דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות קריעה · סימן שפז
ס"א אלא ע"ג קרקע וכו' כ"כ הרי"ף והרא"ש אבל שיטת הרמב"ם דחייב לישב על מטה כפויה ובש"ע השמיט דין זה משום דכתב ב"י דעיקר כדעתם ובאמת שלפענ"ד נראה דמחלוקת הרמב"ם והרי"ף תלוי בגרסאות שכפי הנראה הי' להרי"ף הגירסא כמו שהיה בטור ואמר ר"י א"ר מנין שאין רשאין לישב ע"ג מטה אלא ע"ג הארץ דכתיב וישבו אתו לארץ וכיון דהך מנה ע"כ כפויה דחייב בכפיה א"כ ע"כ שעיקר המצוה שישב ע"ג ארץ ולא ע"ג כפויה אבל הרמב"ם לא גרס רק המימרא השניה דר"י א"ש שהביא הטור דמנין למנחמין שאין רשאין לישב ע"ג מטה דכתיב וישבו אתו לארץ וכמ"ש בפי"ג מאבל הלכה ג' וכן הוא ברי"ף ועיין בלח"מ שם וא"כ ממילא י"ל דבאמת במטה כפויה מותר האבל וזה יותר מצוה להראות הרמז של דמות דיוקני וכו' ובאמת הפרישה תמה על שני המימרות האלו שמביא בטור שלא נמצא לפנינו והנה המימרא האחרונה הובא ברי"ף ורמב"ם ורא"ש ובלי ספק שגם המימרא הראשונה היה לפניהם כמ"ש בטור וזכורני שש"ב הגאון מוה' משלם זלמן נ"י האבד"ק לולבין והגליל שאל במכתב אותנו אשתקד שנת תר"א מה שהביא הרא"ש המימרא שלא הוזכרה בש"ס וחפשנו ומצאנו לרי"ף ורמב"ם שהביאו כן וכעת אני רואה שגם הטור הביא זאת והוסיף עוד מימרא אחרת משמיה דרב ולפענ"ד ברור דתלוי בחילוף הגירסות ודו"ק. ומצאתי בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קי"ט שהאריך להתיר מה שנוהגין בזה"ז לישן ע"ג המטה ע"ש שהקשה מהא דאמרו סוף תענית גבי ט"ב שחייב בכפיית המטה לדבריך עוברות ומניקות מה תהא עליהן ומשמע דחייב דוקא על הארץ ומפרש הוא דאדרבא משם ראיה דאל"כ יקשה דלר"י כופה כל המטות וא"כ אינו משום צער ורק משום אבלות וא"כ למה נדחק ר"י ולא אמר דכופה המטות ומצעין כרים וכסתות ואינו קשה לעוברות ומניקות וע"כ דגם בזה קשה לעוברות ומניקות ולפ"ז לדידן דבטל כפיית המטה בטל גם מה שישן ע"ג קרקע דאינו מחויב רק בכפיית המטה ולא לישן ע"ג קרקע ע"ש ולפענ"ד היה מקום לפלפל לפמ"ש דתלוי בגרסות המחולפים ודו"ק: