דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון
פרק ג · הלכה ז
או שוחד לקחנו על עדות זה. הדבר תמוה דמלבד דבש"ס בבלי וירושלמי ותוספתא לא מצאתי מקור לזה אף גם דמה קמ"ל הרמב"ם הא באמרו שקר העדנו מהיכי תיתי יהיו נאמנים ובפרט בלקחו שחד וחתמו שקר וק"ו מה באנוסין היינו מחמת ממון דרצו לקחת מהם ממון אם לא יחתמו פסולים מכל שכן כשהם לקחו שחד לחתום שקר דודאי רשעים הם ואינם נאמנים. ואולי כוון רבינו בזה לשלול פי' הרא"ה דרש"י פירש פסולי עדות קרובים או משחקי בקוביא והקשו משחקי בקוביא הא משוי נפשייהו רשיעי וכתב הרא"ה כיון דמשחקי בקוביא אינו רק מדרבנן ולא מצאנו לו חבר עיין תומים סי' מ"ו ס"ק י"ג וא"כ יש לומר דכוונת רבינו שוחד לקחנו היינו להעיד אמת דהו"ל נוטל שכר להעיד דפסול מדרבנן ואפ"ה אינם נאמנים ואולי פירש כן הרמב"ם אנוסים היינו מחמת ממון היינו שאנוסים היינו בדעתינו מחמת שנתן לנו ממון ועדיין צ"ע:
אמנה היו דברינו. בש"ס אמרו כיון דעולה היא ואעולה לא חתמי והנה הקשה ש"ב תלמידי מוהר"א נ"י לפמ"ש הרא"ה הבאתיו למעלה כיון דמשחק בקוביא אינו רק מדרבנן נאמנים א"כ גם כאן הך דאל תשכן באהלך עולה בודאי אינו רק מדרבנן וא"כ למה אינם נאמנים. ולפענ"ד נראה ע"פ מ"ש השטמ"ק להקשות דאמאי לא מוקי דקאמר מלוה ואינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע ששהה שטר אמנה בתוך ביתו וכתב הרא"ש שלא קשה דבשלמא העדים אינם נאמנים לעשות עצמם רשעים דאין עושין בזה שום טובה משל עצמם אלא מפסידין למלוה ולא לעצמן אבל מלוה איהו מפסיד לעצמו ולא הוי רשע כיון שבא לעשות תשובה להפסיד ממון לעצמו עיי"ש ולפ"ז יש לומר דשאני משחקי בקוביא דהא גזל מדבריהם ואם יתפוס אותם ששחקו עמם יועיל התפיסה משא"כ גבי אמנה. ומיהו בפשיטות יש לומר דשאני משחקי בקוביא דעיקרו אינו אלא מדרבנן דמן התורה אינו גזל דמה שאינו עוסק בישובו של עולם אינו אלא מדרבנן משא"כ באמנה דהחשש הוא משום אל תשכן באהלך עולה וכיון דיש חשש שמא ימות הלוה או המלוה ויגבה שלא כדין ויהיה גזל גמור א"כ הו"ל כגבינות עכו"ם דכל שיש חשש איסור בגופו הו"ל כאיסור תורה כמ"ש האיסור והיתר אף דמן התורה לא חיישינן לזה והוא הדין בזה וזה ברור ודו"ק: