מכונים בשם כיסוי לפה כמ"ש כל עמל אדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא לזה אמר שהלא כתיב כל עומת שבא כן ילך ומאומ' לא מצא בידו וא"כ פשיטא שמה שהיא תכלית לנפש עדיף ולא משפט הקדימ' על צרכי הגוף שזה נצחי וזה אינו נשאר שהאדם כשירעב ויאכל אח"כ לא ידע השבע מפני הרעב אחרי כן וגם כשימות מה נשאר בידו אבל התור' והחכמה נשאר בידו כנלפענ"ד. והמשכיל בעת ההיא יבין כמה עמקו ויקרו דברי המדרש. ויתכן עוד יותר כי בעוה"ר בזמן הלז נתחדש בדור כת המדברים וכל כוחם אינו אלא בפיהם והוא סופר מהיר ודובר צחות בלשון לעז וזה כל השלימות וז"ש או אינו אלא בפה ת"ל כל עומת שבא כן ילך:

תן חלק לשבעה גם לשמונה עיין עירובין דף מ"ם שדרשו על שבעת ימי בראשית ושמנה ימי מילה וחד דרש על שמנת ימי החג:

ולפענ"ד יש רמז בזה לנרות חנוכה שבאמת מהראוי להיות רק שבע' כמ"ש הב"י באו"ח סי' תר"ע ועשו שמנה ולכך אמרו תן חלק לשבע' גם לשמנה. אמנם באמת לפענ"ד תלוי במה דנחלקו בר"ה דף ל"א אי חד אלפא חריב או תרי אלפי א"כ למ"ד תרי אלפי הוה שמנה והנרות רמז לזה ודו"ק: את הכל עשה יפה בעתו במדרש קהלת אפי' לדבר עביר' ולפענ"ד הכוונה עפמ"ש דעש' דוחה הל"ת ודוקא בעידנא וז"ש את הכל עש' יפה בעתו והיינו לדבר עביר' בעדנא דוח' ודו"ק:

ברבות הטובה רבו אוכליה ומה יתרון לבעליו כי אם ראות עיניו ביאור הדבר כמו מה שכתבו דמאן דאכיל דלאו דילי' בעית לאסתכולי בי' וא"כ היתרון לבעליו שהיא רואה והשאר בעיתו לראות ולפענ"ד נראה דהנה יש בעה"ב שבעין רעה היא נותן לעבדיו ולפועליו ויש שנותן בעין טובה וא"כ שניהם נותנין מלחמם לאחרים רק שיש יתרון בראות עיניו שזה נותן בעין רעה וזה בעין טוב' וזה שכתוב כי אם ראות עיניו ודו"ק:

דברי חכמים בנחת נשמעים. במדרש אמרו זה עמרם וב"ד אמר רב נמנו אחר הגפה ואחר הגדר אמרו מה הנא' יש לנו שאנו נושאים נשים וכו' מזעקת מושל בכסילים זה פרעה דהוה גזר כל הבן הילוד ולא הוה בחליו משגחא על גזרתא כן גרס המתנות כהונה ולפמנ"ד הכונה שאמרו שהחכם אף במקודש צריך להיו' בסוד כמו באם רוצה לעשות נגד הגזירות המלך מכל מקום יוכל להועיל יותר מזעקת מושל בכסילים שהרי עמרם וב"ד היו צריכים להמתיק סוד אחר הגפה ואחר הגדר שהיו מתייראים מפרעה ואפ"ה הועילה עצתם יותר מזעקת פרעה בפומבי ולא הועיל וז"ב ודו"ק:

כי אדם חין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ובמלכים א' ח' כתיב בתפלת שלמה כי אין אדם אשר לא יחטא לפענ"ד הכוונה כי הוא אמר כי המין האנושי בכלל ע"כ חוטאים ואי אפשר להיות מגודר בשם אדם אם לא יחטא כי זה דבקות עצמי להאדם ועלול לחטא ושם הוסיף שלמה כי אדם אין צדיק בארץ ע"ד שכתב העקידה בפרשה בראשית על פסוק הן האדם היה כאחד ממנו שהענין הוא שהמלאך מגודר בשם אמת אבל אין לו בחיר' לדע' טוב ורע וא"כ איפוא לא יפול עליו שם צדיק ששם צדיק שייך אם יש לו בחיר' חפשית להיות רשע וז"ש שלמה כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ירצ' כי לא היה מקום להקרא בשם צדיק אם היה עושה טוב ולא רע אז לא היה מגודר בשם צדיק ודו"ק:

שמח בחור בילדותך וייטיב לבך בימי בחרותך ודע כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט הכוונה לפענ"ד כי כבר אמרו כי האדם צריך שיהי' לו הציור ודמיון לתאוות הגשמיות כדי שמזה יוכל לקחת לו ציור ודמיון לתשוקת השכל שיכסיף לעשות רצון הבורא וכבר כתב הרמב"ם על המשנה הוי עז כנמר שצריך להשתמש במדות הפחיתות במקומן ויהי' לו עזות מצח לעבודת הבורא וכבר כתב הרוח חן דכל הכחות והמדות רעות וטובות הכל נטע הקב"ה למען ישתמש בהם בעת הצורך רק לעבודת הבורא עד"מ לקנאות בעושי רע ולגעור בזדים ורשעים וכדומה. ומעתה זה שאמר שמח בחור בילדותך וייטיבך לבך בימי בחרותך היינו שתשתמש בכל המדות שנתן לך הבורא אך דע כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט והיינו שכל הכחות שנטע בך הוא למען השתמש בהם לעבודת הבורא לא להנאת הגשמיות והנה חז"ל דרשו בירושלמי פרק עשרה יוחסין על פסוק כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט שעתיד האדם ליתן דין על כי ראתה עינו פירות ולא בירך עליהם ולפענ"ד הכונה דהנה כבר אמרו על סקראטס כאשר רא' אנשים שעמדו על קופה פירות בעוד לא נגמרו היטב היה אומר כי המ' אינם מאמינים בד' וחושבים שמא לא יזכו לאכול מהם בהגמרם ע"כ חוטפים קודם והנה זה שייך במי שרוצה לאכול למלא כריסו אבל מי שמכוין בשביל לברך ד' על הפרי זה מחוייב להיות מן הזריזים שמא לא יזכה ולמצוה גדול' יחשב כי זריזין מקדימין למצות ומעת' זה שאמרו ודע כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט כי ד' ברא העולם וכל אשר בו אך למען הטיב לבריותיו ואשר יכירו, וידעו כי המה ברואים לכבודו ודו"ק:

שמח בחור בילדותך וייטיבך לבך בימי בחרותך ודע כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט דרשו חז"ל בשבת דף ס"ג ע"כ דברי היצה"ר מכאן ואילך דברי היצר טוב:

הכוונה לדעתי ע"ד מה שאמרו בעירובין דף י"ג טוב לו לאדם שלא נברא משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו וא"ד ימשמש במעשיו הכוול לפענ"ד דהנה באמת כבר כתב האברבנאל ובינה לעתים שהאריכו בזה דליצה"ר יש שתי תחבולות איך ילכד לאדם בחבלי חטאתיו יש אשר מגדיל לב האדם כי הוא נעל' ועולה על כולנה ויש אשר אומר בלבבו כי אדם יסודו מעפר וסופו לעפר ועלול לחטא ולמכשול ועי"ז מתייאש לב בני אדם לעשות תשוב' באמור ללבבו אפס תקוה ואדם אין צדיק בארץ. והנה זה שאמרו כאן אמת כי טוב לו לאדם שלא נברא משנברא ואדם באשר הוא אדם הוא עלול לכל חטא והוא כל ימיו מעותד לכל פגעים ולכל מרעין בישין אבל כ"ז אם הייני בעת היציר' והיינו דנים אם יברא אדם אם לא אבל עכשיו שנברא וא"כ אף אם יתייאש עצמו בזאת לא יכופר עונו את אשר כבר עשהו וז"ש עכשיו שנברא וכבר הוא בעולם אז צריך שיפשפש במעשיו כי מה יועיל בזה כי הוא ישים אל לבו כי הוא מוסד על שוא ותפל בזאת לא יכופר עונו ואדרבא כשישים אל לבו שאף שהוא עפר ואפר בכ"ז אם ישיג שלימות הנצחי אז יגדל ויתנשא על כל אך בזה יגבר חיל לעשות את אשר ראוי לו וישלים תכלית בריאת' וז"ש שלמה בחכמתו שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בילדותך והיינו זה דברי היצה"ר שאמר לו אחרי כי האדם מעותד למות וא"כ מה יסכון לאנוש בתת עוצב בלבו הא בין כך ובין כך ימות עכ"פ ישמח בימי חיי הבלו ולזה משיבו היצר טוב ודע כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט והיינו על כל מה ששמחת בחיי ההבל על כל תשא עון וחטא וא"כ ראה גם ראה לתקן נפשך ולהיטב מעלליך ודו"ק:

ור"ל דריש שם שמח בחור בילדותך בדברי תורה מכאן ואילך במעשים טובים והכוונה לפענ"ד דהנה בימי בחרותו בעוד כחו חזק ויש בו רתיחת הבחרות מה יפה ומה נעים כי ישמח בדברי תורה שזה מועיל לו יותר מכל מה שילמוד אח"כ כי גרסא דינקותא גדול כחו מאד וגם כח הפלפול בדברי תורה חזק בעת ההיא לא כן כי יבא בימים כי אז ישקטו סרעפי שכלו ואז טוב לו שיתחזק במעשים טובים יותר כי זה לו לשרש הדברי תורה שלמד בילדותו יוסיפו לו כח לעשות מעשים טובים בימי זקנותו ודו"ק:

אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני אלקים כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים הכוונה לפענ"ד ע"ד מ"ש ד' יודע מחשבות האדם כי המה הבל וביאר הכלי יקר ע"ד משל בתינו' שעוש' לו בית ובא רעהו וקלקלו והתינוק בוכה לאביו מדוע אינו מכה רעהו ע"ד אשר קלקל הבית ואביו משחק כי יודע כי כל הענין צחוק כמו כן לא נוכל להתרעם על השגח' כי לא נוכל לשער כי בעינינו הדבר לגדול נחשב ויושב בשמים ישחק וז"ש ד' יודע מחשבות אדם כי המה הבל ע"ש וזה שכתוב אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני אלקים והיינו שתתרעם על השגח' לזה אמר כי אלקים בשמים ואתה על הארץ וא"כ אף שבעיניך לפי מיעוט השג' לגדול נחשב מכל מקום לגבי השי"ת לדבר קטן נחשב וזה שכתוב כי אלקים בשמים ואתה על הארץ ולא תוכל להבין דרכי הבורא יתברך וע"כ יהיו דבריך מעטים. ותפר האביונה במדרש זו זכות האבות והוא תימה וגם בפתיח' לאיכה נמצא מאמר זה בפסוק וזכור את בוראך וכתב במ"כ האביונה דריש לשון אבות והוא תימה דמנ"ל זאת. ולפענ"ד נראה ע"פ מה שכתב היפ"ת בבראשית רבה פכ"ט על הא דדרשו בסנהדרין דאין מידי מציל שאברהם לא יציל לישראל בעוה"ב והק' הרשב"א הא זכות אבות מועיל וכתב דזכות אבות לא מועיל רק בעוה"ז שקורבת האבות עם הבנים מועיל מצד הגוף וזהו בעוה"ז מועיל מצד הגוף אבל בעולם הבא בעולם הנשמות אין יחס וקורב' להנפשות ודפח"ח:

ולפ"ז ז"ש ותפר האביונה שהוא כינוי להאבר המוליד שממנו הושתת הגוף ואחרי כי נשבת זאת לא יועיל זכות האבות ודו"ק היטב כי הוא כיון אמת. וזה לדעתי מ"ש דישראל נקרא נפש וא"ה נקראו נפשות לפי שישראל מצד שאין קורבה להם רק מצד הגוף אבל הנפש נבדל זה מזה לכך נקראו שבעים נפש שכל אחד יש לו נפש לעצמו משא"כ אומות העולם שנפש הבהמיות שלהם מתיחס זה עם זה ולכך נקראו נפשות סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם הכונה לפענ"ד ע"פ מה ששמעתי מפי כבוד אבי מורי הרב הגאון ני' ביאור המדרש כשרצה הקב"ה לברוא את העולם היו המלאכים מדיינים זה עם זה. אמר הקב"ה מה אתם מדיינים זה עם זה כבר נברא אדם והענין הוא דהנה האדם הוא אמצעי בין מלאכי מעלה ובין כל נפש חיה שהמלאכים יש להם דעת ויודעים בוראם ועובדים אותו אבל אין להם בחיר' על הרע והבעלי חיים אין להם דעת כלל והנה האדם הוא ממוצע ע"י שיש לו בחירה ונטע בו כחות הנפשיות שידע לבחור בטוב ולמאוס ברע והנה המלאכים אמרו שלא יברא שכולו שקר וחסד אמר יברא שכולו חסד ולפ"ז זה שהשיב להם מה אתם מדיינים וכבר נברא אדם שזה תורת אדם שהוא ממוצע בין המלאכים שאל"כ היה מלאך ודפח"ח ומעתה זה שאמר את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם והיינו שזה כל ענין בריאת האדם שישמור מצותיו שאל"כ במה יבדל בין הבע"ח ובין המלאך רק כשירא אלקים שהמלאך הוא מוכרח שאין לו כח בחיריי והאדם יש לו כח בחיריי ומה נכבד דרשת חז"ל בברכות דף וא"ו כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה והיינו שהרי כבר נבראו המלאכים והבע"ח ולמה נברא עולם האדם רק בשביל שישמור מצות אלקים וז"ב והבן:

סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האד' הכוונה כי יש שתי מיני יראות יראת עונש ויש ירא' יותר פנימית יראת הרוממות והנה יראה הרוממות לאו כל מוחא סביל דא לזה אמר שעכ"פ בין כך ובין כך את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם שזה עכ"פ כולל שכל אדם צריך לירא את ד' ולשמור מצותיו ודו"ק:

עוד נראה לי עפמ"ש העקיד' כי ירא' לא יפול אלא בדבר שאפשר להיות ואפשר שלא יהי' אבל בדבר שהוא מוכרח לא שייך ירא' כמו שלא יאמר האדם שמתיירא שלא ימות כי המית' מוכרחת רק שמתעצב או מפחד ע"ש בשער צ"ב ולפ"ז אחר התפלספות של שלמה והכריח שהבחיר' באדם להטיב או להרע ע"כ סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא והיינו שיפול שם יראה כי הבחיר' לאדם אם לטוב או לרע ולכך סיים כי את כל מעשה אלקים יביא במשפט ואם היה מוכרח לא היה שכר ועונש וע"כ שהשלטון לאדם ולכך אמר שירא את אלקים ודו"ק:

חסלת מגלת קהלת בעזרת אל תהלות:

תוכן העניינים

דברי שאול עהת ומגילות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה