דברי שאול - עדות ביוסף על משנה תורה, הלכות עדות· רבי יוסף שאול נתנזון
פרק א · הלכה ב
עשה של כבוד תורה עדיף ויש לו להמנע. בראשית ההשקפה אמרתי דרבינו כוון כוונה עמוקה ואזיל לשיטתו דבפרק י"א מגזילה הלכה י"ז כתב ההולך בדרך הטוב והישר ועושה לפנים משורת הדין מחזיר את האבידה בכל מקום ואע"פ שאינו לפי כבודו ועיין בטור שו"ע חו"מ סי' רס"ג סעיף ג' ולפ"ז גם כאן אחר שהוא רק משום כבודו של ת"ח בדעתו הדבר תלוי אם ירצה ימנע מזה ואם ירצה יבא ויעיד ולכך כתב רבינו ויש לו להמנע דהיינו רשות וכן נראה מהש"ס שבועות דף ל' דר' שישא אמר אף אנן נמי תנינא מצא שק או קופה הר"ז לא יטול והרי מדמה הש"ס להך דלא יטול ושם ברשותו תלוי לשיטת הרמב"ם אמנם מפשטות לשון הש"ס דאמר לא ליזול וגם לשון רבינו ויש לו להמנע משמע דמחוייב להמנע ואסור לו לילך ולפענ"ד הטעם דכל שעושה לכבוד המקום יכול להחמיר על עצמו אבל כאן במה שילך לפני בי"ד דזוטר מיניה יבזה כבוד התורה לפני אדם שחייב בכבודו וגם הבי"ד יצטרכו לעמוד לפניו והדיינים צריכין לישב ע"כ אסרו לו לילך כן נראה לפענ"ד.
ובהלכה ג' כתב רבינו כהן גדול אינו חייב להעיד משמע דאם רצה להעיד מעיד ולפמ"ש הרמב"ם לשיטתו דיכול להחמיר על עצמו ומזה ראיה דגם בת"ח יכול להחמיר על עצמו דהרי הכהן גדול היה גדול מאחיו בחכמה וצ"ל הא דלא משני כהן גדול מעיד היינו דיכול להעיד דלשון משמע ליה דמחויב להעיד ודו"ק: