דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא
סימן תקיד
עי' מה שכתבתי בסי' שט"ו במג"א ס"ק ג':
שם ט"ז ס"ק ה' שהרי כו' וצ"ע מ"ש ממ"ש סי' תק"ב כו' ולפענ"ד יש לחלק דשם כשלוקח עץ הדולק אין מכוון לכבות ופסיק רישא נמי לא הוי כדאית' התם אבל הכא אסור ליקח פתילה מנר הדולק דהא תוס' בביצה דף כ"ב ע"ב ד"ה והמסתפק כתבו דהמסתפק חייב משום מכבה משום דמכבה קצת דלא יכול לאנהורי כ"כ כי אית בי' מעט שמן א"כ כ"ש כשלוקח פתילה וחסר כל השמן בוודאי מכהה אורו אע"פ שהפתילה דולק עוד:
שם מג"א ס"ק ו' להוסיף כו' משמע דשרי לטלטלו. פי' מחה"ש דאל"כ אפי' ליכא חשש מירוח בלא"ה אסור לטלטלה וליתן ע"ג חבית משום מוקצה והטעם כמ"ש מג"א סי' תצ"ט ס"ק ט' דיכול להניח עלי' פתילה וחזי' להדלקה עכ"ל ודבריו צע"ג דהא האי לא יתן עליו שעוה תנן גבי שבת בשבת דף קמ"ו ע"א ובשבת לא חזי ליתן עליו פתילה א"כ קשי' על המתניתין שם למה תני מפני שהוא ממרח ת"ל דאסור משום מוקצה ובסי' שי"ד ס"ק ט"ז כתב המג"א והאי שעוה צ"ל דהכינו לתשמיש מאתמול ע"ש לכן נר' לפרש דברי מג"א שמוכיח דלא גזרי' בטלטול משום שמא ימרח דלא ככ"ה דא"א דאסור בטלטול משום שמא ימרח אמאי תנן בשבת שם ולא יתן עלי' שעוה משום שמא ימרח משמע דשרי לטלטלו וכמו שכתב מג"א שם דמיירי דהכינו לתשמיש מאתמול דליכא מוקצה הא עדיין אסור לטלטל משום שמא ימרח א"ו מוכח דלא גזרי' בטלטול שמא ימרח ולכן כיון דהכין השעוה לתשמיש מאתמול מותר בטלטול:
שם ס"ק ז' קודם כו' מטלית שאחז בו האור כו' ולא הבינותי דכונת הרא"ש הוא דלפי דהשמן והפתילה שניהן גורמין הדליקה א"כ כבר הקצה לנר לכך חייב משום מכבה וכן פי' רש"י והרע"ב במתניתין שבת דף כ"ט ע"ב דחייב משום שהקצהו לנר אבל טלית לא הקצה לנר:
שם דהא הרא"ש ס"ל כו'. כתב המחה"ש לפי הבנה הפשוטה כונת מג"א דמוכח דהרא"ש ס"ל דגרם כיבוי שרי אפי' בליכא הפסד דאל"כ מאי קשי' לי' מעיקרא אהא דמסתפק חייב משום מכבה הא גרם כיבוי מותר הא גרם כיבוי לא הותר אלא במקום פסידא ובמסתפק ליכא פסידא אם לא יסתפק ומקשה ח"מ דמ"מ הקשה הרא"ש שפיר דאי אסרו רבנן באין פסידא היינו מדרבנן דאי הי' בזה חיוב חטאת לא היו מתירים במקום פסידא וכיון שכן מ"ט קאמר והמסתפק ממנו חייב חטאת לכן פי' מחה"ש דמג"א נתכוון על קושי' ב' שמקשה הרא"ש על תוס' שפירשו דהמסתפק חייב משום דמכהה אורה ומקשה הרא"ש ממתני' לא יקוב שפופרת ומאי קושי' דילמא במסתפק חייב משום דמכהה אורה ובשפופרת דאינו מכהה אורה אסור משום גרם כיבוי וגבי שפופרת לא קתני חייב אלא אסור ושפיר יש לומר מדרבנן משום גרם כיבוי לפי דאין הפסד במסתפק עכ"ל ולפ"ז דכיון דסבר הרא"ש דגרם כיבוי שרי אפי' שלא במקום הפסד צ"ל גבי שפופרת דאסור מדאוריית' דהוי מכבה ממש וכמ"ש הרא"ש בהדי' שם דחייב וכן פי' רש"י במתניתין בשבת דף כ"ט ע"ב דכיון דהקצהו לנר חייב משום מכבה וכן פי' הרע"ב שם ולפענ"ד מוכח מגמ' בשבת שם דגם בשפופרת חייב דקאמר בגמ' צריכא ואי אשמעינן הנך תרתי בהני קאמר ר"י משום דלא מפסקי אבל קערה דמפסקי כו' ע"ש והא בקערה דפתילה בתוכ' בוודאי חייב המסתפק לכ"ע וא"א בשפופרת אין אסור רק מדרבנן הו"ל לגמ' לומר בפשיטות צריכא דאי אשמעי' הנך תרתי ס"ד דר"י מתיר דלא גזר שמא יסתפק דבמסתפק אסור מדרבנן אבל בקערה דאסור מדאורייתא ס"ד דר"י מודה דגזרי' שמא יסתפק א"ו מוכח דגם בשפופרת איסור דאוריית' ולפ"ז צריך לומר דכיון דהרב"י יליף מדברי הרא"ש האיסור ליתן סביב נר של שעוה דבר המונע מלשרוף אחר הדלקה דגם זה אסור מדאורייתא א"כ צ"ע במג"א שמקשה על הרב"י מטלית שאחז בו האור וכתב וא"ל דהתם משום פסידא כו' דהא להרב"י דאסור מדאורייתא אין מועיל פסידא כמו שכתבתי בשם ח"מ וצ"ע ברמב"ם בפ"ה מהל' שבת הל' י"ב שכתב לא יתן אדם כלי מנוקב כו' גזירה שמא יקח מן השמן ואסור להנות בשבת מן השמן ומקשה הלח"מ אמאי לא כתב הרמב"ם משום מכבה כמו שפי' רש"י ומתרץ דס"ל דאינו מכבה ממש כיון שאין השמן הנותר בכלי שדולק עכ"ל וצ"ע דהא הרמב"ם כתב נמי לא ימלא קערה שמן ויתן ראש הפתילה בתוכו וזה וודאי דאוריית' משום מכבה כיון דהפתילה בתוכו ועי' במג"א בסי' רס"ה ס"ק א' שכתב להרמב"ם שפסק מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב גבי שפופרת חייב משום מכבה ע"ש וצ"ע עוד צ"ע על פי' מחה"ש שמפרש במג"א מאי מקשה הרא"ש דילמא בשפופרת אסור מדרבנן משום גרם כבוי משום דאין הפסד א"ו דסבר הרא"ש דגם שלא במקום הפסד גרם כבוי שרי ולפענ"ד קשה דעדיין קשה דהא אסור להסתפק מן השפופרת דהא הוקצה למצותו כמ"ש בס"ק זה א"כ עדיין קשה מאי מקשה הרא"ש דילמא בשפופרת אסור מדרבנן משום הוקצה למצותו:
שם ס"ק ח' דהיינו כו' דאפי' א"צ לשתיהם כו'. לפי דברי מג"א צריך לחלק ולומר דבכלי הוי תקון מנא כמ"ש מג"א בס"ק ט' ובאור לא הוי תקון מנא כיון דדרכו ע"י כלי וכן כתב מחה"ש ע"ש וצ"ע דא"כ מאי פריך הגמ' בביצה דף ל"ב ע"א מ"ש בסכין דלא דקמתקן מנא באור נמי קא מתקן מנא ע"ש דילמא רק בסכין הוי מתקן מנא כיון דדרכו בסכין ובאור לא הוי מתקן מנא דאין דרכו באור:
שם ס"ק י' ומותר כו' וכ"ש דיש לגזור כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ קצת דשם במדורה מבעיר לפעמים אפי' ברוח מצוי' רק דלא הוי פסיק רישי' כמו שפירש"י בשבת דף ק"כ ע"ב ד"ה מ"ט כו' וכיון דגם ברוח מצוי' יש קצת איסור לכן גזרי' לאסור אטו רוח שאינה מצוי' דהוי פסיק רישי' אבל בנר כשאין שם רוח כלל ליכא איסור כלל לכן לא גזרינן:
שם ס"ק י"ג של כו' ע"ש בב"י כו'. הרב"י מסיים בשם הרשב"א ואע"פ שיש שם משום כבוד בית אלקינו שהרי אסרו לשחוט נדרים ונדבות ביו"ט כו' ע"ש והתוס' בביצה דף י"ב ע"א ד"ה השוחט כתבו דגבי נדרים ונדבות אמרי' נמי מתוך דלא להדרי לאיסורא קמא ואינו לוקה אבל מ"מ אסור גם לב"ה משום לכם ולא לגבוה דכתבה תורה דלא לימרי מתוך בנדרים ונדבות והוי לאו הבא מכלל עשה וכה"ג אמרי' בכתובות דף ז' ע"א דלא אמרי גבי מוגמר מתוך משום דכתיב לכל נפש דבר השוה לכל נפש ע"ש וסובר הרשב"א דלאו דוקא נדרים ונדבות אלא ה"ה דכל דבר דלא הוי הנאת הגוף רק מצוה ממעטינן מלכם ולכן אוסר להדליק נרות לכבוד בהכ"נ וקשה דהא בביצה שם ב"ה מתירין להוציא הקטן למולו ולולב וספר תורה לרה"ר מטעם מתוך אלמ' מוכח דרק גבי נדרים ונדבות אמרי' דממעטינן מלכם אבל שאר מצות לא ממעטינן מלכם ומותרין משום מתוך וכמ"ש תוס' שם ד"ה ה"ג דהמצוה נקראת צורך ודוחק לומר דבהכ"נ כיון דהוא מקדש מעט ממעטינן כמו בבית המקדש דממעטינן נדרים ונדבות ושאר מצות לא ממעטינן דזה דוחק וצ"ע: שם ס"ק כ' מותר כו' כיון שדרך לעשותה בכלי כו'. כן כתב הרב"י כיון דדרכו לעשות בכלי דהוי מתקן מנא אסור אפי' בידו דהוי נמי מתקן מנא ע"ש וצ"ע דבס"ק ח' כתב מג"א דמותר לחותכה באור משום דלא דרכי' באור אע"ג דבסכין הוי מתקן מנא אפ"ה לא הוי מתקן מנא כשחותך באור: