אור ברסלב
דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב הלכות בכור בהמה טהורה › סימן שח

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב· רבי יוסף שאול נתנזון

הלכות בכור בהמה טהורה · סימן שח

סימן שז

ס"א אין השחיט' מתרת כ' הט"ז פירש"י הטעם דחיישי' אי מתירתו אתי לאשהויי לבכור כדי שתשיר כל צמר ואתי ביה לידי תקלה בגיזה ועבוד' וצ"ב דאמאי ניחוש לתקלה דגיזה ועבוד' הא ל"ח לתקל' דגיזה ועבוד' כדאמרו ביומא דף ס"ו א"כ שאר רעיות נמי וצ"ל כיון דבני הקרב' נינהו לכשיבנ' המקדש א"כ כל דבני הקרב' נינהו אף לתקל' דגיזה ועבוד' חייש וע' בנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' קפ"ט שהאריך בזה וגם י"ל דכל הטעם דל"ח משום דמרחיקו מביתו ומרחיק מגבולו לאפר ל"ח לתקלה ולפ"ז כיון דהצמר שנישר מאיליו מותר באמת א"כ שוב חיישי' דאי שרית ליה באמת לא ירחיק' מגבולו כ"כ דהא יחוש שמא השור הצמר מעצמה ויקחנו אחר וכיון שלא ירחיק' שוב חיישי' לתקלה דגיזה ועבוד' וז"ב. ובזה מיושב מה דפסק רבינו כר"א דדוק' שעיקרו הפוך כלפי ראשו והרא"ש כתב דמהראוי למיזל לחומר' ועב"י מ"ש בזה. ולפמ"ש כיון דכל החשש הוא קלוש ליחוש לגיזה ועבוד' וכמ"ש ואינו רק חומר' דרבנן וספיקו להקל ודו"ק. והנה הט"ז כ' בס"ק א' דאסור בגיזה אף אם הצמר מסובך כדמוכח בסי' שכ"א ס"ט ומאד תמהני דלמה צריך להרחיק ראייתו מסי' שכ"א הא מבואר כאן ס"ב דאם מסובך אם לא נרא' כשאר צמר אסור וצע"ג והנה התוס' הוכיחו דגיזה אינו אסור מחיים רק מדרבנן וראיתי במהרי"ט אלגזי בסוף פרק שלישי מבכורות שהאריך בזה והביא שבחידושי מהר"ב הביא בשם התוס' שהקשו מהא דאמרו דנתכוין לחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה דמעל אלמא דמעל בגיזה וע"ז תמה המהריט"א דלא מצא זאת לא במס' מעיל' ולא בתוספתות השייך לזה ובהרבה מקומות השייך לזה. והנה ת"ל נתעוררתי בזה ומצאתי ת"ל והוא כמעט כעין נבואה קטנה שכן הוא בפסחים דף ל"ג לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא עשה בו שאינו מתכוין כמתכוין וכו' תאמר במעיל' שאם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה דמעל הרי מבואר בהדי' כמ"ש התוס' ובאמת שצ"ע דלמה לא הביא הרמב"ם הך דינא וחפשתי ולא מצאתי בהלכות מעיל'. והנה התוס' תירצו דשאני עולה דהקדיש' כלה עם הגיזה משא"כ בכור דקדוש מאליו ובאמת צ"ע אם נימא דבכור צריך ג"כ להקדיש בפה א"כ שוב אין חילוק בין בכור לעולה וגם לדבריו הא דבעי ר' ינאי בבכורות דף כ"ו התולש צמר מעולה סמימה היינו כפירוש התוס' דאיירי בעולה ונשחטה למזבח דלפירוש רש"י דמיירי מחיים מאי מבעי' לי' הא בעולה אסור מה"ת דהרי הקדיש גם הגיזה ובזה יש לכוין הא דאמרו תולש מי איכא למאן דשרי ופירש"י אליבא דרבנן הא ודאי רשע הוא והיינו דאם תולש והרי אסור להנות ממנו מה"ת וא"כ למה תולש וע"כ רשע הוא. ויש ליישב בזה קושית מהרי"ט אלגזי בסוף הפרק שם על דברת רש"י הלז ודו"ק. ומה שהקש' המהרי"ט שם דאמאי לא הביאו התוס' ראי' דגיזה אסור' מהא דאמרו חולין דף קל"ה קדשי מזבח נמי דאמר חוץ מגיזה וכחיש' אפ"ה פשטה קדושה בכולה וקשה כיון דהגיזה לא נאסר' בבכור רק בעולה משום דקדש' בפירוש. ולפ"ז שם דקדש' בלי גיזה א"כ מה בכך דאסור משום כחשה מותרת הגיזה כמו בבכור. לפענ"ד לאו ראי' הוא דכיון דעכ"פ מדרבנן אסור א"כ יקשה קושית הש"ס הא בעי העמד' והערכ' וכמו דפריך לענין קדשי בה"ב וכאן כיון שפשט' קדושה בכול' שוב נפשט הקדוש' אף על השאר וא"כ עכ"פ מדרבנן אסור וע' בבכורות שם ד"ה התולש שכל התירוצים שם ל"ש בזה דשם קאי אליב' דמ"ד קדשי מזבח בעי העמד' והערכ' ומ"ש כיון דיש בו קדושת הגוף בטל הצמר אגב הגוף ושייך בו העמד' והערכ' זה שייך כשהקדיש עם הגיזה אבל כשהקדיש בלי גיזה רק דפשטה קדוש' בכול' פשיט' דבכה"ג לא אלים כ"כ עד שיהי' בטל מה שנתלש עם הגוף וגם מ"ש דצמר חשוב כבע"מ מעיקרו ויש לו פדיון. באמת לא זכיתי להבין דא"כ מה פריך בחולין שם והא בעי העמד' והערכ' ולמה לא נימא דחשיב כבע"מ מעיקרו. ומ"ש ראי' משופר של עולה דאמרי' דנפק לחולין וכוונתם דקדושת הגוף יש בו מועל אחר מועל ד' יודע כי גם אנכי נתקשיתי בזה זה זמן רב וישבתי לכל השיטות שמביא המלמ"ל פ"ו ממעיל' ות"ל שכוונתי לקושית התוס' וע' במהרמב"ח ביום תרוע' בר"ה דף כ"ח מ"ש שם בכוונת התוס' בבכורות הנ"ל ועכ"פ ל"ק קושית מהריט"א. ומ"ש המהריט"א דהי' להם להביא בתוס' בבכורות כ"ח ראי' מש"ס חולין הנ"ל דיש מעיל' בגיזי עולה לא ידעתי מה קושייתו דשם ליכא להוכיח דמעל מה"ת אבל הם הביאו ראי' מבוארת מפסחים הנ"ל וגרם לו זאת שלא ידע מקורן של התוס' וכמ"ש. ומה שהקש' מהריט"א מהא דאמרו בבכורות דף ט' ע"ב דטעמי' דר"ש דכתיב לא תגוז בכור צאנך בכור צאנך הוא דלא תגוז אבל אתה גוזז בכור בהמה טמאה ואם נימא דאם גזז מותר הגיזה א"כ מהיכא מוכח דפ"ח מותר בהנא' דהא אף בכור בהמה טהור' אם נגזז מותרת הגיזה רק שאסור לכתחל' לגוז והתיר' התור' לגוז בכור בהמה טמאה אבל מנ"ל מזה דמותר בהנא' הפ"ח. באמת שקושי' גדולה הוא להמעיין וגם הוא לא מצא מענה אבל לפענ"ד א"ש בפשיטות כיון דהגיזה כחשי הבהמ' כדאמרו בחולין דף קל"ה וא"כ שוב אי אסור הפ"ח בהנא' שוב הי' אסור לגוז בשביל דמכחיש הבשר וש"מ דמותר בהנא' וז"ב מאד מאד והנה במ"ש בס"ד דגיזת בכור שנתערב בגיזי חולין דכלן אסורות שהרי הוא דבר חשוב הוא לכאור' תמוה דמה חשיבות הוא וצ"ל דהחשיבות הוא לפי שהוא קדושת בכור והגיזה אסור' לכך יש בו חשיבות וכמו צמר המוקדשין שמקדש בכל שהוא. והנה לכאור' לפמ"ש הראב"ד בהשגות בהלכות בכורות פ"ג הי"ב דבמוקדשין דוקא אותן שיש להם פדיון א"כ בגיזת בכור ל"ש זאת אמנם נראה דבר חדש דבגיזת בכור כיון שאם הי' נשחט הי' לו מתירין מה"ת אף דמדרבנן אסור כבר כתב הר"ן בפרק כ"ש לענין חמץ דמקרי דשיל"מ אף דחז"ל אסרו לא נוציא בשביל זה מכלל דשיל"מ דחז"ל לא אמרו להקל רק להחמיר וה"ה כאן ניהו דהחמירו אבל מ"מ מה"ת הו"ל דשיל"מ ולכך לא בטל ובזה נלפענ"ד דבר חדש מה שהקש' הראב"ד שם בטווי וארוג בעי מלא הסיט בגיזה לא כ"ש וע' כ"מ ולח"מ. ולפענד"נ דבר חדש דהנה לפענד"נ אף דשחיט' מתיר מה שנשר בבר או תלש היינו כשנשאר הגיזה כמו שהוא ומתניתין דייקא שנשר והניחו בחלון והיינו שנשאר כמו שהוא בחלון הוא דיש לו מתירין אבל כל שנארג בבגד אחד לא שייך לומר שהשחיט' מתירתו דבאמת כבר נתבטל ברוב האחר וא"כ אינו דבר חשוב דכעת אזלא לי' חשיבתו וגם דשיל"מ אינו ולכך בעי שיהי' מלא הסיט והוא דבר חשוב בפ"ע ואל"כ בטל וע' בט"ז או"ח סי' תרע"ג מ"ש על דברת התה"ד יעו"ש ובכו"פ סי' ק"א ובשו"ת פ"מ ולכאור' צ"ב דלמה יתבטל ניהו דהוה היתר באיסור ול"ד לכלאים כמ"ש רש"י אכתי קשה האיך שייך ביטול בדבר שאינו תלוי בטעם. וצ"ל דביטול ברוב הוא מצד דנהפך האיסור להיות היתר וזה שייך בכ"מ. והנה במחבר כאן מבואר ידלק הבגד כלשון המשנה בערלה אבל הטור כאן כתב יקבר. ובלמדי שנת תרי"ח בפ' בלק עם תלמידי הלכ' זו נתעורר אחד מהם אמאי שינה הטור לשון המשנ' והרמ"א כתב ג"כ או יקבר ולא הרגיש כלל וכל האחרונים לא הרגישו דבר ומצאתי בספר יהושע בסוף חלק יו"ד שהרגיש בזה ובאמת בבכור לא מצינו שריפה וא"כ הוא מהנקברין ואסור לשרוף דא"כ אתה מיקל באפרן ולפמ"ש הכו"פ סי' פ"ז א"ש דלכשישרף ודאי בטל ברוב וא"כ ל"ש שום חשש וא"כ א"ש דלכך כתב הטור יקבר דבאמת הדין הוא בקבור' רק דמותר לשרוף ג"כ כמ"ש הכו"פ דכל שאזל חשיבותו שוב בטל ברוב. אמנם אם נימא כמ"ש המלמ"ל בפ"א ממשכב הלכך השמיט הרמב"ם צפורת' משום דל"ש ביטול ברוב כיון דמ"מ הוא נהנה ביחד והוה כטומאת משא א"כ כל שלא שייך ביטול שוב לאחר שישרף הרי האפר אסור דל"ש ביטול דבשלמא כשהאיסור הי' משום החשיבות דצפורת' שייך לומר דכל שבטל הצפורת' ונשרף שוב בטל אבל אם מצד עצמו ל"מ ביטול דהוה כטומאת משא גם לאחר שנשרף הרי הוה איסור שנשרף ול"ש ביטול ולכך שוב אסור להיות נשרף ולכך כתב הטור דיקבר ודו"ק היטב וע' שו"ת נו"ב מהד"ת חיו"ד סי' קצ"ג. והנה הרמב"ם בפירוש המשנ' פ"ג דערל' כתב דמש"ה לא בטל לפי שאין להם שיעור מה"ת והדברים סתומים. ולפענד"נ דהנה במידי דאסורים באכיל' ושתי' יש שיעור אכיל' שיעור בכזית ושתי' ברביעית אבל איסור גיזה לא מבואר השיעור בתור' וא"כ ממילא שיעורו בכ"ש דל"ש ביטול בזה ולפ"ז צ"ל דמה דשיעורו כמלא הסיט הוא משום דהתור' מסרה לחכמים שישערו בזה כעין מ"ש הר"ן ר"פ לולב הגזול וכדומה ובזה נ"ל דמ"ש הר"י קורקוס דצפרת' לאו דוקא רק כל שראוי להיות צפרת' הוא משום דבאמת מה"ת אין לו שיעור כלל רק שלחז"ל נמסר השיעור א"כ כל שחזי לצפרת' סגי וז"ב ודו"ק.

תוכן העניינים

דברי שאול יוסף דעת יורה דעה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה