דברי שאול עדות ביוסף חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
חושן משפט הלכות דיינים · סימן קב
סעיף א' דבשלו הם שמין. הנה דברי הרמב"ם תמוהין דבפי"ט כתב זיבורית ובינונית בלבד נזקין וב"ח בבינונית ומשמע דבשל עולם הם שמין ובפכ"ד כתב הי' לזה בינונית וזיבורית ולזה זיבורית זה גובה וזה גובה והרי דבשלו הם שמין דהרי בש"ס מוקי הך פלוגתא בפלוגת' דבשלו הן שמין וכבר תמהו בזה ה"ה והכ"מ ולפענ"ד נראה ליישב דהנה באמת צריך ביאור אי פלוגתא דר"נ הנ"ל בכתובות הוא כהך פלוגתא דב"ק א"כ אמאי לא הביא הש"ס בב"ק הך פלוגתא דר"ש ור"נ וגם בכתובות הנ"ל. אבל לפענ"ד נראה דהרי"ף והרמב"ם מפרשי דבאמת בגוף הפלוגתא דב"ק דפליגו אי בשלו הם שמין דהיינו אם הבינונית נתעלו ויהיו חשובים כעידיות כיון דהוא אין לו עידיות בזה פשיטא דקיי"ל דבשל עולם הם שמין דמה לי בזה שהוא אין לו עידיות כיון דמ"מ הם רק בינונית אבל בכתובות אינו מענין זה רק דמאן דס"ל בשלו הם שמין היינו דסובר דאזיל בתר מעיקר' וא"כ בשעת השיעבוד הוא לא היה לו רק זיבורית ועכשיו הוא דגובה אצל חבירו בינונית בזה שפיר אמרינן דבשלו הם שמין ואינו גובה רק זיבורית ולא משום דהבינונית נתעלו יותר ורק בשלו הם שמין והוא לשון מושאל יתפרש לשתי כוונות ומ"ס בשל כל אדם הם שמין דהיינו דמ"מ יש לו עתה בינונית אף דלא היו שלו כעת הם שלו ויש להמתיק הדבר עפמ"ש הנימוק"י בב"ק בהך דקאמר הש"ס מר אית ליה דעולא היינו דפליגו בזה דמאן דאית ליה דעולא סובר דבתר השתא אזיל וא"כ השתא הוה ליה הך בינונית עידיות ומאן דלית ליה דעולא סובר דבתר מעיקרא אזיל ומעיקרא כשהי' לו עידיות הוה הנך בינונית וה"ה בזה י"ל כן בביאור הדבר. אמנם גם דברי הרמ"ה י"ל דאם מה"ת אין דינו בזיבורית כדעולא א"כ מהראוי לילך להקל ולמעט גבייתו וכל מה דנוכל לחשבו לעיריות ולא נגביהו רק מזיבורית עבדינן כיון דמה"ת דינו בזיבורית ולמאן דלית ליה דעולא וסובר דמן התורה דינו בעדיות א"כ כל מה דנוכל להעדיף כח הבע"ח מעדיפין ולא במעיקרא ובתר גבייה תלוי ורק כיון דשם הגבייה משפיל כח הבע"ח נקט הכי ועיקר תלוי אי מה"ת דינו בזיבורית או מה"ת בעדיות וז"ב והגד"ת בשער ח' נתקשה בזה ולפמ"ש אתי שפיר: