דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון
הלכות כלאי הכרם · סימן רצה
ס"א כלאי אילנות הרי הם בכלל וכו'. עיין דרישה שרצה לחדש דאף זריעה בב' אילנות משני מינים אסור בח"ל מן התור' ודבריו תמוהין כמ"ש הט"ז כאן ס"ק א' ואף לזרוע זרעים וזרע אילן כאחד מותר כמ"ש הרמב"ם בפ"א מכלאים הלכה וא"ו וכמ"ש כאן ס"ג ועיין בט"ז שם וכל דבריו נכונים והש"ך כ' בשם הב"ח ואחרונים דמ"ש הטור דוקא בח"ל אין אסור זרעים וזרע אילן ומשמע דבא"י אסור היינו משום כלאי זרעים וכ"כ הדריש' והדברים תמוהים דאם משום כלאי זרעים הכוונ' א"כ למה לי זרע אילן ת"ל משום זרעים לבדם ובאמת הכ"מ נשמר מזה בהלכ' וא"ו וכתב דכוונת הרמב"ם היינו שיקח אחד מן הזרעים וזרע אילן אבל שתי זרעים אף בלא זרע אילן אסור בא"י משים כלאי זרעים ומהתימ' על השיך אחרי כי ראה דברי הרמב"ם והכ"מ אמאי לא דחה דברי הדריש' מזה ולולא דמסתפינא הייתי אומר דאף דבאילן לא נאסר זריע' רק הרכב' היינו משום דבאילן לא שייך זריע' ובזריע' אינו מתקיים בהרכב' אבל אם זרע שתי מיני זרעים עם זרע אילן אפשר מגו דחשוב זריעה לענין זרעים ואסור משום כלאי זרעים אפשר דחשיב גם לענין אילן כלאים אף דל"ש זרעים לגבייהו וכעין דאמרו בכמה מקומות מיגו דחשוב דופן וכו' וע' בהגמ"ר פ"ק דחולין דמגו דחשוב קשר לענין תפילין חשוב נמי קשר לשבת ע"ש. ובזה מיושב היטב השגת הראב"ד בה"ו שם דבירושלמי משמע דגם בזרעים עם זרע אילן חשוב כלאים. ולפמ"ש אתי שפיר דשם לפי פירושו דלפת וצנון חשוב כלאים לענין כלאי זרעים שוב ממילא חשוב כלאים לענין כלאי אילן ג"כ ורבינו דמיירי בזרע אחת עם זרע אילן שפיר כתב דמותר ולרבינו דלא חשוב כלאים ע"כ פירוש הירושלמי כמ"ש הכ"מ דמשום הרכבה היא. ובזה היה מיושב דברי הטור כמין חומר שהטור שכתב זרעוני אילנות עם זרעוני שדה דמשמע דאיירי אף בכלאי זרעים שכתב זרעוני שדה לכך נקט דוקא ח"ל דבזה מותר משום כלאי זרעים ומכ"ש משום כלאי אילן ודו"ק. אחר זמן רב מצאתי משנה מפורשת במנחות דף פ"ה ע"ב דאמרו אין מביאין לא מבית הזבלים וכו' ולא מה שנזרע ביניהם פירש"י מן הזיתים שנזרעו זרעים ביניהם לפי שהזרעים מכחישים את האילנות. הרי בהדיא דעכ"פ מותר לזרע אצל אילנות של זיתים וא"כ עכ"פ בח"ל ודאי מותר וגם שם משמע דהי' מביאין מא"י שכן אמרו כל הארצות היו כשרים אלא מכאן היו מביאים והרי בא"י אסור לזרע זרעים עם זרע אילן ועכ"פ אינו מצוה מן המובחר להיות מביאין מהם מנחות וע"כ דמותר וצע"ג. אך לולא שמסתפינא הייתי אומר דהנה נודע מה שהמציאו בזמנינו שיש שמן הנקרא ריפס אייל ויש שם איזה גרעין הנשאר שם וחקרו שמזה יוכל להיות (חסר) עכ"פ זרע מוציאין משם ולזה אמר שבשמן זית למנחות לא מביאין מזה שנזרע ביניהם שזה מכחיש להשמן כנלפענ"ד. אך אי קשיא הא קשיא דלפמ"ש הכ"מ פ"א מכלאים דהא דשרי לזרוע זרעים וזרע אילן דוקא בשאר אילנות ולא בשל גפן והביא כן בשם הירושלמי בכלאים דהזורע מן החרצנים לוקה ארבעים וא"כ איך אמר בדף פ"ו ע"ב לענין יין דאין מביאין ממה שנזרע ביניהם והא בגפן בודאי פסול דהו"ל כלאים וגם שם היה המצוה מא"י וצע"ג וגם אפשר דבגפן אסור אף בח"ל וצ"ע בכ"מ ועיין דף פ"ה ע"א במשנה ולא מבית אילן ופירש"י משדה שיש בו אילנות לפי שהאילנות עושין לה צל ואין התבואה גדילה יפה ע"ש א"כ שפיר יש לומר דמיירי שרחוק בשיעור יניקה וא"כ ודאי לא שייך להאילן ורק שעושה לה צל אבל כאן דמבואר שנזרע ביניהם וע"כ באינו רחוק שיעור יניקה דאל"כ ל"ש שיכחיש האילן וא"כ קשה דהוה כלאי זרעים וצ"ע:
שם ס"ז ומותר ליקח ענף מהמורכב ולנטעו במקום אחר. כ"כ הרמב"ם פ"א מכלאים ה"ו ומקורו מהירושלמי ובהגהות מחנה אפרים על הרמב"ם ראיתי שהקש' דהא כתב לעיל דאסור לקיים כלאים ומהירושלמי אין ראי' דאיירי בשל גוי והנה היה לו לתמוה על הש"ע כאן דכתב בסעיף הלז דאסור לקיים כלאים ואח"כ כתב דמותר ליקח ענף וכו' והם סותרים זא"ז ומ"ש דהירושלמי מיירי בגוי במחכת"ה המעיין בירושלמי יראה דמיירי כשהם כלאים ואפ"ה אמר דמותר ליקח יחור וגם מה קמ"ל בזה הירושלמי וע"כ נראה דהדברים פשוטים דבשלמא הכלאים בעצמם כשהם בעין אסרה התורה לקיים אבל היחור של כלאים כל שנוטע בארץ אף שמוציא מכחו פירות ז"א מקרי כלאים שאינו רק כמו גידולים ואף דבצל שנטע בכרם ונעקר הכרם ואח"כ צמחו בצלים מן העיקר הנטוע אף שרבו על העיקר במאתים אסור כדאמרו בנדרים דף כ"ז ובטוש"ע סי' רצ"ו סי"ח היינו דוקא כשצמחו מן העיקר אבל היחור שנוטע במקום אחר מה שנצמח אח"כ אינו מן העיקר ופשיטא דמותר כנלפענ"ד ברור ועיין בשו"ת חתם סופר סי' רפ"ח דבזמן הזה הקונים גנות ופרדסים מהעכו"ם ויש בהם כלאים אם מותר לקיימם פלפל הרבה בזה וכבר קדמו ברוב דבריו בשו"ת כנסת יחזקאל סי' צ"ט יעו"ש ודו"ק: