דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון
פרק ח · הלכה ה
אחד הכותב עדותו על השטר. בהשגות הראב"ד, זה אינו. או שנמצא כתוב בפנקסו א"א אפשר לקיימו כגון שהיה השטר תחת יד עדים ואמר הלוה אל תתנו לו את השטר וכו'. עיין כ"מ שנדחק בכוונת הראב"ד כאשר יראה המעיין והלח"מ הקשה על הראב"ד למה לא השיגו בראש הפרק. ולפענ"ד כוונה עמוקה בדברי הראב"ד דכבר נודע שיטת הרי"ף דלא מקרי מפי כתבם כל שנעשה בתורת שטר ומסרו ליד הבעל דין אבל כל שלא מסרו עדיין מקרי מפי כתבם וצריך לזכור העדות דאל"כ הוי מפי כתבם והראב"ד בהשגותיו על הרי"ף ביבמות פרק ד' אחין שם ביאר דדוקא כל שלא ראו שמסרו ליד בעלים הוא דהוי מפי כתבם אבל כל שראו שמסרו ליד בעלים אף שעדיין לא מסרו אמרינן להם ליתן את השטר ויתקיים בבי"ד והרמב"ן בספר הזכות כתב שגם דעת הרי"ף כן ועי' במלחמות. ולפ"ז דברי הראב"ד מבוארין ומפולשין שמש"כ הרמב"ם שכותב עדותו על השטר צריך לזכור מעצמו והיינו כשמסרו ליד מלוה על זה כתב שזה אינו שכל שמסרו הוי שטר גמור מה"ת ולא הוי מפי כתבם ועל נמצא כתוב בפנקסו בכת"י על זה כתב הראב"ד שאפשר לקיימו כגון שהיה השטר תחת יד עדים ואמר הלוה אל תתנו לו את השטר עד שיתן לי המעות והיינו בכה"ג שעודנו תחת ידי העדים ולא היה ראוי למסור ליד הבע"ד בזה אפשר לקיים דברי רבינו דאף שהפנקס הוא בתורת שטר והיה יכול לכתוב לו שטר או שהפנקס יש לו דין שטר כל שלא צוה למסרו לו אין לו דין שטר עליו וזה ברור ואמת בכוונת הראב"ד והרמב"ם לשיטתו דס"ל דאין חותכין דיני ממונות ע"פ עדים שבשטר מה"ת ועי' בשו"ע סי' ל"ט סעיף ג' ובש"ך שם דאף שלא נכתב כתיקון השטר כל ששני עדים חתומין על השטר ונכתב מדעת שניהם אף שלא נכתב כתיקון חכמים הו"ל דין שטר ולפ"ז אף דפנקס לא חשיב שטר כל שצוה לכתוב בתורת שטר אם היה מצווה למסרו ליד הבעל דין הוי שטר ומכל שכן באופן שצייר הראב"ד שהיה שטר ממש תחת יד העדים בודאי דין שטר היה לו אם היה מצווה למסרו לבע"ד ודו"ק ואקוה כי המעיין ימצא נחת בזה כי יש לו פנים בהלכה ועי' קצוה"ח בסי' מ"ו ס"ק י"ח: