אור ברסלב
דברי שאול עדות ביוסף חלק ב הלכות מיאון וחליצה › סימן קנה

דברי שאול עדות ביוסף חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות מיאון וחליצה · סימן קנה

הלכות מיאון וחליצה

ס"א קטנה שאין לה אב ע' ב"ש ס"ק א' שחידש דאף ביתומה בחיי אב עכ"פ לא גרע האב מאמה ואחיה וכ' שכ"כ בסי' מ"ג בשם רש"י ושם לא נמצא. וראיתי בישועות יעקב לדו"ז ז"ל שתמה עליו דמדברי רש"י ר"פ ב"ש לא משמע כן דעל מה דקאמר שם מסרה האב לשלוחי הבעל מא"ל פירש"י מסרה האב לאו דוקא דהרי כשיש לה אב מקודשת מן התורה והשתא קשה לוקמא בכה"ג דנעשה יתומה בחיי אב והאב יכול לקדשה למיאון וע"כ דא"י לקדשה כל שכבר יצאה מרשותו. לפענ"ד יש לדחות בפשיטות דלשון מסרה האב לשלוחי הבעל קשיא ליה לרש"י דהענין מסרה האב לשלוחי הבעל היינו שמוסר כחו ורשותו שיש לו עליה לשלוחי הבעל וכל שכבר נעשה יתומה בחיי האב תו לא שייך מסירת רשותו ואי שיש לו רשות למיאון גם האחין ואמה יש להם כח זה ולכך כתב רש"י דלאו דוקא נקט וז"ב ופשוט לדעתי. ובלא"ה יש לומר דשם דקאי לב"ש דאמר הטעם דאין ממאנים נשואות משום דיאמרו שהיה תנאי בנשואין והשתא הדברים ק"ו דמכ"ש כשנעשה יתומה בחיי האב וא"כ אין לאב כח וכשיראו שהוא מוסר לשלוחי הבעל יאמרו דהיה תנאי בנשואין ולא חלו הנשואין ולכך יש לו כח למסור אותה ולכך רק האחין יכולין למסרה דהם לא היו להם כח לעולם ובהו לא שייך טעות ושפיר כתב רש"י דמסרה האב לאו דוקא:

ובגוף הדין אי יכול האב לקדשה מדעתה כמו אמה ואחיה נראה לפענ"ד דתלוי במחלוקת הרשב"א והרא"ש אי יכול האב להעשות שליח לקבל קידושי בתו בוגרת דדעת הרשב"א דא"י משום גזירה שלא יאמרו שמקדשה בלא דפתה וה"ה כאן וע' באהע"ז סי' ל"ו ג"כ קושית הש"ך דמנ"ל לאמימר זאת והלא לר"ש מחלקי' דבשטר אין עיקרו ממון. ולפמ"ש אתי שפיר דמשום דבר הגורם לממון שפיר יש לחלק וכמ"ש הרמב"ן לחלק דכפירת ממון לא הוה וה"ה לענין זה אבל למאן דדאין דד"ג שפיר חייב אף בגורם דגורם ואם כן מיושב כל קושית הש"ך ואדרבא מוכח מזה דד"ג היא מדינא ודו"ק:

והנה בענין שורף שטרות באונס נחלקו ועיין בש"ך ולפענ"ד ראיה מהא דאכפיה רפרם לר"א ואגבי' כי כשורא לצלמי ודו"ק היטב:

(סליק לקוטי חו"מ)

ובזה יש ליישב ג"כ הקושיא הנ"ל ואכ"מ להאריך. ומצאתי בחידושי ריטב"א ביבמות הנרפס מחדש שהעיר על דברי רש"י הנ"ל דהא משכחת לה ביתומה בחיי האב וע"כ דרש"י לא ס"ל כן ע"ש. הנך רואה שהדבר תלוי במחלוקת הקדמונים ודו"ק וע' רש"י בקידושין דף מ"ד דמשמע מדבריו דיתומה בחיי אביה אין אביה יכול לקדשה גם מדרבנן והיא בעצמה מקבלת הקידושין ודו"ק היטב:

שם ס"י מנצ"ב חייב לשלם. כלם תמהו דבש"ס אמר ר"פ אי דליתנהו אידי ואידי פטור וע' ב"ש מ"ש בזה. ולפענ"ד נראה דהנה לכאורה צריך ביאור הא דאמר ר"פ אי דליתנהו אידי ואידי פעור ופירש"י שהוא יורשה וקשה הא כלם הקשו דאמאי בעל יורש נצ"ב הא הו"ל מלוה שעמו דפלגו כמו בבכור וכמבואר בסי' צ' וזה הו"ל מלוה שעמו. וצ"ל כמ"ש האחרונים דשאני נצ"ב דהוה כמו מלוה שיש עליה משכון דלא מקרי ראוי וגם בנצ"ב כיון דיכולה להוציא מיד הלקוחות דיכולה לומר כליי אני נוטל לא מקרי ראוי או כיון דמספר כתובתה הוא נלמד דכותב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מ"ש ליכי וכל שלא נשאת לאחר הרי הם שלו ע"ש. ולפ"ז כאן דלתנהו בעינייהו וא"י לומר כליי אני בוטל והו"ל ראוי גמור וגם ל"ש דמספר כתובתה נלמד דכתב לה לכשתנשאי לאחר דזה שייך בסתם אשה דכל זמן שלא גרשה אין בידה לחזור ואין בידה להתגרש רק לכשתנשא לאחר ושפיר שייך לומר דכל שלא נשאה לאחר הרי הוא של בעל אבל בממאנת דיכולה למאן בכל שעה וגם מיאנה כעת ונשאת לאחר אמאי לא תקח גם נכסי צ"ב דהו"ל ראוי גמור ואדרבא גרע ממלוה דאינו מוחזק כלל משא"כ מלוה דלהוצאה נתנה ועכ"פ עד הזמן א"י לגבות ממנו והיא קושי' גדולה. וצ"ל דר"פ לשיטתו דהוא אמר בב"ב הלכתא אין הבכור נוטל במלוה ואין הבעל יורש בראוי כמו מוחזק ומדמפלגינהו לשנים ש"מ דהבעל יורש במלוה וכמ"ש הרשב"א בתשובה בשם ר"י בן מג"ש הובא בב"י בסי' צ' ולפ"ז כיון דהבעל נוטל במלוה לר"פ גם נצ"ב נוטל ושפיר פריך אבל לדידן דקיי"ל דמלוה שעמו פלגי שפיר קיי"ל דנצ"ב משלם וכמ"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

דברי שאול עדות ביוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה