דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות קריעה · סימן שנג
ס"ד מוציאין אותו בחיק וכו'. הש"ך הביא דברי א"ז דא"צ להוציאו אלא בחיק אבל אם רוצים להוציאו במטה הרשות בידן ובאמת מרש"י דף כ"ד משמע דלעכובא הוא דפירש שמוציאו בחיק לבה"ק ולא בארון משמע דאינו רשאי להוציאו בארון אבל מצאתי ברש"י בקידושין דף פ' ע"ב שפירש דא"צ לכבדו במותו להוציאו לקבורה לא במטה ולא בכליבה אלא בחיק ומשמע הא אם רוצה לכבדו רשאי וכמ"ש הא"ז ובאמת שכן נרא' כמו דאמרו ואין עומדין עליו בשורה דפירושו דא"צ לעמוד כדפירש"י במ"ק וה"ה מה שאמר יוצא בחיק הוא רק דמותר גם בחיק ולא לעכובא. וראיתי בב"ח שהעתיק בשם א"ז שאם קרוביו של תינוק הם מותר דמחמת אנינותייהו תבר יצרו ולא זכיתי להבין דזה סברת אבא שאול בקידושין דף פ' אבל רבנן ס"ל דאף בשעת אנינות של אדם יצרו מתגבר עליו וצ"ל דא"ז מפרש כפירוש הראשון שפירש"י שם דרבנן מסקי ג"כ דבשעת אנינות יצרו תביר ונכנע רק דחייש שמא אין שם אנינות ועושין עצמם כאלו נושאין מת ועתוס' שם וא"כ זה דוקא כשנושאין בחיק אבל בנושאין על המטה רשאי דל"ש החששא דהא רואין נושאי המטה וכיון דא"ז כ' דמותר להוציאו במטה אם ירצו א"כ בזה שוב שרי לקרובים דמחמת אנינות יצרם נכנע וא"כ נרא' דא"ז לשיטתיה דוקא ולכך בש"ע נשמט זאת אך בגוף הדבר דמשמע קצת דשייך אנינות בילד ותוך ל' דאל"כ ל"ש דנכנע יצרו דהרי אין לבו דוה עליו וא"כ נרא' דמיירי דוקא בכלו חדשיו וכמ"ש הא"ז דאל"כ אין לבו דוה עליו ולא שייך לסמוך ע"ז דיצרו נכנע דהרי ממעטינן בהדיא דאין לבו דוה עליו וע' בירושלמי פרק נושאין על האנוסה דמבואר בהדיא דל"ש אנינות בלא כלו חדשיו וכן הביא הבר"י סי' שמ"א בשם דבר משה דבמת תוך ל' אין אנינות שייך בזה והביא מירושלמי פרק נושאין על האנוסה ולפ"ז דוקא בלא כלו חדשיו ובאמת שלענין אבילות מבואר כן בסי' שע"ד ועש"ך ס"ק ח' ובירושלמי מבואר דנדמה לאבילו' ע"ש וא"כ דברי הא"ז נכונים. והנה הא"ז מסיים דבשלא כלו חדשיו אפי' קבורה אינו טעון רק מטילין אותו לבור והנה מזה ראיה ברורה למ"ש הגה"מ דאין מצוה לקבור נפל והמג"א סי' תקכ"ו ס"ק כ' חולק על הגה"מ ולא הזכיר דברי א"ז הנ"ל שמבואר בהדיא דלא כהגה"מ וכפי הנרא' ס"ל לא"ז דבור אין עליו תורת קבורה כמ"ש הגה"מ שם ראיה מהא דשפחה שהטילה נפל לבור ודלא כמ"א: