דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון
פרק ח · הלכה ד
הואיל והדבר כן. עיין בכמה מקומות שהביא בשם מהרי"ק שורש ע"ד שכן כתב בה"ג והלח"מ תמה על המהרי"ק ועל הכ"מ שדברי הרמב"ם סותרין לדברי בה"ג ורבינו סובר כרבנן בתראי שם בבה"ג דפליגי על מר יהודאי גאון עיי"ש ובאמת שלפי הבנתם בבה"ג דברי הלח"מ נכונים מאד אבל אני תמה על המהרי"ק והנמשכין אחריו שא"א לומר כן שהרי דברי הרמב"ם היא שיטה בודדת ולא מצאנו לו חבר בהגאונים שקדמוהו והוא נמשך לשיטתו דאין חותכין מן התורה דיני ממונות ע"פ עדות שבשטר וגם בזה הולך בודד ונחלקו עליו הראשונים ואחרונים ואיך אפשר שהבה"ג יסבור כן וכל הקדמונים לא ידעו מזה ולא עוד אלא שהוא מוסיף והולך שאפילו בכת"י יוצא ממק"א נאמנים. אמנם המעיין בבה"ג ימצא שלא כוון כלל לזה וכוונתו הוא דהרי נודע מ"ש הרשב"א הובא באהע"ז סי' ס"ו סעיף י"ג בהג"ה ובחו"מ סי' ס"א סעיף י"ג דאם טוען הבעל דין שלא הבין מ"ש בשטר אינו נאמן דודאי העדים לא חתמו מה שלא העידו לפניו תחלה ע"פ ועיין בכנה"ג חו"מ סי' קמ"ט הגהות ב"י אות ח' ולפ"ז זהו דוקא באם הבע"ד טוען כן אבל אם העדים שצריכין לקיים השטר אומרים שלא הבינו מה שכתוב בו בזה י"ל כיון דע"פ העדים נתקיים השטר והיו יכולין לטעון מזויף נאמנים לומר לא קים לן במה דכתוב ביה ותדע שכן הוא דהרי בבה"ג בהלכות עדות כתב שם אלא מעתה הוציא עליו כתב יד שהוא חייב לו ואמר לא קים לי בגויה ה"נ דמהימן ולפי הבנתם מה ענין זה לזה העדים שפיר נאמנים לומר שאינם זוכרין ההלואה והו"ל מפי כתבם משא"כ הלוה ומה אכפת לן במפי כתבם אבל לפי מ"ש אתי שפיר דהכי מקשה דאם תאמר דהעדים נאמנים לומר שלא הבינו מה שכתוב בשטר גם הלוה יהיה נאמן וזה בודאי לא מסתבר.
ובזה אני מבין מ"ש ליישב התם האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ומשלם לו שכפר ואילו לא כפר לא היה משלם ודבריו סתומים וחתומים ולפי מ"ש אתי שפיר דכל שאומר שלא הבין מ"ש בו עכ"פ לא פרע בודאי והוי כאומר לא לויתי דאף שבאו עדים שלוה ופרע אינם נאמנים והרי כתב ידן כמאה עדים דמי ואנן סהדי דהבין מ"ש בו וא"כ אף דעל כת"י דעלמא נאמן לומר פרעתי כאן גרע דהוי כאומר לא לויתי דבודאי לא פרע כיון דאמר שלא הבין מ"ש וזה שכתב הבה"ג דאם לא היה כפר לא היה משלם והיינו כשם שאם היה טוען לויתי ופרעתי לא היה משלם בודאי שהרי יש עדים שמסייעים לא הוא הדין כאן אם היה טוען פרעתי או מזויף היה נאמן עכשיו שטען שלא הבין הוי כאומר לא לויתי ועל זה נחלקו רבנן בתראי ואמרו דלא מהמני אם הוחזק כת"י בבי"ד כמו דאין נאמנים לטעון פסולי עדות היינו כשכת"י יצא ממק"א ולבי אומר לי שכפי הנראה המהרי"ק והכ"מ לא ראו דברי הבה"ג במקומן אלא מאיזה העתקה והמעתיק חסר יבואנו על כן הבינו מה שהבינו ועל הלח"מ יש לתמוה שהוא ראה דברי הבה"ג במקומן ולא הרגיש ואולי מקום הניחו לי: