דברי שאול חלק לשבעה· רבי יוסף שאול נתנזון
סדר שמות
סו אברהם כתב הב"ש דאם נקרא אברם וא"י היאך נקרא לס"ת תליא בפלוגתא שרה שארקא דדעתו דיש לכתוב שארקה והט"ז כתב דיש לכתוב שרה דהנקודו' שוות ולא הבינותי דשם הטעם של הט"ז דהכל יודעין ששארקה הוא מן שרה כיון דהנקודות שוות משא"כ כאן דניהו דיוצא משם זה אבל כיון ששני שמות הם ושמא נקרא ע"ש סבה אברם כמ"ש המהרש"ל ואפשר דלו יהי כן בכל זאת כיון דאין השינוי ניכר כשר ובלא"ה יש לומר דמן הסתם תולין שנקרא בשם אברהם אבינו ע"ה:
אלעזר ואם נקרא לאזר ולס"ת קורין אותו כן ורק שחתם בשם אליעזר כתב הט"ז דיכתבו אלעזר ואני חוכך כיון דמ"מ חותם עצמו אליעזר וחתימתו משונה מקריאתו:
אליהו מסתמא יש לכתוב בוי"ו ואם חתם עצמו ברשימה לאחר שכתב אלי' דעת הס"מ דכותבין בוי"ו והס"ש כתב דכותבין חסר דאין כותבין רשימה על שתי אותיות ולפענ"ד אין מזה ראיה משום דבני אדם זהירין במכתבם שלא לכתוב שם ד' וא"כ אם יכתבו גם ה' יהי' שם יה ופן יהי' מונח אח"כ באשפה דמש"ה כותבין שלום חסר במכתב כמבואר בש"ע יו"ד סי' רע"ו ולכך כותבין גם רשימה וגם שם אל אינו במשמע דהרי כותבין רשימה כנ"ל והנ"ש הקשה מ"ש משם ירמי' דכתב הת"ה דאם נמצא אחד דשמו ירמי' בלא ה' הי' כותב ב' גיטין ולא אמרינן דמסתמא נקרא ע"ש הנביא ולפענ"ד אפשר כיון דירמי' אתרע בי' מלתא דקראוהו צרות רבות דבימיו נחרב הבהמ"ק לכך אפשר דיראו לאסוקי בשמי' ועוד שבש"ס נמצא כמה פעמים ר' ירמי' בלא וא"ו וגם על אותו ירמיהו נקרא בקיצור ירמי' לכך כותבין כן וכמו בחזקי' כמ"ש הב"ש שם:
אושיעיה יש שכתבו בה"א ואם כתב באל"ף דעת הב"ש דלא פסול כיון דאינו ניכר במבטא אם בה"א או באל"ף וכתב הבי"ש דמכאן יש ללמוד דאם כתוב בס"ת א' במקום ה' כשר משום דהוא מן אותיות המתחלפים אף דניכר במבטא ובמח"כ ל"ד לכאן דכאן כיון שהוא ממתחלפים ויהי' ניכר דזה הוא המגרש די משא"כ התם דכל אות יש לו סוד וכוונה ח"ו להכשיר בשביל דהוא מתחלף והצ"ץ דמכשיר כבר חלק עליו אא"ז הח"ץ בתשובה ע"ש ודבריו נכונים ובמדרש רבה חתם שמו כמ"ש הרוקח ומשם יש ללמוד היאך נקרא ועיין ברוקח שתיבות ואהי' אצלו שעשועים עולה רבי הושעי' רבה:
אדא הנ"ש הביא דברי הב"י דכל שם שהוא לה"ק יש לכותבו בה"א וכל שאינו לה"ק באל"ף וסימנך אדא בר אהב' ותמהני דלא הביא מה שהב"י חלק ע"ז וכתב דבדיעבד אין קפידא בכל אלו ובתשובותיו האריך בזה:
אקסיל ראד עיין בב"ש ועיין בסוף שו"ת חוות יאיר תשובת הגאון מהר"ם אופנהיים בזה וכתב דברים רחוקים בטעם השם הזה ועיין מ"ש הח"י שם ודבריו נראים:
בנימין הנ"ש האריך אם לכתוב מלא או חסר ותמהני הא בש"ס מבואר כמה תנאים דנקראו בנימין ובב"ב דף יו"ד אמרו על בנימין הצדיק וכן ר' בנימין בר יפת בשבת דף נ"ו ועיין ברא"ש בשבת מלא וכן בנימין רעיא ובכלם נכתב מלא ומסתמא נקראו על בנימין כמ"ש גבי חזקי' והרי דהוא חסר ולא שייך לומר דבכל הני ט"ס ומה שהאריך הנ"ש בהקדמ' בדברי הרמב"ם בכלי המקדש כבר האריך בזה האלגזי וכל הגדולים והשכנה"ג ועיין בכנסת יחזקאל סי' א' מ"ש בזה:
בנימין המכונה בינוש דעת הט"ז דצריך לכתוב המכונה בינוש אבל בונא א"צ לכתוב המכונה ולא כתב הטעם ולפענ"ד הטעם דבינוש כותבין בצר"י ואין הנקודו' שוות לכך כותבין המכונה משא"כ בינא דהיא בחירי"ק והנקודות שוות וכמו שרה שארקי שכתב הט"ז דא"צ לכתוב רק שרה והנ"ש הקשה דהא בינא יש לו כינוי אחר ע"ש ובב"ש מ"ש בזה:
גדליה דעת הט"ז דיש לכתוב גדליה דלא גרע מכינוי וכמו בחזקיה והב"ש השיג דשאני בחזקיה דהש"ס מכנה כן חזקי' בלא וא"ו משא"כ כאן והמגיה בט"ז דכינוי שלנו הוי ככינוי שלהם ואין זה השגה דאם הש"ס מכנה הוה כינוי הרגיל משא"כ בכינוי שלנו ובלא"ה הש"ס הוה בקי בכינוי משא"כ אנו מקצרים ולא מכנים והראי' דגם באליהו אין אנו קורין אליהו ע"כ. אינו רק קיצור מיהו לפענ"ד נמצא גם בש"ס ר"ה ות"ל דהו"ל יום שנהרג בו גדלי' וכן בשבועות דף כ' גדלי' בן אחיקם הרי דהש"ס מכנה כן ובלא"ה כוונת הט"ז דנמצא במקרא גדלי' בלא ו' א"כ אף שזה נקרא ע"ש גדליהו בן אחיקם לא גרע מכינוי כיון דבמקרא נמצא כן:
גרשון וגרשם הוה שני שמות משום דנכתב שניהם בכתוב והקשה בס"ש מ"ש מחזקיהו וחזקיה דהם ג"כ שני שמות ואפ"ה כתב בת"ה דהוא כינוי לחזקיהו ע"ש ובב"ש ולפענ"ד נראה דבשלמא שם בחזקיה שפיר הוה כינוי לחזקיהו הנמצא בכתוב ואמרינן דאחרונים שבימי הש"ס מסתמא כינו על שם חזקיהו משא"כ הכא דהם שני שמות ממש דגרשם בן משה וגרשון בן לוי אטו נולדו כאחד ולא ידעו זה מזה והיאך שייך שכינה לשם גרשם. עוד נראה לי דמש"ה לא הוה כינוי לגרשם דמצינו במדרש דבני הראשון נדב משה לע"ז ומסתמא לא אסקו בשמייהו רק אם נודע בפירוש כן ותדע דבזמנינו לא נמצא רק גרשון בנון ולא גרשם במ"ם וע"כ משום דלא אסקי' בשמי' ועיין בש"ס חולין דף צ"ח נמצא אידי בר אידי בר' גרשם במ"ם ועיין בביצה דף כ"ה: הלל לפענ"ד נראה דכותבין חסר כיון דבש"ס נמצא הלל חסר והוה כמו כינוי וכמו בחזקיה מיהו כמדומה דבקצת מקומות נמצא בש"ס הילל מלא וצ"ע ועיין בנ"ש ובב"ש ועיין בש"ס סוף המצניע כתוב הילל ביו"ד וצ"ע ועיין במ"ש בגליון הט"ג הישן:
הונא אם באלף או בה"א עיין בנ"ש וב"ש וקצת נראה ראיה דיש לכתבו באלף מהא דאמרו בקידושין פ"א המנונא קרנונא ע"ש ברש"י ותוס' ומסתמא גם הונא באל"ף ועכ"פ המנונא ודאי באל"ף ולא הובא בסדר גיטין כלל: העשיל צריך לחקור אם שם הקודש הושע או יהושע כ"כ בנ"ש והנה ראש משפחתי הגאון רשכבה"ג מו"ה העשיל ז"ל והיה שם הקודש שלו יהושע ובמדינתינו מסתמא קוראין על שמו גם שם הושע אינו בנמצא במדינתינו כלל:
ואלק אל"ף באמצע וכתב הנ"ש ומהר"ם בזה כתב ולק בלא אל"ף ע"ש אבל אין סתירה כמ"ש הר"ש הובא בב"ש דאם קורין הוי"ו בקמץ יש לכתוב באמצע אלף אבל כשכותבין בפת"ח א"צ אל"ף ולכך הגאון הסמ"ע חתם בלא אל"ף משום דבמדינתנו כותבין בפת"ח. והנה המהרש"ל כתב דבמדינתינו יש לכתוב פלק כמו שקורין אותו וכן פיבוש כמ"ש רמ"א סי' קכ"ט והט"ז דבמדינתינו קוראין בפ' וכן נראה בשם וישל דהוא פישל במדינתינו. מיהו יש להסתפק אם צריך לשלוח הגט ממדינה שכותבין בוי"ו למדינה שקוראין בפ' היאך יש לנהוג ונראה לי דמקום הנתינה עיקר כמבואר בסי' קכ"ט א"נ יש לכתוב למדינה דשם קורין בוי"ו וכמ"ש הרש"ל לענין שם חולי ואנכי הבאתי ראיה ממנחות דף מ' דאמרו דסמכינן אדיסקא אף בכרת דלא כנ"ש וכן בעיר פרנקפורט דקורין ג"כ בקצת מקומות בוי"ו ובקצת דפוסים כתוב ג"כ וורנקבורט יש להסתפק איך לכתוב כאן אם צריך לשלוח לשם:
זכרי' בלא וא"ו והנ"ש הקשה דהא נמצא זכריהו בוא"ו ג"כ ול"ק דשה זכרי' נמצא בש"ס ר' זכרי' בן הקצב בכתובות פ"א ושם נקרא בלא וא"ו והולכין אח"ז כמו בשם חזקיה וכ"כ הב"ש וגם זכרי' בן יהוידע נמצא בש"ס גיטין בהניזקין בלא ו' והוה כינוי וגם ר' זכרי' בן אבקילס שם בלא וא"ו:
זעליק עיין בתשובות צ"ץ סי' מ"ה מה שהביא בשם הב"ח ועיין בב"ש:
חזקי' דמתקרי חת כ"כ הנ"ש ואין דבריו נראים כמ"ש הב"ש רק המכונה: חיאל שם הוא במקרא אבל אין חוששין לזה דמסתמא נקרא יחיאל ב"ש. ותמהני דאמאי לא נחוש לזה כיון דנמצא במקרא ובראשית השקפה עלה בלבי כיון דעבר על חרם של יהושע חיאל בית האלי לכך לא מסקינן בשמי' ואח"כ מצאתי בנ"ש שכ"כ ומהתימה על הב"ש שלא הביאו ובש"ס נמצא יחיאל ומהם בעירובין דף ל"א ע"ב:
חנניה וחנניהו עיין בנ"ש הביא דברי רש"ל בנוסח אחר ממ"ש הב"ש בשמו ולפי דברי הב"ש ל"ק קושית הנ"ש ולפי דברי הנ"ש ל"ק קושית הב"ש ודו"ק:
חלוונא. עיין בנ"ש שהאריך מהיכן יצא זה השם וכמדומה לי שזה השם נמצא לאמורא בש"ס ומדרשים וצריך חיפוש ומצאתי בשבת דף קל"ט ר"י בר חלוון ובודאי נגזר משם זה:
טובי' כתב הרש"ל דנמצא במקרא חסר ג"כ ובמחברים נמצא ג"כ כן ע"כ יש לכתוב כן ותמהני למה לא סייע דהרי בש"ס כתובות נכסי לטובי' אתא טוביה וכן במכות טוביה חטא וכלם בלא ואו וזה אין סברא כיון דנמצא דטוביה חטא לא מסקינן בשמי' דאדם אין צדיק בארץ וגם דאנן לא נאמין לו לע"א דמש"ה זיגוד מנגיד ועיין בש"ס פסחים בע"פ וכן עוד בהרבה מקומות רב טוביה ע"כ ברור דיש לכתבו חסר כמו רב טוביה בר קיסנא: ידידי' כתב הת"ה דלרב דאמר דנחלק לשתים הי' כותבו שתים דמסתמא ר"ל כמו הללו י' דכותבו בשני שיטין אמנם ריב"ל פליג אך לא ברירא אי קי"ל כריב"ל נגד ר"ח ואמה המהרש"ל הא הש"ס קאמר ופליגא דידיה אדידיה וגם מאי ראיה לידידי' וגם אמאי לא הביא מדר"י ע"ש. והנראה דכוונת המהרא"י דבאמת בידידיה אינו מבואר אם נחלק לשתי תיבות רק דהוה כמו הללו י' לר"ח וא"כ אם ריב"ל פליג על הללויה ממילא גם בידידי' כמו בהללויה ולגבי ר"ח אין הלכה כר"י דהרי גם לגבי ריב"ל שהוא רבו של ר"י נסתפק הת"ה שם אם הלכה כוותי' ע"ש ומ"ש המהרש"ל שם דהלכ' כרבא הוא הולך לשיטתו דגרס לרבא ברישא אבל התי"ט חלק עליו בפ"ד מסוכ' ודבריו נראים עיקר כמו שהוא הגירסא לפנינו שם וכן הוא בילקוט בתהלים בהללוי' ועיין במהרש"א ורי"ף בח"א בפסחים שם והנה הב"י כתב דגם בידידי' בשני שיטין פסול כמו כדרלעומר וגם הת"ה לא כתב רק אם ירצה לעשותו עושה והיינו בב' תיבות והשיג הט"ז דלרב בודאי שרי אף בשני שיטין ולפענ"ד כוונתו דהבין בת"ה דמ"ש דרב סובר ג"כ דאם ירצה עושה היינו דגם רב סובר דאחת היא ואפ"ה אם חלקו לשנים כשר כמו כדרלעומר אף דשם אחת היא אפ"ה מותר לחלקו לשתים ה"ה בידידי' וא"כ ממילא דוקא לב' תיבות לא שני שיטין. ובזה יש ליישב גם דברי הב"י בפדהצור שכתב דמותר לחלקו לב' תיבות ותמה הב"ש עליו ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק: יקיר בלא יו"ד וכן נמצא רבינו יקר בטור חו"מ סי' ל"ד בלא יו"ד: יהודה יש מחלוקת איך כותבין והנה בש"ס הובא כמה תנאים דחתמו בה"א וכן מצאתי במדרש תנחומא פרשת קרח דיהודה ע"ש עצמו נקרא הרי דהוא בה' בין באמצע בין בסופו ועיין בסה"ד גבי רבי הביא בשם הקדמת באר אברהם בשם מג"ע דר' חתם עצמו בריש משניות דמאימתי גי' אני יהודה קדוש ואם אמת הדבר ש"מ דיהודה בה"א דו"ק ותשכח:
יאיר נראה דהוא ביו"ד ועיין בהקדמת הרוקח דתדשא בגימ' זה ר' פינחס בן יאיר ומשמע דיאיר הוא ביו"ד דוק ותשכח:
לימא מה שהשיג הב"ש על הנ"ש (בשם יהודא) ממה שחתם הח"מ בשם לימא לא הבינותי דהנ"ש לא כתב רק דיהודה הכינוי לימן דאל"כ הי' אומר רבא בר יהודא אבל מודה דשאר שמות יכול להיות הכינוי לימא ע"ש והח"מ הי' שמו משה:
מ"ש הנ"ש לענין מוש דא"צ לכתוב המכונה דעיקר שם משה הוא מוש דמוש הוא מים בלשון מצרי כמ"ש בלה"ק דלכך קראתו משה הנה הרב אבן עזרא בפירושיו לא כתב כן והוא בקי טפי בלשונות והעיד כן בשם הספרי קורות וכן מצאתי ברמב"ן על התורה פרשת מקץ על פסוק צפנת פענח וע"כ העיקר דצריך לכתוב המכונ' ועיין ב"ש אות מ' ועיין אברבנאל פרשת שמות: משלם מצאתי בבכורות דף כ"ד ע"ב ר"י בן משלם חסר (ובחולין דף מ"ו מוזכר המשולם בוי"ו) וכן עיקר ודלא כט"ז ועיין בשו"ת רמ"א סי' ב' ג' ד' שכתבו דמשלם חסר ועיין במס' תרומות פ"ו משנה ז' מוזכר עוד ר"י בן משלם ושם כתיב בוי"ו וצ"ע דבד"ה כתיב כמה פעמים שם משולם בוי"ו ועיין מגילה כ"ג ובד"ה סי' ט' כתוב כמה פעמים חסר ועיין נחמי' ח': עקיבא הנ"ש האריך איך כותבין באל"ף או בה' בדרושים והנה אין דעתו נוחה ללמוד דינים מכח רמז והעיקר נראה לפענ"ד באל"ף כמו שהוא בכל הש"ס עקיבא באל"ף ובפרט שבה' הוא לשון עקבה ורמיה והרי ליעקב שינו את שמו בשביל זה כמ"ש לא יקרא שמך יעקב ופירש"י שהוא לשון עקיבה ורמיה:
פנחס בלא יו"ד כנ"ל. מ"ש דבכל הש"ס נזכר ר' פנחס בלא יו"ד ר"פ בן יאיר פנחס אחוה דשמואל וכדומה ועיין בהקדמת רוקח דתדשא בגימטריא זה רבי פנחס בן יאיר ומשמע דפינחס הוא בי"ד דו"ק ותשכח:
פילטא עיין שו"ת מאיר נתיבים מ"ש בזה:
קים דמתקרי קדיש כ"כ הנ"ש בשם זקני הגאון מוה' העשיל ז"ל ע"ש עפ"י דרש קדוש יאמר לו מה קדוש קים וע"כ קים בחד יו"ד ודפח"ח ולפענ"ד יש לכתוב קדיש ע"ש הכתוב עיר וקדיש נחית מן שמיא או ע"ש הא דאמרו בשבת קדישא יתקרי וקראוהו כן כנ"ל:
והנה יש ספר מאמר קידושין להרב מוה' קים קדיש על חו"מ ואחד על ה"ש עיין שפתי ישינים אות מ' בראשון י"ב וצ"ע בגוף הספר:
שובתאי מהרי"ט כתב דגם שם שבתאי הוא לישראל והביא ש"ס ב"ק דף קי"א ואני כתבתי בגליון הב"ש דבביצה דף ל"ב מוזכר ג"כ שבתאי בר' מרינוס ע"ש] וכן מוזכר ג"כ בב"ק דף קי"ב ע"ב ר' שבתאי] ובשני מקומות בודאי אין לומר שהוא טעות דלא כב"ש וכן מצאתי בנדה דף כ"ח מוזכר ג"כ שם ר' שבתאי ע"ש וכ"ה בב"ב פרק חזקת כמדומה או בסנהדרין סוף פ"ק ועיין יומא דף פ"ו נפיק מינה שבתאי אוצר פירי ועכ"פ נמצא שם שבתאי: שבנא בבי"ת כ"כ הב"ש ולא הזכיר דברי התוס' ר"פ שני דייני גזירות דחקרו בזה אי מסקינן בשמי' דרשע הי' ועיין בתוס' יומא סוף פ"ג מ"ש בזה וכוונתם שם מ"ש דבפז"ב משמע דשבנא האחרון רשע הי' הוא כמ"ש בכתובות דהרי גם האחרון השלים עם סנחרב ועליו אמרו קשר רשעים אינו מן המנין וז"פ והמהרש"א שם כתב דלא ידע משמעות שם ופשוט דכוונתם למ"ש עכ"פ צ"ע על הב"ש שלא נזכר כלל מזה:
שלמן כינוי ליועץ כי שלמן אינו שם לה"ק רק כמו סלמן נ"ש וב"ש ולא ידעתי הא בש"ס ברכות דף ל"ט ע"ב נזכר שלמן ואמר לו שלמה אתה ושלמה משנתך הרי דהוא שם לה"ק מן שלום או שלמה ואפשר שם נקרא בשי"ן ימנית וכאן מיירי בשי"ן שמאלית וצ"ע:
שמשון ובספר ב"ש נמצא בהקדמתו חרוזים שעשה על שמו שמשון בסמ"ך והיינו בשי"ן שמאלית ואולי נקרא שם באשכנז שמסין בס' וכן הוגד לי וצ"ע אמאי לא הזכירו זאת:
אבשלום עיין תוס' ר"פ שני דייני גזירות דאבישלום ביו"ד קרי דאבשלום בן דוד רשע הי' ולא מסקי בשמי' ומצאתי בחידושי תורת חיים בב"ב דף ס"ח גבי שמעון בן אבטילמס והוא הי' לו גירסא בש"ס שמעון בן אבשלום וכתב הת"ח דרשב"ם גרס בן אבטולמוס ומטעם דאבשלום רשע הי' ולא מסקינן בשמי' והנה לפנינו גם בש"ס הגירסא בן אבטולמס אמנם אף לפי גרסתו תמוה דא"כ למה הוצרכו להגיה בן אבטולמוס הי' להם להגיה אבישלום ביו"ד ואז היה ניחא ע"כ דבריו צ"ע: