דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון
פרק ח · הלכה א
מי שחתם על השטר. עיין כ"מ מ"ש ובזה נסתלקה קושית הראב"ד ודבריו נפלאו דאין זה ענין לקושית הראב"ד ז"ל כאשר יראה המעיין. ולפענ"ד נראה דצ"ל הטור במקום הראב"ד וכוונתו להטור בסי' מ"ו והבין כוונת הטור כמו שהבין הלח"מ ודלא כמ"ש בב"י ובזה דברי הכ"מ מבוארים ומהתימה על הלח"מ שלא הרגיש כלל. והנה תלמידי שאר בשרי מוהר"א נ"י הקשה לשיטת הרמב"ם אכתי יקשה קושית התוס' שיהיו העדים נאמנים באין כתב ידן יוצא ממקום אחר באנוסים היינו מחמת ממון במגו דאין אנו זוכרין העדות ותירצו התוס' דמגו בשנים לא אמרינן משום דאין אחד יודע מה שבלב חבירו לא שייך כאן דהא אם יאמר האחד אין אני זוכר יתבטל העדות כלו והשבתי לו דמגו דאין אני זוכר לא חשוב מגו דאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק וכמ"ש התוס':