אור ברסלב
דברי צבי סימן תקפט

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן תקפט

סימן תקפח

סעיף ב' חרש אפי' מדבר ואינו שומע כו' הרב"י כתב כן בשם הרשב"ץ דבשמיעה תליא מילתא דמברכין על השמיעה ע"ש וצ"ע דבס' תקפ"ה כתב המג"א בס"ק ב' דאם בירך לתקוע יצא פי' מחה"ש דסמכינן על ר"ת דתקיעה הוי המצוה א"כ קשה דהכא נמי נימא דבדיעבד השומע מחרש המדבר ואינו שומע דיצא כיון דעיקר הוא התקיעה א"כ חרש זה חייב בשופר כמו שחייב בכל המצות עוד צ"ע דבתוס' מגילה דף י"ט ע"ב ד"ה חוץ מחרש סתם חרש אינו שומע ואינו מדבר אבל חרש במגילה מיירי במדבר ובמסכת תרומות פרק א' משנה ב' חרש שדברו בו חכמים בכ"מ לא שומע ולא מדבר וכתב הרע"ב לאו כללא הוא דבריש חגיגה וביבמות תני חרש ומדבר ואינו שומע בכלל וע"ש בתוי"ט משמע דבשאר מקומות הוי חרש דוקא לא שומע ולא מדבר וא"א דחרש המדבר אינו שומע אין יכול להוציא בשופר א"כ צ"ל נמי במתניתין ר"ה דף כ"ט ע"א חרש כו' אין יוצאין דהוי נמי מדבר ואינו שומע בכלל עוד צ"ע דביו"ד סי' רס"ד סעיף א' פסקינן דאשה כשרה למול כמ"ד בע"ז דף ס"ז ע"א דאשה כמאן דמיהלי דמי ואפי' לי"א שם דאשה לא תמול כתב הרב"י שם דאסור רק לכתחילה ע"ש וצריך לומר דדוקא המצוה השייך באדם והוא פטור ממנו או שחייב ואינו רוצה לקיימו אין יכול להיות שליח להוציא אבל בדבר שאינו שייך בו יכול להיות שליח א"כ ה"נ החרש שמדבר ואינו שומע שחייב בכל המצות רק מצות שמיעת קול שופר לא שייך בו א"כ אמאי לא תהוי שליח להוציא אחרים: שם סעיף ח' צ"ע ברש"י ר"ה דף כ"ח ע"ב ד"ה קמ"ל דאע"ג דמתעסק הוא יצא כו' דקשה הא משנה מפורשת היא לקמן דף ל"ב ע"ב דהמתעסק לא יצא ובגמ' שם דף ל"ג ע"ב והמתעסק לא יצא לימא מסייע' לרבא דהא מדנקט מתעסק משמע דתוקע לשיר יצא ודחי הגמ' דילמה תוקע לשיר נמי מתעסק קרי להו ע"ש א"כ לרבא צריך ע"כ לומר דתוקע לשיר לא מקרי מתעסק א"כ קשה על רש"י דמפרש הכא דרבא סבר דתוקע לשיר הוי מתעסק ויוצא והו"ל לרש"י לפרש קמ"ל דתוקע לשיר לא הוי מתעסק כדאיתא בגמ' לקמן רבא וכן צריך לפרש לתוס' ד"ה אבל הכא דס"ד דתוקע לשיר הוי מתעסק דלא יצא קמ"ל דלא הוי מתעסק ויצא:

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה