אור ברסלב

דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון

פרק כ · הלכה ח

הלכה ז

העידו על שורו של זה שהרג את הנפש וכו'. בקצות החושן סי' ל"ח הקשה למה לא נימא דישלמו דמי השור כמו בשורו שרבע שמשלמין ממון וא"כ כיון דרבתה תורה עדים זוממין לתשלומין ישלם דמי השור ולא ילקה עיי"ש והנה במשובב נתיבות שם נדפס בשם אחי הקצוה"ח ז"ל דבאמת יקשה הא דאמרו ברבע שורו ישלם דמי השור והרי אמרו בכריתות דף כ"ד שור הנסקל שנגמר דינו והוזמו עדיו כל הקודם בהם זכה בו דמשנגמר דינו אפקריה בעלים אבל אם אמרו על הבעלים שרבעו לשורו לא אייאש מיניה דמידע ידעי בשקרייהו ולפ"ז יקשה כיון דגם בממון בעינן כאשר זמם ולא כאשר עשה והרי כאן כיון דנגמר דינו אפקריה בעלים והוי כאשר עשה. וצ"ל דמיירי בשבעלים יודעין בשקרייהו דאינם מייאשי עצמם ולפ"ז בשורו שהרג את הנפש מיירי כשהבעלים לא ידעו ושוב הוי כאשר עשה ולכך לוקין ואין משלמין. והנה במחילת כבוד תורתו הרמה דמי להאי עורבא דמייתי נורא לקיניה דמה שרמז לדברי רבינו כאן ה"ב שם מבואר להיפך דבמלקות וממון אף כאשר עשה חייב כמבואר בכ"מ ובגוף דבריו שרצה לחדש דזה הוי כאשר עשה לפענ"ד לא שייך כאשר עשה רק היכי דע"י עדותם שילמו הממון אבל כאן אטו ע"י עדותם נעשה המעשה והרי באמת עדיין לא הרגו להשור רק שהוא הפקירו וא"כ עכ"פ הם לא עשו מעשה עדיין. ויש להמתיק הדברים ע"פ מ"ש לעיל בטעם דכאשר זמם ולא כאשר עשה משום דאין לך בו אלא חידושו וזה לא שייך רק באם נעשה מעשה ע"י עדותם אבל מה שזה הפקירו הוא ענין בפני עצמו ועדיין באמונתם קיימים ובזה יש ליישב הרבה קושיות של התומים בסי' ל"ו.
ועל דרך הפלפול י"ל דהנה צריך להבין לשיטת הפוסקים דבאומרים עדות שקר העדנו חייבין לשלם משום דינא דגרמי א"כ ניהו דכאשר עשה אינו מחוייב מ"מ ישלמו משום דינא דגרמי דעכ"פ הזיקו אותו וכבר שילם. אמנם י"ל דלפי מ"ש דהטעם דכאשר עשה הוא דאין לך בו אלא חידושו ושייך מה חזית דציית להני וכמ"ש הרשב"א לענין בור דכל דחידוש הוא אין עונשין ממון מן הדין ולפי"ז כיון דאינם נאמנים האחרונים א"כ שוב פטורין דיכולין לומר אנחנו אמת העדנו ולפ"ז יש לומר סברא נכונה דשם דאמרינן דנהרגין ומשלמין ממון וא"כ מה תאמר דלענין ממון הו"ל כאשר עשה דזה אינו דהא [אין] עונשין מן הדין ומשלמין מכח דינא דגרמי ואינם יכולין לומר אמת העדנו דזה אינו דהא התורה האמינה לאחרונים והראשונים יוצאין להרג ואיך שייך לומר מה חזית דהרי ראינו שהתורה סמכה עליהם לענין מיתה וא"כ שוב גם לענין ממון מועיל עדותן. ובזה מיושב היטב קושית הקצות החושן הנ"ל דשם אי נימא דישלם ולא ילקה שוב יהיה כאשר עשה ובזה לא נאמין לעדים האחרונים בשום דבר אמנם הרמב"ם לשיטתו דס"ל דבממון אפילו כאשר עשה ג"כ חייב שוב יקשה. אמנם בגוף קושית הקצה"ח לק"מ לפענ"ד דעד כאן לא אמרינן דריבתה התורה עדים זוממין לתשלומין רק מה דחייב מקרא דכאשר זמם וכדכתיב ועשיתם לו כאשר זמם יד ביד אבל כאן דאינם משלמין מכאשר זמם דהא כופר רצו לחייב ואינם משלמין כופר והמלקות בא מכח והצדיקו את הצדיק ובזה גילתה התורה בפירוש מלקות כדכתיב והיה אם בן הכות הרשע וכמו בבן גרושה א"כ א"א לחייבן ממון מכח כאשר זמם דהא כאן לא שייך כאשר זמם דהרי זמם לחייב כופר ג"כ ואפ"ה אינו משלם וז"ב ובתשובה הארכתי ואין כאן מקומו:

תוכן העניינים

דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה