אור ברסלב
דברי צבי סימן תקיג

דברי צבי· רבי צבי הירש כהנא

סימן תקיג

סימן תקיב

מג"א ס"ק ב' דהיינו כו' אך קשה דבסי' רס"ה כו'. ואפשר לתרץ דשם גבי מנורה אין וודאי שיתנדנד כדמשמע מלשון רמ"א שם דכתב פן יתנדנד ולהכי כשאינו דולק מותר ליגע כיון דהטלטול הוא דרבנן לא חיישי פן יתנדנד אבל כשדולק ויטה דהוי דאורייתא מכבה או מבעיר חיישינן פן יתנדנד אבל גבי ביצה מחמת עגולה מתגלגלת וודאי ולכן כתב רמ"א דהיינו לטלטלה דהיינו הנגיעה הוא בוודאי טלטול וכן פי' מג"א וכן כתב הרע"ב בשבת פרק כ"ג משנה ה' דביצה אסורה אפילו בנגיעה שמפני כדוריתא נגיעתה זהו טלטולה עכ"ל וצ"ע בט"ז ס"ק א' שכתב ורמ"א פסק סברא זאת בסי' רס"ה ותמוה למה לא כתב כאן ג"כ לאיסור אפי' בלא טלטול עכ"ל דקשה דאדרבה דבסי' רס"ה משמע דמתיר רמ"א בנר שאינו דולק ולא חיישי' שיטלטל והכא אוסר רמ"א במה שכתב על הש"ע אסור ליגע דהיינו לטלטל דהיינו הנגיעה הוא הטלטול:

שם ס"ק ד' ספק כו' ומדהחליף הרב"י כו'. ולפענ"ד מוכח כדברי הטור מביצה דף ג' ע"ב דנקט תחלה וספקה אסורה ואח"כ ואם נתערבה כלשון הטור ועוד איתא שם א"א ספק יו"ט ספק חול הוי דשיל"מ ע"ש א"כ מוכח בהדיא דההיא אפילו באלף לא בטיל קאי נמי אספיקא דאי קאי רק אוודאי הו"ל לגמ' לינקוט א"א בשלמא בנולדה ביו"ט הוי דשיל"מ ולמה נקט א"א בשלמא ספק יו"ט כו':

שם ס"ק ז' דלחזותא כו' אם אינה קלופה כו'. המשבצות זהב ביו"ד סי' פ"ו ס"ק ט' מסופק בביצה הנולדה ביו"ט ובישלה בקליפתה עם ביצים שאינן קלופות מי נימא דמיא בעלמא היינו שטעמו קלוש ואין בו ליתן טעם ומתורת בטול הוא ולפ"ז דשיל"מ לא מהני ביטול א"ד דאף משהו לא הוי ע"ש והנה המג"א כתב בפשיטות דמותר ומ"ש מג"א ועבב"י נראה שרמז לקושי' ט"ז בס"ק ג' על הרב"י דלמה הצריך ס' דהא מיא דביעי בעלמא הוא ולפענ"ד מוכח מזה דגם הרב"י סובר כהפרישה הובא במשבצות זהב ביו"ד שם בס"ק י' דאפי' טמאה אין קלופה אם טהורה קלופה אוסר וע"ש שהפר"ח הביא ראיה לזה מירושלמי ולהכי שפיר אוסר הרב"י הכא בבישול עם בשר ותבשיל דהבשר והתבשיל הוי קלופה:

שם ס"ק ח' וכן כו' דהראשון לעצמו הכין כו'. קשי' לי בביצה דף ב' ע"ב דאוסר רבה בשבת שאחר יו"ט מדאורייתא משום הכנה ואמאי כיון דמאתמול גמרה לה ומיירי בתרנגולת העומדת לאכילה א"כ היה יכול לשוחטה ביו"ט ולאכול גם הביצה שבתוכה א"כ הראשון לעצמו הכין ולא הוי הכנה דאורייתא ואין לומר דבכה"ג לא מקרי לעצמו הכין כיון דביצה שלא נולד ונמצא בתוכה לאחר שחיטה אינה ראויה לגדל אפרוחים ואין טעמה מושבח כמו הביצה הנולד כמ"ש מג"א בס"ק י"ד דא"כ קשה דלעיל פריך הגמ' במאי עסקינן אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה אוכלא דאיפרת הוא ופי' תוס' דאי בעי שחיט ואכיל כל שבגוה והא בשחיט ונמצא הביצה לא היה ראוי לגדל אפרוח ולא הי' טעם מושבח א"כ דילמ' ב"ה להכי אסר הנולד משום כשנולד טובה הביצה יותר מבנמצא במעי אמו אלא ע"כ צ"ל דאין לחלק בזה ולומר דאסור משום כשנולד טובה יותר כיון דבמעי אמה נמי עכ"פ היא ביצה גמורה א"כ נוכל לומר נמי בנולד ביו"ט אחר שבת דראשון לעצמו הכין דאי היה שחיט ביו"ט כבר היא נגמרת:

שם ס"ק י"א ומסל"ת כו'. צ"ע דשפתי דעת כתב ביו"ד סי' ט"ו ס"ק ד' דלהכי אין סומכין על הא"י במסל"ת דגדיים בני ח' ימים אע"ג דהוי דרבנן דאיתחזק מקרי דעד עתה היתה מעוברת ע"ש א"כ ה"נ למה הא"י נאמן במסל"ת הא איתחזק דתרנגולת היתה עד היום מעוברת:

שם ס"ק ט"ו אסור כו' דאפשר לשוחטו לחולה בשבת כו' הה"מ בפ"ב מהל' יו"ט הל' א' כתב ועגל שנולד בשבת כו' ויש מתירין ואפילו ביומו מותר לחולה וכן עיקר עכ"ל וכתב המל"מ לא ידעתי כונת הה"מ במ"ש ואפי' ביומו מותר לחולה ובוודאי שיש בו סכנה מיירי ואי הכי אפילו נבילות מאכילין אותו ומה טעם לתלות היתר זה גבי בריא לענין עגל שנולד בשבת אולי משגה הוא וט"ס וצ"ע וכ"כ הלח"מ ואני תמה על הגאונים דהא כונת הה"מ פשוטה דכיון דראוי בשבת לחולה שיש בו סכנה א"כ שבת לעצמו הכין ולא מיתסר ביו"ט שלאחריו משום הכנה וכמ"ש הר"ן:

תוכן העניינים

דברי צבי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה