דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון
פרק ג · הלכה ה
אינו יכול לחזור בו. עיין כ"מ ובב"י סי' כ"ט מחודש ח' שהאריך דכשאמרו אין אנו יודעין לך עדות יכולין לחזור בהם דדוקא כשאמר עדותו הוא דאינו חוזר ומגיד דאף שיטעון דמפני פחד עשה משוי נפשיה רשע אבל כשאמר איני יודע לא משוי נפשיה רשע. וראיתי לדו"ז הגאון בישועות יעקב סי' קנ"ה בתשובה שהקשה בהא דאמר רבא בכתובות דף י"ח כל כמיניה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והרי שם טענו אנוסים היינו מחמת נפשות ולא מחמת ממון ולא משוי נפשייהו רשיעי ואפ"ה הוו חוזרין ומגידים ועל כרחך דאף במקום דלא משוי נפשיה רשע נמי הוי חוזר ומגיד ויפה תמה בזה וכן מצאתי בבית שמואל סי' קנ"ב ס"ק י"ג שכתב כן בפשיטות אף דלא הזכיר הב"י. והנה הנראה לפענ"ד דהנה בלא"ה צ"ב דברי הב"י דהא אם לא יגיד כתיב מכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כמ"ש רש"י א"כ אפילו בשאין משים עצמו רשע ליפסל. אמנם נראה דהנה באמת בטלו לדרישה וחקירה בדיני ממונות ובדין מרומה צריך דרישה וחקירה ולפ"ז ניהו דהתורה לא האמינתו לחזור מדבריו וגזירת הכתוב הוא אבל עכ"פ זה כשכבר נחקר אבל לאחר שבטלו דרישה וחקירה כל שחוזרין מעדותן במקום דלא משוי נפשייהו רשיעי ואנן חזינן דהדין מרומה דהא העדים חוזרין מעדותם וא"כ שוב לא שייך כיון שהגיד וכו' דהא לא נחקרו עדיין ויוכלו לומר מבודין היינו כמ"ש בתוספתא ולפ"ז שם בשטר דהו"ל כמי שנחקרה עדותן שוב אינם יכולים לחזור איברא דמהש"ס משמע להיפך דהא קאמר ה"מ בע"פ אבל בשטר לא דהא אמר ריש לקיש והרי להסלקא דעתך בעל פה בודאי יכול לחזור.
אמנם נראה דסברת הש"ס היא דכבר נודע מה שנחלקו הקדמונים אי כתיבה חשוב כדיבור ולפ"ז הוא מה דכתיב אם לא יגיד דחדא הגדה הוא דוקא בדיבור בעל פה אבל בכתב יכולים לחזור ולהגיד ועל זה אמר דעדות שבשטר הוי כנחקרה עדותן ועיין תוס' גיטין דף ע"א ע"א ד"ה והא דהגדה ע"י הכתב נמי חשוב הגדה ולפ"ז לאחר המסקנא דהוי כנחקרה בשטר גרע במקום דלא משוי נפשיה רשע ולהסלקא דעתך דבשטר יותר יכול לחזור הוא לענין מה דגילתה התורה לא יגיד ובמקום שנחקרו עדותן דאז הו"א דבשטר לא הוה כלל לא יגיד וזה ברור.
והנה לפענ"ד לפמ"ש המרדכי בב"ב גבי נסכא דר' אבא אות קכ"ח דכל שיש עד אחר עמו המעיד עליו יכול לעשות את עצמו רשע ולפ"ז יצמח לנו דין חדש לדעת הב"י היכי דעד אחד אומר שהיה אנוס מחמת נפשות והשני היה אנוס מחמת ממון והשני מודה לזה יהיה נאמן אף זה שאומר מחמת ממון כיון שיש ע"א שמעיד כן. והנה הרא"ש כתב בתשובה דאם אמר איני זוכר עתה יכול לחזור ולהגיד והדרכי משה בסי' כ"ט ובסמ"ע הבין דהחילוק הוא בין אם אמר תיבת עתה או אמר סתם אינו זוכר והט"ז הקשה עליו דהרי ר"א אמר סתם לא ידענא ועיין בכתובות דף כ' ואני כתבתי בגליון השו"ע עיין בנזיר דף נ"ז אמר רב אשי דיקא נמי דקתני ואיני יודע ופירשו התוס' דלשון איני יודע משמע שלא נודע לו מעולם מדלא תני שכחתי הרי מבואר דאיני יודע משמע שמעולם לא ידע וא"כ גם לפי הבנת הט"ז בדברי הרא"ש ג"כ קשה מש"ס הנ"ל ומזה ראיה לדברי הר"ן בשבועות והרב ב"י דמאין אנו יודעין ליודעין לא חשיב חוזר ומגיד. ועיין בשו"ת זקני החכם צבי ז"ל סי' קל"ה שהאריך דמה שאמר עד איני זוכר אינו מכחיש דברי חבירו עיי"ש שבמחילת כבודו נעלם ממנו דברי הרא"ש והר"ן והב"י וכל האחרונים בזה ולא הביא רק דברי המרדכי. והנה המל"מ הביא בשם מוהרש"ך ח"ב דאם כתבו עדותן מה שחזרו לא מקרי חוזר ומגיד דהוי כתרי ותרי והמל"מ תמה דמה לי אם עדותן בשטר או בעל פה כל שכבר העידו בשטר ונעשה כמי שנחקרה עדותן כל שחתמו בהיפך הו"ל כחוזר ומגיד וכ"כ הריטב"א הובא בב"י סי' מ"ו סעיף ל"ו וכתב שאפשר שכוונת המהרש"ך שאם השני שטרות הם בלי זמן ולא נודע איזה מהם נכתב ראשון דבזה אמרינן אוקי ארעא בחזקת מרא קמא אבל בע"פ השתא מעידין על ביטול התנאי הכתוב בשטר ולא אתא ע"פ ומרע לשטרא והמל"מ כתב שגם בזה דבריו צ"ע ולא ביאר מאיזה טעם.
ולפענ"ד דברי המל"מ נכונים בטעם דהרי הרשב"א כתב הובא בב"י סי' כ"ט במי שמכר כרם ועדים מעידים שמכר בתנאי ועדים אחרים מעידים שמכר בלי שום שיור ותנאי יד לוקח על העליונה אף בתרי ותרי כיון שהמכירה ודאית והספק הוא בתנאי ועיין מל"מ פט"ו מטוען הלכה י"א וא"כ דברי המהרש"ך בזה תמוהים מכל צד. אמנם מה שאני תמה על המל"מ מה שלא הביא ראיה לדבריו מדברי הש"ס ב"ב דף מ"ט דאמרו שם ה"מ על פה דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא אבל בשטר אתי שטרא ומרע לשטרא ופירש רשב"ם דבע"פ לא אתי ע"פ דהשתא ומרע לשטרא דקודם אבל בשטר שנכתב המודעה מקודם מרע לשטרא שנכתב אח"כ. והנה מבואר דאם השטר נכתב אח"כ אינו מרע לשטר הקודם ואין חילוק בין שטר לבע"פ וגם החילוק השני דבע"פ דהשתא אף שמעיד על המודעה המוקדמת ג"כ אינו נאמן. אמנם משמיא אנהירינהו לעיינין ומצאתי בשטה מקובצת שם שכתב מה אולמא דעדות שטר לעדות של בע"פ וזה טעמו של דבר דמה שאמרה תורה ולא יגיד ודרשינן מינה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד היינו בעדות בע"פ אבל בשטר דאלים דהוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד יכול לאורועי שטרא, ועוד דעד כאן לא אמרה תורה אלא שאין הבי"ד נזקקין לקבל עדותן לסתור מה שהעידו ואין חוקרין עדותן שהעידו אח"כ לסתור מה שכבר נחקרה עדותן אבל אם העידו מאיליהם בשטר וחתמו ומסרו ונעשה כמי שנחקרה עדותן בבי"ד כשיביא השטר לפני בי"ד אתי עדות דנעשה כמי שנחקר ומרע עדות כיוצא בה והו"ל כשנים אחרים מעידים אחרי עדותן של אלו עיי"ש וזה מבואר בפירוש כדברי המהרש"ך ומי יגלה עפר מעיני המל"מ והיה רואה זאת ולא היה כותב שאסור לשומען.
והנה בזה הבינותי דברי הש"ס כתובות דף י"ח וכי תימא ה"מ בעל פה אבל בשטר לא הא אמר ריש לקיש וכו' ולא נודע מה סלקא דעתך דיהיה הבדל בין שטר לבע"פ ולפמ"ש השטמ"ק אתי שפיר דמה דפירשו לא יגיד כיון שהגיד לא קאי רק על בע"פ ולכך בשטר מרע לשטרא דהוי שניהם כמי שנחקרה עדותן וענין לא יגיד לא קאי על עדות שבשטר משא"כ בע"פ דלא מרע לשטרא דעדות שבשטר אלים אף דלא יגיד לא קאי על זה ולכך להס"ד דעדות שבשטר לא הוי כמי שנחקרה ולא יגיד לא קאי על זה שוב מצי אף בע"פ לחזור מדבריו. ולזה אמר דהא אמר ריש לקיש וכו'. אחרי כתבי כל זאת מצאתי במהרי"ק סי' ס"ז שכתב בהדיא לענין עדים החתומים על השטר וחזרו בהם ומכחישין את השטר הוי כדין מרומה ותהלה לה' זכיתי בה טרם ראיתי ספרו ברוך הפוקח עורים ועיין במחנה אפרים הלכות עדות סי' כ' ולפמ"ש מוכח מדברי הב"י כדברי המהרי"ק. ומ"ש המהרי"ק דא"כ למה באנוסין היינו מחמת ממון אינם נאמנים לצטרך דרישה וחקירה הא הדמ"ר ולפמ"ש לא קשה דהא אין אדם משים עצמו רשע ובלא"ה לא קשה דשטר הוא כמי שנחקרה כיון דהזמן והמקום כתוב וגם כמ"ש הקצות החושן בסי' ל' ע"פ דברי הר"ן ודו"ק בזה כי הוא ענין נכבד: