אור ברסלב
דברי שאול עדות ביוסף חלק ב הלכות מיאון וחליצה › דף צו ע"א

דברי שאול עדות ביוסף חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות מיאון וחליצה · דף צו ע"א

דף צב

בתוס' ד"ה אבל. עיין מהרש"א שהקשה דאצטריך דאל"כ ה"א דיבא עשה דואכלו את הבשר וידחה ל"ת דלא תשברו כדאמרו בדף פ"ה ע"א ולפענ"ד נראה דהרי התוס' הקשו שם דאיך ידחה הא לא הוה בעידנא ובאמת התוס' לא תירצו שם על הקושיא ועיין בזבחים דף צ"ו שהניחו ג"כ בקושיא ובפסקי תוס' שם כתבו כיון דא"א בענין אחר א"כ בעידנא אבל זה אינו דהא באמת משכחת לה ע"י גומרתא ואף דיש לחוש להפסד קדשים כמ"ש התוס' שם מ"מ עכ"פ יכול להיות בלי דחיה ולכך לא תירצו התוס' כן וצ"ל כיון דעשה דפסח הוה עשה שיש בו כרת א"כ דחי אף שאינו בעידנא כמ"ש התוס' בפסחים דף נ"ט. ולפ"ז זהו דוקא למאי דכתיב בפסח ראשון שפיר ה"א דדחי דהוה עשה שיש בו כרת אבל כאן שפיר הקשו התוס' דלכתוב בפסח שני ואז נדע דכ"ש בראשון וא"ל דה"א דיבא עשה דואכלו את הבשר וידחה דז"א דבפסח שני שהי' למי שהי' טמא או בדרך רחוקה ובזה ליכא כרת כמ"ש הרמב"ם פ"ה מק"פ ה"ב כיון דנאנס בראשון ואף בהזיד בשני פטור לראב"ע ורבנן ועיין בהשגת הראב"ד שם א"כ לא הוה עשה שיש בו כרת וא"כ ממילא אין ה"א דידחה כיון דליכא בו כרת שוב לא הוה בעידנא ולא דחי ושפיר הקשו ודו"ק:

שם דף ל"ב ע"א סבר לה כרנבה"ק וכו' התוס' בכתובות דף למ"ד ע"ב הקשו דהא מדאגבהה קניא ולפענ"ד נראה דהנה השיטה מקובצת הקשה בכתובות שם דמ"פ מדאגבהה קניא הא י"ל דשאני תרומה דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא כמו הקדש וכתב כיון דשייך להכהנים ע"כ הוה כחולין ע"ש:

והנה האחרונים הקשו דאיך מוקי כאן כריה"ג והוה חמץ בפסח בר דמים הרי גם לריה"ג צריך לקיים מצוה דתשביתו ואף דיכול להסיקו תחת תבשילו כמ"ש התוס' בדף כ"ח ע"ב ד"ה ור"ש מ"מ אינו רק דמי עצים ולא דמים מעליא וכאן קתני דבשוגג משלם קרן וחומש ומ"ש דבתוס' דף כ"א ע"ב ד"ה עבר מבואר דלריה"ג יכול למוכרו לעכו"ם. לפענ"ד נראה דגם לריה"ג צריך למכרו עכ"פ קודם זמן איסורו לקיים המצוה דתשביתו. ובזה נכונו דברי המק"ח סי' תל"א ועיין בל"א בחולין דף ד' שהשיגו עליו ולפמ"ש אתי שפיר. אמנם צריך לומר דלריה"ג דמותר בהנאה רק דצריך לקיים מ"ע דתשביתו א"כ אפשר דבתרומה וקדש לא נתחייב להשבית להפסיד תרומה וקדשים שאכילתן ג"כ מצוה ומכ"ש למכרו לנכרים דאיכא בזיון קדשים ותרומה ועיין תוס' פסחים דף כ"ט ע"ב ד"ה ר"א ולכך הוה בר דמים וז"ב. ולפ"ז נ"ל דבזה לא שייך מדאגבהה קניא דהא כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולא שייך לומר דהוא של הכהנים דהא מצד הכהנים יהי' מחויב לשרפו לקיים מ"ע דתשביתו רק משום דהוא תרומה וכמ"ש וא"כ לא שייך מדאגבהה קניא וכקושית השטמ"ק. ובזה מיושב היטב קושית הפ"י שהקשה דלוקמא בתרומה שלא בא ליד כהן וכר"י דאינו עובר על ב"י וחייב משום דהוה דבר הגורם לממון. ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ יקשה דאמאי במזיד פטור וא"ל כרנבה"ק דבזה שייך מדאגבהה קניא וא"ל דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא דז"א כיון דשייך להכהנים ולשרפם אינם מצווים כ"ז שלא הגיע להם ובלא"ה לא שייך בי גזא דרחמנא דהא כל זמן שלא הגיע ליד כהן יכול עדיין לשאול עליו ויהיה חולין וז"ב ובזה מיושב מה שהקשה דו"ז בים התלמוד בב"ק דף ס"ו דגם לפי מדה משלם לא אתי שפיר דבזה יקשה הא מכי מטי זמן איסורא מיאש עצמו וכאן לא שייך תירוץ הש"ס דזה אינו רוצה לקנות דהא אכלו ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דלפי מדה מיירי בתרומה שלא הגיע ליד כהן דאז כיון דאינו עובר בב"י שוב לא מייאש עצמו. ובזה מיושב דברי רבינו פ"י מתרומות שפסק דלפי דמים משלם ותמה הראב"ד דהא לפי דמים צריך לאוקמא כרנבה"ק שלא אליבא דהלכתא ולפמ"ש אתי שפיר דגם לפי מדה צריך לאוקמי כר"י דאינו עובר כ"ז שלא הגיע ליד כהן ומשום דלא ס"ל הואיל ואנן קי"ל דאמרינן הואיל ויש להאריך בסוגיא ואכ"מ:

והנה לפי דברי השטמ"ק הנ"ל דבהקדש לא שייך מדאגבהה קניא דהא הוא הקדש מיושב היטב מה שהקשה הצל"ח בדף כ"ט דמ"ד לא מעל מוקי כרנבה"ק והקשה דבזה יקשה מדאגבהה קניא ולא שייך לאוקמי כגון שתחב לו חבירו דבכה"ג חבירו מעל ולפמ"ש אתי שפיר דבהקדש כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא. ובזה מיושב מה שהקשה עוד דא"כ היאך אמר ר"ע אם היה שבת והוציאו בפיו דא"כ חייב מיתה ופטור מקרבן מעילה. ולפמ"ש אתי שפיר דשם שייך מדאגבהה לאוכלו טרם שהוציאו כבר מעל דקנאו בהגבהה ולא שייך לומר דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא דהא שם דהוא חלב ונותר ואסור לגבוה פשיטא דפקע קדושה מיניה ומדאגבהה קניא וז"ב:

והנה לכאורה קשה לי בדף כ"ט שם דאמאי לא מעל הא כתבו התוס' שם ד"ה מאן דתשלומי תרומה דכפרה נינהו לא שייך קלב"מ וה"ה קרבן דלכפרה בא. ולפמ"ש התוס' שם ד"ה ר"נ דעיקר תלוי בקרן אתי שפיר דבקרן לא שייך זאת אבל להס"ד בקושייתו שם קשה ואפשר דכל הסברא דהיכא דבא לכפרה לא פטור משום קלב"מ הוא משום דעכ"פ לצאת ידי שמים חייב אף בקלב"מ וא"כ כל דבא לכפרה הוה לצי"ש וחייב ולפ"ז שם לרנבה"ק דלדידיה אף לצי"ש פטור וכמ"ש הצל"ח שם והארכתי בזה במק"א א"כ אתי שפיר:

ובגוף קושית השטמ"ק הנ"ל בכתובות נראה לפענ"ד דגם תרומה מקרי בי גזא דרחמנ' אבל כהו דלא קנה להיות מקרי שלו מ"מ מקרי שלו לענין להתחייב באונסין ותדע דהרי להקדישו גם בחולין א"י לפי שאינו שלו ואפ"ה מתחייב באונסין וע' תוס' בחולין דף מ"א בסוגי' דרבוצה וה"ה בתרומה וז"ב:

ובמ"ש למעלה דבהקדש ל"ש מדאגבהה קניא מיושב מה שהקש' ההפלאה במ"ש התוס' דגלי קרא במעילה ודלמ' מיירי התור' בלא תחב לו דמאגבה' קניא ולפמ"ש ל"ק ובזה י"ל דלכך בכרת לא גלי כיון דהוא חמץ ולא חזי כעת עכ"פ שייך מדאגבהה קניא. ובזה י"ל קושית התוס' באוכל תרומת חמץ ודו"ק:

שם דך קט"ו והשת' דלא אתמר הלכת' לא כמר וכו' מברך על אכילת מצה ועל אכילת מרור והדר מברך על מצה וחסא. נשאלתי מדוע נקט תחלה מרור ואח"כ חסא וכן דקדקתי גם אני. ואמרתי עפ"י מה דאמרו בדף ל"ט דהוה מהדר אמררתא וא"ל מאי דעתיך דמרירן טפי והא מצוה בחזרת ומה חזרת חסא ומה חסא דחס רחמנ' עלן. ולא נודע למה צורך הביא זאת דל"ש להקושי' כלל, וגם מה כונה דחס עלן. אך נראה דבאמת היה מהראוי שיהיו במצרים ת' שנה רק ע"י קישוי השעבוד נשלם ולכך נקר' חסא שחס עלן ולכך זה שביקש וחיפש אמרריתא טפי דהיינו קושי השעבוד א"ל דיקח חסא שחס רחמנ' עלן וזה גופא מורה על קושי השעבוד שמכח זה חס עלן. והנה מבואר בהגהת הט"ז בחו"מ סי' י"ז גב' היו לפניו דינין הרבה דכל שנוכל לקיים שתי מעלות מקיימינן שניהם והנה כשיש לנו שני מרורים אכלינן תחלה מרור להורות על מעלת דמרירן טפי ואח"כ אכלינן חסא דזה מורה שחס עלן עד"ז שמר לנו מאד ודו"ק:

תוכן העניינים

דברי שאול עדות ביוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה