אור ברסלב

דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון

פרק א · הלכה ג

הלכה ב

אלא עדות שהוא למלך ישראל. עיין כ"מ מ"ש בזה אבל יפה השיב הלח"מ עליו בזה. והנה בענין כהן גדול ומלך יש שיטות רבות ואמרתי לבארם הנה המעיין בדברי רבינו כאן ובפ"ב דסנהדרין הלכה ד' ה' ובפ"ג דמלכים הלכה ז' ימצא דשיטתו הוא דמה דאין מושיבין מלך בסנהדרין הוא משום דלא תענה על רב דאסור לחלוק על דבריו ולמרות את דברו וכן כתב רש"י בסנהדרין דף י"ח ע"ב ולפ"ז צריך ביאור דאמאי לא חילק רבינו בין דיני ממונות לדיני נפשות דבד"נ דמתחילין מן הצד מותר להושיב וגם איך משכחת לה דדן ודנין במלכי בית דוד והלח"מ נרגש מזה בפ"ג דסנהדרין הלכה ה' ונדחק בזה.
אבל לפענ"ד דרבינו מפרש דאין מושיבין מלך בסנהדרין היינו שיהיה מכלל המנין של סנהדרין משום דבדיני ממונות לא יוכל לדון משום לא תענה על רב ולכן אינו יכול להיות ממנין הסנהדרין אבל אם הוא ת"ח יכול מלך בית דוד לדון בדיני ממונות אמנם התוס' יש להם שיטה אחרת בזה כמ"ש הלח"מ אבל לא ביאר שיטתם. והנה בדף י"ט ד"ה אבל כתבו וא"ת וכי איך יכול לדון והא אמרינן לעיל אין מושיבין מלך בסנהדרין וכתבו דהכא מיירי דוקא לדון דיני ממונות דלא אכפת לן אם לא יכול לענות אחריו.
והנה ש"ב החריף מוה' אברהם הנ"ל הקשה דא"כ מה פריך בדף י"ח הא אין מושיבין מלך בסנהדרין והא שם מיירי בדיני ממונות כמ"ש התוס' ד"ה מעיד דבאיסורא אפילו מלך מעיד דאין חכמה וכו' ועיין לח"מ כאן וא"כ שפיר מושיבין מלך בסנהדרין לשיטת התוס' והשבתי דבאמת צריך להבין דברי התוס' דניהו דבד"מ מתחילין מן הגדול ולא אכפת לן אם עונין אחריו מ"מ אכתי יש לחוש משום כבוד המלך שמא ירצו להכריע נגדו ויהיה בזיון למלך. אמנם באמת הדבר נכון דשם דקאי לענין מלכי בית דוד שהם נכנעין אל הדת אין להן בזיון אם יכריעו נגדם בטענות וראיות וכך דרכה של תורה ולכך מותר להושיבם בסנהדרין בד"מ ולפ"ז בדף ח' דקאי במלכי ישראל כמ"ש התוס' ד"ה והא לכך אין מושיבין מלך בסנהדרין אף בד"מ דיש לחוש לבזיון המלך ולא ירצו להכריע נגדו ויצא משפט מעוקל.
והנה הכ"מ האריך למה מלכי בית דוד דנין אותן וכתב כיון דבבית דוד הזכיר הכתוב דינו לבקר משפט א"כ אף שאירע תקלה לא יכלו לגזור ולחלוק על הכתוב אבל במלכי ישראל שלא כתיב בקרא היו יכולים לגזור והלח"מ תמה מה בכך שכתוב במקרא מ"מ אם אירע תקלה היה לחכמים לתקן. הנה מזה ראיה למ"ש הט"ז ביו"ד סי' קי"ז דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לאסור וכן מצאתי בחמרא וחיי מהכנה"ג בסנהדרין שם שהביא בחמר חוורין עתיק בשם תוספי הרא"ש שכתב ככל דברי הכ"מ והביא מב"מ דף ע' מהא דאמרו הא כתיב לנכרי תשיך. ומה שהקשה הלח"מ דנימא דלכך מלכי ישראל לא דן דליכא קרא לק"מ דאי לאו שאירע תקלה לא היינו גוזרין אף במלכי ישראל אף דלא כתיב רק בית דוד וזה פשוט.
והנה הלח"מ תירץ דבאמת מלכי ישראל ומלכי בית דוד שוין רק דכל שלא אירע תקלה אלא במלכי ישראל לכך נשארו מלכי ב"ד אדינייהו עיי"ש וזה דחוק. ולפענ"ד ע"פ דרכו דכיון דמעשה שהיה לא היה במלכות ב"ד לא גזרו עליהם כדאמרו ביבמות דף קט"ז ע"ב בירדן ובספינה דהוי מעשה גזרו רבנן בשאר נהרות דלא הוי מעשה לא גזרו רבנן ועיין בשבת ס' ובט"ז או"ח סי' ק"פ ובמדרש פרשת שופטים הנה כפי הנראה מדבריו גם מלכי בית דוד אין דנין ורבים נתקשו בזה שהוא נגד הש"ס אבל באמת המדרש רבה מקורו מהירושלמי ורש"י מייחסו תמיד לאגדת ארץ ישראל פ"ב מסנהדרין ה"ג ג"כ ס"ל כן ועיין בפני משה שם והלכה כבבלי:

הולך לבי"ד הגדול. עיין בלח"מ שכתב הטעם משום דאין דנין את המלך אלא בבי"ד של ע"א דלא גרע מכהן גדול ובגליון הלח"מ ציינתי דדבריו תמוהין דדוקא בדיני נפשות צריך בי"ד הגדול עיין בסנהדרין ט"ז י"ח ובפ"ה מכלי המקדש הלכה ח' וכאן מיירי רק בדיני ממונות כמ"ש הלח"מ בעצמו ועיין במל"מ הלכה ג' וצ"ע:
והנה בשנת תרכ"ג ז' טבת היה אצלי אחד ממלמדים ושמו ר' משה והראה לי דברי רש"י בדף י"ח במ"ש בד"ה לא תענה והקשה דמה ענין מלך למופלא שבסנהדרין ועל כן רצה לפרש דהמלך לא יהיה מן הצד דמופלא שבסנהדרין יהיה מן הצד וא"כ לא יהיו רואים זכות אחרי שהמלך יגיד דעתו ובזה רצה לחדש דאם המלך הוא מופלא שבסנהדרין והוא יאמר באחרונה שוב גם מלך יכול לדון ובזה תירץ קושית התוס' בדף י"ט ד"ה אבל דמשכחת לה שהמלך ידון בכה"ג שהמלך מופלא שבסנהדרין ואמר שמזה ראיה להמהרש"ל בסנהדרין דף ל"ו גבי לא תענה על רב עיי"ש דלא כמהרש"א. ואני אומר דכל דבריו אינם כלום דברמב"ם פ"ב מסנהדרין ה"ד מבואר דגם על מלך קאי הך דלא תענה על רב שאסור להמרות דבריו ורב מקרי כל שהוא גדול ומלך נקרא ג"כ רב. איברא דמה דמשמע מדברי רש"י והרמב"ם שיש איסור לענות על רב הוא תמוה דהרי במלך שחמור מת"ח ואין כבודו מחול אמרו בסנהדרין דף מ"ט דלדבר מצוה א"צ לשמוע דבריו וא"כ כל שיודעין שאינו אומר כדין א"צ לשמוע דבריו ומחוורתא כמ"ש הנימוק"י סוף פ"ד דסנהדרין שאין איסור רק שחשו שמא לא ירצו לחלוק על הגדול ולכך רק בדיני נפשות חשו ולא בדיני ממונות וע"כ גם דברי המהרש"א נראין כן כמו שרמז להנימוק"י.
ובאמת שבפירוש דברי רש"י שם יותר מסתבר דברי מהרש"א מדברי המהרש"ל שהוליד חדשות אבל גם דברי המהרש"א דחוקים מאד וגם שרש"י באמת סבר שיש איסור לענות. ומ"ש הנ"ל דאם המלך הוא מופלא שבסנהדרין יכול להיות שיתחילו מן הצד. הנה לפענ"ד באמת שאני מופלא שבסנהדרין שיכול למחול על כבודו וכמו דאמרו ברבי שלרוב ענוותו כל מנינו מן הצד היה אבל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול אסור שיתחילו מן הצד ואף דלדבר מצוה יכול למחול זה כשהיה מצוה ברורה אבל כאן שאינו ברור שאולי יאמר כדין פשיטא דלא מזלזלין במלכות וזה ברור ועיין בחידושי תורת חיים בסנהדרין ל"ו שם:

תוכן העניינים

דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה