דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תקצב
צ"ע בהרב"י שכתב בשם הכלבו דיחיד שאינו שומע על סדר הברכות טוב שישמע אותן לפני הברכות ומוכחי האי סברא מהא דאמרי' בירך ואח"כ נתמנה לו שופר משמע שאם נתמנה לו קודם שיברך שתוקע קודם שיברך עכ"ל וכן פסק רמ"א סעיף ב' וצ"ע דבר"ה דף ל"ד ע"ב אמרינן בגמרא על המתניתין מי שבירך ואח"כ נתמנה לו שופר טעמא דלא הוי ליה שופר מעיקרא הא הוי ליה שופר כי שמע להו אסדר ברכות ומסיק בגמ' דדוקא, בצבור אבל ביחיד לא ע"ש וא"כ מיירי המתניתין מי שבירך כו' דדייק מיניה בדהוי ליה שופר ששומע על סדר ברכות דוקא בצבור א"כ מנ"ל לכלבו למידק ממתניתין דיחיד שומע לפני הברכות דהא מתניתין לא מיירי מיחיד והדיוק ממתניתין שתוקע על סדר ברכות זה לא שייך ביחיד:
שם קצת קשה לשון הטור שכתב ואח"כ מחזיר הש"ץ התפלה כדי לתקוע כו' הא בכל השנה מחזיר הש"ץ התפלה כדאיתא בסי' קכ"ד ומכ"ש בר"ה שמוציא אפי' הבקי כמ"ש הטור בסי' תקצ"א:
שם סעיף א' השל"ה דף רי"ד תמה על המנהג שכתב בש"ע כי בזה לא סרו כל הספיקות ע"ש נראה כוונתו כי אף שתוס' ורא"ש ור"ן מתרצים המנהג שתוקעים למלכיות תשר"ת ולזכרונות תש"ת ולשופרות תר"ת מ"מ קשה שכתב ש"ע שתוקעין ג' פעמים תשר"ת למלכיות כו' דצ"ע למה ג' פעמים דבשלמא בתקיעות מיושב תוקעין ג' פעמים תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות ולזכרונות ולשופרות אבל בתקיעות מעומד שתוקעין למלכיות בפני עצמו וכן לזכרונות ולשופרות א"כ די בכל אחד לתקוע פעם אחת:
שם מג"א ס"ק א' צע"ק בר"ה בתוס' שם דכתבו דקיי"ל כרב עינא ורב עינא הכי קאמר זה היום תחלת מעשיך תחלת מעשה דין שהעולם נידון ומיהו לאידך לישנא קשיא הוי ליה לשנויי דזה היום כו' לאו אבריאת עולם עכ"ל ולא הבנתי דהא לאידך לישנא דאמר רשב"י הא דתנן שוה היובל כו' דלא כר"א דאי ר"א הא איכא זה היום כו' דפשיטא דכר' יהושע דאמר בניסן נברא בודאי לא אתיא א"ו דרשב"י סובר דלר"י לא אמרי' כלל זה היום אפי' בר"ה ולכן שוה ר"ה ליובל אבל לר"א אמרי' זה היום בר"ה ולכן לא מתרץ הגמ' כרב עינא דזה היום קאי שהעולם נידון א"כ לר' יהושע נמי אמרי' זה היום והשתא ללשון זה תופס הגמ' בפשיטות דלר' יהושע לא אמרי' זה היום ורשב"י לא אמר כלל לר' יהושע דאין אומרים זה היום דזה תפס בפשיטות רק שאמר דמתניתין שוה היובל כו' לא קאי כר"א משני הגמ' דקאי כר"א וכי קתני אשארא אבל ללישנא קמא דקאמר רשב"י כר"א ולא כר"י דקאמר רב עינא דגם לר"י אמרי' זה היום וקאי על שהעולם נדון: שם ס"ק ה' צ"ע אם שח בין תשר"ת לתש"ת או לתר"ת דמיושב אם צריך לחזור ולברך דכיון דעושים מספיקא ואם תש"ת נכון לא יצא בתשר"ת כמ"ש המג"א בסי' תק"צ א"כ הוי כשח בין ברכה לתחלת התקיעה ואפשר כיון דספק הוא שכבר יצא בג' תשר"ת הוי ספק ברכה להקל או אפשר דבכה"ג סמכי' על דעת ר"ת בתוס' ר"ה דף ל"ג ע"ב דיוצאים בתשר"ת ולא אמרי' דשברים או תרועה הוי הפסק ועל דעת הפוסקים שכתבו הר"ן והרא"ש בפ"ד דר"ה דין י' דיוצאין בין בתשר"ת בין בתש"ת בין בתר"ת כמ"ש ג"כ הרב"י בסי' תק"צ ע"ש: