אור ברסלב
דברי שאול עדות ביוסף חלק ב הלכות חזקת קרקעות › סימן קמ

דברי שאול עדות ביוסף חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות חזקת קרקעות · סימן קמ

הלכות חזקת קרקעות

סעיף ח' מקומות ביה"כ. בשו"ת אא"ז הב"ח סי' ז' העלה דאם אחד מהשכנים משתמש בחצרו ג' שנים דאינו מועיל כיון שגם בעל החצר משתמש שם שוה בשוה וכ"כ בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' צ"ד ובקצה"ח הקש' מהא דכתב הרא"ש גבי החזיק להורדי דחזקת הורדי מועיל לו גם לחזקת לבינים שנפלו וכמבואר לקמן סי' קנ"ז והרי משתמש עמו בכותל שוה בשוה ואפ"ה מועיל ע"ש ולפענ"ד אין משם ראיה דלטעמיך לקשי ליה מאחזיק להורדי גופא דמועיל ואמאי יועיל כיון שגם השני משתמש בכותל וע"כ דזה אינו דכל שיש לו דבר מסויים כגון לסמוך עליו הורדי פשיטא דהוה חזקה וכמ"ש הב"ח גופא שם. ולפ"ז שפיר כתב הרא"ש כיון דהחזיק להורדי וא"כ ע"כ קנה הכותל ממילא האבנים שלו וע"ש ברא"ש ותמצא מבואר כן להדיא וז"ב. ומ"ש הקצה"ח ראיה מחזקת ישוב ע"ש לפענ"ד ג"כ אין ראיה דשם ע"ז גופא אנו דנין אם ידורו בו אותן האנשים ושפיר הוה חזקה דמה מועיל מה שהראשונים משתמשין בו הא אכתי למה לא מיחו דאינם רוצים שיתוספו עליהם אנשים ויסחרו בעיר וגם ירבה עליהם מסים וזה עיקר חזקת הישוב וכל עיקר הטעם דאינו מועיל במה שהחזיקו בו שוה בשוה משום דיוכל לומר לכך לא מחיתי כל שאני משמש וכאן איכפת ואיכפת ליה ועיין בשו"ת מוהרש"ך הובא בקצה"ח שם וז"ב:

שם ס"י כיון דלא הוה מערער קמן הט"ז הקשה מ"ש מהי' חולה המבואר בסי' כ"ח דאין מקבלין אף שאח"כ לא יוכלו להעיד. ולפענ"ד נראה עפ"י דברי הט"ז עצמו שהקשה דכאן הוה להחזיק ומקבלין וכתב דכיון שהמערער מביא עדים שהיא שלו א"כ קרקע בחזקת בעלים הראשונים עומדת והוה להוציא ע"ש ולפ"ז קודם שהביא המערער עדים א"כ הוו עדים כשרים דלהחזיק מקבלין ושפיר מקבלין כעת אף דלאח"כ יקרא מוציא כיון דכעת נקרא להחזיק וז"ב. והנה הב"ח והט"ז הקשו דאמאי יהיו נאמנים להעיד וליחוש שמא העידו בשביל ששמעו מהמערער רוצה להביא עדים והם נוגעים בעדותם. והנראה בזה דהנה לכאורה קשה אמאי לא יהיו נאמנים לטעון אנו דרנו בה במגו שהיו נקיטו אגר ביתא ואמרו למאן ניתביה דאז היו בודאי נאמנים. אך זה אינו דחששו שמא יזכה המחזיק ויטעון שיפרעו לו שנית וכעין שכתבו התוס' אמנם באמת בלא"ה הדבר נכון דהרי הרמב"ן הקשה דאמאי הוו נוגעין בעדותן שטוענין דרנו בה דאמרינן להו זילו הבו אגר ביתא להאי והלא יוכלו לתבעו בדין שישלם להם ויתנו מהמערער וכתב דלא ניחא להו למיזל בדינא ודיינא ע"ש בחידושיו והיינו דאף בדרך רחוקה ונפלאה הוה נוגע. והנה נחלקו המהריב"ן לב והמהרי"ט אי נוגע פסול בדבר שאין בו חשש נגיעת ממון דדעת המהר"י בן לב דכל שאין חשש ממון לא הוה נוגע ודעת המהרי"ט דאף בדרך רחוקה ונפלאה לא יעיד אף שאין בו חשש מעון וכתבתי בתשובה להגאון מוהרנ"ה נ"י מ"מ ומ"ץ דפה להכריע דהיכא דיש חשש נגיעה לפנינו בזה הנכון כדברי המהרי"ט דאף שאין בו חשש ממון לא יעיד אבל כל שאין חשש לפנינו רק שחוששין שמא הוא מעיד משום לאחר מכאן כמו שחשו שמא יתעשר וכדומה בזה כל שלא יהי' בו הנאת ממון מותר להעיד כל שלא יהיה בו הנאת ממון בכה"ג תו לא חשו כולי האי והארכתי בזה. ולפ"ז כאן דכמו שהוא כעת ליכא חשש כלל דליכא מערער רק דניחוש שמא הוא מעיר בשביל שחושש שמא יבא המערער לאח"כ ובזה שפיר לא חשו דאף אם יבא לא יהיה בו חשש ממון דיוכל לטעון שיחזור לו רק דלא. ניחא ליה למיזל בדינא ודיינא ובזה עכ"פ ליכא חשש ממון ושפיר לא הוה נוגע בכה"ג:

ובזה יש ליישב קושית התוס' שם ד"ה הני דלהמנו במגו דאמרו פרענו לך והרמב"ן שם הקשה דליהמנו במגו דלא דרנו בה אתי שפיר דזה אינו מגו כלל דחוששין שמא יזכה המערער וא"כ לא יוכלו לתבוע מעותיהם מן המחזיר דהודו שלא פרעו לו משא"כ עכשיו דיוכלו לתבעו בדינא ודיינא וז"ב.. איברא דלפ"ז הדר יתעורר קושית הגאון בעל אבן העוזר בחידושיו שם שהקשה דהיאך נאמני' בנקיטי אגר ביתא וליחוש דלמא כבר פרעו והם לכך נקיטי אגר ביתא כדי דלא לימרו להו זילו שלים וכתב דבזה יש לומר דנאמנים במגו דפרענו לך כקושית התוס' ובזה ל"ש תירוצם דיראים מהמחזיק שלא יתבעם פעם שנית דזה אינו דהרי חזינן שאינם יראים מהמחזיק דהרי הם טוענים שלא פרעו ע"ש. ולפמ"ש דזה לא הוה מגו כלל משום דא"כ לא יוכלו לתבוע המחזיק כלל א"כ יקשה דלמא לכך טענו למאן ניתביה. אך זה אינו דגם בזה שייך תירוצו דהרי חזינן שאינם יראים מהמחזיק דאל"כ היאך יטענו שלא פרעו. אמנם בגוף קושיות האבהע"ז הנ"ל. וגם ליישב מה שהוסיף לתמוה לדידן דצריך לשבע היסת וליכא מגו א"כ אמאי נאמנים בטענו למאן ניתביה ע"ש דדחה בזה הדין מהלכה. ולפענ"ד הדבר נכון דלא מבעיא לפי דעת הע"ש בסי' ל"ז דנוגע לא חשדינן שהוא משקר דחזקה על שני עדים שאינם משקרים ורק משום קורבה הוא דפסולי דכל שהם נוגעין הוו קרובים. ולפי"ז כיון דלא חשדינן להו שמשקרי א"כ אמרו אמת שלא פרעו עדיין וא"כ תו ליכא נגיעה כלל דכל שלא פרעו ליכא נגיעה ולחוש שמא פרעו והם טוענים שקר בשביל נגיעה לא חיישינן לדעת הע"ש וכן דעת הר"י מג"ש אלא אף לפי דעת הסמ"ע והש"ך שם דנוגע פסול מטעם דחשדו ליה שמשקר ג"כ לא חיישינן כאן דלמה ישקרו ותו לא יוכלו לטעון על המחזיק כלל כל דלא יגיע להם הנאת ממון דהא גם עתה יוכלו לתבוע המחזיק בדינא ויצטרך להחזיר להם וא"ל דכל שהוא נוגע כעת חיישינן אף בדרך רחוקה ונפלאה אף שאין בו ממון דזה אינו דלדרך רחוקה ונפלאה תו לא חששו שמא ישקרו רק מטעם קרוב הוא דפסול בכה"ג כל דלא יגיע לו הנאת ממון דדוקא בהנאת ממון הוא דחשו שמא ישקרו וא"כ בכה"ג דליכא הנאת ממון תו לא חיישינן ליה למשקר וכל שאינו משקר תו לא הוה נוגע כלל וכמ"ש ודו"ק. ובזה יש לישב מה דקשה לי טובא בהא דכתב הטור ואפילו אם השאילו להן וכתב הסמ"ע דהיינו שגם זה מקרי הנאת המחזיק אבל בודאי אינם נאמנים לומר שהשאילו להם דא"כ הוה נוגעין דיצטרך לפרוע להמערער ע"ש והדבר תמוה דלהמנו שדרו בו שלש שנים בשאלה במגו דהיו טוענים פרענו לך וא"ל דיראים מהמחזיק דזה אינו דהמחזיק לא יוכל לתבוע אותם דהוא השאיל להם ודוחק לומר שחשו שמא ישקר זאת שהשאילם וגם באם יש עדים שהשאילם כל ימי היותם בבית רק שהעדים אינם יודעים כמה דרו בו מא"ל. ולפמ"ש אתי שפיר דבכה"ג בלא"ה אינם נאמנים דכל שיש לחוש לנגיעה ממש דמהמחזיק לא יוכלו לתבוע כלל דהוא השאיל וא"כ הו לא מהמני לדידן דהא צריך לשבע היסת וכמ"ש התוס' ובזה הוה נגיעה גמורה דהוה הנאת ממון ממש וז"ב ודו"ק וכ"ז כתבתי ע"ד הפלפול:

תוכן העניינים

דברי שאול עדות ביוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה