אור ברסלב

דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון

פרק ג · הלכה ד

הלכה ב

דין תורה שאין מקבלין עדות וכו'. עיין כ"מ ולח"מ ובש"ך סי' כ"ח ס"ק י"ד שהאריכו בזה וכבר הארכתי הרבה בביאור כל השיטות וכעת חדשות אני מגיד דלפענ"ד טעמו של רבינו משום דדבר תורה גם בדיני ממונות צריך דרישה וחקירה ובכתב בודאי לא שייך דרישה וחקירה כמו שנראה מהריב"ש הובא בשו"ע סי' י"ג סעיף ג' דאין לדיין לקבל טענות בכתב ומטעם דמפיהם ילמד להבין מי הטוען אמת ומי שקר אבל בכתב יוכל ליפות השקר ביפוי הלשון עיי"ש וא"כ מכל שכן בדרישה וחקירה דהטעם הוא שיחקרו האמת וע"י כתב יוכל לשנות הדבר וגם יוכלו להסכים שניהם על השקר אם ישלחו עדותם בכתב אבל בעל פה לא יוכלו לדעת היאך ישאלו אותם הדיינים ולכך מד"ת אין חותכין בשטר אבל מדברי סופרים דבטלו לדרישה וחקירה בד"מ ממילא מועיל בד"מ עדות שבשטר וזה שכתב הרמב"ם כדי שלא תנעול דלת בפני לווין שלכאורה צ"ב מנין לו. זה ולפמ"ש אתי שפיר דמשו"ה בטלו לדרישה וחקירה בד"מ וזה שסיים דבדיני קנסות מכות וגזילות אין דנין בעדות שבשטר משום דבזה צריך דרישה וחקירה כמ"ש לעיל וכן בנותי מבין אמרות הרמ"ע מפאנו סי' קכ"א אבל לא ביאר הדברים כמ"ש.
איברא דלפמ"ש יקשה הא דאמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבי"ד הרי מבואר דהוי כנחקרה בדו"ח בבי"ד. אמנם נראה דזה ראיה למ"ש הקצות החושן סי' ל' דכל דהוי שטר הקנאה ואינם מעידין על המעשה שכבר נעשה רק על מה שנעשה לפניהם כעת וכן בגיטין וקדושין שהם הם הקנאתן כל שחתמו על השטר הוי כנחקרה עדותן אז והוי כאומר היום וכה"ג לא בעי דרישה וחקירה כמ"ש הר"ן עיי"ש וא"כ שפיר אמר ר"ל דהוי כנחקרה עדותן בבי"ד דהיינו בשטר הקנאה.
ובזה נראה לפענ"ד לתרץ הרבה קושיות שעוררו הקדמונים על הרמב"ם מ"ש התשב"ץ הרי מקרא מלא דבר הכתוב שדות בכסף יקנו וכתב בספר וחתום והש"ך הוסיף מגיטין דף ל"ו דפריך מפני תיקון העולם דאורייתא היא דכתיב וכתוב בספר וחתום והרמב"ן הקשה מגיטין דף ג' דאמרו בדין דבקיום שטרות דעלמא לא ניבעי תרי כדר"ל. ולפמ"ש אין כאן קושיא דהא בשטר הקנאה וכן בגיטין דהוי כהקנאה ובזה הוי כמי שנחקרה עדותן ומה דאמרו ביבמות דף ל"א זימנין דחזי בכתבם ואתו וקא מסהדי דהוי מפיהם ולא מפי כתבם היינו משום דבשטר קידושין שיהיה לראיה היכי שכבר קידשה בכסף לא מועיל והרי רובא בכספא מקדשי כדאמרו בתירוץ הראשון דלא יחלקו שני התירוצים במציאות רק שקשה לתירוץ ראשון עדיין יתקן שטר קידושין בזמן שיהיה לראיה ובזה לא תיקן דיהיה מפי כתבם ועכ"פ לפ"ז בדין מרומה בשטר ראיה לא מהני מפי כתבם לא מהני אפילו מדרבנן וזה דבר חדש ולפ"ז על כרחך מיירי כאן הרמב"ם בשטר ראיה ובזה אין סתירה למ"ש בפ"ט הלכה י"א דכל שראוי להגיד בפיו דכשר דשם מיירי בשטר הקנאה וסגי כל שראוי להגיד.
והנה רבינו כתב בפ"ו הלכה א' כבר ביארנו שקיום שטרות מדבריהם כדי שלא תנעל דלת בפני לווין אעפ"כ אין מקיימין שטרות אלא בשלשה וכתב הכ"מ מקורו מהך דאמרינן קיום שטרות דרבנן הימנוהו רבנן בדרבנן. והדבר תמוה דשם משמע להיפך דמדאורייתא א"צ קיום כלל ומצאתי בשטה מקובצת בכתובות דף כ"א אהא דאמרו הנח לעדות החדש דאורייתא וקיום שטרות דרבנן והביא דברי הרמב"ם הנ"ל והביא בשם הרב המעילי שהרמב"ם מפרש להיפך דמן התורה אפילו בקיום בי"ד לא מהני ומה דמועיל כאן משום דכיון דרבנן תקנו שיהא מועיל שטרות משום נעילת דלת ולכך תקנו ג"כ שיוכלו להיות דיינים משום נעילת דלת עיי"ש וא"כ גם בהך דדף כ"ח ג"כ הטעם משום נעילת דלת ועיין בכ"מ כאן שהניח קושיא זו בצ"ע ולפמ"ש אתי שפיר. אמנם הרב מוה"ר בצלאל אשכנזי כתב דהכוונה היא דהרי הטעם דאין עדים נעשים דיינים משום דכתיב ועמדו שני האנשים וכאן דמה"ת לא מועיל כלל לא קאי עלייהו קרא דועמדו ואין כאן גדר עדות שיהיה שייך בזה עד נעשה דיין וכן כתב בתירוץ שני בביאור יותר עיי"ש. אף שדברי פי חכם חן מה יענה להך דדף כ"א דהמנוהו רבנן כיון דקיום שטרות מדרבנן והא שם לא שייך תירוצו וצ"ע.
והנה המהרי"ט בראשונות בסי' י"ז הביא בשם הרב מוה' אליעזר אזכרי וכמדומה שהוא בעל ספר חרדים שהקשה ג"כ מפרק קמא דגיטין ומכתובות דף כ"ח והוא פתח בהצלה תחלה והביא ראיה לדעת רבינו מהא דפריך בסנהדרין דף ל"ב ודיני ממונות מי בעי דרישה וחקירה ורמינהו שטר שזמנו כתוב וכו' ואי סלקא דעתך בעי דרישה וחקירה היכי חיישינן שמא אחרוהו וכתבוהו ומה קושיא הא יש לומר דלמא בד"מ בעי דרישה וחקירה ושאני שטר דהוה כאילו כבר נחקרה עדותן בבי"ד ודבריו תמוהין דשפיר מקשה הש"ס לא מבעיא לפירש הנימוק"י דקושית הש"ס היא דהו"ל עדות שאין אתה יכול להזימה מה שכבר נחקר אטו עדיף מה שנחקרו ע"י חתימתן מאילו העידו על פה לפני בי"ד ועוד היאך שייך לומר שכבר נחקרה הא יכולין לומר מבודין היינו כל שלא נחקרו בחקירות ואף דיש לומר דאהני לזמן דלבתריה דהיינו דלא יאוחר עכ"פ מאחד בניסן מ"מ כל שלא יוכלו להזימם לא הוי דרישה וחקירה דעיקר דרישה וחקירה הוא לקיים הזמה ועיין בש"ך סי' ל"ד ס"ק י"ג ואף לפירש"י דבלי דרישה וחקירה חיישינן שמא משקרי ולא תלינן שאיחרו גם כאן לא הוי כמי שנחקרה דדלמא משקרי ולא תלינן באיחור ושפיר מקשה הש"ס.
והנה ש"ב תלמידי מוהר"א נ"י ביאר כוונת המהרי"ט ע"פ מש"כ הקצות החושן סי' הנ"ל ס"ק ב' דלהנימוק"י דמאוחרין היינו שבכתיבתן איחרו את הזמן א"כ אין מקום לקושית הש"ס דכיון דהוי כמי שנחקרה הוי כאילו אמר היום. ויש להמתיק הדברים ע"פ מה דאמרו דשטר מאוחר עד דמטי זימנא לא טריף ואפילו מלוה ועי' ש"ך סי' מ"ג ס"ק כ"ה ובשו"ת נודע ביהודה חו"מ סי' י' וא"כ אם אחרוהו עד א' בניסן לא התחיל המעשה עד הזמן ההוא והו"ל כאילו נחקר ואמרו היום וא"כ שפיר מקשה המהרי"ט דאם נאמר דהוי כאילו נחקרה א"כ ל"צ דרישה וחקירה ומה מקשה הש"ס אלא על כרחך כדעת הרמב"ם דלא הוי כנחקרה כלל מדאורייתא. אמנם מ"ש המהרי"ט ליישב קושית הקדמונים דה"פ דלענין זיוף לא חיישינן מן התורה דמעמידין אדם בחזקת כשרות שלא זייף חתימת העדים ורק דרבנן הוא דאצריך לקיים שמא זייף לכך אצרכו קיום אבל מחמת פסול מפי כתבם שפיר חיישינן וכעין זה נראה משו"ת אבקת רוכל להרב ב"י סי' ל"ז והנני יוסף דלכך אצרכו רבנן קיום אף דבאמת חזקה הוא על אדם שאינו מזייף דמהיכי תיתי להחזיק רעותא כמ"ש המהרי"ט משום דכיון דמן התורה לא הוי שטר כלל משום מפי כתבם והוי כחספא בעלמא ורבנן הוא דאכשרו להשטר וא"כ הם אמרו והם אמרו שאינו שטר עד שיתקיימו החתימות.
ובזה הבינותי מ"ש התוס' בכתובות דף י"ט ד"ה מודה בשם רש"י דלכך מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו משום דדין תורה א"צ קיום דנעשה כמי שנחקרה עדותן ורבנן הוא דאצרכו קיום דוקא כשטוען מזויף אבל כשטוען פרוע לא צריך קיום ואינו מובן דמאי שנא פרוע ממזוייף אדרבא פרוע עומד להפרע ולא חציף לזייף. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מהיכי תיתי להחזיק ריעותא במזויף רק דכיון דרבנן הוא דאכשרו שטר ולפ"ז הרי אדם יכול לחייב עצמו בשטר אף שאינו חייב ועיין בחו"מ סי' מ' וא"כ כל שמודה שכתבו הוי מדאורייתא שטר ושוב אין לו מגו דמזויף ובפרוע אינו נאמן מצד עצמו דשטרך בידי מה בעי. אך אף שנתתי תבלין לדברי המהרי"ט מ"מ לפענ"ד יש לומר אם נימא דמן התורה אינו שטר דהוי מפי כתבם לא מועיל כלל הקיום דהנה אמרו בגיטין דף ס"ז דיבורא מקרי ואמרו מעשה לא עבדי וההבדל בזה משום דמעשה גומר עדותן וגם בדיבור אם נגמר ע"פ לא חיישינן למשקר וא"כ כל שמה"ת אין כאן עדות כלל מה מועיל הקיום דמה בכך שחתימתן אמת מ"מ ניחוש שמא משקרי ואולי יש לחלק בין כתיבה לדיבור ועיין בש"ך חו"מ סי' פ"א ס"ק מ"ה ובזה אני מבין מה שאמרו בתוספתא דכל שלא נגמר עדותן יוכלו לומר מבודין היינו משום דכל שלא נגמר עדותן לא עבדי עדיין מעשה וחיישינן שמא משקרי. ומ"ש המהרי"ט דבגט לא שייך כלל מפי כתבם משום דלר' מאיר דנכתב היינו נחתם עיקרו של הגט הוא חתימת העדים ולא שייך מפי כתבם בזה, אמת שדברי פי חכם חן אבל קשה מהש"ס דגיטין דף ל"ו דפריך מפני תיקון העולם דאורייתא היא דכתיב וכתוב בספר וחתום והא שם בשטר מקנה מיירי ותלי תניא בדלא תניא וצ"ע ובזה מיושב מה דגם בגט צריך קיום מדרבנן ולפמ"ש למעלה לא היה צריך קיום לפי דברי המהרי"ט הראשונים והאחרונים ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק:

תוכן העניינים

דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה