אור ברסלב
דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.

הלכות קריעה

(יען כי הנייר נשאר חלוק אמרתי להציג כאן איזה דברים אשר מצאתי עלי גליון בספר אחד בכ"י קדשו.)

הן ראיתי בריב"ש סי' צ"ו תימה דלא הביא דברי הרמב"ם בקידוש החדש דגם בסיון באו עדים ע"ש ואינו כעת לפני והארכתי בזה בחידושי בשבות יעקב ח"א סי' ק"ע במ"ש לענין אם נאמן לעשות עצמו רשע לענין ד"מ אמת נכון הדבר כמבואר בטור חו"מ סי' ל"ד אך הבנים אינם חייבים מטעם הודאתו דהוה כמתחייב מחמת נדר וע"ז הבנים פטורים כמבואר בחו"מ סי' רנ"ב ודו"ק:

הקשה אותי המופלג ר' מאיר מיימון פה סאנאוויטץ במ"ש הרמב"ם בה' שבת פכ"ד דדמאי מותר הואיל וחזי לעניים ובש"ס אמרו מיגו דאי בעי מפקיר נכסי וחזי לי' ובה' לולב כ' דמותר מטעם הואיל ואי בעי מפקיר נכסי ולא כ' הואיל וחזי לעניים. והנה אין לי ספר לעיין. ולפענד"נ וכן השבתי בהשקפה ראשונה דהנה בשבת האיסור הוא משום מוקצה דאסור בטלטול וא"כ לא שייך לומר ההיתר בשביל דאי בעי מפקר לנכסיה דהרי הפקר אסור בשבת וגם הא אכתי לא אפקריה ובודאי אסחא דעתי' מיני' ואסור משום מוקצה ולכך צריך לטעם דהואיל וחזי לעניים לא הוה מוקצה אבל בלולב דהאיסור הוא משום דאינו שלו בזה ל"מ מה דחזי לעניים דסוף סוף כיון דהוא דמאי וצריך לעשר אינו שלו וע"ז כ' הרמב"ם דאי בעי מפקיר לנכסי' והוה שלו ודו"ק ודברי הרמב"ם נכונים. אמנם על הש"ס קשה למה אמרו בשבת הואיל ואי בעי מפקיר לנכסי ולא אמר משום דחזי לעניים ולא עוד דמה מועיל מה דיכול להפקיר והא אכתי הוה מוקצה וכמ"ש. והנה מה שלא אמרו בש"ס הואיל וחזי לעניים נ"ל דהש"ס סובר דכל שלא חזי לעשירים הו"ל מוקצה אף דחזי לעניים דהרי הבעה"ב אקציה מדעתי' וע' שבת דף מ"ז ובמג"א סוף סי' ש"ח מ"ש בשם השלטי גבורים ובזה נרא' דשפיר שייך מגו דאי בעי מפקיר לנכסי' דבאמת הרי חזי לעניים ואף דמ"מ הבעה"ב אסח דעתא נ"ל דלא דמי להך דש"ג דשם לא חזי לעשירים כלל אבל כאן כל דיכול להפקיר וחזי ליה אף דעדן לא הפקיר ואסור להפקיר בשבת מ"מ כיון דיש עוד צד דחזי לעניים וגם לו הי' ראוי אם היה מפקיר שפיר לא הוה מוקצה ודו"ק.

ראיתי בריב"ש סי' של"ט שהביא דברי המרדכי שמה דאמרו בהך דבר ביניתוס לדידי אוזיף בריבתא שכ' דמיירי שאומר שרק לדידי אוזיף ולא נתן עדיין דאל"כ הוה נוגע בעדות והקשה הריב"ש דהא בש"ס מקשה והאמר רבא לוה בריבית פסול ומשנינן דפלגינן דיבורא וא"כ שוב לא הוה נוגע דהא ע"ז אין מאמינים לו ע"ש וע' ש"ך חו"מ סי' ל"ד ותומים ואינם לפני וכבר כתבתי בזה. וכעת נרא' דלכאורה קשה מ"פ הש"ס והאמר רבא לוה בריבית פסול לעדות והיינו דאין אדם משים עצמו רשע ומה קושיא הא בריבית הוה לאו הניתק לעשה דיוצא בדיינים וא"כ דלמא העיד כן כדי שיחזרו לו המעות וגם הלוה אינו עובר כשמחזירין לו הריבית וא"ל דהלוה עובר אף כשמחזירין לו דז"א דאם המלוה אינו עובר מכ"ש הלוה דהוא קצת אנוס דהמלוה לא רצה להלוות לו בלא ריבית וא"כ כל שרצונו לעשות תשובה שוב אינו רשע דאפשר דרצונו לבל יעבור וכמ"ש התוס' בב"מ דף ג'. אך נרא' דמזה הוכיח המרדכי דמיירי דלא נתן עדיין ושוב לא היה תשובה ודייק לה מהא דאמרו דהעיד לדידי אוזיף ולא העיד שנתן לו רבית וע"כ שרצונו להעיד באופן שלא יהי' נוגע והעיד כן וע"ז שפיר מקשה והא לוה בריבית פסול אף דלא נתן עדיין ודו"ק:

ובזה מיושב מה דהקשו האחרונים וגם מהרש"ק בהגהת הט"ז מקשה דלמא לא היה רק ריבית דרבנן והלוה לא נפסל ולפמ"ש א"ש דא"כ למה דייק העד לומר לדידי אוזיף דהיינו שלא נתן כדי שלא יהי' נוגע הא בריבית דרבנן לא צריך להחזיר כלל ולא הוה נוגע. איברא כיון דתפיסה מועיל אפשר דמעיד שלא נתן כדי שלא יהי' נוגע ונוגע אף בדרך רחוקה ונפלאה לא יעיד וצ"ע. ומה שהקשה הרב השואל מהא דאמרו שם חד אמר לדידי גנב והרי לא קתני שהחזיר ושוב הוה נוגע לפענ"ד י"ל דבאמת לגבי עצמו אינו נאמן דהו"ל בע"ד ואינו נאמן רק שזה גנב אבל לא שצריך להחזיר לו דהא הוא מכחישו שלא גנב אצלו א"כ שפיר נאמנים ודו"ק.

שאל אותי הרבני המופלג מוה' אלטר שוחט נ"י אבד"ק באטשאן במ"ש התוס' ריש חולין דמפרכסת הרי היא כחיה וע"ז הקשה לפי מה דאמרו בדף ל"ג דבני מעיים כמאן דמנחא בדיקולא דמיין שוב נטמאו הבני מעיים וטמאו הבשר והסכין. והשבתי דניהו דהוה כמאן דמנחא בדיקולא כל עוד דמפרכסת והרי היא כחיה לא מטמא וכעין שכ' התב"ש והכו"פ סי' ל"ג דאף דנקובת הושט הוה כנבילה מחיים מ"מ אינו מטמא מחיים ה"ה בזה ודו"ק.

עוד שאל במה שהקשו בתוס' חולין דף צ"ו גבי ירך שנתבשל דהרי ע"כ מלחו תחלה משום דם וא"כ כבר נאסר וע"ז הקשה דמשכחת לה דחלטו בחומץ והצמית הדם והשבתי דא"כ כבר נאסר דחומץ הרי הוא חריף ואוסר בכדי שיתחיל להרתיח וע' ש"ך ריש סימן ק"פ ועמג"א סי' תס"ז דחומץ חריף אוסר בכדי שיתחיל להרתיח וכאן שהיה צריך לחלוט הרי החומץ אסרו ודו"ק:

מה שהקשו הקדמונים על רש"י דס"ל דכבוש אינו רק בחומץ וציר וע"ז הקשו מהא דאמרו דבב"ח חידוש הוא דאי תרו לי' כולי יומא בחלבא שרי ומאי חידושא הא אינו כבוש בחומץ וציר. ולפענד"נ ע"פ מה שפירשתי במ"ש רש"י בחולין דף ק"ח דהחידוש הוא דכל חד בפ"ע שרי והקשו בתוס' הא הש"ס דחי לה ואמרו דכלאים נמי ומסיק דהחידוש הוא דאי תרו לי' כולי יומא וכו'. ואמרתי בזה דהנה לכאורה י"ל דאינו חידוש כלל מה דכל אחד בפ"ע שרי דאפשר דהתורה לא רצתה שיתחברו הבשר בחלב ביחד וכמו בצמר ופשתים דהצמר ופשתים כל אחת בפני עצמה שרי ובהתחברם ביחד אסרה תורה וע"ז חידש הש"ס דמ"מ הוה חידוש דאם ההתחברות אסרה תורה הרי בכבוש ג"כ נתחברו יחד ואפ"ה שרי וא"כ שוב הוה חידוש מה דכל אחד בפ"ע שרי וההתחברות ג"כ אינו אוסר רק ע"ד בישול. ולפ"ז זה דאמר הש"ס דהחידוש הוא דאי תרו לי שרי והיינו אף דלא הוה כבוש רק בחומץ וציר אבל זה דוקא לענין נ"ט זה לא הוה כבוש כמבושל רק ע"י חומץ וציר אבל אם נימא דהתחברות אסרה תורה והרי ע"י כבוש עכ"פ נתחברו יחד ואפ"ה שרי א"כ שוב הוה חידוש מה דכ"א בפ"ע שרי. ובזה מיושב מה דהקשה הרא"ש פרק אין מעמידין לשיטת הפוסקים דכבוש אינו כמבושל רק בג' ימים והרי בב"ח אמרו דהחידוש הוא דאי תרו ליה כילי יומא ומשמע דסגי ביום א' ולפמ"ש א"ש דדוקא לענין נו"ט בעי ג' ימים אבל לענין התחברות כל שנתחבר אף ביום אחד מקרי התחברות ואפ"ה שרי ודו"ק. ובזה יש ליישב הרבה קושיות:

ארשום מה שראיתי פה ברעזאן יום ה' ויצא במהר"ם בר ברוך הנדפס מחדש. בסי' קל"ח עמ"ש המגיה. וע' בחבורי יד שאול סי' ער"ז. סי' קמ"ב ע"ב שו"ת נוב"י מהד"ק סי' ט"ו ע"ש בפירוש בי"ה שמ"ו. סי' כ' ראיה מש"ס דילן דאלמנה אין לה חופה מהא דאמרו ביבמות דף ל"ד והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה ומה קושיא ולמה לא מוקי בבעולות וע"כ כיון דאמרו במשנה שני אחים שקדשו שתי אחיות ובשעת כניסתן לחופה הוחלפו ע"כ דלא היו בעולות דהרי ל"ש חופה באלמנה והיא לכאור' ראיה נפלאה. ולפענ"ד אינו ראיה כלל דהרי במשנה קתני ואם היו קטנות מחזירות אותן מיד והרי בעולות ע"כ מיירי שהיו נשואות כבר דבאירוסין אכתי אינן בעולות וא"כ כל שנשאת מי קיבל קידושין אביה א"י לקבל דהא כבר נשאת ואין לאביה רשות בה והיא בעצמה קטנה היא וא"ל דאמה ואחיה קבלו קידושין מדרבנן דא"כ ל"ש חייבי חטאות דמה"ת אינו מועיל קידושין הלז ומכ"ש אם נתגרשה דכבר מפסלה מתרומה והרי אח"כ אמרו ואם הי' כהנת נפסלה מתרומה וא"ל דמשכחת לה בזנות דמלבד דזנות לא שכיח וגם שתי אחיות דהיו בזנות זה ודאי לא שכיח אף גם דאכתי מה נעשה להך דאמר ר"א פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ושיטת התוס' בגיטין דף ע"ג דלר"א נפסלה מתרומה ע"ש בד"ה נתן לה כספים ואם כן כבר נפסלה מן התרומה ואף דהנוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' ד' כתב דכוונת התוס' דחוששין בזנות דוקא לענין חזה ושוק ולא לענין תרומה המעיין יראה שהוא דחוק דממנ"פ אם נקראת לאיש זר לענין חזה ושוק גם לתרומה נקרא זר וכיון דלאו זר מעיקרא למה נפסלה לחזה ושוק וע"כ כל שעשאה זונה הרי נפסלה מתרומה דזונה פסולה וא"כ שוב א"א לאוקמא בבעילת זנות דא"כ הוה זונה ונפסלה מתרומה וא"ל דמיירי בהיה תנאי בנשואין דהרי קיי"ל כב"ה דאין תנאי בנשואין וכדאמרו ביבמות דף ק"ו ובכתובות דף ע"ג ולכך אי אפשר לאוקמא כשהיו בעולות לא בזנות דל"ש וגם לר"א יקשה כמ"ש ובאלמנות וגירושין אי אפשר לאוקמא דמי קיבל הקידושין ודו"ק. אמנם הא קשיא לי דאם מיירי בתולות כיון דהחופה היה בטעות דהא הוחלפו ואמאי לא קתני דצריכה חופה שנית ומזה י"ל כיון דהוחלפו ונבעלו בטעות שוב אין חופה מועיל דכבר נעשית בעילה ואין חופה לבעולה ומזה גופא ראיה דאין חופה לבעולות. והנה לא תלוי ביש חופה לפסולות או לא דכאן דהוחלפו ובעצמותם יהיו ראויות לחופה ל"ש חופה לפסולות רק דכל שכבר נבעלו שוב אין חופה לבעולות ודו"ק היטב:

ביום א' ויצא כאשר הייתי בסינאוויטץ בא אלי בן הרב מזראוונא שדר בעיר סעריט והקשה אותי בהא דאמרו גבי לולב של דמאי מיגו דאי בעי מפקיר נכסי' וחזי לי' וע"ז שאל הא ר"א ס"ל דאסור להחרים כל נכסיו וע"כ שאינו מפקיר רק עד מאתים חסר זוז והוה עני וחזי לי' והרי התוס' כתבו בב"ק דף ז' גבי זל דידי' דכל דפשע אסור ליתן לו מעשר וכאן ג"כ הוא גורם לעצמו במה שמפקיר נכסיו וא"כ אינו ראוי לו מעשר עני. והנה אם כי לכאורה אמר חריפות אבל אין בדבריו ממש דמלבד דכאן דעושה כדי לקיים מצות אתרוג ולולב לא מקרי פושע ול"ד להך דזל דידי' שהוא גרם אף גם דמ"ש דיכול להפקיר עד שיהי' עני זה ליתא דכל הטעם שאסור להחרים כדי שלא יטיל עצמו על הבריות וכדאמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש וע' כתובות דף ס"ז וכאן שמפקיר עד שיהי' עני ג"כ אסור לעשות כן. ובגוף הקושיא באמת צריך ביאור בלא"ה מה שייך דאי בעי מפקיר נכסי ויהי' עני מי יעשה כזאת. אמנם נרא' דלא יפקיר רק לזמן והפקר לזמן ג"כ מועיל ואח"כ יטלנו בעצמו או שיבקש לו אוהבים שיזכו בו ויחזירו לו וכדאמרו בירושלמי גבי שמטה הובא בכ"מ הלכות שמיט' וא"כ אין מקום לכל הקושיות ודו"ק:

ומה שהקשה בהא דאמרו בחולין דף מ' מכי שחט בה פורתא אסרה והקשה דלמא מיירי שחשב מעבודה לעבודה וכר' יוחנן דיליף חוץ מפנים והרי קיי"ל דאין מפגלין בחצי מתיר וה"ה בחוץ לא אסר עד גמר זביחה ודבר תימה אמר דאף דיליף חוץ מפנים אבל מה ענין לאין מפגלין בחצי מתיר דשם דבעי שיתיר הזבח בחצי מתיר לא אמרי' פיגול אבל כאן כל שחשב לע"ז מה שייך חצי עבודה וז"פ:

סוף הספר

תוכן העניינים

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה