דברי שאול עדות ביוסף חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות אפותיקי · סימן רעו
ס"ה אפי' היה קטן בן יומו כן כתב הרמב"ם והקצה"ח הקשה דא"כ מאי פריך הש"ס בכתובות דף ל"ט ובשיתא ירחי מי קא ילדה והא משכחת לה שתלד ויחיה כמה ימים ואחר כך ימות ואפ"ה נוחל ומנחיל ע"ש ובאמת גם לדעת שאר פוסקים קשה דגם אינהו מודו דאם חי כמה ימים בודאי מנחיל. והנראה בזה דהנה התוס' הקשו שם בהא דקאמר יש בגר בקבר ודבנה הוה והא אין אדם מוריש קנס לבניו ע"ש. אמנם לפענ"ד נראה דהנה הא דאינו מוריש הוא לפי שקנס אינו מגיע טרם עמידה בדין וא"כ א"י לזכות לבניו דאין לו לשני רק זכות הראשון והרי הראשון לא זכה עדיין אבל כאן דאם יש בגר בקבר ויגיע לה הקנס הרי שפיר זכה בנה כל שהגיע לידה בקבר וז"ב ומעתה אתי שפיר דשפיר פריך הש"ס ובשיתא ירחי מי קא ילדה וא"ל דעכ"פ נפל הוא וחי כמה ימים דזה אינו כיון דע"כ הבן אינו בעולם בשעה שהגיע לאמו הקנס בעת הבגר א"כ במה יזכה הנער להנחילו לאחין מן האב וע"כ לא אמרינן דנפל נוחל ומנחיל רק אם הנפל חי במיתת האם וזוכה בירוש' אבל כאן בשעה שהאם זוכה אין הנער בעולם ונצטרך לומר דיש בגר בקבר ומנחיל להנפל בקבר והוא מנחיל לאחין מן האב ופשיטא דזה לא אמרינן וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב גם מה שהקש' הח"מ באהע"ז סי' ד' דאם אמרינן דשפורא גרים א"כ אפשר שתלד בה' חדשים דשפורא גרים ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ בר קיימא פשיטא דאי אפשר להיות וכל שאינו בר קיימא שוב אינו זוכה דאין אדם מוריש קנס לבניו ודו"ק. ומה שהקשה הקצה"ח לדעת החולקין מהא דאמרו שם בב"ב דף קמ"ב או שהפיל' אשתו דזכה השני אלמא דנפל בר ירוש' הוא. לפענ"ד אין קושיא בין לאביי ובין לרבא דלאביי דאמר ירוש' הבאה מאלי' שאני א"כ חזינן דאף דמזכ' לעובר לא קני מ"מ ירוש' הבא מאלי' שאני א"כ לדידי גם נפל יכול לירש דירוש' הבאה מאלי' שאני ואנן קי"ל כרבא כמ"ש הרי"ף ועיין בהגהת אשר"י שם ולרבא דאמר משום דרפויי מרפי"א בידי' א"כ גם כן מרפיא בידי' דהם סברו אולי הוא ולד קיימא וביותר לפמ"ש הנימוק"י דהא דלא אמרינן אגלאי מלתא למפרע גבי הפיל' משום דאפשר שהית' יולדת ולד קיימא וד"א גורם שהפיל' א"כ עכ"פ מרפו ידייהו דשמא תלד ולד קיימא ובזה מיושב קושית התוס' שם שהקשו כיון דהפיל' בסוף אמאי לא קנה כמו דאינו מאכיל. ולפמ"ש אתי שפיר דבין לאביי ניחא דירוש' הבא מאלי' שאני וכמ"ש ולרבא שאני הכא דעכ"פ מרפי' ידי' דהית' ראוי' לילד ולד קיימא משא"כ לענין תרומ' דאזיל בתר השתא וז"ב:
ובגוף קושית הקצה"ח מכתובות נראה לפענ"ד דל"ק דהמעיין בב"ב ימצא דלכך נפל בר ירושה הוא משום דהיא מיית ברישא וכאן בקנס שצריך העמד' בדין לזכות בו ושמא יודה פשיטא דיורשים א"י לירש דבר כזה וז"ב ופשוט: