אור ברסלב
דברי צבי סימן תקצא

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן תקצא

סימן תקצ

מג"א אע"פ כו' לפי פירש"י ותוס' כו'. צ"ע בר"ה דף ל"ד ע"ב מפרש תוס' בד"ה כך שרש"י סובר שאינו מוציא רק בשלא כוון לבו לבהכ"נ ולא שמעו תפלה וצריך לומר שתוס' מפרש דמה שכתב רש"י בסוף הסוגיא משום דלא אניסי ויכולים להסדיר תפלתן ע"ש לכן לא פטר להם אם אינם באים לבהכ"נ אבל בבאים לבהכ"נ מוציא אפי' לבני העיר שהיו יכולים להסדיר תפלתן וכמו שפירשו הרי"ף והרא"ש וכן נראה שהוא דעת תוס' שם ועי' מ"ש בסי' קכ"ד להקשות בגמ' שם ועתה קשי' לי מאי מקשה ר"ג לדבריכם למה צבור מתפללין דילמא מש"ה מתפללין צבור שאין אדם יכול לשמוע מתחלה ועד סוף:

שם ס"ק ה' ובתורתך וצ"ל ג"כ כו' אבל הרא"ש סוף ר"ה כתב בשם ר"ת דאם אמר ככתוב בתורתך כולל ג"כ נביאים וכתובים דכולהו איקרי תורה וכ"כ הטור ועי' בהרב"י בשם הר"ן:

שם ס"ק ו' יצא כו' אבל אם התחיל כו'. משמע דאם התחיל פסוק א' צריך לומר י' פסוקים כמו שכתב בש"ע וצ"ע דכל הפוסקים פוסקים כר"י בן נורי בר"ה דף ל"ב ע"א דאם אמר שלש מכולן יצא וכן כתב הטור שאם התחיל פסוק אחד של תורה צריך לומר נמי של נביאים וכתובים ועי' בהרב"י דגם ר"י ב"נ מודה דלכתחילה צריך י' פסוקים ומדברי מג"א דאפי' בדיעבד צריך לומר כל י' פסוקים ועי' בר"ה שם ברש"י ד"ה לא יפחות משבע כו' הו"ל ריב"נ מוסיף ועי' במהרש"א שם ולפענ"ד מוכח מדברי ת"ק דאמר ואם אמר שבע מכולן יצא דע"כ שבע מכולן דהיינו מהתורה ומנביאים ומכתובים דאי ס"ד שבע מן התורה שבע מן הנביאים כו' הא אמר אין פוחתין מעשרה מלכיות כו' דהיינו עשרה מכולן דהא הגמ' לא מסתפק כלל בדברי ת"ק דמתניתין דקתני אין פוחתין מי' מלכיות דפשיטא דקאי אכולן ולא מסתפק הגמ' רק בדברי ר"י ב"נ א"כ פשיטא דהכא בברייתא דקאמר ת"ק שבע מכולן היינו מתורה נביאים כתובים דאלת"ה א"כ מאי אמר שבע דיצא הא שבע מכל אחד הו"ל כ"א א"כ הוי יותר מי' והאיך קתני יצא בדיעבד א"כ לריב"נ נמי שבע ושלש נמי מכולן מתורה נביאים כו':

שם ס"ק ז' לזרע כו' וי"ל מדקאמר רחמנא כו'. והתוי"ט בפ"ג בנדרים משנה י"א לי תב וז"ל ומסיים הרמב"ם בפ"ט מהל' נדרים והרי יצחק אמר ליעקב בראשית כ"ח ויתן לך את ברכת אברהם ע"כ והיה יכול להביא דברי השי"ת שאמר שם הארץ אשר אתה שוכב כו' ועוד א"ל שם ל"ה ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך עכ"ל:

שם ט"ז ס"ק ד' עד כו' ודוקא מוסף כו'. משמע מדבריו שהחילוק בין שחרית למוסף שהשחרית מוכרח להתפלל אז ומוסף אין מוכרח להתפלל אז שיכול, לאחר אותו וצ"ע דבע"ז דף ד' ע"ב פריך הגמ' אי הכי דיחיד דצפרא נמי לא ומשני כיון דאיכא ציבורא דקא מצלי לא קא מדחי ופי' רש"י צבורא מצלי שחרית בכל מקומות תפלת מוספין הואיל וזמנה כל היום כו' יש מאחרין ע"ש משמע בהדיא דטעם דשחרית דמותר בשביל שהצבור בקהלות ישראל מתפללים אז אבל מוסף אסור ביחיד כי שמא לא מתפללים הצבור בשום מקום בג' שעות ראשונות אבל אם יודע שהצבור במקומותם מתפללים מוסף בג' שעות ראשונות מותר נמי ליחיד להתפלל מוסף בעת ההיא:

שם מה דכתב בש"ע סעיף ב' דבני ספרד אין מזכירין פסוקי קרבן מוסף והרמב"ם בסדר תפלה שלו של ספרד כתב לאחר הנוסח של ר"ה ויו"כ נהגו העם בכל תפלת המוספין כו' מזכיר קרבנות אותו היום:

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה